לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אופטימיות, הומור והדכדוך שאחר החגים

אופטימיות, הומור והדכדוך שאחר החגים

מוסר ההשכל שלמדתי מאישה מבוגרת שהיתה מאושפזת על יד אמי, עוזר לנו לעבור בקלות רבה יותר את התקופה האפורה שמגיעה לאחר תקופת החגים.

מאת

בראשון באוקטובר 2008 נפטר בוריס יפימוב, יהודי רוסי בגיל 108. בוריס יפימוב כיכב כמספר אחד ברשימת חיסול אישית של היטלר, בה ציווה להורגו מייד לאחר שהצבא הגרמני יכבוש את מוסקבה. לא לחינם זכה יפימוב בכבוד זה, הוא לא היה גנרל מבריק ולא חייל עטור תהילה אולם הקריקטורות שצייר הרימו את מורל האזרחים בעורף, ונתנו לחיילים בצבא האדום רוח גבית לעמוד מול המתקפה הגרמנית הכבדה. בכל יום היה בוריס יפימוב מתייצב בפני סטאלין ומגיש לו את ציוריו להגהה, ומשם היו נשלחים הציורים לעיתונים הסובייטים המובילים. הגרמנים ראו באותם ציורים את הסיבה לתבוסותיהם, וכך בעיצומה של המלחמה נקרא יפימוב למשרדי הצבא, ושם הראו לו מסמך חתום על ידי היטלר בו הוא מופיע בראש רשימת האנשים שיש להרגם מייד עם כיבוש מוסקבה.

מהו הכח שעומד מאחורי קריקטורות? כיצד יכלו אותם ציורים לשנות את המצב בחזית?

בקריקטורות אלו היטלר הופיע תמיד בדמות מטורף, בעל מראה מוזנח ומרושל. האויב הגדול והמפחיד הפך פתאום לדמות נלעגת ומעלת חיוך, ופתאום הרגישו החיילים שאפשר בהחלט להחזיק מעמד מול אותה מפלצת מגוחכת. המלחמה נותרה אותה מלחמה אכזרית, רוסיה המשיכה לאבד באותם קרבות כ-15,000 חיילים מדי יום, והצבא הגרמני הגיע עד למרחק 27 ק"מ ממוסקבה, אולם מורל העם בחזית ובעורף נותר גבוה, והיטלר ראה בקריקטורות המשעשעות של בוריס יפימוב גורם מרכזי לכך.

צבעים לשגרה אפורה

ההומור והאופטימיות כוחם יפה בעת שלום לא פחות מבעת מלחמה, ובשגרה האפורה הם מהווים תבלין חשוב לחיים. אחרי החגים אנחנו בדרך-כלל נופלים לשגרה ארוכה וחורפית, בה הימים קצרים, האנשים מכונסים בביתם ומזג האוויר הסגרירי והאפרוריות תורמים לדיכאון החורף הידוע.

פתאום צצות כל אותן מטלות מרגיזות שדחינו לאחרי החגים: סידורים שונים, ביקורים אצל רופא, בעיות שונות אצל בני המשפחה הזקוקות לטיפול, וסתם דברים שהחלטנו אחרי החגים לעשות להם סוף. במרוץ השגרה הזה חשוב לשמור בבית על מצב רוח טוב, להסתכל על דברים בצורה חיובית ולהשתדל להכניס לחיינו אופטימיות ושמחה, כאשר ההומור הוא כלי חשוב בכך.

שלמה המלך אומר בספר במשלי: "רוח איש יכלכל מחלהו; ורוח נכאה מי יִשאנה", רוח האדם נושאת את גופו, ולכן כשהאדם חולה רוחו מכלכלת אותו, אולם כשרוח האדם נכאה אין מי שיתמוך בו והוא יבש ונובל. כשאנו שומרים על רוח טובה אנו יכולים להתמודד עם האתגרים הקשים ביותר שהחיים מציבים לפתחנו, אולם כשאנו מאבדים את מצב הרוח שלנו ומסתכלים על הדברים בצורה שלילית, הרי שהתקרית הקטנה ביותר יכולה לגרום לנו לאבד את שלוות רוחנו ולשקוע בבוץ של מחשבות קודרות על עצמנו ועל מה שקורה איתנו.

עשרה חודשי אשפוז וחיוך על השפתיים

כשאימי אושפזה בבית חולים, שכבה לידה אישה שהייתה מאושפזת במקום כבר עשרה חודשים. אני זוכרת שהפליא אותי לראות איך היא שומרת על רוח טוב למרות מצבה העגום. אחרי יומיים של משמרות בהן שהיתי בחדר לצד אימי, הרגשתי חנוקה ומדוכאת רק מהישיבה במקום הסגור בעל הקירות הלבנים וריח התרופות החריף. האינפוזיות, הזריקות, בדיקות הדם ושגרת בית החולים השרו עלי דיכאון, וחיכיתי בקוצר רוח לרגע בו אוכל לצאת מהמקום ולנשום אויר צלול ונקי. התפלאתי איך אותה חולה שנמצאת שם קרוב לשנה שומרת על חיוניות, מרץ ורוח צעירה.

היה לה הומור בריא שנתן לה ולסובבים אותה מצב רוח אופטימי

עקבתי אחריה וראיתי כיצד היא יודעת ליהנות מכל ההנאות הקטנות שאפשר המצב שלה: כשהיו ימים יפים היא יצאה למרפסת והתחממה בשמש, כשהרופא התיר לה לשתות משהו מתוק, היא ירדה מייד לקפיטריה וחזרה משם עם מיץ פירות סחוט וטרי, היא יצרה קשרים עם כל אותם אנשים שהתאשפזו בחדר ועם אנשי הצוות הרפואי, ולא השתעממה לרגע.

היה לה הומור בריא שנתן לה ולסובבים אותה מצב רוח אופטימי. כשאימי השתחררה כעבור שבוע היא ביקשה מהרופא לעבור למיטה שלה, כששאל אותה מדוע, היא הסבירה לו שמשם משתחררים מהר...

ההומור שבו הרבתה להשתמש היה זה ששמר עליה לא ליבול ולהתייבש. כשראיתי אותה הבנתי עד כמה חשובים ההומור והאופטימיות לחיים שלנו, עד כמה הם שומרים על הכושר שלנו בהתמודדויות היום יומיות מול כל מה שהחיים מזמנים לפתחנו. ההומור מממריץ ומדרבן, מפחית לחצים, מחליק אי-נעימויות ומפרק כעסים ופחדים. ההומור גם מסוגל לפתור חיכוכים רבים בין בני המשפחה כבמטה קסם. משפט חכם ושנון יכול לבוא במקום סדרה של נזיפות. אפשר לצחוק על מצבים שנקלענו אליהם, על מצבים דמיוניים אליהם נוכל להגיע אם לא נעשה כך וכך... כל גיל וההומור שלו.

טוב להתחיל את היום עם בדיחה קטנה, סיפור משעשע או סתם הערה מצחיקה שתתחיל את היום החדש. אחרי החגים כשאנו חוזרים לשגרה, ניקח איתנו את ההומור ככלי חשוב שיהפוך את השגרה לפחות אפורה ויותר זוהרת.

13/10/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) עמיאל, 22/10/2017 06:12

הדיכדוך שלאחר החגים ??? . .

למיטב ידיעתי הדיכדוך האמיתי הוא לפני החגים, עם כל האטרף של הקניות, הבישולים והנקיונות (במיוחד כשמדובר בחג ההוא... בניסן...). אדרבה ! לעיתים אני מחכה דווקא לימים שלאחר החגים...

(6) אסתי, 15/10/2017 09:17

תגובה לאנוינמי

שלום לך ה ישלח לך שמחה ואהבה. כדאי לצאת, להיפגש עם חברים, לצאת לסרט, הצגה טובה זה מפיג את המתח ונותן הנאה שמזרימה דם אחר ומצב רוח יותךר טוב בהצלחה

(5) אנונימי, 18/10/2009 08:06

מאמר מקסים! וכ"כ נכון! כל הכבוד! ותודה רבה!

תודה רבה! המאמר ממש עוזר! [=

(4) אנונימי, 13/10/2009 20:05

אך איך?

איך שומרים על הומור כשמציאות אליה נקלעת כ"כ קשה ? אבדתי את היקר לי מכל . אני מתנחמת בילדים. אך הומור? לצחוק?? בקושי לנשום אני מסוגלת... איך מגיעים לכך?

(3) אנונימי, 11/10/2009 17:22

ולכן אני ממליצה על יוגה צחוק "שמכריחה" אנשים לצחוק

ומוכח שזה דבר מרפא

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub