לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אמנות החשיבה החיובית

אמנות החשיבה החיובית

חשיבה שלילית לא רק הורסת ארוחות משפחתיות, אלא גם את החיים.

מאת

אתם בטח מכירים את זה – אתם יושבים סביב השולחן החגיגי עם סבא וסבתא והאחים, ועם המשפחה הרחבה ובני הדודים, ומצפים בכיליון עיניים לשמוע מכל אחד מהם מה קורה איתו בחיים. השיחה קולחת – וכולם צוחקים ומעלים זיכרונות מהעבר.

ואז הוא מתחיל – הקרוב שתמיד יש לו משהו שלילי לומר. הוא המתלונן הסדרתי שהבעה של חוסר שביעות רצון תמיד מרוחה על פניו. שום דבר לא מספיק טוב בשבילו. הוא מעלה באוב עלבונות ותככים קטנים. האוכל לא לטעמו. הוא רב עם כל אחד בלי שום סיבה. הוא מחמיץ פנים. הוא מקטר מתחת לשפם. הוא מגלגל עיניים כשאתם מדברים. וכמובן - הוא תמיד צודק ויודע הכי טוב.

הסעודה המשפחתית נהרסת. אתם לא מסוגלים להניח את האצבע בדיוק על הנקודה, אבל אתם נשארים עם טעם מר בפה. זאת השליליות שבכוחה לכבות את הרגשות החיוביים שלנו ולהאפיל את החדר.

אם כך נראית סעודת חג אחת פשוטה, תארו לעצמכם מה קורה לילדים שגדלים עם הורים בעלי חשיבה שלילית.

שליליות תורשתית

הורים פסימיים מגדלים ילדים חסרי ביטחון עצמי. מציאת ליקויים, אפילו באישיות של עצמם, הופכת אצלם לטבע שני. הילדים שלהם כל כך רגילים לשמוע מחשבות שליליות, שקשה להם לראות את הטוב. ביקורתיות והסתכלות על החיים דרך עין רעה, הופכים אצלם לדרך חיים. חיפוש חטטני אחר פגמים, הערות סרקסטיות וביקורת הדדית, תורמות לתחרותיות ומריבות בין האחים.

הורים פסימיים מגדלים ילדים חסרי ביטחון עצמי

כשמגדלים ילדים מתוך גישה חיובית של 'אין דבר העומד בפני הרצון', מגלים שהם רואים את החיים מבעד לעין טובה. במקום להתלונן שהמצב בלתי נסבל או למצוא בלי סוף בעיות, הילדים האלה מוצאים לעצמם דרך חיובית. אבל הגישה החיובית חייבת להתחיל אצלנו.

כמה פעמים יצאתם לחופשה ועשיתם פרצוף כשראיתם את הצימר? ומה כשמשרתים אתכם במסעדה ואתם מתלוננים על השירות או על האוכל שהזמנתם? האם אתם רוטנים במכונית כשאתם חוזרים מחתונה או ממפגש משפחתי?

אלו רק דוגמאות קטנות ומועטות לאינטראקציה היומיומית שמחשלת את תפיסת העולם של ילדינו. מה שאנחנו לא מצליחים להבין הוא שאלה הרגעים הקטנים שמעצבים את הגישה שלהם לחיים. הם עוקבים אחרי המעשים שלנו ומקשיבים. הם מפנימים הכל. הטפטוף המתמיד של הפסימיות מזדחל לתוך מערכות היחסים בבתים שלנו. אנחנו יכולים לשנות את המצב, בתנאי שנחליט לראות את ההתרחשויות היומיומיות סביבנו בעין יותר חיובית. והילדים ימהרו לאמץ את הגישה החדשה שלנו – הם תמיד עושים זאת.

התראת פשפשים

לא מזמן ביקשו ממני לדבר בקהילה מרוחקת. זאת הייתה רק אחת מתוך הרצאות רבות שאני מוסרת. ביום שלפני התאריך המדובר, שוחחתי עם מארגן התוכנית כדי לעבור על הפרטים ולסגור קצוות. סיכמנו שאני אשהה לילה בבית מלון קרוב, ואחזור הביתה ביום שלמחרת.

מאוחר יותר באותו לילה נכנסתי לאינטרנט כדי לאשר את הזמנת החדר שלי. הקלדתי את שם המלון – מדובר ברשת מוכרת מאוד. ואז קפצו מול עיני המילים: התראת פשפשים! תמונות משכנעות והערות נוראיות מילאו את מסך המחשב שלי. איכס! מה לעשות?

בחצות החלטתי שבמקום להישאר לישון שם, אמצא דרך להגיע הביתה עוד באותו הלילה. למרות המרחק הרב, נסיעה עדיין היתה פיתרון אפשרי. הודעתי למתאם האירוע על שינוי התוכניות, ומצאתי מישהו שיסיע אותי בשני הכיוונים. ואז שמעתי שהנסיעה בדרך כלל נמשכת כמה שעות.

חמש שעות במכונית לכל כיוון?! טוב, אני את ההחלטה שלי כבר עשיתי, והתחייבתי למסור את ההרצאה. בבוקר הנסיעה הגדולה, התעוררתי חולה. השתעלתי שיעול יבש, וכל הגוף שלי כאב. למותר לציין שהידיעה שאני אמורה להיות כלואה במכונית שעות רבות, לא שיפרה את הרגשתי. אם כבר מדברים על חשיבה שלילית!

יצאנו בצהריים, כדי להגיע בזמן להרצאה שתוכננה לשעות הערב. הציעו לי לקחת טווח ביטחון של שעה, רק למקרה של עומס בכבישים. לא הייתי בדיוק במצב הרוח החיובי ביותר.

הגענו למקום ב-4 אחר הצהריים, שלוש שעות לפני הזמן! עכשיו הראש שלי באמת התחיל להתמלא במחשבות שליליות.

למה חשבת שאת צריכה לצאת כל כך מוקדם?

למה היית צריכה לנסוע בכלל במכונית?

מה תעשי עכשיו במשך שלוש שעות? היית יכולה להיות בבית כל הזמן הזה!

ואז קלטתי שאני עושה משהו שעמוק בתוכי היה ברור לי שאסור לעשות. אני חושבת מחשבות שליליות.

ומה עם זה שהגעתי במהירות בלי שום פקקים בדרך? למה לא לשים לב לחסדי הא-ל שאפשרו לי להגיע בשלום למחוז חפצי? מה עם העובדה שאני עומדת לדבר אל קהילה מקסימה, שפנתה אליי והזמינה אותי לדבר בפניהם?

החלטתי לעשות מהפך – לא עוד מחשבות שליליות. מספיק לבחון את היום במבט מדכא. מחשבות חיוביות התחילו למלא את ראשי, ותחושת שלווה פשתה בי.

באותו ערב פגשתי קבוצת אנשים מיוחדת. הם היו חמים ומזמינים. הם היו מלאים בשאלות ותמיהות עמוקות, אנשים שרוצים לגדל ילדים עם אופי ונשמה. התרגשתי מהקהילה הזו והרגשתי זכות להיות שם.

התחלנו לחזור הביתה והרגשתי שעיני נעצמות. בערך באחת אחר חצות, התעוררתי פתאום מצפירת סירנה חזקה. האם מכונית משטרה עוצרת אותנו?

"בדיוק מה שחסר לי", מלמל הנהג. "שוטרי התנועה האלה הכי קשוחים. בטח אני אקבל דו"ח רציני."

"בוא נחשוב חיובי", אמרתי, כשהשוטר ניגש למכונית.

לא רציתי לוותר על החשיבה החיובית שהצלחתי להשיג באותו היום.

"לחשוב חיובי?" רטן הנהג. "מה יכול להיות חיובי בשוטר שנותן לך דו"ח?"

"אל תדאג", אמרתי בביטחון. "תראה שהכל יהיה בסדר."

הוא מלמל משהו לא ברור מתחת לשפם.

השוטר ניגש למכונית, ביקש בכובד ראש את הרישיונות והביטוח, ולקח את הניירות לרכב שלו. דקה אחר כך הוא חזר בריצה והשליך את המסמכים דרך החלון הפתוח.

כשרואים את החיים מבעד לעדשה חיובית, קל יותר לעמוד בקשיי החיים שהיו יכולים לשבור אותנו בקלות

"קראו לי למקרה חירום! אין לי זמן. קבל זאת כאזהרה!"

לא רציתי להגיד 'אמרתי לך', אבל בתוכי ידעתי שחשיבה חיובית היא הדרך הנכונה.

מובן שיהיו מקרים שבהם נקבל את הדו"ח, ניתקע בפקק או ניתקל בדברים שישבשו לנו את הדרך. אבל אנחנו לפחות יודעים שכשאנחנו רואים את החיים מבעד לעדשה חיובית, אנחנו מעניקים לילדים שלנו את הכלים להבחין בכל הטוב שבחיים. יהיה להם קל יותר לעמוד באותם קשיי-חיים, שהיו עלולים לשבור אותם בקלות. במקום לרטון כל הזמן, הם יוכלו להשתמש בגישה החיובית שלהם כדי לראות את אלוקים בכל מקום בחייהם, לפתח אישיות שמחה ומערכות יחסים טובות עם המשפחה והחברים שיהוו עבורם מתנות לחיים.

19/1/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 21/1/2014 18:19

מה עושים כשלאדם יש טבע פסימי? קשה לו וקשה לסביבתו..

(3) רואי, 20/1/2014 14:04

יפה מאד

רציתי לדעת מי שכתב את המאמר המדהים הזה

(2) יוסס, 19/1/2014 11:58

מקסים!!!

כל כך יפה וכל כך נכון

(1) מיכל, 19/1/2014 11:20

נכון מתוך נסיון

מקסים ונכון אבל דורש עבודה כל הזמן- ומה עושים כאשר מישהו בסביבה (בעבודה) הוא כן שלילי- וזה פוגע בך, מה הכי נכון לעשות?

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub