לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חייו הסודיים של גרשון בירד

חייו הסודיים של גרשון בירד

פרצופו האמיתי של האדם שחשבנו שאנחנו מכירים.

מאת

אנחנו, חברי קהילתו בעיר העתיקה בירושלים, חשבנו שאנו מכירים את גרשון בירד. הגברים בישיבה בה הוא עבד ולמד במשרה מלאה חשבו שהם הכירו את גרשון. בתיה, אשתו מזה עשר שנים ואם חמשת ילדיו, חשבה שהיא מכירה את גרשון.

רק לאחר שגרשון טבע בים התיכון ביום הולדתו ה-40, ב-4.10, החלה להתגלות האמת, או ליתר דיוק, פיסות מפתיעות מהאמת.

ביום השני של השבעה, אישה שבתיה הכירה הופיעה בבית המשפחה. לדברי בתיה, "היא התבוננה בי במן מבט כזה ואמרה: 'אני עומדת לספר לך משהו שאת לא יודעת. אף אחד בעולם לא יודע על כך, חוץ ממני ומבעלך'. האישה עצרה לרגע, כאילו אינה ששה להסגיר את סודה. 'במשך תשע שנים, שימשתי כיסוי לקרן הצדקה של בעלך".

בתיה הייתה המומה. "איזו קרן צדקה?!"

האישה המשיכה: "בעלך הגיע אלי מדי חודש עם כסף ועם רשימה של שמות. הייתי מתקשרת לאנשים והם היו מגיעים אלי כדי לקחת את הכסף. הם מעולם לא ידעו מאיפה הוא הגיע".

והיו גם את בלוני ההליום. כולם ברובע היהודי בעיר העתיקה ידעו שבחנות כלי כתיבה מסוימת מחלקים בלון הליום חינם לכל ילד ביום הולדתו. כיוון שרוב הילדים כאן מגיעים ממשפחות גדולות ממעמד סוציו אקונומי נמוך, בלון הליום הוא אוצר אמיתי. בבר מצווה או בת מצווה, כל ילד מקבל שני בלוני הליום חינם. גם ילדי משפחת בירד היו בין אלה שהתענגו על מתנה משמחת זו.

איש לא ידע מי מימן את הבלונים שחולקו בחינם. בעל החנות, שבא לניחום אבלים, גילה לבתיה שגרשון היה זה ששילם עבור בלוני ההליום. בסוף כל חודש, הוא היה מגיע לחנות ומשלם בחשאי עבור כל בלוני החודש.

100 שאלות

גרשון (גרג) בירד נולד באודסה בשנת 1973. שלוש שנים לאחר מכן הוריו היגרו לשיקגו. הם היו יהודים גאים אך לא שומרי מצוות ולא היו מצוידים בכלים המתאימים כדי להעניק לבנם היחיד ולשתי בנותיהם חינוך יהודי. גרשון הלך לבית ספר ציבורי, שיחק בקבוצת הפוטבול של התיכון, הוסמך כמציל וסיים תואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת אינדיאנה.

גרשון היה בן 25 ועבד בסוכנות הביטוח של אביו, כשאמו הזמינה אותו לבוא עמה לשיעור תורה אצל הרב דניאל דויטש. גרשון אהב את השיעור וקבע פגישה כדי לדבר עם הרב דויטש בפרטיות. הוא הביא עמו רשימה של מאה שאלות.

"אני עדיין בגן הילדים", אמר להוריו. "אני חייב ללמוד עוד"

שלושה חודשים לאחר מכן הוא סיפר להוריו: "אני בגן חובה: אני לא יודע כלום על יהדות". גרשון טס לישראל כדי ללמוד תורה בישיבת "אור שמח". הוא חזר לשיקגו עשרה חודשים לאחר מכן, אך לא לזמן רב. "אני עדיין בגן הילדים", אמר להוריו. "אני חייב ללמוד עוד". הוא חזר לירושלים. מדי שנה דבריו היו: "אני בכיתה א'. אני חייב ללמוד עוד". "אני בכיתה ב', אני חייב ללמוד עוד".

בגיל 30, גרשון, התחתן עם בתיה פפר, 28. גם היא הגיעה ממשפחה רוסית במקור. היא גדלה בטורונטו והייתה עו"ד באחת מהחברות הגדולות למיסוי תאגידים, כשהחליטה שחייב להיות משהו יותר משמעותי בחיים. חיפושה הרוחני הביא אותה לנפאל, שם טיפסה על הר אנאפורנה, לאחר מכן נסעה להודו, שם פגשה את הדלאי למה, וטיילה בתריסר מדינות נוספות.

כששבה לטורונטו, חברה סיפרה לה על תגלית - טיול חינם לארץ ישראל. בתיה החליטה שזה מקום טוב לעצור בו בדרך להודו. עם זאת, ברגע שהגיעה לישראל, היא החלה ללמוד עוד על יהדות בסמינר לבנות של ישיבת אש התורה. היא החלה לשמור מצוות וב-2003 נישאה לגרשון בירד. הם התיישבו בעיר העתיקה.

תחבולות מתוחכמות

כולם החשיבו את גרשון כבחור נחמד. אחד מחבריו ללימודים נזכר כיצד גרשון היה בוחר במכוון מקום ישיבה מול הכניסה לישיבה, כדי שיוכל לחייך לכל מי שנכנס. הוא היה נחמד ועדין. בעשר שנות נישואין, בתיה שמעה את בעלה מרים את קולו פעם אחת בלבד – כשהוא הרגיש שמישהו ניסה לרמות את הישיבה. אבל אישיותו הנעימה של גרשון הייתה למעשה כיסוי לזהותו האמיתית שהוסתרה בקפידה.

לפני שלוש שנים, פנה גרשון לרב ניסים טאגר, ראש ישיבת ברכת התורה בה הוא למד ועבד בתור איש מנהלה. גרשון ביקש מהרב טאגר לקבל כתלמיד איש צעיר בשם דוד, שגרשון חש כי יש לו פוטנציאל אדיר. הרב טאגר נפגש עם דוד, בעל הפאות הארוכות והמסולסלות והלבוש ההיפי. "הוא לא מתאים לישיבה שלנו", סירב הרב טאגר.

"הוא נראה ככה, אבל זה לא מי שהוא באמת", הפציר בו גרשון.

"האם הוא ישלם שכר לימוד?", חקר הרב טאגר.

"לא", ענה גרשון בפשטות. "אין לו כסף".

"אין לי מלגות פנויות", השיב הרב טאגר.

ביום המחרת, גרשון חזר לרב טאגר ואמר, "הוריו של דוד החליטו לממן את רוב שכר הלימוד שלו, והוא יעשה עבודות שונות כדי לממן את השאר".

עם חששות, החליט הרב טאגר לתת לדוד תקופת ניסיון של שבועיים.

שלוש שנים לאחר מכן, דוד הוא תלמיד מצטיין בישיבה. רק לאחר מותו של גרשון גילה הרב טאגר כי הוריו של דוד לא שילמו אגורה. היה זה גרשון שמימן את לימודיו של דוד. "הוא שיקר לי בלי להניד עפעף", אמר הרב טאגר, מחניק את דמעותיו.

אשתו של אחד מתלמידי הישיבה לא ראתה את הוריה הגרים בארצות הברית במשך מספר שנים. כשהיא קיבלה הודעה שאמה חולה, היא רצתה לטוס לבקרה, אולם לא היה לה מספיק כסף לכרטיס טיסה. בשומעו על כך, גרשון סיפר לאישה על חברת אשראי שמציעה דיל פנטסטי. אם היא תחתום על כרטיס האשראי ותשלם רק 50$, היא תוכל לצבור מספיק נקודות כדי לקבל כרטיס טיסה הלוך ושוב חינם. גרשון אפילו הראה לה את הפרסום במחשב הנייד שלו והציע לרשום אותה, בהסבירו שגם הוא יזכה בנקודות על צירופה.

האישה נתנה לו בשמחה את המידע הנחוץ כדי לרשום אותה, קיבלה את הכרטיס וטסה לארה"ב להיות עם אמה. היא מעולם לא ידעה שגרשון המציא את כל הסיפור, ואפילו תכנן את הגרפיקה של המודעה. גרשון עצמו שילם עבור הכרטיס שלה.

פעם אחת החליט גרשון שמשפחה מסוימת בקהילה שהייתה נתונה בקשיים צריכה לקחת את הילדים ליום כיף ב"קיפצובה" (פארק השעשועים למשפחות של קיבוץ צובה). למשפחה זו לא היה את הכסף לבילוי כזה, אז גרשון השיג להם קופון חינם. הם מעולם לא ידעו שגרשון שילם עבור הכניסה ופיברק את הקופון המקצועי-למראה.

בתיה צחקה כשסיפרה את הסיפור הזה. "גרשון היה ביישן. אני יודעת מה שאני יודעת רק בגלל שתפסתי אותו על חם בכמה מהדברים".

כשגרשון שמע על זוגות שהיו להם בעיות בנישואין, הוא היה מממן להם בהיחבא פגישות אצל מטפל זוגי, ללא ידיעת בני הזוג או המטפל הזוגי מי המממן.

לפני תשע שנים, היה לגרשון רעיון. הוא יצר את "תפילות הכותל המערבי" ומינה את בתיה לאחראית. זהו שירות בו אנשים מכל העולם יכולים לשלם כדי שמישהו ילך לכותל ויתפלל למענם במשך 40 ימים רצופים. מאות אנשים זכו לכך שתפילותיהם נענו דרך מנהג עתיק יומין זה, ובנוסף, הכסף שגויס תמך במשפחות רבות של לומדי תורה בעיר העתיקה.

במהלך השבעה, סיפר ראש הישיבה שגרשון בא אליו פעם ושאל אם לפי ההלכה מותר לתת למתפללים שמות בדויים להתפלל למענם. זו הייתה תקופת שפל עבור ארגון "תפילות הכותל המערבי" וגרשון חשש כי האנשים שמתפללים בכותל, ולמעשה נתמכים על ידי הארגון, עלולים לאבד חלק מהכנסתם. כדי לשמור על כבודם, הוא רצה להמשיך לממן את התפילות מכיסו בכך שימסור שמות בדויים להתפלל למענם.

מדוע גרשון התאמץ כל כך להסתיר את מעשי הצדקה שלו? "הוא האמין באמת ובתמים שאם הנותן מרוויח משהו מהמעשה שלו, זה מפחית את מידת החסד", הסבירה בתיה. "אז אם מישהו יודע מה עשית, פירוש הדבר שאתה מקבל משהו מזה, הכרה או משהו אחר. למצווה יש הרבה יותר עוצמה אם אינך מקבל דבר... מלבד העולם הבא".

התעלומה האמיתית

התעלומה, כמובן, היא מאיפה הגיע הכסף? משפחת בירד לא הייתה עשירה. אפילו לא הייתה להם מכונית. לא הייתה להם ירושה ושכרו של גרשון כמנהל אדמיניסטרטיבי בישיבה הספיק רק כדי לכסות את הוצאות המחיה של המשפחה. בעודי יושבת מול בתיה במהלך השבעה, שאלתי אותה: "מאיפה גרשון השיג את הכסף?"

אין לי מושג מאיפה הוא השיג את הכסף לעשות את כל החסד הזה שאנחנו שומעים עליו עכשיו

"אין לי מושג!", היא קראה. "אני ממש לא יודעת. במשך שנים היה לנו סדק בכיור שלא יכולנו להרשות לעצמנו לתקן. אין לי מושג מאיפה הוא השיג את הכסף לעשות את כל החסד הזה שאנחנו שומעים עליו עכשיו. שום מושג".

דניאל רוסטן, חברו הטוב ביותר של גרשון שחלק עמו גם את ספסל הלימודים, פתר תעלומה זו. "גרשון כמעט לא הוציא כסף על עצמו", הסביר. "הוא קנה נעליים יד שנייה באינטרנט. נעליים יד שנייה! הוא קנה חליפות משומשות ב-EBAY. הוא נהג להתפאר באוזני, 'תראה את החליפה הזאת. שילמתי עבורה פחות מ-40 ₪ ועוד 35 ₪ משלוח!' הוא קנה את הלפטופ שלו ששווה כמה אלפי שקלים, תמורת כמה מאות שקלים. הוא פשוט לא הוציא כסף על צרכיו שלו".

גרשון קימץ בצרכיו שלו, כך הוא יכול היה להיות נדיב בסיפוק צרכיהם של אחרים.

העסקה האחרונה שלו היתה לילה במלון שרתון בתל אביב – רק הוא ובתיה – כדי לחגוג את יום הולדתו ה-40, עבורו שילם בנקודות מכרטיס האשראי. הבילוי החביב על גרשון היה שחייה בים. הוא ובתיה השאירו את חפציהם בחדר במלון והלכו לחוף הים. בתיה שלחה מבט אחד במים הבוציים ובחרה לשבת על החוף. גרשון, שהיה שחיין מנוסה ומציל מוסמך, צלל לתוך הגלים. דקות לאחר מכן, סלע או חתיכת אבן גדולה פגעה בעורפו. הוא איבד את הכרתו, ושהה תחת המים במשך 15 דקות לפני שבתיה החלה לסרוק נואשות את הים בעיניה, וראתה את גופתו של בעלה צפה לכיוון החוף.

כמה שעות לפני הלוויה, אמרה בתיה לאחד מתלמידי הישיבה: "יש תוכנית ומה שאמור היה לקרות, קרה. גרשון מחייך עכשיו בעולם שלו. זה יהיה קשה לי ולילדים. אבל גרשון קורן".

השטיח האדום של גרשון לעולם הבא מרופד בבלוני הליום, קופונים מפוברקים, פרסומות מזויפות לכרטיסי אשראי, קרן צדקה אנונימית, תשלומי שכר לימוד במסווה, טיפולים זוגיים ממומנים בהיחבא ועוד מעשי חסד רבים אחרים שעליהם לעולם לא נדע.

מתן בסתר הוא ערך מקודש ביהדות. למעשה, לפי ההלכה היהודית, העולם נתמך בכל דור בזכותם של ל"ו צדיקים נסתרים. האם ייתכן כי אחד מהם הוא יליד רוסיה, שחקן פוטבול לשעבר משיקגו?

כדי לתרום לקרן למען בתיה וילדיה, לחצו כאן: www.bircas.org/donate

26/10/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 30 תגובות ב-19 דיונים

(19) אנונימי, 14/12/2013 20:21

כתוב מאוד יפה!!!

כתוב בצורה יפה, רהוטה מעניינית!! פשוט תענוג לקרוא!

(18) אריאלה, 3/11/2013 07:40

מרגש ביותר

מרגש ביותר.אדם בעל מידות תרומיות.שהקב"ה ישלח נחמה ושמחה לאשתו ילדיו וכל המשפחה

(17) אנונימי, 1/11/2013 07:56

צדיק וטוב טוב נשמה מועילה

הנתינה יותר מקבלה יש סיפוק משמחת מעשירה את המצפון באהבה . שירבו אנשים עם נתינה ,שבת שלום לכל עם ישראל ,

(16) אור, 31/10/2013 12:01

מלאך

מלאך השם התהלך בקירבנו ואנו לא ידענו

(15) אז מה אתה רוצה? שמי שנותן, 31/10/2013 08:49

לעולם לא ימות? יחייה לעולמי עד?

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub