לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




התובנה של אוגרת השקיות

התובנה של אוגרת השקיות

יש לה תחביב משונה – לאגור שקיות. מהי המשמעות העמוקה העומדת מאחורי נטייתה המוזרה?

מאת

יש לי נטייה משונה – לאגור שקיות. בכל פעם שאני הולכת לקניות, אני מוצאת את ידי נשלחת באופן בלתי רצוני כמעט, לתלוש כמות נכבדה של שקיות חדשות. כשאני מגיעה הביתה, אני בודקת גם את השקיות המשומשות המשמשות לאחסון הקניות הנוכחיות ואת התקינות אני שומרת לשימוש חוזר (במקום שקיות אשפה, בתור שקיות לכריכים, וכיו"ב). אז מה משונה בכך, תשאלו? רבים האנשים שלוקחים שקיות מהסופר. העניין הוא שאצלי הארון כבר מתפוצץ מרוב שקיות, ובקושי יש מקום לעוד. ויש גם מגירה לשקיות קטנות וגם היא כמעט מתפוצצת. ואם אני מנסה להתעלות על עצמי ולא לקחת שקיות, הרי שאני נותרת עם הרגשת אי נוחות קלה, כאילו משהו חסר.

כבר מזמן יכולתי לצחוק על עצמי על ה"תחביב" המשונה הזה, בלי לייחס לו יותר מדי חשיבות. אבל תובנה מסוימת שהגעתי אליה האירה את הדברים באור קצת אחר.

סיימתי ללמוד שיטה אלטרנטיבית לטיפול בליקויי למידה, בעיות רגשיות שונות, סימפטומים גופניים ועוד. התחברתי מאוד לשיטה והרגשתי ש"מצאתי" את עצמי בה. טיפלתי באנשים רבים מקרב מכריי וחבריי ועם הזמן רכשתי ביטחון ומיומנות גדולים יותר בשיטה. הגיע הרגע ולאחר מחשבה רבה, הרגשתי שאני כבר מספיק מנוסה ובטוחה בעצמי כדי להתחיל לגבות תשלום על שירותיי. קבעתי פגישה עם בת של עמיתה לעבודה הסובלת ממיגרנות. לא דובר על כסף והיה זה ברור שאעשה לה את הטיפול ללא תשלום. ואכן, כך היה. זמננו היה מוגבל וגם התנאים לא היו אידיאליים, אך למרות זאת אמרה שהיה מעניין ורצתה להיפגש שוב. שחררתי אותה בהמלצה שתחשוב על כך ואם תרצה להמשיך, שתיצור עמי קשר שוב. היא אכן התקשרה והשאירה לי הודעה שברצונה לקבוע פגישה נוספת.

בשלב הזה, החל בתוכי מאבק פנימי. רציתי לומר לה שאשמח לראותה שוב, אולם המשך הפגישות חייב להיות בתשלום. היה לי ברור שלא אוכל להמשיך לראותה באותם תנאים שנפגשנו בפעם הראשונה, אך הסכמתי לכך באופן חד פעמי כיוון שרציתי שתחווה את הטיפול ותבין במה מדובר. אולם, כשניסיתי לדמיין את עצמי אומרת לה שההמשך כרוך בתשלום ומהו הסכום שאני מבקשת, הרגשתי קושי רב ולא יכולתי להביא את עצמי לומר לה זאת.

שוב ניסיתי לבדוק למה אני פוחדת שיחשבו שאני חמדנית ואז לפתע זה הכה בי...

ניסיתי לבדוק מה אני מרגישה. יכולתי לדמיין את אמהּ, עמיתתי לעבודה, אומרת בטון חצי ביקורתי- חצי מתפלא "אה, אז פתאום היא רוצה כסף?" וכשבאמת בדקתי ממה בדיוק אני פוחדת, הרגשתי שאני פוחדת שיחשבו שאני חמדנית. חמדנות! זו תכונה שאני שונאת, תכונה דוחה בעיניי. היה בתוכי קול שאמר לי שאני צריכה להתעלות מעל החמדנות ולהמשיך לטפל באנשים בהתנדבות, כפי שעשיתי עד כה. אולם היה לי ברור שאין זה אפשרי ושגם אותו קול אינו קול האמת, שיש פה משהו אחר שמסתתר.

שוב ניסיתי לבדוק למה אני פוחדת שיחשבו שאני חמדנית ואז לפתע זה הכה בי – כי אני באמת חמדנית! לפתע ראיתי כיצד, ברמה מסוימת, החשיבה שלי חמדנית. אני כל הזמן רוצה עוד ועוד, אני אף פעם לא מרוצה ממה שיש לי, זה לעולם לא מספיק. הייתי המומה מתגלית זו, לגלות בעצמי את התכונה השנואה עליי. וכשחפרתי עוד קצת פנימה, לגלות מהי החמדנות הזו וממה היא בעצם נובעת, גיליתי שהיא נובעת מתוך עמדה של חוסר. עמדה של חוסר פירושה שיש כמות מסוימת של משהו (ואותו משהו יכול להיות כל דבר שהוא: כסף, עבודה, בריאות, אוכל וכו') ושעליי לקחת לעצמי ככל יכולתי מאותו דבר, אחרת לא יישאר לי. לפתע דברים נוספים "נפלו למקום". הבנתי, כי זוהי בדיוק אותה עמדה שדוחפת אותי לאגור שקיות. זוהי העמדה שדוחפת אותי לאגור מזון במזווה. זוהי העמדה שדוחפת אותי לאכול יותר מדי גם כשאני לא רעבה. וזוהי העמדה שפשוט מנהלת אותי בחיי ומשפיעה כמעט על כל התחומים.

 

***

 

לא אהבתי את מה שראיתי, אבל שמחתי לראות את זה. אני לא רוצה לחיות מתוך עמדה של חוסר. אני רוצה לחיות מתוך עמדה של שפע. אני רוצה לחיות מתוך הרגשה שכל צרכיי יסופקו ושתמיד יהיה לי מה שאני צריכה. עמדה של שפע היא, בעיניי, עמדה של חיבור לא-לוהים. כשאני באמת מחוברת אליו, אני מחוברת לאהבתו האינסופית, בטוחה ויודעת שכל צרכיי יסופקו. בעמדה של שפע אין יותר צורך לתהות, להטיל ספק, לדאוג או לחשוש. בעמדה כזו התחושה היא של ביטחון שלם, אהבה בלתי מוגבלת שעוטפת אותך בחמימות, תחושה של סיפוק ומלאוּת.

אז מה עשיתי עם התגלית החשובה הזו? ניסיתי לעבוד עמה קצת בדמיון, באופן דומה לזה שלמדתי בשיטת הטיפול שהזכרתי. דמיינתי את החוסר כמעין חלל גדול בבטני, שדורש להתמלא. ניסיתי למלא אותו בדברים שונים, אך זה היה רק זמני. אחרי זמן מה הוא שוב התרוקן ודרש להתמלא. ואז הבנתי שעליי להתמסר לו באופן מלא. הנחתי לחלל לכרסם בי עוד ועוד, עד שהוא כילה אותי לחלוטין (בדמיון). ואז, מתוך הכלום הזה שנותר, נוצרתי מחדש, מתוך עמדה של שפע ושל חיבור לא-לוהים. נוצרתי מחדש שלמה ונטולת חורים, עטופה באהבתו ונתונה בחיבוק שופע.

ומה קורה במציאות? ביקשתי מאותה בחורה תשלום על שירותיי והיא אמרה שתשקול זאת, אך טרם חזרה אליי ונראה שהחליטה שאינה מעונינת להמשיך בתנאים אלה. הנקודה החשובה היא, שהצלחתי לומר את הדברים ושגם לא "התפרקתי" מכך שזה לא הצליח. אני מאמינה שיהיו לי עוד הזדמנויות.

הלוואי שהייתי יכולה לומר בוודאות שהנושא נפתר ושאני עכשיו מתנהלת לחלוטין מתוך עמדה של שפע. זה אינו המצב, עדיין. אבל אני עובדת על זה, וזה יותר מכפי שיכולתי לומר קודם.

 

2/7/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-10 דיונים

(10) צילה, 1/4/2008 05:54

תודה

תודה על השיתוף שלך. עזרת לי.נהנתי לקרוא את שכתבת והסברת כל כל יפה ואמיתי. במידה מדוייקת. שוב תודה

(9) אנונימי, 17/7/2005 07:49

אהבה

איריס יקרה
התרגשתי לקרוא את החיבור שלך ואת היכולת שלך להביא את עצמך נקי נטו כמו שאת אני יודעת שאת מדהימה עכשיו יודעים זאת עוד אחרים.
שמחה שהצטלבת בחיי
דורית

(8) איריס אבידור, 12/7/2005 12:42

התגברות על חמדנות (ולא רק)

תודה על תגובותיכם.
במאמר עצמו לא יכולתי לפרט יותר על השיטה בה השתמשתי להתמודדות עם נושא החמדנות, אך תיארתי חלק קטן ממנה, המשתמש בדמיון ככלי עזר.
מדובר בשיטה ייחודית שפועלת במספר רבדים בו-זמנית (ולכן היא יעילה יותר), אך גם בה האדם נדרש לעשות עבודה פנימית, ואין מדובר בפתרונות קסם.
אשמח לספק פרטים נוספים לכל המעוניין. ניתן לכתוב לדוא"ל irisa73@walla.com בצירוף מספר טלפון.
תודה,
איריס

(7) מטר, 9/7/2005 21:12

מאמר מעניין

תגידי, קראת במקרה את הספר "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" של אילן הייטנר?
זהו ספר שני שלו, הראשון הנו "חכמת הביגלה" המפורסם...

ובכן, בספר מדובר על אותו בור, אותו חלל ריק שאנשים מנסים למלא מתוך שאפתנות, חמדנות, תחרותיות...
מדובר שם על אותם אנשי עסקים אפרוריים שכל רצונם הוא למלא את אותו בור, הפעם זהו בור הכסף, שלעולם לא ירגיש מלא.

תמיד נרצה עוד, לא משנה ממה... העיקר שנרגיש שאנו צריכים אותו. ריגושים, אהבה, או שקיות נילון....

מה שכן... זכרי בשביל מה את חיה. אני מאמין שאת חיה בשביל ליהנות, או לפחות זו הסיבה המרכזית.
אל תשכחי אותה.

מטר

(6) מיכל אשוש, 6/7/2005 13:03

תמיד טוב ללמוד עוד משהו

אני אדם הצמא לידע ותמיד מחפשת עוד משהו ללמוד, מאז חזרתי בתשובה לפני 5 שנים אני מנסה לפתח את ידיעותיי בנושאים הקשורים לדת. האתר שלכם מעשיר אותי ופעמים רבות ממלא אותי ונותן מענה לשאלות שלפעמים התביישתי לשאול ולכן נשארתי בלי תשובה.יישר כח גדול. גם מאמר זה, חבוי בו מענה לבעיה אנושית ובין השורות אפשר למצוא שהתשובה, כמו הרבה פעמים, נמצאת בתוכנו, אם נרצה באמת ונעבוד על עצמנו בצורה מבוקרת ואיטית בסופו של תהליך נגיע להיות אנשים טובים יותר. הכי חשוב לזכור: אין יאוש בעולם. גם אם קשה ונופלים, צריך למצוא את הנקודה בה האמונה נותנת לנו כח להמשיך.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub