לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לטפס על הסולם

לטפס על הסולם

קנה המידה להצלחה בחיים תלוי במספר השלבים שטיפסנו, ולא בכמה גבוהים אנחנו יחסית לאחרים.

מאת

לפני מספר ימים ילד אחד קרא לבני יהודה, שלוקה בתסמונת דאון, "מפגר". ברוך השם שזה מקרה נדיר, ובחיידר הירושלמי שבו הוא משולב, חבריו בכיתה ג' מקבלים אותו פחות או יותר. אבל העלבון עדיין כואב לי.

יהודה, מצד שני, לא נרתע לרגע - כילד בן 8 הוא עדיין לא מבין שהוא שונה מאחרים - והוא פשוט אמר לו "מפגר" בחזרה!

אולם עוד יגיע הזמן – אם לא השנה, אז ודאי בזאת שאחריה – שבו השוני בינו לבין חבריו בכיתה יגדל עוד יותר, מה שגורם לי לתהות: האם זה הוגן שאלוקים ברא אותו עם כל כך הרבה חסרונות?

האם זה הוגן שאלוקים ברא אותו עם כל כך הרבה חסרונות?

אשתי ואני שמחים מאוד שתפקודו של יהודה גבוה במיוחד – הוא מדבר שתי שפות, יודע לקרוא, עובד על מיומנויות הכתיבה שלו, הבנתו סבירה ויש לו חוש הומור בריא וטוּב לב שמחבבים אותו על כולם – אבל הפער ברור. הדיבור שלו לא ברור דיו, (עדיין) אין לו את הקואורדינציה לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר, חלק ממיומנויותיו החברתיות לוקות בחסר (יש גבול למספר הפעמים שאתה יכול לראות את ה"קסם" שלו או להקשיב לאותה הבדיחה) ואין לו סיכוי לעמוד בכל המטלות של כיתה ג'. והפער הזה רק ילך ויגדל.

הכינוי "מפגר" הדגיש את מציאות השוני, שאני עדיין מתאמץ לשווא לצמצם, בין יהודה לבין שאר בני גילו. ושוב התעוררה בי בשקט השאלה: איפה ההגינות בכל זה?

אין צורך בילד עם קשיים מנטאליים או מוגבלות כדי לעורר את השאלה הזאת. למה אלוקים עושה ילדה אחד תלמידה מוכשרת שמצטיינת בכל דבר בו היא נוגעת, ואחרת שוחרת הרפתקאות שמתקשה בתחום הלימודי? למה אלוקים יוצר את חלק מבני האדם יפים ותמירים ואת האחרים הרבה פחות? למה חלק מהאנשים נולדים עם כפית זהב בפה, עם כל יתרונותיה של החברה המערבית, בעוד שאחרים נולדים בעוני מחפיר במדינות העולם השלישי?

השאלה בצורותיה השונות מטרידה את רוב בני האדם. מי לא קם בבוקר במקרה זה או אחר כשהוא מקונן כמה שהחיים לא הוגנים: למה הוא קיבל קידום ואני לא? למה יש לה בעל מושלם, בית מושלם, ילדים מושלמים ולי לא? למה נולדתי עם העור הזה, השיער הזה, האף הזה?

כשאנחנו אומדים את הצלחתנו בהשוואה לאחרים, מובטחים לנו חיים מלאים בחוסר שביעות רצון ועצב. תמיד יהיה מישהו שמצבו טוב משלנו. ככה עובד החשבון של חוסר ההגינות.

מידת ההצלחה האישית אינה קשורה בשום אופן להצלחתם של אחרים. אנחנו צריכים לאמוד אותה יחסית לעצמנו - עד כמה אנחנו מממשים את הפוטנציאל שלנו? קנה המידה למימוש ומשמעות מבוסס על מספר השלבים שטיפסתי בסולם שלי, ולא כמה גבוה אני יחסית לאחרים.

אלוקים ברא כל אדם עם תפקיד ייחודי בחיים, עם האתגר להביא לידי ביטוי את הצדדים החזקים שלו ולהתמודד עם מערכת החולשות שלו. במשחק הזה, כולנו שווים ולא משנה אילו קלפים קיבלנו.

השוואת הישגיו של יהודה לילדים אחרים מצמצמת את המימוש העצמי לתוצאות חיצוניות

השוואת הישגיו של יהודה לילדים אחרים שוללת את ייחודיות הנשמה שלו, ומאפילה על האתגר הרוחני הבסיסי שלו – להשתמש בבחירתו החופשית. היא מצמצמת את המימוש העצמי לתוצאות חיצוניות (שבסופו של דבר אינן מצויות בשליטתנו), במקום להתמודדות שטבועה בחיים עצמם (לפום צערא אגרא – השכר ניתן על פי המאמץ , פרקי אבות ה' כ"ו). יהודה לעולם לא יוכל לתפקד כמו אדם רגיל. אז מה? הוא לא כמו אחרים, בדיוק כמו שאחרים אינם כמותו. זה הופך להיות 'לא הוגן' רק כשאני עושה את ההשוואות הלא רלוונטיות לאחרים.

החוכמה בגישה הזאת אולי ברורה, אבל בגלל שאנחנו חיים בעולם חומרי, דרושה התמודדות אמיתית כדי להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים ולהתחיל לחיות עם המודעות שמטרת החיים היא לשאוף לממש את הפוטנציאל האישי שלנו, יהיה מה שיהיה.

הישיבה בסוכה נותנת לנו הזדמנות לחזק את הרעיון, שבסיסו של הערך העצמי האמיתי שלנו הוא פנימי, ולא חיצוני. זה האקולייזר הגדול של חיינו. כולנו עוזבים את הבתים הנוחים, בין אם הם גדולים ובין אם קטנים, עוברים לגור במשך שבוע בסוכה רעועה עם כוכבים ממעל, ומרגישים עד כמה בר חלוף הוא העולם הגשמי. "הבל הבלים, הכל הבל" אנחנו קוראים בחג בקהלת, אחרי שהשגנו בתקופה האינטנסיבית של הימים הנוראים בהירות חודרת על מה שבאמת חשוב בחיים, חידשנו ומיקדנו כוחות לתרגם למעשים את החזון מלא ההשראה שלנו על עצמנו.

אין פלא שחג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו". כשחיים בצל כנפיו של אלוקים, מבינים שלמרות הכל, החיים הוגנים.

27/9/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) רעות, 7/10/2012 01:18

מדהים מדהים מדהים . תודה רבה

(3) חגי, 3/10/2012 10:02

חשוב, חזק וקולע

תודה וחג שמח

(2) אלי, 3/10/2012 00:28

צריך עוד כתבות בנושא המרתק והחשוב הזה

(1) תמי, 2/10/2012 19:53

תודה על המאמר

זה יפה ומחזק לקרוא שכשחיים בצל כנפיו של אלוקים, מבינים שלמרות הכל, החיים הוגנים. תודה :)

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub