רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מסעות רוחניים

המורשת של אוסקר

כ״ז באב ה׳תשע״ח כ״ז באב ה׳תשע״ח 08/08/2018 | מאת אמונה ברוורמן

לאחר מות בנם, מביאים שרון ורוברטו ליטווק שמחה ונחמה לילדים חולים באמצעות עמדות משחק ניידות.

לאחר מות בנם, מביאים שרון ורוברטו ליטווק שמחה ונחמה לילדים חולים באמצעות עמדות משחק ניידות. שרון ורוברטו ליטווק היו זוג נשואים צעירים, מהגרים ממקסיקו, כשעולמם חשך עליהם. שרון למדה לדוקטורט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובעלה עבד בעבודה הראשונה שלו בוושינגטון הבירה. הם היו הורים טריים לבנם הבכור, אוסקר, כשבגיל 4 חודשים בלבד, הבחין רוברטו שבטנו של בנו קשה בצורה יוצאת דופן. היה זה יום ראשון בבוקר ורופא הילדים שלהם הנחה אותם להגיע אליו מיד.

לאחר בדיקה קצרה, הוא שלח אותם בדחיפות לבין החולים לילדים בוושינגטון. חדר המיון שם היה סיוט, בעיקר בסוף השבוע – לא היו מיטות פנויות או עגלות תינוקות, היה צורך להחזיקו על הידיים כל הזמן ולא היו חדרים פרטיים להנקה.

הרופאים מיד גילו שיש לו גידול וביופסיה קבעה כי מדובר בסרטן בכליה. היה זה נפרובלסטומה, תוצאה של גן חסר. החדשות היו הלם, אולם הרופאים היו אופטימיים. האונקולוג הודיע להורים המודאגים שזהו סוג של גידול שמגיב היטב לכימותרפיה והאחות אמרה, "אם כבר יש סרטן, עדיף שזה יהיה הסוג הזה".

אוסקר בגיל 3, משחק

אחרי הניתוח, שרון הבחינה שבנה מדמם באזור החתך. היא לא הצליחה לעניין את צוות הרופאים בחומרת המצב. היה זה רגע מכונן. שרון הפכה מאישה צעירה וביישנית, לאם לביאה. היא צעדה לתוך חדר הניתוח ודרשה לדבר עם מישהו תיכף ומיד. היא למדה בדרך הקשה שעליה להיות זו שנלחמת על טובתו של הילד שלה.

אוסקר התינוק בילה שבוע בבית החולים ולאחר מכן שוחרר, עם תוכנית לטיפולים כימותרפיים בהמשך. כל עליית חום (והיו רבות כאלה) הביאה לאשפוז מחדש. שרון עזבה את הלימודים (גם אילו היה לה זמן, כוחות ואנרגיה, היא לא יכלה להישאר שם עם כל החיידקים) וטיפלה במשרה מלאה בכל צרכיו של אוסקר.

חודש אחד אחרי תחילת הטיפול, החלה כליה אחת לדמם (כפי הנראה מכיוון שמתמחה צעיר לחץ עליה יותר מדי, אולם איש אינו יודע בוודאות) והיה צורך להסירה. כתוצאה מהדימום, היה סיכוי שחלק מתאי הסרטן חמקו למחזור הדם ולכן נוספו הקרנות לתוכנית הטיפול של אוסקר.

אחרי שנה, נדמה היה שהגידול נעלם. רוברטו ושרון החלו לנשום מעט לרווחה והחלו שוב לתכנן עתיד. אבל זה לא היה בתוכנית. שישה חודשים לאחר מכן, בסריקת סי.טי. שגרתית, נמצא כי הגידול שוב גדל. במספר מובנים זה היה אפילו יותר קשה מאשר בפעם הראשונה. הגידול החדש העלה את הצורך בטיפול כימותרפי אגרסיבי יותר.

פעוטות וילדים קטנים מצופים לשבת בשקט במשך שעות במהלך הטיפול. שרון ביקשה להשתמש בחדר המשחקים אולם נאמר לה שהוא מיועד למאושפזים בלבד. רעיון החל לנבוט במוחה.

אוסקר ושרון

הטיפול הסתיים, היה לאוסקר צנתר מרכזי שהיה צורך לנקותו ולשמור עליו, אולם זה הפך לחלק מהשגרה ואוסקר החל ללכת לגן מספר ימים בשבוע. אחרי שישה חודשים נוספים בהם המצב היה יציב, עודדה אותו משפחתו של רוברטו בלוס אנג'לס להצטרף אליהם בעסקים ולהסתייע בתמיכה הרגשית שלהם.

הפגישה הראשונה שלהם הייתה עם רופא פוטנציאלי לאוסקר. רק אחרי שהם חשו חיבה כלפיו, הם הסכימו לעבור.

תוך כדי הכאוס של החלפת עבודות, הביטוח לא חודש במהירות וברמה הרצויה ואוסקר החמיץ את אחת מסריקות הסי.טי. שלו. הרופא, עם זאת, לא היה מודאג, ושרון ורוברטו המשיכו להסתגל לחייהם החדשים.

כששרון הייתה בחודש השביעי להריונה עם ילדם השני, סיים אוסקר את הטיפול שלו ועבר סריקת סי.טי. אחרונה. התוצאות היו מטלטלות. הגידול צמח עד כדי כך שהיה צורך להסיר גם את הכיליה השנייה. התאריך שנבחר לניתוח היה תאריך הלידה המשוער של שרון.

אולם לתינוק החדש שלהם היו תוכניות אחרות ובתם נולדה שבועיים לפני הזמן. כששרון הלכה לבית הכנסת להעניק לה את שמה העברי, החל אוסקר להרגיש בחילה. הוא אושפז בבית החולים ועבר ניתוח נוסף, בו נמצא כי הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה שלו. אמה של שרון באה ממקסיקו כדי לשמור על התינוקת, בשעה ששרון ובעלה עברו לגור במלון ליד בית החולים לילדים בלוס אנג'לס. שרון רצה הלוך ושוב בין הבית, להניק את התינוקת, לבין בית החולים, כדי לטפל באוסקר.

לאוסקר מלאו ארבע בבית החולים ויום המחרת הביא עמו עוד בשורות רעות. הסרטן התפשט ולרופאים לא נותרו עוד אפשרויות טיפול. בני הזוג ליטווק החליטו להחזיר את אוסקר הביתה. הוא כבר לא יכול היה ללכת והם נשאו אותו או דחפו אותו בטיולון לכל מקום, גם במהלך טיול בלתי נשכח לדיסנילנד עם אחותו בת החודשיים, אנדריאה.

שרון ורוברטו חששו מההחלטות הרפואיות שעלולות לעמוד בפניהם בכל הקשור למצבו הרפואי של אוסקר, אולם כאב נוסף זה נחסך מהם כאשר אוסקר נפטר בשקט בשנתו לילה אחד, כנראה בעקבות התקף לב. למרות ששרון חשה כאב וייאוש, היה עליה לטפל באנדריאה, כך שלא יכלה להרים ידיים. "תמיד האמנתי בחיים שלאחר המוות ושאנחנו נמצאים בעולם הזה כדי ללמוד כמה שיעורים לפני שאנחנו עוברים לעולם הבא", אומרת שרון. "קשה לקבל זאת, אבל היה עליי להאמין במשהו גדול יותר על מנת לתפקד. היה עליי להאמין שיש סיבה לכך שהבן שלי לא נמצא אתנו יותר. זה מאוד מאוד כאב ורציתי לנסות להבין ולחזק את החיבור הרוחני שלי".

שרון מספרת שמותו של בנה לימד אותה לא להתייחס לאף יום כאל מובן מאליו, ולנסות ללמוד ולצמוח מכל חוויה.

"לא רציתי שהכאב יגדיר אותי או את מי שאני עומדת להיות. ידעתי שיש לי בחירה כל בוקר, ולמרות הקושי העצום שחוויתי, בחרתי להתעורר ולהמשיך לחיות, ורציתי לעשות זאת מתוך תחושת מטרה".

רוברטו ושרון

רוברטו עמד לצידה. "אנחנו חייבים לעשות משהו", הוא אמר. "לחייו של אוסקר חייבת להיות יותר משמעות". זה היה עולם חדש לחלוטין מבחינתם ורוברטו קנה עותק של ספר בנושא הקמת ארגונים ללא כוונת רווח והחל לקרוא.

הם לא רצו משהו שקשור לסרטן, אבל הם כן רצו משהו שיעזור לילדים. "מה עם משהו שקשור למשחק?" שאלה שרון. "הפעמים היחידות שהוא היה שמח בבית החולים - הזמן היחיד שבו הוא הרגיש כמו ילד רגיל - היה כשהוא שיחק".

חדר המשחקים הנייד

אולם רוב חדרי המשחקים לא פתוחים 24/7. הם לא בהכרח פועלים כשהילדים – או הוריהם – זקוקים להם. אז העלתה שרון את הרעיון של חדר משחקים נייד, ואימצה עגלות אחיות למטרה זו. כך הצעצועים מובאים לילדים, במקום שהילדים יצטרכו ללכת אליהם. עגלות אלה נהדרות לבתי חולים קטנים שאין בהם חדרי משחקים והן טובות גם לחדרי משחקים גדולים שיש בהם הרבה חולים. לשרון יש מטרה פשוטה אחת: "אני רוצה לשמח ילדים".

בית החולים לילדים בלוס אנג'לס אהב את הפרוייקט והתוכנית גדלה. רוברטו ושרון הקימו את קרן אוסקר ליטווק, במטרה להציב לפחות עגלת משחק ניידת אחת בכל בית חולים שזקוק לה. בתחילה שרון הייתה מתקשרת לבתי חולים כדי לספר להם על הזדמנות מדהימה זו. אולם השמועה עשתה לה כנפיים וכעת בתי חולים מתקשרים אליהם. הם מגיעים עמוסי צעצועים ועם מחויבות של שלוש שנים לחדש את המלאי. רוב הצעצועים הם מתרומות, בהתאם לגיל, לסוג (צעצועים, ספרים, חומרי יצירה) ולשפה המבוקשת. העלות למימון מלא של עגלה כזו היא 2000$.

משפחת ליטווק מגיעה למשרדי הקרן לפחות פעם בחודש כדי ליצור את העגלות. זוהי עבודה שנעשית על-ידי מתנדבים בלבד, והתקורה של הארגון היא מינימלית. ההתלהבות לפרוייקט התפשטה גם בקרב הילדים. לכבוד בת המצווה של אנדראה, היא יצרה "תיקי הסחת דעת" שגם הם מופצים דרך הקרן. העלות היא 10$ לממן תיק כזה ואפשר פשוט לדלג על כל הביורוקרטיה ולהופיע עמם בבית החולים.

אבל זה לא הספיק לבני משפחת ליטווק. הם רצו להפוך את חייהם למשמעותיים עוד יותר. בשנת 2013 החלה שרון ללכת לשיעורי יהדות, כדי להעמיק את ההבנה שלה ביהדות. בשנת 2016 היא יצאה למסע אמהות של מומנטום לישראל וחזרה בשנה שלאחר מכן כמדריכה. לימודיה מעשירים ומשפרים את חייהם, ומהווים השלמה נפלאה למשמעות שהם מוצאים באמצעות הקרן שלהם. שרון שוב משתמשת בתכונות שאימצה לעצמה כאמא לביאה כדי לעודד נשים אחרות ללמוד, להתפתח, לבקר בישראל ולהמשיך להתקדם. וכמובן, היא ורוברטו מסורים לגידול ילדיהם – אנדראה, 15, ג'סיקה, 12 ואילנה, 10. בנותיהן אולי טרם הבינו כמה מיוחדים הוריהן, אולם אנחנו בהחלט הבנו זאת.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן