נשיקה מלמעלה
מאת בסי גרווןאל תחכו לכמעט תאונה עם אוטובוס, כדי לגלות איך אלוקים מכוון כל צעד שלכם.
בני המוגבל לימד אותי לקבל בשמחה את יופיים הפשוט והיומיומי של החיים.
כששמעתי לראשונה את "המילה" בעיר הולדתי בצדו השני של כדור הארץ, והתחלתי לתהות מי אני...
הכל היה פשוט מושלם. קיבלנו דירה מודרנית ומבהיקה, שטיחים שהרגל היחפה טובעת בהם ומיטות רחבות ומצעים אווריריים. זו היתה אמורה להיות שבת מפנקת ומופלאה, אילו רק...
לאחר שבעלי נפטר, וילדיי איבדו את אביהם, הייתה זו דווקא בתי הקטנה שלימדה אותנו לאהוב שוב את החיים.
מכתב מאם אוהבת לבנה שנרצח בישיבת מרכז הרב לפני כשנה, מתוך הספר "שמונה נסיכי אדם" שיצא לזכר הנופלים.
חשבתי שאם אצליח לשלוט בכל גורם שמשפיע על חיי בני, אולי אוכל לרפא אותו.
בימיה האחרונים של אמי, גיליתי פתאום עד כמה מיוחד כל רגע של חיים.
השיעורים החשובים ביותר שלמדתי בחיי היו אלה שאבי מעולם לא ניסה ללמד אותי. הוא פשוט חי אותם.
בשנות ה-50 נרצחו רב מחב"ד וארבעה מתלמידיו ע"י מחבלים. אומרים שהרבי מלובביץ' שלח לניצולי ההתקפה מברק שהכיל שלוש מילים בלבד: "בהמשך הבניין תנוחמו".
נולדתי בשנת 1934 בגרמניה הנאצית, בת למשפחה דתית-נוצרית. הלכתי לכנסייה, למדתי את התנ"ך והברית החדשה והתפללתי לישו, אך מסיבה מוזרה כלשהי, תמיד חשתי קשר עמוק לעם ישראל.
בתוך הכאב מצאתי את כוחה של הנפש. אולם טעם הניצחון לא היה מתוק כמו בסיפורים.
סיפורו הפרטי של דוד, על מאבקו בהומוסקסואליות ועל דרכו האישית לתפיסה עצמית מאוזנת וחיי משפחה.
האם נהיה אחד מההמונים שפוסעים בחייהם ומשלימים עם החושך, או שנהיה מאותם בודדים מיוחדים שמשקיעים את הזמן והמאמץ כדי להדליק את האור?
הסרטן לא יכול היה למנוע ממנה לדאוג לאחרים ולהשפיע עליהם טובה. סיפורה של האישה המיוחדת, אלישבע חנה.
תשאלו את יעל שושני, ליצנית רפואית בהכשרתה, שמשתמשת בצחוק לא רק בעבודתה, תוך קרבות בלונים נגד מאושפזים צעירים, אלא גם בתוך הבית. על צעקות זעם בג'יבריש, שמעתם?
בני סינן מאחורי כתפו: "אוף. נמאס לי מהבית הזה!". האם הוא היה מדבר כך אילו ידע שזו תהיה הפעם האחרונה בה יישן במיטתו? הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שנישלח מביתנו, אותו לקחנו כברור מאליו, לימים של גלות וחסד.
כשהיא נולדה, הרופאים לא חשבו שהיא תשרוד את הלילה. כיום, 21 שנים אחרי, הרבה בזכות הוריה המיוחדים, בתיה פייגנבאום אמנם אינה יכולה ללכת, אבל היא בהחלט יכולה להגביה עוף.
רגע לפני שאותת הרופא המנתח לרופא מרדים שאפשר להתחיל בניתוח, אחז בידו ר' יוסף הזקן, ונתן לו שיעור נצחי ועמוק מני ים שלעולם לא ישכח.
הכול התחיל כששיחקתי גופה בפרק של אחת הסדרות האמריקאיות הפופולריות ביותר.
בחירתו ההרואית של בחור הישיבה מקרקוב, וסגירת המעגל, ארבעים שנה אחרי, בארץ ישראל.
פרק מתוך "חסדי הלב השבור", ספרה של שרי מנדל, על השנה הראשונה לאחר רציחתו האכזרית של בנה קובי, ועל הדרך שבה כאב, שכול, יופי ושמחה יכולים להתמזג לכדי לב חדש.
כשמנהלים חיים סודיים של לוחמי מחתרת, אי אפשר לדעת את מי עומדים לפגוש.
יש כל מיני סוגים של חסדים, אך רק לווית המת נחשבת לחסד של אמת, חסד ממנו לא נרוויח שום דבר מעשי. הרי המת כבר לא ישנה את הצוואה, לא יודה לנו או יגיב למעשינו. לאחרונה גיליתי שלפעמים חסד של אמת יכול להיעשות גם עם החיים.
שירה, בתי בת השנה, אובחנה לאחרונה כסובלת ממחלה גנטית סופנית, והעולם קיבל בעיניי מימד שונה לחלוטין.
הדבר היחיד שפיליס שולמן לא סבלה היה אנשים עצובים. לכן, בגיל 60, כאשר החלה ללמוד ליצנות, היא מצאה את ייעוד חייה אותו הגשימה עד רגעי חייה האחרונים.
אל תסתכל בקנקן (ג'קט עור עם ניטים, קוצים ועגיל) אלא במה שבתוכו. בדרך כלל, לא כל מה שאנחנו רואים הוא מה שיש באמת.
תכננתי ביקור שקט אצל ההורים של אשתי במיאמי, אבל לאלוקים היו כנראה תוכניות אחרות בשבילי.
בפעם הראשונה אמרו לי שאני אמיצה, שהיה לי הרבה מזל, ושהחלמתי לגמרי – ואני בכלל לא הבנתי למה. בפעם השנייה זה כבר היה הרבה יותר מסובך.
יש רגעים בחיינו, שבהם אנו זוכים להבחין בהבזק של הכוחות החבויים בתוכנו.
כששרה בוש לא היתה מרוצה משינוי הפורמט של דו"ח האשראי שלה, היא הרימה טלפון לחברה וביקשה מישהו מההנהלה. כשהיא הבינה מי עומד מהצד השני של הקו היא נתקפה תדהמה.
אני לא מאחלת לאיש את תחושת האפסות והחולשה מול ישות אדירה ועוצמתית כל כך, המושכת ושואבת אותך אל המוות והחידלון, לועגת לניסיונותיך הדלים לשמור עוד קצת על חייך. אך אני מאחלת לכולם את המסר הנפלא שלמדנו.
לאחר שעוברים טראומה, קשה לדעת כיצד להתמודד עם הזיכרונות. אם דשים יותר מדי בעבר, עלולים להיתקע שם, ואם מתעלמים ומדחיקים ממה שהיה עלולים להפוך קהי חושים לטוב שבהווה – זיכרונות מהשנה הקשה ביותר.
"ארוממך ה' כי דליתני" – ירידה לצורך עלייה. הפסוק האהוב עליי עזר לי לחוות נס זה אינספור פעמים, בדיוק כשמלאך אחד עזב את עולמי, נשלח אלי אחר דרך פגישה הנראית מקרית בהחלט.
דפנות הסוכה נעות ברוח, צלליות מצטיירות על הבד הלבן כמבקשות לומר: הקשיבו לסיפורי העבר ולמדו מהם איך לחיות את היום.
אמי ספרה לי שבמידה מסוימת, חג שמחת-תורה עזר להם להחליט להגר מברית-המועצות. מכיוון שאמי אינה דתייה, הייתה זו הצהרה מסקרנת והרגשתי שמסתתר כאן שיעור חשוב.
כשהייתי בת 25, חשבתי שאני טובה הרבה יותר מאמי המיושנת. כעת, בגיל 50, אני מצטערת כל כך שהיא אינה בחיים ואינה יכולה לקרוא את דבריי – זיכרונות מהקרבות הקשים ביותר שעברו על אמי.
הקדוש ברוך הוא שלח מכתב ליעקב דיו, סטודנט קתולי שהתגייר, והשתמש בחצי מהים התיכון בתור נייר מכתבים.
בשעת חולי חש האדם עד כמה חייו ובריאותו נתונים רק בידי ה'. אפשר ללכת לרופא גרוע ולעלות באחוזי ההצלחה הספורים שלו ואפשר לחזר אחר המומחה העולמי כדי ליפול לטעות אנוש נדירה שלו...
לא רק שמה היה בלתי רגיל, גם חייה היו בלתי רגילים, וכל הילדים ידעו זאת. עכשיו הגיע הזמן לבקש את סליחתה.
השיר "יש אלוקים" חובר והולחן על ידי ישראל קוג'ינסקי, והוקלט סמוך לבר-המצווה שלו בין טיפולי כימותרפיה קשים – סיפור התמודדות מיוחד של נער צעיר ומשפחתו.
בני האדם מורכבים משבצות משבצות, חלקן לבנות וחלקן שחורות. כשנתקלים במשבצת שחורה נרשמת דרמה אכזרית, וכשנקלים במשבצת לבנה, של אותו אדם, נכתב סיפור אצילי. סיפור אמיתי.