לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




להתעלות מעל לטבענו, חלק 1

להתעלות מעל לטבענו, חלק 1

בחג הפסח קל יותר להתרומם מעל לטבענו האישי, לקבל את עצמנו ולהגיע להחלטות חיוביות ומועילות.

מאת

בזמן חג הפסח, האגו הקולקטיבי של היהודים מצטמצם באופן זמני, ומאפשר לנו להחיש את צמיחתנו האישית הרבה מעבר למה שהיינו יכולים להשיג במשך השנה. אלוקים הופך את התקופה הזאת לזמן בו הכי קל לנו להתרומם מעל לטבע ולהגיע להחלטות חיוביות ומועילות.

בעקבות זאת, אנחנו רוכשים פרספקטיבה נעלה ובריאה יותר, משום שההערכה העצמית והאגו פוחתים בהתאם – כמו בנדנדה לשניים, כשהאחד עולה, השני יורד. ביטחון עצמי עם זאת, אינו עניין של או הכל או לא כלום, יש לו סקאלה רחבה עם המון שטחים אפורים. וככל שיש לנו יותר הערכה עצמית, אנחנו נותנים ליותר "מציאות" לחדור לתוכנו, ורואים בצורה ברורה יותר את חיינו ואת השפעת בחירותינו.

ככה זה עובד:

כשהמציאות מתנגשת עם היכולת שלנו לקבל אותה, היא יוצרת קונפליקט פנימי שנקרא דיסוננס קוגנטיבי. תחת משקל פסיכולוגי זה, אלה שיש להם הערכה עצמית נמוכה, מרגישים צורך להצדיק את עצמם. הם צריכים למצוא הגיון בעולמם ובבחירותיהם בצורה הכי פחות מכאיבה, כשלהיות צודק זוכה לעדיפות גבוהה יותר מאשר לעשות את מה שנכון.

כדי להמחיש את הדבר, דמיינו לעצמכם שאתם קונים שעון ב-2000 ₪. אחר כך אתם מדפדפים בעיתון ורואים את אותו השעון מפורסם למכירה תמורת 1500 ₪ בלבד. גילוי זה יוצר חוסר התאמה רגשי. אנחנו רוצים לראות את עצמנו כצרכנים נבונים וחסכנים, אבל הפרסומת מוכיחה כפי הנראה שההיפך הוא הנכון. או שסידרו אותנו ושילמנו יותר מדי, או שהפרסומת לא מציגה את מה שנראה כנכון. רמת ההערכה העצמית שלנו היא זאת שתקבע את תהליך החשיבה שלנו. אם יש לנו רמת הערכה עצמית בריאה, נבחן את הפרסומת ואם נאמין שהיא נכונה, נסיק שטעינו.

עבור אדם בעל הערכה עצמית נמוכה, כל דבר נחשב לאיום על שלמותו הפסיכולוגית

כשחסרה לנו הערכה עצמית, יהיה לנו קשה בדרך כלל לזהות בעצמנו את גורם הבעיה, משום שמבחינה רגשית אנחנו לא מסוגלים להרשות לעצמנו לטעות. במקום להודות על הטעות, אנחנו מעדיפים להאמין ש"העולם לא הוגן", או ש"כולם שקרנים". וכך זרעי הפרנויה והנוירוזה מכים שורש. לפני שהמחשבה המודעת שלנו נאלצת לקבל מציאות לא נעימה, אנחנו עלולים גם להתאים את ערכינו ולהחליט בפזיזות שזמן שווה יותר מכסף, ושפשוט לא שווה לקנות במחיר נמוך יותר. בכל אופן, משהו יצטרך להתכופף (בעוד שרוב האנשים שסובלים מהערכה עצמית נמוכה יסרבו לקחת אחריות, אלה שההערכה העצמית שלהם נמוכה עוד יותר, עלולים לייסר ולכעוס על עצמם. הערכה עצמית בריאה מאפשרת לאדם להכיר בשגיאותיו, בלי להאשים את עצמו או את העולם).

האינסטינקטים שלנו מגוננים על בריאותנו הפסיכולוגית בצורה דומה מאוד לזו בה אנחנו מגוננים על גופנו. כשקם איום על שלמותנו הגופנית, נכנסת לפעולה תגובה מהירה של 'להילחם או לברוח'. בדומה, כשקם איום על שלמותנו הפסיכולוגית, אנחנו מגייסים לפעולה את תגובת ה'לקבל או לדחות'. כשהנפש בריאה וחזקה, קריאת התיגר על העצמיות בדרך כלל מתקבלת ומטופלת באופן ישיר. נפש פחות חזקה עלולה במקום זה לדחות ולהסית את האיום.

בדיוק כפי שאדם חלש מבחינה גופנית יירתע מכל התמודדות פיזית, כך הופכת ההסטה לתגובתו המותנית של בעל החולשה הפסיכולוגית. אדם שמצבו הרגשי רעוע מגיב לקונפליקטים בדרכים הבאות: "אתה טועה" או "כזה אני". כמעט אין מקום ל"טעיתי", להכרה באחריות האישית. אדם כזה דוחה הצידה את העולם ואת נקודות חוסר הביטחון שלו, ובאותו תהליך נחלש עוד יותר, משום שהאני הפסיכולוגי שלנו יכול להתפתח רק דרך קבלה. זוהי מערכת החיסון הרגשי שלנו. באדם בעל חוסר הערכה עצמית, תגובת ההסטה פועלת כל הזמן, וכל דבר נחשב לאיום על שלמותו הפסיכולוגית.

בכל פעם שאנחנו מסרבים להכיר בָּאמת לגבי כל פן שהוא בעצמיותנו (או שאנחנו מוקיעים את עצמנו על חוסר השלמות שלנו), אנחנו שולחים מסר בלתי מודע - "אני לא שווה". כמשל, כלי הרכב של היום מעוצבים כך שבמקרה של תאונה, הרכב יספוג מה שיותר מאנרגיית ההתנגשות. אי אפשר להשתמש באנרגיה הזאת אחר כך, משום שהיא מושקעת בעיוות הקבוע של שלדת הרכב. בדומה, כשאנחנו מתנגשים במציאות ומסרבים לקבל אותה, נוצרות בנו פגימות.

ההתכחשות למציאות אינה משנה את המציאות, היא משנה אותנו – את האני האמיתי שלנו. אם אנחנו כנים לחלוטין עם עצמנו (וכיוצא מכך, עם אחרים), אז האגו לא נכנס לפעולה. האגו שורד ומשגשג רק בעולם של שקר.

אם לא נוכל לקבל את עצמנו, לא נוכל לראות מעבר לעצמנו. נהיה עסוקים מדי בלשפוט, להאשים ולעוות את עולמנו

ברגע שקיבלנו במלואו דבר מה הנוגע לנו או לחיינו, אנחנו כבר לא צריכים לברוח ממנו. לא משנה לנו מי יודע על זה או מי יגלה, וכך איננו מניחים למציאות לכבול אותנו. בשלב זה, חששותינו נעלמים, משום שאיום החשיפה העצמית כבר לא קיים. הדבר היחיד שניתן באמת להסיט ולדחות הוא דמיון.

האמת, ברגע שהיא מתקבלת, לא יכולה להיפגע או להתעוות, ובכל זאת אשליה יכולה להימוג בלחישה או מבט.

אין רע בלראות את עצמנו כפחות ממושלמים - זה ישר ובריא, ורחוק מאוד מאדם שרואה את חוסר השלמות שלו ואז כועס על עצמו שהוא לא שווה כלום.

אם לא נוכל לקבל את עצמנו, לא נוכל לראות מעבר לעצמנו. נהיה עסוקים מדי בלשפוט, להאשים ולעוות את עולמנו.

כל רגע בכל יום נושא את הפוטנציאל להשגת פרספקטיבה – בין אם דרך בחינת עלה הנושר מעץ או התפעלות מפלאי גוף האדם. למרבה הצער, בדרך כלל אנחנו מתעלמים ממה שנמצא ממש מול עינינו, כך שרבים מאיתנו משיגים את הפרספקטיבה רק דרך ניסיונות משמעותיים או אירועים יוצאי דופן בעולם; וככל שאנחנו שקועים יותר בעצמנו, דרושה ההתרחשות משמעותית יותר, כדי להצליח להסיט את תשומת ליבנו מעצמנו.

החלק השני: להתעלות מעל לטבענו, חלק 2

13/3/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) , 16/3/2010 19:31

ד"ר ליברמן תודה. היגשת לנו במילים בהירות אמת מחייה. תודה. מחכה בכליון עיניים לחלק 2 . גילי

(5) שולמית, 16/3/2010 19:19

תודה רבה

ד"ר ליברמן דניאל היקר מבקשת להודות על המאמר המדהים,שאני כל כך מתחברת אליו. במאמרך,שפכת אור וחיזוק לגבי דברים רבים בסוגייה של הערכה עצמית,הנמצאת/חסרה בכל אחד ואחד מאיתנו. תבוא עליך הברכה שולמית

(4) אילנה, 16/3/2010 11:38

מאמר מדהים

המאמר נגע מאוד לליבי כל מילה כאילו ניכתבה עבורי והדרך הניפלאה שאני עושה ועוברת באה לחזק את האני עצמי שלי תודה

(3) , 16/3/2010 08:11

איריס

ד"ר ליברמן תודה שחידדת את הנושא. כל כך נכון רק מה שעכשיו צריך לעבוד על האני העצמי. תודה מכל הלב

(2) תמר, 14/3/2010 19:25

בדיוק בזמן

ד"ר ליברמן היקר אני לא אכביד מילים, רק אומר תודה! על שהארת את עייני ובהסבר הפשוט והברור השתנתה הפרספקטיבה שלי ובאה מנוחה נפשי. תודה וחג שמח

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub