לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מקץ(בראשית מא:א-מד:יז)

הבכי ומשמעותו

לבכי במפגשיהם של האחים עם יוסף יש נוכחות חזקה מאוד.

הם אינם יודעים כי יוסף הוא.

לאמעלים בדעתם כי האיש יפה התואר שלפניהם, הלבוש'בִּגְדֵי-שֵׁשׁ','רְבִד הַזָּהָבעַל-צַוָּארוֹ', (בראשית,מא':42) וטבעת המלך על ידו,

הוא יוסף אחיהם, זה שמכרוהו שבע עשרה שנים קודם לכן,

יוסף בוכה שוב ושוב,

לא בכי של כעס, אֵבֶל או צער,

הוא בוכה בכי של געגוע ורחמים.

הם חושבים שהוא אינו מבין את שפתם,

כי הרי במפגשים היה נוכח"הַמֵּלִיץ"– המתורגמן.

ומדברים בחופשיות בינם לבין עצמם.

כשרואים כי הם עומדים מול אדם שאיננו מוכן כלל לשמוע אותם,

הם נזכרים בסיטואציה דומה, שבה לא הקשיבו לאחיהם האומלל:"אֲבָל אֲשֵׁמִיםאֲנַחְנוּ

עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ. עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".(שם,21)

ראובן מזכיר להםכי גם אותו לא רצו לשמוע"הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶםלֵאמֹראַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם". (שם, 22)

פתאום נפער בפניהם עומקו הנורא של המעשה,

יוסף שומע וליבו הומה, אך עדיין עליו להתאפק, עוד לא הגיע הזמן להתגלות:

"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶםוַיֵּבְךְּ, וַיָּשָׁבאֲלֵהֶםוַיְדַבֵּראֲלֵהֶם".(שם, מב' 24)

הם מבקשים לשוב לביתם, ומוצאים לחרדתם כי כספו של אחד האחיםהושב,

והם יודעים גם כי אינם יכולים לשוב למצרים ללא אחיהם בנימין,

כשהזמן עובר, והאוכל שוב תם, הם יוצאים בלית ברירה אל הדרך, בלב חושש.

ואיתם"מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים". (שם, מג':11)

מגיעים אל ביתו של יוסף, יחד עם בנימין שם מתייחס אליהם יוסף בחביבות,

אך כאשר הוא רואה את אחיו הקטן האהוב,חווה טלטלה קשה,

" וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת. וַיָּבֹא הַחַדְרָהוַיֵּבְךְּ שָׁמָּה וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק".(שם:30)

אך מצליח להתעשת, לצאת אל חדרו לבכות את געגועיו ואהבתו,

למחות את עקבות הבכי מעל פניו, ולצאת אליהם שוב, משדר עסקים כרגיל.

הם קונים שוב אספקה, אך במלון מגלים כי הגביע נמצא באמתחתו של בנימין,

חוזרים אל יוסף ויהודה מדבר אליו קשות.

ואז הגיע השעה בה מתוודע יוסף אל אחיו,

יוסף מניח לרגשותיו להתפרץ ללא גבולות,

כאילו כל הבכיות הקודמותשנבכובחשאי התנקזו והתאספו אל הבכי הנורא הזה,

שהופך לצווחה הנשמעת בכל העיר

"וַיִּתֵּןאֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה...

אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי"(מה': 2)

יוסף ממשיך בדבריו פורק את רגשותיו, ומנחם את אחיו הקפואים מתדהמה ומפחד,

מחבק את אחיו בנימין "וַיֵּבְךְּ, וּבִנְיָמִן בָּכָהעַל-צַוָּארָיו".

ניגש לכל אח, "וַיְנַשֵּק לְכָל-אֶחָיווַיֵּבְךְּעֲלֵהֶם"(מה':14-15) בבכי שלאהבה וקרבה.

וכאשר יצא הקול בכל ארץ מצרים כי הנגיד האהוב מצא את משפחתו האבודה,

אמר פרעה אל יוסף כי יזמין אחיו ומשפחותיהם לבוא למצרים,

וכך יורד יעקב וכל אשר לו למצרים,

והם נפגשים בדרך, אב ובן שלא התראו שבע עשרה שנה

" וַיֵּרָא אֵלָיווַיִּפֹּלעַל-צַוָּארָיווַיֵּבְךְּעַל-צַוָּארָיועוֹד".

בראותו את אביו שאליו כה התגעגע, הוא פורץ בבכי.

המילה"עוֹד"קושרת את הבכי הזה לכל הבכיות שקדמו לו.

 

הפעם הבאה בה בכה יוסףהיתהעל מות אביו,

"וַיִּפֹּליוֹסֵף עַל-פְּנֵי אָבִיווַיֵּבְךְּ עָלָיווַיִּשַּק-לוֹ".(נ':2)

והאחים החוששים שיש עדיין בליבו של יוסף עליהם,

נגשו לאחר קבורת יעקב אל יוסף,

מבקשים ממנו כי יתגבר על רגשותיו הקשים ויסלח ל"פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם"(שם,17)

ואף נופלים לרגליו ואומרים"הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים",

ובאותה שעה:"וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו".

הם פשעו לו, והוא מנסה לחזקם ולשמחם.

 

לא היו בליבו של יוסף לא כעס ולא נקמה,

כל שהיה בו היו רחמים ואהבה.

חותמת נפשו, חותמת יושרו.

חותמת בכיו.

לבכי במפגשיהם של האחים עם יוסף יש נוכחות חזקה מאוד.

הם אינם יודעים כי יוסף הוא.

לאמעלים בדעתם כי האיש יפה התואר שלפניהם, הלבוש'בִּגְדֵי-שֵׁשׁ','רְבִד הַזָּהָבעַל-צַוָּארוֹ', (בראשית,מא':42) וטבעת המלך על ידו,

הוא יוסף אחיהם, זה שמכרוהו שבע עשרה שנים קודם לכן,

יוסף בוכה שוב ושוב,

לא בכי של כעס, אֵבֶל או צער,

הוא בוכה בכי של געגוע ורחמים.

הם חושבים שהוא אינו מבין את שפתם,

כי הרי במפגשים היה נוכח"הַמֵּלִיץ"– המתורגמן.

ומדברים בחופשיות בינם לבין עצמם.

כשרואים כי הם עומדים מול אדם שאיננו מוכן כלל לשמוע אותם,

הם נזכרים בסיטואציה דומה, שבה לא הקשיבו לאחיהם האומלל:"אֲבָל אֲשֵׁמִיםאֲנַחְנוּ

עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ. עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".(שם,21)

ראובן מזכיר להםכי גם אותו לא רצו לשמוע"הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶםלֵאמֹראַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם". (שם, 22)

פתאום נפער בפניהם עומקו הנורא של המעשה,

יוסף שומע וליבו הומה, אך עדיין עליו להתאפק, עוד לא הגיע הזמן להתגלות:

"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶםוַיֵּבְךְּ, וַיָּשָׁבאֲלֵהֶםוַיְדַבֵּראֲלֵהֶם".(שם, מב' 24)

הם מבקשים לשוב לביתם, ומוצאים לחרדתם כי כספו של אחד האחיםהושב,

והם יודעים גם כי אינם יכולים לשוב למצרים ללא אחיהם בנימין,

כשהזמן עובר, והאוכל שוב תם, הם יוצאים בלית ברירה אל הדרך, בלב חושש.

ואיתם"מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים". (שם, מג':11)

מגיעים אל ביתו של יוסף, יחד עם בנימין שם מתייחס אליהם יוסף בחביבות,

אך כאשר הוא רואה את אחיו הקטן האהוב,חווה טלטלה קשה,

" וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת. וַיָּבֹא הַחַדְרָהוַיֵּבְךְּ שָׁמָּה וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק".(שם:30)

אך מצליח להתעשת, לצאת אל חדרו לבכות את געגועיו ואהבתו,

למחות את עקבות הבכי מעל פניו, ולצאת אליהם שוב, משדר עסקים כרגיל.

הם קונים שוב אספקה, אך במלון מגלים כי הגביע נמצא באמתחתו של בנימין,

חוזרים אל יוסף ויהודה מדבר אליו קשות.

ואז הגיע השעה בה מתוודע יוסף אל אחיו,

יוסף מניח לרגשותיו להתפרץ ללא גבולות,

כאילו כל הבכיות הקודמותשנבכובחשאי התנקזו והתאספו אל הבכי הנורא הזה,

שהופך לצווחה הנשמעת בכל העיר

"וַיִּתֵּןאֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה...

אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי"(מה': 2)

יוסף ממשיך בדבריו פורק את רגשותיו, ומנחם את אחיו הקפואים מתדהמה ומפחד,

מחבק את אחיו בנימין "וַיֵּבְךְּ, וּבִנְיָמִן בָּכָהעַל-צַוָּארָיו".

ניגש לכל אח, "וַיְנַשֵּק לְכָל-אֶחָיווַיֵּבְךְּעֲלֵהֶם"(מה':14-15) בבכי שלאהבה וקרבה.

וכאשר יצא הקול בכל ארץ מצרים כי הנגיד האהוב מצא את משפחתו האבודה,

אמר פרעה אל יוסף כי יזמין אחיו ומשפחותיהם לבוא למצרים,

וכך יורד יעקב וכל אשר לו למצרים,

והם נפגשים בדרך, אב ובן שלא התראו שבע עשרה שנה

" וַיֵּרָא אֵלָיווַיִּפֹּלעַל-צַוָּארָיווַיֵּבְךְּעַל-צַוָּארָיועוֹד".

בראותו את אביו שאליו כה התגעגע, הוא פורץ בבכי.

המילה"עוֹד"קושרת את הבכי הזה לכל הבכיות שקדמו לו.

 

הפעם הבאה בה בכה יוסףהיתהעל מות אביו,

"וַיִּפֹּליוֹסֵף עַל-פְּנֵי אָבִיווַיֵּבְךְּ עָלָיווַיִּשַּק-לוֹ".(נ':2)

והאחים החוששים שיש עדיין בליבו של יוסף עליהם,

נגשו לאחר קבורת יעקב אל יוסף,

מבקשים ממנו כי יתגבר על רגשותיו הקשים ויסלח ל"פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם"(שם,17)

ואף נופלים לרגליו ואומרים"הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים",

ובאותה שעה:"וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו".

הם פשעו לו, והוא מנסה לחזקם ולשמחם.

 

לא היו בליבו של יוסף לא כעס ולא נקמה,

כל שהיה בו היו רחמים ואהבה.

חותמת נפשו, חותמת יושרו.

חותמת בכיו.

 

לבכי במפגשיהם של האחים עם יוסף יש נוכחות חזקה מאוד.

הם אינם יודעים כי יוסף הוא.

לאמעלים בדעתם כי האיש יפה התואר שלפניהם, הלבוש'בִּגְדֵי-שֵׁשׁ','רְבִד הַזָּהָבעַל-צַוָּארוֹ', (בראשית,מא':42) וטבעת המלך על ידו,

הוא יוסף אחיהם, זה שמכרוהו שבע עשרה שנים קודם לכן,

יוסף בוכה שוב ושוב,

לא בכי של כעס, אֵבֶל או צער,

הוא בוכה בכי של געגוע ורחמים.

הם חושבים שהוא אינו מבין את שפתם,

כי הרי במפגשים היה נוכח"הַמֵּלִיץ"– המתורגמן.

ומדברים בחופשיות בינם לבין עצמם.

כשרואים כי הם עומדים מול אדם שאיננו מוכן כלל לשמוע אותם,

הם נזכרים בסיטואציה דומה, שבה לא הקשיבו לאחיהם האומלל:"אֲבָל אֲשֵׁמִיםאֲנַחְנוּ

עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ. עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".(שם,21)

ראובן מזכיר להםכי גם אותו לא רצו לשמוע"הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶםלֵאמֹראַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם". (שם, 22)

פתאום נפער בפניהם עומקו הנורא של המעשה,

יוסף שומע וליבו הומה, אך עדיין עליו להתאפק, עוד לא הגיע הזמן להתגלות:

"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶםוַיֵּבְךְּ, וַיָּשָׁבאֲלֵהֶםוַיְדַבֵּראֲלֵהֶם".(שם, מב' 24)

הם מבקשים לשוב לביתם, ומוצאים לחרדתם כי כספו של אחד האחיםהושב,

והם יודעים גם כי אינם יכולים לשוב למצרים ללא אחיהם בנימין,

כשהזמן עובר, והאוכל שוב תם, הם יוצאים בלית ברירה אל הדרך, בלב חושש.

ואיתם"מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים". (שם, מג':11)

מגיעים אל ביתו של יוסף, יחד עם בנימין שם מתייחס אליהם יוסף בחביבות,

אך כאשר הוא רואה את אחיו הקטן האהוב,חווה טלטלה קשה,

" וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת. וַיָּבֹא הַחַדְרָהוַיֵּבְךְּ שָׁמָּה וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק".(שם:30)

אך מצליח להתעשת, לצאת אל חדרו לבכות את געגועיו ואהבתו,

למחות את עקבות הבכי מעל פניו, ולצאת אליהם שוב, משדר עסקים כרגיל.

הם קונים שוב אספקה, אך במלון מגלים כי הגביע נמצא באמתחתו של בנימין,

חוזרים אל יוסף ויהודה מדבר אליו קשות.

ואז הגיע השעה בה מתוודע יוסף אל אחיו,

יוסף מניח לרגשותיו להתפרץ ללא גבולות,

כאילו כל הבכיות הקודמותשנבכובחשאי התנקזו והתאספו אל הבכי הנורא הזה,

שהופך לצווחה הנשמעת בכל העיר

"וַיִּתֵּןאֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה...

אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי"(מה': 2)

יוסף ממשיך בדבריו פורק את רגשותיו, ומנחם את אחיו הקפואים מתדהמה ומפחד,

מחבק את אחיו בנימין "וַיֵּבְךְּ, וּבִנְיָמִן בָּכָהעַל-צַוָּארָיו".

ניגש לכל אח, "וַיְנַשֵּק לְכָל-אֶחָיווַיֵּבְךְּעֲלֵהֶם"(מה':14-15) בבכי שלאהבה וקרבה.

וכאשר יצא הקול בכל ארץ מצרים כי הנגיד האהוב מצא את משפחתו האבודה,

אמר פרעה אל יוסף כי יזמין אחיו ומשפחותיהם לבוא למצרים,

וכך יורד יעקב וכל אשר לו למצרים,

והם נפגשים בדרך, אב ובן שלא התראו שבע עשרה שנה

" וַיֵּרָא אֵלָיווַיִּפֹּלעַל-צַוָּארָיווַיֵּבְךְּעַל-צַוָּארָיועוֹד".

בראותו את אביו שאליו כה התגעגע, הוא פורץ בבכי.

המילה"עוֹד"קושרת את הבכי הזה לכל הבכיות שקדמו לו.

 

הפעם הבאה בה בכה יוסףהיתהעל מות אביו,

"וַיִּפֹּליוֹסֵף עַל-פְּנֵי אָבִיווַיֵּבְךְּ עָלָיווַיִּשַּק-לוֹ".(נ':2)

והאחים החוששים שיש עדיין בליבו של יוסף עליהם,

נגשו לאחר קבורת יעקב אל יוסף,

מבקשים ממנו כי יתגבר על רגשותיו הקשים ויסלח ל"פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם"(שם,17)

ואף נופלים לרגליו ואומרים"הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים",

ובאותה שעה:"וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו".

הם פשעו לו, והוא מנסה לחזקם ולשמחם.

 

לא היו בליבו של יוסף לא כעס ולא נקמה,

כל שהיה בו היו רחמים ואהבה.

חותמת נפשו, חותמת יושרו.

חותמת בכיו.

 

 

13/12/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub