לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




זעמו של אתיאיסט

זעמו של אתיאיסט

אני לא חושב שאתיאיסטים הם אנשים רעים, ובוודאי שהדתיים אינם טובים בהכרח, אך אם ערכי המוסר הופכים לחסרי משמעות, כיצד אמור אתיאיסט מושבע להגיב מול אי צדק?

מאת

תגובות למאמרים אומרות המון על המאמר. לפעמים הן חושפות פגמים בהנחותיו של המחבר או במסקנותיו, מספקות פרספקטיבה שונה או מאירות את הדברים בצורה זו או אחרת. פעמים אחרות מגלות התגובות יותר על המגיבים.

לפני מספר חודשים כתבתי מאמר על אתיאיזם. ההשראה למאמר באה מתוך טור אישי של הפילוסוף סלבואי ז'יז'ק בניו-יורק טיימס, המשבח את כבוד האתיאיזם. קראתי למאמר שלי קלונו של האתיאיזם והבהרתי נקודה ברורה אחת: למי שרואה רק כוחות אקראיים מאחורי הסיבה שאנו בני האדם מוצאים את עצמנו כאן, אין שום סיבה להאמין בחלוקה אובייקטיבית של טוב ורע.

התאמצתי להבהיר שאני לא חושב שאתיאיסטים הם אנשים רעים, ובוודאי שהאנשים הדתיים אינם טובים בהכרח. לא באתי לשפוט אף אחד, אלא להציג אמת פילוסופית מובנת מאליה: אם כל התפיסה שלנו, שמעשים מסוימים הם טובים ואחרים לא, אינה אלא גחמה של הברירה הטבעית, איננו צריכים לחוש כל מחויבות למוסר או אתיקה.

המאמר הופיע במספר מקומות שונים ותוך זמן קצר, הוא הופץ במספר רב של בלוגים אתיאיסטים, בצירוף הכחשות – או, ליתר דיוק, קטעים שאמורים להוות הכחשות.

תמיד החשבתי את האתיאיסטים לחבורה טועה, אך גם תרבותית ואינטליגנטית-יחסית. אבל רוב מאמרי התגובה בבלוגים היו פשוט עלבונות מעוטרים בכבדות בכעס ואפילו איומים, שנבעו מהאמירה שלי שאתיאיסטים הם אנשים רעים – למרות שאני לא כתבתי דבר כזה, וטענתי בדיוק להפך.

אולי הכותבים לא הבינו את ההתייחסות שלי להיטלר, סטאלין ופול פוט, כדוגמאות לכוחות לא-דתיים שהיו אחראיים למוות המוני של חפים מפשע. אבל זה היה רק כדי להעלות משקל נגד לטענתו של ז'יז'ק, שהרוע העולמי נשאב באופן מכריע מהדת (כמה מהמגיבים טענו שהיטלר היה קתולי דתי; אני מטיל בזה ספק, אבל רק כדי לשמור על הנקודה שלי, הם יכולים להחליף אותו בקליגולה, מאו, סדאם חוסיין או קים יונג II).

לא הופיעו כלל וכלל טענות-נגד רציניות המתייחסות ליסוד טענתי. שום טענה שטוב ורע יכולים להכיל איכשהו משמעות, מבלי להישען על משהו גבוה יותר מאשר אנחנו עצמנו.

תגובות אחרות (מהקוראים הזהירים יותר, בלי כל ספק), מורכבות בעיקר מארסיות בוגרת על רעיון
הא-ל, וגידופים גסים כלפיי - רבים מהם בעלי אופן אישי ישיר ובשפה שמתאימה יותר לשירותים מאשר לסלון דעות אינטלקטואלי. חושפני למדי.

ואחרי כל זאת, לא הופיעו כלל וכלל טענות-נגד רציניות המתייחסות ליסוד טענתי. שום טענה שטוב ורע יכולים להכיל איכשהו משמעות, מבלי להישען על משהו גבוה יותר מאשר אנחנו עצמנו. עבור אתיאיסט אמיתי, לא יכולה להיות משמעות מוחלטת יותר למושגי הטוב או הרע מאשר למושגים כמו ימין או שמאל.

מה שמעלה דווקא עכשיו למודעות את סוגיית המוסריות הזאת, הוא זוג רבי-מכר עכשוויים המנסים לטעון לטובת האתיאיזם. באחד מהם, מצהיר ריצ'רד דוקינס - דרוויניסט מושבע - שלהיות אתיאיסט זה דבר "אמיץ ונשגב", ולהאמין שיש משהו שבפניו אנחנו חייבים לכרוע זו מחשבה "הרסנית". באותו זמן, הסופר סם האריס מבקר בספרו את הדת, כ"מגונה" ו"דוחה לחלוטין".

שני המחברים אינם משתמשים בשפת-השוק החביבה על הבלוגרים ועדת מגיביהם, והם עושים מאמצים כנים להציג את מה שלטענתם היא 'הנקודה' באתיאיזם. אבל, גם בדוגמא שלהם, כעסם מתנשא מעל לטענותיהם.

אין ספק, קל להכחיש את מציאות האלוקים. אנחנו לא יכולים לראות אותו ויכולים (לפחות חלק מאיתנו, במאמץ ניכר ובדמיון חסר-גבולות) לדמיין שהחיים מתפתחים בעצמם, וכן, יש רע בעולם שנראה כאילו הוא ממשיך מבלי שיבוא על עונשו. אבל אמונה באלוקים צעדה תמיד יד ביד עם האמונה הן בהסתר הפנים והן בהיותו בלתי מובן לנו.

כעסו של האתיאיסט מספק לנו מידע רב יותר. אני חושב שהוא נובע מתוך ההכרה לאן השכנוע המוצהר שלהם חייב להוביל בהכרח. זה יהיה – על פי המאמר המקורי שלי – מקום שבו עצם מושגי המוסר והאתיקה הופכים לחסרי משמעות; תפיסת עולם שבה גנב נואף ורוצח סדרתי אכזר, אינו חבר פחות ראוי במין האנושי מאשר פילנתרופ רחב-לב וחרוץ (למעשה, מנקודת מבט אבולוציונית, הראשון נמצא דווקא בעמדה טובה יותר להקנות את יתרונותיו למאגר הגנטי).

המחשבה הזאת כל כך מתסכלת לאתיאיסט הישר, עד שכל מה שהיא יכולה להוציא ממנו זה זעם.

אין ספק שחלק מהאתיאיסטים אינם כועסים כלל על השלכותיה של התכחשותם לשאיפה האנושית הנעלה מן הטבע. הם נהנים מהידיעה שכל מה שהם רוצים לעשות זה בסדר, כל עוד הם מצליחים לא להסתבך עם החברה והחוקים (שהם כשלעצמם חסרי משמעות) שנקבעו על ידי האדם. אם הם מוכשרים מספיק, הם יכולים 'להרים' בזהירות מוצרים מהחנות, לפגוע בהיחבא בזכויותיהם או פרטיותם של האחרים, ובסודיות לפגוע באלה שהם לא אוהבים או שמפריעים להם לממש את רצונותיהם.

רוב האתיאיסטים בכל זאת – והם לדעתי אלה שכועסים – לא היו מעלים בדעתם לעשות מעשים כאלה. משום שהם יודעים שיש טוב ורע.

רע?

האם זה רע כשכלב מושך עצם מחברו הכלבי או כשאלמנה שחורה אוכלת את בן זוגה? מובן שלא. אבל כשבן אדם גונב או פוגע או הורג את זולתו, זה שונה לחלוטין. עמוק בפנים אנחנו יודעים שאנחנו אחראים על דבר מה שמעבר לטבע הגשמי שלנו.

© 2006 AM ECHAD RESOURCES

30/8/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 14 תגובות ב-14 דיונים

(14) אלישע בן אבויה, 14/11/2010 15:57

המאמר מונח על כרעי תרנגולת

הנחת היסוד של כבוד הרב היא שישנה זיקה בין אתאיזם לאמונה בטוב ורע כפי שמגדירה אותם הדת היהודית. התשובה להנחת היסוד הזו שאין זיקה כזו. לפיכך כל דבריו בטלים מיסודם. הנחה שאין בורא לעולם אינה קשורה לטוב ורע בדיוק כשם שהנחה שיש בורא אינה קשורה לכך. לצורך הויכוח, יתכן למשל שיש בורא שהוא רע ואכזר שברא את היצורים השונים למען התעלל בהם והפקת הנאה מסיבלם. שהרי העולם מלא סבל בעולם החי ובוודאי שבקיום האנושי. אפילו ההנאות הן בנות חלוף ומתחלפות תדיר בייסורים ואבדן. אבדן הנעורים, אבדן אנשים יקרים שמתים אובדן הבריאות ואובדן החיים. אם זו הנהגת הבורא איזה ערך יש לבחירת הטוב על פני הרע? בדיוק באותו האופן שלילת קיומו של בורא או השגחה עליונה אינה קשורה לבחירת טוב או רע. יש אתאיסט שונא אדם וישנו אתאיסט אוהב אדם. לעניות דעתי כבוד הרב, טועה או שמא מטעה בין מושג ההומניזם למושג אתאיזם. הומניזם מתבסס על ערכים המצויים גם ביהדות, ערכים שאין להם שום זיקה ישירה לאמונה באלוהים. ערכים שבסיסם פשוט "לא תעשה לחברך את ששנוא עליך" "ואהבת לרעך כמוך" והנה אתאיסטים גמורים בוחרים לסלם ערכים לפי חשקם ויש ביניהם שבוחרים בהומניזם שללא ספק מצוי גם ביהדות ובאיסלם בנצרות ובפילוסופיות מסויימות.כל אלה ללא קשר לאלוהים.

(13) זה שלא שונא אף אחד ולא שונאים אותו, 9/1/2010 20:41

לקובי

"האשליה הגדולה של הדת" אתה רציני??.... זה אחד הדברים שאני לא ממש מחבב.. אתה מקשיב לספרר?? הכותב של הספר שיכנעעע אותך?? אני מאמין שאתיאיסט זה בנאדם שמקשיב לקול ההיגיון.. (בנוסף לעוד מלא דברים..) אני מתכוון עם אתה לא רוצה להאמין באל כלשהו זה סבבה... אבל אל תשכח שרוב בני האדם בעולם הזה מאמינים באלוהים כי הם נולדו לזה.. היכולת לשכנע את עצמך לא להאמיןן באלוהים למרוותת שנולדת לזהה.. זה מוכיח הרבה לפי שיקול דעתי.. קייייצררר הנקודה שלי... זה עם אתה לא רוצה להאמין במשהו תשאל את עצמך...(האם אני באמת מוכן להאמין ש-"אל" בעל כוחות על טיבעיים ייצר את כל כדור הארץ??) ואל תקשיבב "לספרים" או דברים אחרים.. (אני לא אומר אל תקשיב בחיים שלך לכלום רק לפעמים "דעה של אדם היא זאת של בפנים") סבבה?? :) סליחה אם פגעתי בך בדרך כלשהי..

(12) קובי, 20/1/2009 23:42

יהודי

מיד שראיתי את התקציר של הכתבה הבנתי שאין לי צורך לקרוא אותה משום שיש לי רק דבר אחד להגיד לכל מי שחושב שיש קשר בין טוב רע או מוסר פשוט מאוד כל התשובות האלה כבר התבארו בספרו של ריצ''רד דוקינס "האשליה הגדולה של הדת" שם תוכלו לקבל את התשובה ולהבין שיש לכם טעות

(11) אנה, 8/9/2008 10:38

הכתבה הזאת מעידה אך ורק על בורות כותבה

1. רוב האתאיסטים שאני מכירה מגדירים את הטוב כמה שיגרום אושר למספר הרב ביותר של אנשים. זו הגדרה לגיטמית לחלוטין.
2. אתה, כותב המאמר, הוא זה שמשמיץ ספרים, שכתובים בצורה מנומסת, רק כי דעת כותבם שונה משלך.
3. מאמרך מעיד על בורות בנוגע לאבולוציה. אצטט: "למעשה, מנקודת מבט אבולוציונית, הראשון נמצא דווקא בעמדה טובה יותר להקנות את יתרונותיו למאגר הגנטי)."

מבחינה אבולוציאונית, קבוצה שפרטיה נוהגים במוסריות, שורדת טוב יותר מקבוצה שחבריה פוגעים זה בזה.
אם אתה מעוניין בעקיצות ציניות, אנא, לפחות דייק!
המאמר הזה מעיד על בורותך בנוגע לדברים רבים.
5. רק להשכלה הכללית - חוסר אמונה בקיומם של אל או אלים, לא מעיד על העדרם של כוחות עליונים חסרי מודעות, למשל, על קיומם של אנרגיות חיוביות או שליליות, או על הכוחות "טוב" ו"רוע", כשני כוחות שההתנצחות הנצחית ביניהם נמשכת מהיווצרות היקום.
אתאיסט הוא לאו דווקא מטראליסט.
אנא, נסה לא להשמיץ ולהכליל מתוך בורות.
7. אגב, רוב האנשים שאומרים שהרבה רעות באו מהדת לא מתכוונים ליהדות, אלא למסעות הצלב הנוצריים, או לרדיפות האנטישמות-נוצריות...

(10) יהודי פשוט, 5/9/2008 03:35

תגובה למיכאל (9),

"שהכל נהיה בדברו". מאמין בזה? אם כן, אדם יכול לבחור בטוב או במוטב, אך מה שיהיה הוא רק מה שה'' רוצה. האם אתה מכיר את הסיפור של מיכה במצרים (התינוק שניצול בזכות תחינתו של משה רבינו, ואח"כ "זכה" לעשות מעשים קשים)? מה תאמר על פרעה שהיה רוחץ בדמם של תינוקות יהודיים, ועבדיו ששיקעו תינוקות יהודיים בקירות? האם הם עשו מה שהם רצו או מה שהקב"ה ציוה עליהם, כמתברר מסיפורו של מיכה? אני מסכים איתך לגבי חופש הבחירה, אולם אך ורק בבחירה, דהיינו במחשבה וברצון. בכל מה שקשור בדיבור (ה'' אמור לו קלל), או במעשה (יהודה ותמר), אין בחירה אלא כפיה, וכמובן שהכל לטובה, גם אם נראה ההיפך.
בנוסף, גם במחשבה וברצון אין ממש בחירה, תוכל לקרוא על כך בספר שמות י"ד "וחזקתי את לב פרעה, ורדף אחריהם". איך מברכים? "שהכל נהיה בדברו".
אגב בחירה, איזו בחירה היתה לך להיולד, או לאיזו משפחה להיולד, תקופה, אזור גיאוגרפי, תכונות אופי ומראה חיצוני, וכיוצא באלו? זוכר מה שכתבתי בתגובתי הקודמת? על כרחך את חי ועל כרחך אתה מת. איפה פה הבחירה?
לדעתך ישנה אפשרות של יהודי רשע? לדעתי לא. ואני נשען על רבי אברהם אזולאי, סבו זקנו של הרב חיד"א, שכתב בספרו ששהקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח ולכן שלושים יום לפני חג הפסח הקב"ה מתחיל להחזיר בתשובה את כל עם ישראל, כך שבחג הפסח כולם בעלי תשובה. זה לא אומר שכולם נהיים חרדים לבושים שחור ועם זקן עד הברכיים, די בהרהור תשובה.
הרב יחזקאל לוינשטיין כתב בספרו אור יחזקאל שאדם שחושב שהוא יכול להרשיע, ייענש לא רק על מעשהו, אלא גם על עצם המחשבה שהוא יכול לעשות משהו שנוגד את רצון הבורא. דהיינו שאפילו אדם שרוצה להרשיע, יוכל לעשות מעשה רק אם הקב"ה ייתן לו - הזדמנות, כח, וכיוצא באלו. מכאן שגם המרשיע כביכול, עושה זאת רק ברצון ה''. ואם ה'' רוצה, ומדרך הטוב להיטיב, כיצד ניתן לאמר שהיהודי הינו רשע? הרי הוא עשה את רצון ה'', בבחינת ה'' אמר לו קלל.
כדאי לקרוא את דברי אור החיים הקדוש על נביאי השקר, ואת דברי רבי אברהם יהושע העשיל בספרו ''אוהב ישראל'' על מי שביכול עושה מעשים המנוגדים לתורה.
שבחו של הקב"ה הוא בטוב, ובכך שהוא נותן ליהודי לראות שהכל לטובה. אם כבנים אם כעבדים - אם אתה בן של הקב"ה, אתה מחויב לראות הכל לטובה, בבחינת כבד את ה''. אם אתה עבד של הקב"ה אסור לך להרהר אחר מעשיו אלא לקבלם ולהודות לאדונך עליהם.
אני חוזר שוב על טענתי הקודמת - הרע קיים רק אם אנו לא מאמינים ש"אין עוד מלבדו".
הבעש"ט הקדוש אמר ש"וסרתם", ומיד "ועבדתם אלוקים אחרים". ברגע שיהודי סר מהקב"ה - מהאמונה בו ומהקשר אליו, מיד הוא עובד כביכול ע"ז. וזאת משום שאין עוד מלבדו. אם סוברים שיש עוד מלבדו הרי זו ע"ז. וע"ז אין צורך לעשות בפועל, אלא מספיק במחשבה, והבעש"ט הסביר בדבריו מהי אותה מחשבה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub