לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




החיים על מזוודות

החיים על מזוודות

החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו עסוקים בתוכניות אחרות...

מאת טלי סלע

יש אנשים שרוב החיים שלהם הם על מזוודות. תמיד בהמתנה לשלב הבא. הם יתחילו דיאטה רק אחרי החגים, ועד אז יזללו כמה שמתחשק. הם לא יעשו מזגן בדירה השכורה כי חבל להם להשקיע בדירה לא שלהם, ובינתיים יקטרו על החום הבלתי נסבל. הם יתחילו לעשות ספורט כשמזג האויר יהיה נעים יותר ועד שזה יקרה הם רובצים על הכורסה מול הטלוויזיה בלי לזוז. הם גם יסדרו את הבלאגן רק לפני שיבואו אורחים, כי בינתיים בלאו הכי אין בשביל מי לסדר והם כבר התרגלו לחיות במזבלה. הם יקנו ארון אחרי שיוולדו להם ילדים, ועד אז הכל יישאר בארגזים ובערימות, ובכלל - הם יהיו מאושרים, שמחים וטובי לב רק אחרי שהם ימצאו עבודה כלבבם. ובינתיים הם מתוסכלים וממורמרים ומבטם הזגוגי צופה אל העתיד.

החיים כחדר המתנה

רוב האנשים הם כאלה, אם כי - בפחות קיצוניות.

כשאנחנו בגיל בית ספר, אנחנו מחכים לצאת אל החיים, כשסיימנו תיכון (ולימודים על-תיכוניים) אנחנו מחכים למצוא את בחיר ליבנו, אחרי החתונה מחכים לילדים ולעבודה טובה, ואז - כשכבר יש הכל - מחכים לחופש. מחכים שהילדים יגדלו, ואז מחכים שהם יצאו מהבית ויבנו את חייהם. מחכים לצאת לפנסיה כדי להספיק מה שרצינו ומחכים לתעסוקה הולמת גם לגיל שיש בו יותר מידיי זמן פנוי. ואולי, אם הורע המזל, מחכים כבר גם למוות.

מילא ההמתנה עצמה - אם היא לא גורמת לדכדוך מתוסכל יש בה משהו חיובי. זה טוב כשיש מטרה ברורה ויש למה לחכות, כי התקווה היא הדלק הטוב ביותר שיש.

הבעיה מתחילה כשדוחים דברים או כשפשוט לא עושים אותם בגלל שאנחנו עדיין לא בשלב "ההוא". והעתיד, הרי, ורוד כל כך...

עד החתונה זה יעבור

ניקח אנשים רווקים כדוגמא. הם נמצאים במצב של המתנה למצוא את האחד והיחיד או האחת והיחידה ולבנות בית משלהם, וזה בסדר גמור. העניין הוא שלפעמים כשהמזוודות ארוזות אבל הרכבת עדיין לא מגיעה - מפספסים את כל מה שאפשר וצריך להספיק בינתיים.

או אנשים שגרים בדירה קטנה לדעתם, ובכוונתם מתי שהוא לעבור לדירה גדולה יותר. שנים הם יכולים להיאנק בחום הלוהט בקיץ, גם אם הדירה שלהם ממוקמת בפינה הכי חמה בבניין, רק כי "בלאו הכי אנחנו עוד מעט עוברים מכאן, אז חבל להשקיע". אם הם היו מפרגנים לעצמם קצת יותר הם היו יכולים לחשוב אפילו על פתרונות יצירתיים כמו מזגן חלון או כל מזגן אחר שאפשר לקחת אחר כך. וגם בלי זה – השנים שעוברות והם סובלים לא שוות את האלפיים-חמש-מאות שקל שעולה מזגן?

הם גם לא יקנו ארון מתאים לצרכיהם כי אולי הארונות בדירה החדשה יהיו במידות אחרות, הם לא ישקיעו במערכת ישיבה לסלון כי בבית החדש שלהם, זה שבחלומות הוורודים, הם ירצו לקנות את הטופ שבטופ וחבל להשקיע עכשיו. אז בינתיים הם מארחים במטבח, משתמשים במאוורר שרק מערבל את האוויר החם, ומתלוננים. זה לא יהיה מפליא אם הם יישארו באותה דירה קטנה וצפופה עד אחרית ימיהם, ובעצם כל חייהם יחיו בתחושה של "בינתיים".

הדרך והמטרה

אפשר לנצל לא רק תקופות זמן ארוכות או קצרות, אלא גם שעות בודדות. בדרך לכל מקום שהוא אפשר להסתכל על הנוף, על אנשים, על בעלי חיים. להעניק חיוך למנקה הרחובות גם כשממהרים לתור אצל הרופא, להתרכז לרגע ולחשוב מה אפשר לקנות לאנשים שבבית, כשחוזרים הביתה מהעבודה. ולפעמים גם סתם להקשיב לפטפוט של ילדים ולהצטרף לצחוקם, להסתכל על צורות מעניינות של בתים ברחובות, לנסות לבנות סיפורי חיים מאחורי אנשים שפוגשים באקראי.

פשוט לעשות משהו עם הדרך ועם תקופות ביניים, לנצל אותן לצמיחה אישית. 

כשהדרך היא גם מטרה, אפשר רק להרוויח.

או במשפט אחד קצר:

 

"החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בתוכניות אחרות..."

 

 

 

26/2/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) אנונימי, 25/5/2005 16:44

מאמר מעורר מחשבה

זה באמת מאמר מעניין, תודה רבה

(5) בתיה, 7/3/2005 22:36

החיים על מזוודות

תודה על מאמר יפה וחכם. את כותרת המאמר ( החיים על מזוודות ) ואת משפט הסיום ( על מה שקורה "בחוץ" כשעסוקים ממושכות בהכנות ) אני לוקחת איתי כמתנה אישית לתזכורת יום יומית.

(4) אורלי, 2/3/2005 08:11

נכון, כמה שזה נכון

ומי מאתנו לא מכיר את זה מקרוב.
ייתכן שאת עוסקת בתחום הפסיכולוגיה או יחסי אנוש, טלי?

יישר כח והמשיכי ליהנות אותנו כך הלאה!

(3) ליאורה, 2/3/2005 05:14

כל מילה אמת

תודה שגרמת לי לשים לב לזה.

(2) גילת, 1/3/2005 02:10

כל כך צודקת

אחרי הקריאה התחלתי לחשוב לעצמי על כל הדברים שאני באמת מפספסת.
בעיקר עם הילדים שגדלים כל כך מהר ואני רוצה לראות אותם כל פעם בשלב הבא כדי "להרגע"...

תודה על פקיחת העיניים!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub