לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האינדיאנים שחיו כיהודים

האינדיאנים שחיו כיהודים

ישנה קבוצה ייחודית בהרי האנדים בפרו, שעושה כמיטב יכולתה לקיים את כל הנאמר בתורה.

מאת

לגמליאל שילה יש שם פרטי ייחודי. כשאנשים מעירים עליו, הוא מסביר: "ההורים שלי קראו לי על שמו של גמליאל, נשיא שבט מנשה המוזכר בספר במדבר".

מה שמעניין במיוחד בסיפור הזה הוא לא רק השם המקורי שבחרו ההורים, אלא העובדה שהם לא היו יהודים כלל כשגמליאל נולד. הם היו אזרחי פרו ממוצא אינדיאני שחיו באזור קחמרקה, עמק פורה בהרי האנדים. בכל זאת, כל בני משפחתו של גמליאל קיבלו שמות תנ"כיים.

"יש לי אפילו דוד שקוראים לו עשיו", הוא מספר בחיוך.

מה גורם למשפחה פרואנית להרגיש קשר כה עז לתנ"ך היהודי עד שהיא מעניקה לכל חבריה שמות ממנו? לדברי שילה, הכל התחיל במסע החיפושים הרוחני של סבו וסבתו.

"הם היו נוצרים קתוליים אדוקים, אבל בשלב מסוים הם וכמה חברים התחילו ללמוד לעומק את התנ"ך היהודי, מה שהנוצרים מכנים 'הברית הישנה'", הוא מספר. ו"הלימוד הזה הביא אותם למסקנה שיש יותר מידי סתירות בין ציוויי התורה ובין הדת הנוצרית".


מבוגרים וילדים חוגגים את סוכות בהרי האנדים

בקחמרקה, אזור כפרי ששימש בעבר מרכז לתרבות האינקה, התושבים הדתיים יותר השתייכו לכנסיות פרוטסטנטיות שונות. סבו וסבתו של שילה, שהחליטו לעזוב את הכנסיה הקתולית בגלל התמיהות שלימוד התנ"ך עורר בהם, החלו בודקים כנסיה פרוטסטנטית אחת אחרי השנייה. בסופו של דבר, עם זאת, הם הגיעו למסקנה שהם מחפשים תשובות במקומות הלא נכונים.

"הם הבינו שאין שום כנסיה שנאמנה לתנ"ך המקורי, וכך החליטו להתחיל לקיים את המצוות שניתנו בתורה כמיטב הבנתם. הם התחילו לכנות את עצמם 'בני ישראל', כי ניסו לקיים כל מצווה שניתנה לעם ישראל".

בכפר הקטן בו גדל שילה היו עוד שתי משפחות שהשתייכו לקבוצת הפורשים מהנצרות. שאר משפחות הקבוצה היו פזורות על פני כפרי הסביבה. רוב האוכלוסייה המקומית, כמובן,  לא ממש הבינה את המסע הרוחני שעוברים שכניהם, אבל בהחלט הבחינה שהם שונים.

"תמיד ידענו שאנחנו שונים", אומר שילה. "כולם קראו לנו 'היהודים'. אבל בדרך כלל לא היתה עוינות. בזה נתקלתי רק בתיכון, כשכל ויכוח שלי עם חברים לכיתה הסתיים ב: 'אתם הרגתם את ישו'..."

מבחינה הלכתית, כמובן, שילה ושאר חברי הקבוצה לא היו אז יהודים באותה תקופה. הגברים בקבוצה אמנם נימולו כשהיה שילה בן 13, אבל המוהל הבהיר להם שאין די במילה, וכי עליהם לעבור גיור על ידי בית דין מוסמך על מנת להיחשב כיהודים.  


גמליאל שילה

על אף הרצון העז שלהם לקיים את כל הנאמר בתורה, חברי הקבוצה נתקלו בקשיים. הם למדו את התנ"ך בתרגום שלו לספרדית, ולא כל דבר היה מובן להם. בדיעבד, אומר שילה, הסתבר שגם מה שהבינו התבסס על תרגום לא מדויק. "בסוכות בנינו מעין בקתות רועים, כי זה מה שאמר התרגום. בפסח אפינו מצות שהיו יותר כמו פיתות.

"היו דברים שנתקלנו בהם ופשוט לא הבנו מה משמעותם. ארבעת המינים, למשל: ידענו מה זה ערבות וענפי דקל, אבל מה זה 'פרי עץ הדר'? או מצוות תפילין, שמתוארת בתורה במילה 'טוטפות'. אף אחד מאתנו לא יכול היה אפילו לנחש במה מדובר".

כשהבינו שבתורה שבכתב אין די וכי הם זקוקים לתורה שבעל פה כדי לקיים את המצווה כהלכה, פנו חברי הקבוצה לרבה של הקהילה היהודית בלימה, בירת פרו. הרב נהג בהם תחילה בחשדנות וניסה להניא אותם מהרצון לחיות כיהודים, אבל משהשתכנע בכנות כוונותיהם של אנשי הקבוצה, העניק להם ספרי 'קיצור שולחן ערוך' בספרדית והסכים לענות לשאלותיהם.

הגיור היה עבורי ועבור חברי כמו הודעה שהתקבלנו לנבחרת הכדורגל הלאומית. זה כבוד גדול, אבל אתה לא יכול להרשות לעצמך להפסיק להשקיע, כי זו גם אחריות גדולה.

"היום שבו קיבלנו את ה'קיצור שולחן ערוך' זכור לי כיום חגיגי מאד", אומר שילה. "היינו כמו אנשים צמאים שמצאו סוף סוף מים. הנה, עכשיו נדע מה ואיך לעשות!"

תהליך הגיור שלהם התחיל כמה שנים לאחר מכן, כשהרב אליהו אביחיל ז"ל, שהקדיש את חייו לחיפוש אחרי עשרת השבטים, שמע שמועה על הקבוצה האינדיאנית שומרת המצוות המתגוררת בהרי האנדים. הוא שלח אליהם שליח ששהה איתם שבועיים והסריט אותם לעיתים קרובות. "באותה תקופה כבר היה לנו בית כנסת שהקמנו ובו ספר תורה", מספר שילה. "לצערנו, זה לא היה ספר תורה אמיתי, כיוון שהוא היה מודפס ולא כתוב על ידי סופר סת"ם".


חגיגת בר מצוה בפרו

הרב אביחיל, ששמע את הדיווח החיובי של השליח שלו וראה את הסרטים, השתכנע שהקבוצה הייחודית הזו מוכנה לגיור. ביחד עם שני רבנים נוספים הוא הגיע לקחמרקה, הקים בית דין וגייר חלק מהקבוצה.

"רק האדוקים ביותר בינינו התגיירו באותה הזדמנות", אומר שילה, שהוא והוריו היו מהגרים הראשונים בקבוצה. "אנחנו היינו הקבוצה הראשונה, אבל ארבע קבוצות נוספות התגיירו מאז".

את חווית הגיור האישית שלו מתאר שילה במילים: "זו היתה יציאת מצרים הפרטית שלי. הרגשתי שאני עוזב את מצרים לתמיד. סוף סוף ידענו שאנחנו יהודים באמת".

היהודים החדשים מקחמרקה עלו עד מהרה לארץ ישראל. "אנחנו אנשי תנ"ך, היה ברור לנו שאנחנו רוצים לגור בארץ התנ"ך", אומר שילה. גם מקום ההתיישבות שלהם בארץ נבחר בגלל הקשר התנ"כי: הם בחרו לגור באלון מורה שבשומרון.

 

ארץ ישראל נקנית בייסורים, והאמירה הזו הוכיחה את עצמה גם עבור הוריו של גמליאל שילה. "להורים שלי היה קשה במיוחד", הוא אומר. "סבא וסבתא שלי – שכבר היו זקנים, רק רצו להיות בארץ הקודש לפני שימותו. אבל ההורים שלי היו אנשים מכובדים ואמידים בפרו, וכאן אבא שלי נאלץ לעבוד בעבודות כפיים כדי להתפרנס. אבל הם אף פעם לא התלוננו. אבא שלי חוזר ואומר שרוחניות היא הדבר החשוב, ואיכות החיים הרוחנית שלהם גבוהה יותר בארץ ישראל".


הדלקת המנורה בקחמרקה

גמליאל עצמו, שהיה בן 22 כשהגיע לארץ, למד הנדסה ונישא לאישה ילידת הארץ. ילדיו גאים במורשת הייחודית שלהם, ואף הצליחו לשכנע את אביהם להעביר הרצאות ברחבי הארץ על סיפור חייו.

"בדרום אמריקה משחקים הרבה כדורגל", אומר גמליאל שילה. "כשאני מרצה בפני תלמידים אני תמיד אומר להם שהגיור היה עבורי ועבור חברי כמו הודעה שהתקבלנו לנבחרת הכדורגל הלאומית. זה כבוד גדול, אבל אתה לא יכול להרשות לעצמך להפסיק להשקיע, כי זו גם אחריות גדולה". 

28/5/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-3 דיונים

(3) גלי, 29/5/2017 13:09

מקסים! אני בטוחה שאם יעמיקו לחקור יגלו שהם מ-10 השבטים האבודים.

פשוט התרגשתי ברמה של מציאת אח אהוב ואובד.

אידישע מאמע, 2/6/2017 14:09

הם ככל הנראה צאצאים של מגורשי ספרד

בדרום אמריקה יש מליונים של צאצאי מגורשים ואנוסים, חלקם ממש נושאים שמות יהודיים.

(2) לימור, 29/5/2017 09:22

מקסים! איזו מסירות נפש.... יישר כח!

(1) א, 28/5/2017 13:26

הוא "נשא" אישה ולא "נישא" לה. (ראי פרק אחרון במסכת ביכורים במשנה)

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub