לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




התאווה למוחשי

התאווה למוחשי

אנחנו מחפשים הנאות שהחושים שלנו מרגישים, בספורט, בשופינג, בריקודים ועוד. הבעיה היא כשזה הופך להיות מרכז ומהות חיינו.

מאת

בפרשת השבוע שעבר (ויקהל-פקודי) ניתנו הוראות לבניית המשכן. המדרש כותב "כל מלאכת המשכן לא באה אלא כנגד מעשה העגל". כלומר, לאחר יציאת מצרים, בהזדמנות הראשונה שהייתה להם בני ישראל חיפשו משהו גשמי שיחבר אותם לבורא. לא הספיק להם החיבור הרוחני. אחרי שנים של עבודה זרה במצרים היה קשה להם להתנתק מהאמצעי הפיזי בינם לבין האל. אז ניתנו לבני ישראל משכן ואפשרות להקריב קורבנות. משהו שמרגיש כמו עבודה זרה אבל לא בדיוק. וכך יוכלו לעשות זאת במסגרת עבודת השם.

 על פי היהדות, החיבור שלנו לבורא הוא ישיר. העבודה שאנחנו צריכים לעשות היא במחשבה ובמודעות. ככל שנתמיד בעבודה, המודעות שלנו תתרחב, האושר שלנו יגדל, השליטה בחיינו תשתפר, האינטואיציה תגדל ועוד. אך לבני ישראל זה לא הספיק, הם רצו משהו גשמי.

 גם בדורינו, אנו עדיין צריכים ביטויים גשמיים לדברים רוחניים. אישה יכולה לשמוע אינסוף פעמים כמה בעלה אוהב אותה, אבל אם הוא לא משקיע בתכשיט יוקרתי, מילותיו יתרוקנו מתוכן. אנחנו מודדים הצלחה בהצלחה גשמית, מי עושה יותר כסף, למי יש בית יותר גדול או רכב יותר גדול, למי יש אישה או גבר יותר יפים, או ילדים יפים. אנחנו לא מודדים הצלחה ברמת האושר, בחוכמה, במודעות, בחינוך הילדים, בתרומה לסביבה.

 אנחנו מחפשים הנאות לחושים שלנו, כמו תוכניות בישולים, תוכניות מוסיקה, אוכל וסרטים מלאי אקשן. אנחנו מחפשות הנאות גשמיות בספורט, בשופינג, בריקודים ועוד. אין בעיה בכל אלה לכשעצמם. אך הבעיה היא שזה הופך להיות מרכז ומהות מחיינו, שאושרינו תלוי בדברים האלה, שהפסקנו לנסות לחשוב, שהפסקנו להפעיל מחשבה ולהנות מתובנות חדשות וידע חדש, שהתרבות שלנו הפכה להיות תרבות שמקדשת את השואו ולא את התוכן.

 זוהי תרבות הרסנית שבה חורצים גורלות של אנשים על פי כותרות בתקשורת, תרבות שבה אנשים מגיעים לעמדות מפתח על סמך כישורי הצגה ולא יכולות רלוונטיות, תרבות של דיונים שטחיים, של חוסר הקשבה, של חוסר יכולות ניתוח והסקת מסקנות, תרבות שבה ילדים מאבדים כבוד לנסיון וחוכמה ומעריכים יותר אופנה ומגניבות. זה קורה בארץ ובעולם.

 כמו שאז לבני ישראל היה קשה להתחבר למשהו מופשט למרות כל ההוכחות והניסים שהיו להם והם ביקשו משהו גשמי, כך גם אנו מתקשים לחשוב, לפתח מודעות, לרכוש ידע, להכיר את עצמינו ולפתח את עצמינו מבחינה נפשית, רוחנית ואינטלקטואלית. מאמץ מנטלי קשה יותר ממאמץ פיזי.

 הגיע הזמן לעצור את זה. הגיע הזמן להסתכל במראה, לראות לאן הגענו ולקחת אחריות. כל אחד ואחת בתחומו וכולנו יחד. הגיע הזמן שנקדיש קצת זמן ותשומת לב לעצמינו, לא רק לגופינו, אלא למה שבתוכו ומניע אותו. אם רק נעצור לרגע ונחשוב, ונשאל את עצמינו שאלות מהותיות על משמעות החיים, מטרתנו בחיים, מה עושה לנו באמת טוב, מה אנחנו רוצים להשיג ועוד, נוכל להגיע לתשובות שיניעו את העולם הזה למקום טוב יותר. אין בעיה בזהב ורכוש גדול. בני ישראל יצאו עם רכוש גדול ממצרים. הבעיה שאנחנו מתחילים לעבוד את הזהב במקום שהוא יעבוד בשבילנו. יש התעוררות גדולה בעולם להתחשבות בזולת, לחיפוש רוחניות, לצמיחה אישית, לפיתוח המודעות, לחשיבה על הכלל ועוד. הידע קיים, צריך רק לדרוש אותו.

8/3/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אורית, 13/3/2018 15:36

תודה על המאמר. יהי רצון שנזכה לעמוד בניסיונות באתגרים

לעשות את רצון הבורא כפי שרשום בספר קוהלת. "ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו" והפירוש: עתה הואיל ונעלם עת הפקידה כי אין טוב בבריות כי אם לשמוח בחלקו ולעשות הטוב (=תורה ומצוות) בעיני בוראו בעוד שהוא חי.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub