רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חכמה לחיים

מסע הצלב האתיאיסטי

ט׳ באייר ה׳תשס״ט ט׳ באייר ה׳תשס״ט 03/05/2009 | מאת Tzvi

תשובה נוקבת לספרו החדש של ריצ'רד דוקינס, "יש א-לוהים: האשליה הגדולה של הדת".

הפסיכיאטר הנודע, תאודור דאלרימפל, חשף בטורו האישי את מקורות האתיאיזם שלו. הוא היה בן תשע והשתתף במפגש תפילה בבית הספר הבריטי שבו למד. מנהל בית הספר, מר קלינטון, הורה לילדים לעצום את עיניהם, אחרת א-לוהים עלול לעזוב את אולם התפילה. תאודור הצעיר רצה לבדוק את ההשערה, ופקח עין אחת, כדי לחזות במראה א-לוהים החומק מן האולם. במקום זאת, הוא ראה את מר קלינטון מתפלל וסורק את הילדים בעין אחת פקוחה. "הגעתי במהירות למסקנה," משחזר דאלרימפל, "שמר קלינטון לא האמין במה שאמר, שצריך לעצום עיניים. ואם הוא לא האמין בכך, למה שאני אאמין בא-לוהים? האמונות שלנו, ובמקרה זה חוסר האמונה שלי, נובעות לעתים קרובות מצידוקים חסרי היגיון שכאלה, שמקבלים איצטלה הגיונית-לכאורה בשלב מאוחר יותר בחיינו".

במהלך השנים האחרונות, התפשטו "איצטלות הגיוניות" אתיאיסטיות כאלה כאש בשדה קוצים, בדמות ספרים המנאצים את א-לוהים, את הדת ואת המאמינים. ספרו של כריסטופר היצ'נס, "א-לוהים הוא לא גדול: איך הדת מרעילה את הכול" (Christopher Hitchens, "God is Not Great: How Religion Poisons Everything"), הגיע לראש רשימת רבי-המכר של הניו-יורק טיימס תוך שלושה שבועות בלבד. ספרו של ריצ'רד דוקינס, "יש א-לוהים: האשליה הגדולה של הדת" (Richard Dawkins, "The God Delusion") מכר למעלה ממיליון וחצי עותקים ותורגם ל-31 שפות, ביניהן לעברית. הוא היה ברשימת רבי-המכר של הניו-יורק טיימס במשך 51 שבועות. ה-BBC הפיק סרט תיעודי באורך שעתיים שהתבסס על הספר, ושמו "דת: שורש כל רע?"

מבקרים רבים הצביעו על כך שכוח המשיכה של ספרים אלה אינו טמון בצדקת טיעוניהם כי אם בפרוזה הרהוטה שלהם. כדבריו של ברוס דה סילבה מ"אסושייטד פרֶס": "היצ'נס אינו מחדש דבר, אם כי יש לציין שהוא עושה זאת באופן יוצא מן הכלל".

הארס שבגידופים שהם מטיחים באלוקים ובמאמיניו הופך רציונליסטים גאים אלה למחרחרי-ריב אי-רציונאליים.

חמישה מתוך ששת הספרים של מסע הצלב האתיאיסטי הזה הם נאומים משעממים, מלאים במה שתאודור דאלרימפל מכנה "רשלנות והעדר מצפון אינטלקטואלי, משולבים בתחושת וודאות בלתי הולמת". הארס שבגידופים שהם מטיחים בא-לוהים ובמאמיניו הופך רציונליסטים גאים אלה למחרחרי-ריב אי-רציונאליים. קחו למשל את הצהרתו של סם האריס בספרו "קץ האמונה": "הקשר בין אמונה לפעולה בשטח הוא בחזקת אור אדום. רעיונות מסוימים הם כה מסוכנים שיתכן שיהיה מוסרי להרוג אנשים המאמינים בהם". מובן, שמול השתלחות כזאת אי אפשר להציב טיעון סותר באופן רציונאלי.

1. סכנת הדת?

רק "יש א-לוהים: האשליה הגדולה של הדת", ספרו של ריצ'רד דוקינס, פרופסור לביולוגיה אבולוציונית באוקספורד, ראוי לדיון רציני יותר. דוקינס מציב ארבעה טיעונים בסיסיים.

הראשון שבהם הוא שהדת מסוכנת. הסרט התיעודי שלו שהפיק ה-BBC נפתח בפיגוע בבנייני התאומים ב-11 לספטמבר. לאחר מכן הוא מציג צילומים של ישראלים פצועים אחרי פיגוע התאבדות. משם הוא עובר לתמונות של חרדים מתפללים בכותל, ומכריז: "טרור דתי הוא התוצאה ההגיונית של אמונה דתית עמוקה".

די בהיקש המעוות של דוקינס – מחבלים מוסלמים הם דתיים ומחבלים מוסלמים רוצחים, ולפיכך כל הדתיים הם רוצחים בפוטנציה – כדי לגרום לסטודנט מתחיל ללוגיקה להתפלץ.

ההפרכה המובנת-מאליה לטענתו של דוקינס שדת גורמת לטרור, מלחמות, מסעי צלב, אינקוויזיציה וכו' - היא סקירה שטחית של רצח העמים שנערך במאה ה-20. כ-80 מיליון בני אדם נרצחו במהלך המאה ה-20 (לא כולל נפגעי מלחמות), וכולם נרצחו בידי אתיאיסטים: היטלר, סטאלין, פוט פול ומאו.

דוקינס כותב שטיעון זה עולה "כמעט אחרי כל הרצאה בנושא הדת, וברוב ראיונות הרדיו" ואז הוא מקדיש שבעה עמודים במאמץ להוכיח שהיטלר לא היה אתיאיסט כי אם קתולי. הוא מסכם פרק זה כך: "סטאלין היה בוודאי אתיאיסט, והיטלר כנראה לא היה כזה; אך גם אם שניהם היו אתיאיסטים, השורה התחתונה היא שהטיעון בענין סטאלין-היטלר הוא פשוט מאוד. אתיאיסטים אולי עשו עוולות באופן אינדיווידואלי, אך לא בשם האתיאיזם".

אילו היה דוקינס שואל את סטאלין או מאו, שסטטיסטיקת הרצח של היטלר מחווירה אל מול זו שלהם, אם המניע למעשיהם היה אידיאולוגי, הם היו עונים שעקרונות קומוניסטיים הם המניע לכל מעשיהם. אפילו כיום, המשטר הקומוניסטי הסיני מנתח את גופם של אנשי כת הפאלון גונג ומציע את איבריהם הפנימיים למכירה בשוק הרווחי של איברים להשתלה. מעשי זוועה כאלה תואמים את האידיאולוגיה האתיאיסטית שלהם, שרואה בני אדם במונחים כלכליים בלבד, ומתכחשת לכך שהחיים הם קדושים משום שבני אדם נוצרו בצלם א-לוהים. מכיוון שהקומוניזם הוא אתיאיסטי ביסודו ומתכחש לקיומו של א-לוהים ולקיומה של נשמה א-לוהית, מסקנתו של דוקינס שאתיאיסטים "לא עושים עוולה בשם האתיאיזם" היא שקר בוטה.

האמירה שהדת היא שלילית משום שאנשים דתיים ביצעו פשעים איומים בשם הדת, דומָה לאמירה שהרפואה היא שלילית משום שד"ר יוזף מנגלה ביצע פשעים איומים בקורבנות הניסויים שלו באושוויץ בשם המחקר הרפואי.

יתרה מזו, האמירה שהדת היא שלילית משום שאנשים דתיים ביצעו פשעים איומים בשם הדת, דומָה לאמירה שהרפואה היא שלילית משום שד"ר יוזף מנגלה ביצע פשעים איומים בקורבנות הניסויים שלו באושוויץ בשם המחקר הרפואי. ניתן לקחת כל רעיון חיובי ולהשתמש בו למטרות שליליות. אין בכך כדי להמעיט מערך הרעיון עצמו.

אחד העיוותים הרבים שבהם משופעים הספרים הנאו-אתיאיסטיים הוא העיסוק האובססיבי בתוצרי הלוואי הגרועים של הדת – בלי להזכיר את הטובה הרבה שהדת הביאה לחברה במהלך ההיסטוריה. כדבריו של תאודור דאלרימפל, "דלותו של האתיאיזם החדש בולטת מאוד בגישתו לתרבות שלנו, שעד לאחרונה היתה דתית עד לשד עצמותיה. חרטה על קיומה של הדת היא חרטה על קיומה של התרבות שלנו ושל המונומנטים שהציבה, הישגיה ומורשתה".

דאלרימפל נעזר בדוגמה של הקתדרלה של שארטר והפאסיון של מתי הקדוש (של באך). גם היהדות הטביעה את חותמה על ערכי המערב, כפי שמדגים קן ספירו בספרו "עולם מושלם" עליו מבוססת המצגת הזו. היהדות העניקה למערב את ערכי היסוד שלו: כבוד לחיי אדם, שלום, צדק, שוויון בפני החוק, חינוך ואחריות חברתית.

אפילו אוניברסיטת אוקספורד, שם נהנה פרופ' דוקינס ממעמד של מרצה בכיר, נוסדה לפני תשע מאות שנה בידי נוצרים דתיים, ביניהם הבישוף מרוצ'סטר.

2. מדע לעומת דת

דוקינס טוען שמדע ודת מנוגדים זה לזה. הוא ממשיך וטוען שבניגוד למדע, האמונה בא-לוהים היא אי-רציונאלית: "אמונה דורשת הצנעת יכולות ביקורתיות". הדוֹגמה של דוקינס מצהירה: "המדע נעזר בהיגיון ובהוכחות כדי להגיע למסקנות. הדת עוסקת בהפיכת אמונה שלא נבחנה לאמת בלתי-מעורערת באמצעות מוסדות חזקים, ובעזרת התבססותה במהלך הזמן".

דוקינס, שגדל בכנסיה האנגליקנית, מקשר באופן טבעי את הדת לאמונות אי-רציונאליות כמו לידת בתולים וא-לוהים שמעבֵּר אישה שיולדת אדם-א-לוהים. לכל זה אין קשר ליהדות. פתחו כל דף בתלמוד, קראו את הרמב"ם, או לִמדו שיעור של שעה בישיבה, ותחוו את שיטת ההנמקות החריפות ביותר של היהדות, שמטרתן לחשוף את האמת. היהדות מתמקדת בראש ובראשונה בלימוד תורה ובפיתוח יכולות ביקורתיות – ובשום אופן לא ב"הצנעתן".

האמונה הרציונאלית לחלוטין של היהדות בא-לוהים, כפי שהיא מבוטאת בידי הרמב"ם, היא שחייב להיות מקור אינסופי ובלתי-גשמי של היקום המוגבל והגשמי שלנו. כפי שנדגים בהמשך, אין כל הסבר אחר, המניח את הדעת, לעובדת קיומו של היקום.

אלברט איינשטיין הבין שעובדת תחילתו של היקום מניחה כוח שהביא אותו לידי קיום. משום כך הוא דבק באמונתו ביקום סטטי (שתמיד היה קיים ולכן אין לו התחלה) והתנגד להוכחות שהלכו והצטברו ליקום המתפשט.

לורנס קלמן, בספרו "רשות להאמין" (Lawrence Keleman, "Permission to Believe") מסביר את האתגר שמציב רעיון היקום המתפשט:

 

"מדוע שנקודה שהכילה את כל החומר והאנרגיה, נקודה שישבה לה בשקט במשך נצח נצחים, תתפוצץ פתאום? חוק האינרציה עומד על כך שעצמים נייחים ימשיכו לנוח, אלא אם כן יופעל עליהם כוח חיצוני. מכיוון שהנקודה הכילה את כל החומר וכל האנרגיה שיש ביקום, לא יכול להיות דבר מחוץ לנקודה זו שיתחיל להפעיל עליה לחץ, לא כוח טבעי, לפחות. מה יכול היה להצית את הפיצוץ הראשוני הזה?" (לקריאה נוספת בנושא הקליקו כאן)

 

אל מול הוכחת היקום המתפשט שגילה האסטרונום וסטו סליפר, ואל מול מסקנת היקום המתפשט של המתמטיקאים ויולם דה סיטר ואלכסנדר פרידמן, סירב איינשטיין לקבל את המסקנה הבלתי נמנעת. "עדיין לא נפלתי בידי הכמרים", הייתה תגובתו המפורסמת של איינשטיין לאפשרות של יקום מתפשט. הוא בוודאי הבין שיקום מתפשט חייב להכיל אפשרות של כוח ראשוני שאינו גשמי.

מאז, כמובן, הוכיח המדע שהיקום התפשט מאירוע ראשוני שנודע בשם "המפץ הגדול". ידיעה זו נותנת את הגיבוי המדעי לתפיסתו הפילוסופית של הרמב"ם בדבר כוח על-טבעי שיצר את היקום הטבעי.

כתב העת המכובד Astrophysics and Space Science (גיליונות 269-270, 1999) קובע בבירור שהמפץ הגדול מצביע על "מקור טרנסדנטלי של היקום":

 

"תאוריית המפץ הגדול כמקורו המוחלט של היקום, של כל החומר והאנרגיה, אפילו של החלל הפיזי והזמן עצמם - סותרת את ההנחה הנטורליסטית המתמשכת שהיקום היה קיים תמיד. מודלים שניסו להימנע מתופעה קוסמולוגית ראשונית ויחידה זו, קמו ונפלו. תיאוריות עכשוויות המתייחסות לתורת הקוונטים, כמו אלו של הרטל-הוקינס ומודל וילנקין, מתבססים על רעיון מפוקפק ובלתי מובן כמו 'זמן דמיוני' כדי להימנע מדיון בתחילת היקום. בנקודת התחלה 'יש מֵאַין' נרמזת אפשרות לגורם מחוץ ליקום, מעבר לזמן ולחלל. התנגדויות פילוסופיות אלה לגורם היקום אינן משכנעות".

 

דוקינס מבטל בקלות ראש, בשניים וחצי עמודים, את ההוכחות של תומאס אקווינס לקיומו של א-לוהים (הרמב"ם, שקדם לו במאתיים שנה, כתב טיעונים דומים). "ניתן בקלות – אני מהסס לומר זאת, בשל מעמדו הרם - לחשוף את ריקנותן של חמש ה'הוכחות' של תומאס אקווינס". (ע. 100).

דוקינס אינו מצליח לרדת לעומקו של הטיעון הפילוסופי והוא יהיר מכדי להודות שהוא מתעסק בתחום לא-לו.

ההפרכה שמציע דוקינס לאקווינס היתה מזכה אותו ב"מספיק בקושי" בכל קורס פילוסופיה בסיסי. בהיותו ביולוג ולא פילוסוף, דוקינס אינו מצליח לרדת לעומקו של הטיעון הפילוסופי והוא יהיר מכדי להודות שהוא מתעסק בתחום לא-לו.

בעיית "הגורם הראשוני" היא טיעון מוחץ שכנגדו דוקינס אינו יכול לעמוד. אפילו אם יוכל דוקינס, הביולוג של האבולוציה, להוכיח שבני אדם התפתחו מאיזשהו מרק ראשוני, האבולוציה עדיין מעלה שאלה גדולה יותר: מהיכן הגיעו מרכיביו היסודיים של אותו מרק? מה גרם לחלקיקים הראשוניים להיווצר? מה גרם למפץ הגדול? איך אפשר להאמין בהתחלה בלי להאמין במה שגרם לה? אתגרים קלאסיים אלה לאתיאיזם אינם זוכים לתשובה מפי דוקינס.

דוקינס הוא מאמין נלהב בכך שמדענים, גם אם לא הצליחו לייצר חיים עד עכשיו, יצליחו לעשות זאת בעתיד, ודבריו דומים להחשיד לתקוות משיחיות:

 

"אני לא אתפלא אם במהלך השנים הקרובות, ידווחו כימאים שהצליחו ליילד זן חדש של חיים במעבדה. אמנם הדבר עוד לא התרחש, ועדיין ניתן לטעון שהסבירות לכך נמוכה ביותר, אך הדבר התרחש פעם אחת, בעבר!"

 

כמובן שדוקינס יצטרך להסביר כיצד לעשות זאת ללא הכימיקלים המקוריים. אולי הוא יצליח לייצר סלט, אך האם הוא יצליח לייצר את הירקות?

התעקשותו של דוקינס על כך שמדע ודת סותרים, מבטלת בהינף יד מחקרים רבים שנכתבו בידי מדענים מכובדים, שבעיניהם המדע תואם לסיפור בראשית. תקצר היריעה מלפרסם כאן את כל הרשימה הביבליוגרפית של עבודות אלה, אך לפניכם שלוש דוגמאות משובחות:

 

"המדע והא-ל: השתלבות חוכמת המדע וחוכמת התנ"ך" מאת ג'רלד שרדר, פיסיקאי מ- MIT (בתרגומה העברי של נילי לנדסברגר); "שפת הא-לוהים" מאת ד"ר פרנסיס קולינס (Francis Collins, "The Language of God"), מנהל פרוייקט הגנום האנושי, שגדל, אגב, כאגנוסטקאי, כמי שמאמין שהאדם והמדע אינם יכולים להבין את א-לוהים; ו- "יש א-לוהים: איך האתיאיסט המושבע ביותר שינה את דעתו" מאת אנתוני פלו ורוי ורגזה (Anthony Flew and Roy Varghese, "There is a God: How the World's Most Notorious Atheist Changed his Mind")

 

3. חינוך דתי והתעללות בילדים

הטיעון השלישי שמעלה דוקינס הוא שאינדוקטרינציה דתית כמוה כהתעללות בילדים, משום שהיא מונעת מילדים לחשוב באופן עצמאי. הוא כותב שביטויים כמו "ילד קתולי" או "ילד מוסלמי", צריכים לגרום לאנשים להירתע בבהלה.

דוקינס מתגלה כסובלני להפתיע בנוגע להתעללות מינית בילדים. הוא כותב: "אנחנו חיים בתקופה שבה שוררת היסטריה לגבי פדופיליה... אין זה צודק לנקום בפדופילים כאילו היו מיעוט קטן של רוצחים". אך הסובלנות שלו נעלמת כליל כשמדובר בפשע חמור הרבה יותר, של גידול ילדים בתוך דת מסוימת:

"פעם אחת, לאחר הרצאה בדבלין, כשהגיע זמן השאלות, נשאלתי מה דעתי על מקרי ההתעללות המינית שביצעו כמרים בכנסיה הקתולית, מקרים שזכו לפרסום רב בתקשורת. עניתי כי אין ספק שמקרי התעללות אלו הם נוראים, אך ניתן לומר כי לא פחוּת מכך היה הנזק הפסיכולוגי שגרם חינוכו של ילד כקתולי-מלכתחילה".

יש צורך בספר שלם כדי להפריך לגמרי ספר אחר, אך כאן די להגיד שכל ההורים, דתיים כחילוניים, נוטעים בילדיהם את אמונותיהם. האם דוקינס לא מגדל את ילדיו לפי ה'דעה הקדומה' בעד דמוקרטיה? או נגד קוקאין? בשם ההגינות האינטלקטואלית, האם ירשה לילדיו ללמוד תיאולוגיה מוסלמית במסגד סָעודי במשך כמה חודשים?

4. מוסריות דרווינית

הטיעון האחרון של דוקינס הוא שבני אדם אינם זקוקים לדת כדי להבין מוסר מהו. בסרט התיעודי של ה-BBC, על רקע חבורת שימפנזים עליזה, הוא עומד על כך שמוסריות היא תוצר אבולוציוני.

ההסבר שלו פשוט: "מוסריות נובעת מהגן האלטרואיסטי שנבחר באופן טבעי בעֲבָרֵנו האבולוציוני". הוא מצביע על המבנים החברתיים המצויים בשפע בממלכת החיות, וטוען כי "הברירה הטבעית" העדיפה את התפתחותן האבולוציונית של תכונות מוסריות:

 

"הברירה הטבעית מעדיפה גֶנים שגורמים לפרטים מסוימים, ביחסים א-סימטריים של צורך והזדמנות, לתת כשהם יכולים, ולגרום למישהו אחר לתת כשהם אינם יכולים לעשות זאת. היא גם מעדיפה נטיות לזכור מחויבות, לנטור טינה, יחסי גומלין והענשת רמאים שלוקחים, אך לא נותנים כשהגיע תורם לתת".

 

כאן מתגלה האמת שבשם הסרט התיעודי של דוקינס: "דת: שורש כל רע", אם כי לא באופן שאליו התכוון. הדת היא אכן שורש כל רע, משום שללא דת לא הייתה תפיסת "רוע". דת היא גם שורש כל טוב. במלים פשוטות, בלי הדת שתגדיר מערכת ערכים מוחלטת, מה מבדיל בין טוב לרע? לא ייתכן אפוא, להסתפק באותה "מוסריות אבולוציונית".

אם בני אדם אינם אלא קופים מתקדמים, כפי שחוקרי האבולוציה רוצים שנאמין, תפיסת המוסריות לא הייתה רלוונטית. אריה שטורף זברה "חפה מפשע" בעודה בועטת ונאבקת, אינו "רע". הוא פועל לפי האינסטינקטים שלו, ולאינסטינקטים בממלכת החיות אין ערך מוסרי.

דוקינס מציע דוגמא: "עטלפים ערפדיים לומדים מיהם הפרטים בקבוצה החברתית שלהם שעליהם הם יכולים לסמוך שישלמו את חובותיהם (בדם שהועלה גירה) ומי מרמה". אך האם העטלף שמשלם את חובותיו הוא "טוב" וזה שמרמה הוא "רע"? מובן שלא.

לפי דוקינס, הטרוריסטים שהטיסו מטוסים לעבר בנייני התאומים לא היו שונים מהאריה שטורף זברה.

כשמוציאים את הטוב מהתמונה, אין רע ב"רע". לפי דוקינס, הטרוריסטים שהטיסו מטוסים לעבר בנייני התאומים לא היו שונים מהאריה שטורף זברה.

אפילו באבולוציה של התרבות האנושית, חוזים חברתיים היו תועלתיים יותר משהיו מוסריים. חוקי חמורבי, למשל, אוסרים על גניבה לצורך הגנה על זכויות הרכוש, לא משום שגניבה היא "רעה".

רק א-לוהים יכול היה להביא את המוסריות לעולם, משום שרק לו לבדו הזכות להכריז על טוב ורע. חלק גדול מהמוסריות שא-לוהים בנה עבורנו מנוגדת לאינטואיציה האנושית ולאינסטינקטים אנושיים. כמו שהצביע ההיסטוריון פול ג'ונסון על כך שבין כל הקודקסים של המזרח הקדום, רק התנ"ך קבע שפשעי רכוש אין דינם מוות, משום שקדושת חיי אדם עולה על ערך הרכוש. התורה גם מצווה לפטור אנשים מחובות מדי שבע שנים, להחזיר אדמה לבעליה המקוריים מדי חמישים שנה, לעשות מעשה כדי להציל חיי אדם, ולא לנטור טינה או לנקום.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן