לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פשוט לעשות את זה!

פשוט לעשות את זה!

על מגפת הדחיינות – כל אותם "דברים שאנחנו מאד רוצים להגיע אליהם, ואיכשהו אף פעם לא מגיעים אליהם".

מאת

לפני כמה שבועות פתחתי את העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב הבא צד את עיני: הכותבת מספרת שעכשיו, בעת כתיבת המכתב, היא סיימה לשבת שבעה על אמא שלה. הפטירה הייתה די פתאומית והאבל כבד. אבל יותר ממה שקשַה הייתה תחושת הפרידה, היא מציינת, קשה הייתה תחושת ההחמצה. רק אחרי שאמא שלה הסתלקה מן העולם היא קלטה שהיא לא ביקרה אותה מספיק, לא הקשיבה לה מספיק בשנותיה האחרונות, אולי גם לא חקרה אותה על עברה, וכעת – תחושת ההחמצה והכאב גדולה מאד. "את אמא שלי כבר איבדתי" היא מסיימת – "אבל אולי אנשים אחרים יתעוררו מהמכתב הזה ולא יזַכרו, כמוני, כשזה כבר מאוחר מדי".

המכתב הזה מתאר בצורה חדה מאוד וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, יכולה להוביל אותנו. אבל מה לעשות שהרבה פעמים אנחנו נזכרים לעשות, או לכל הפחות נזכרים להצטער, אחרי שכבר מאוחר מדי?

וזה לא רק בביקורי הורים או סבתות. בקטגוריה הזו, קטגוריית ה"דברים שאנחנו מאד רוצים להגיע אליהם ואיכשהו אף פעם לא מגיעים אליהם", כלולים הרבה דברים, כל אחד ומה שהוא בוחר (או יותר נכון לא בוחר...) להכניס לתוכה.

בחיים התובעניים שלנו, לא פלא שהרבה דברים "נופלים בין הכיסאות"

בספר שקראתי לאחרונה על דחיינות מתארת הסופרת את הדחיינות כ"מגיפה עולמית", וזה לא מפתיע. בחיים התובעניים שלנו, כשכל אחד אמור לחלוש על תפקידים של עשרה אנשים בערך, לא פלא שהרבה דברים "נופלים בין הכיסאות". לכולנו יש מחויבויות או רצונות, שאיכשהו נגמר לו עוד שבוע ו-הופס! הם שוב לא הגיעו לידי מימוש!

למשל: קביעת תור לביקורת שנתית אצל רופא השיניים, שזוכה בדרך כלל לראות אותנו אחרי שאנחנו כבר 'מטפסים על הקירות' מרוב כאבים; כמה קילוגרמים עודפים שאנחנו לא מצליחים להוריד בשום אופן – ובכלל זה גם להירשם למכון כושר ולהתמיד בביקורים בו יותר משבועיים; כל מיני רעיונות מבריקים להרוויח כסף בדרך קלה וגאונית שאנחנו נזכרים בהם כשאנחנו מגלים שהשכן שלנו (שכמובן 'היה הרבה פחות מוכשר מאיתנו ביסודי...') מרוויח כסף נקי מכל מיני פטנטים שהוא המציא, אבל בשונה מאיתנו – גם טרח ליישם אותם בשטח, ולרשום אותם על שמו; כל מיני ארונות "עשה זאת בעצמך" מותחלים שמחכים בכל מיני מחסנים שמישהו יגאל אותם...

ועוד אינספור דברים שפשוט מחכים שנעשה אותם סוף סוף!

קביעת סדרי עדיפויות

משל מפורסם מספר על פרופסור שביום הראשון ללימודים כינס את הסטודנטים שבפקולטה שלו, כשלפניו על השולחן צנצנת זכוכית. הוא הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים גדולות שאותן הניח בתוך הצנצנת.

"הצנצנת מלאה?" שאל את הקבוצה המלומדת שלפניו.

"כן", בחדר שררה תמימות דעים.

כעת הרים הפרופסור שק נוסף מלא בחצץ, וגם אותו שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את החללים הריקים שבין האבנים.

"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.

כעת כבר ניכרו ספקות על פני חלק מהצופים, אבל עדיין התשובה הרווחת הייתה "כן!"

אז הרים הפרופסור שק מלא בחול, ומילא את החללים הזעירים שבין האבנים הגדולות לחצץ.

הפרופסור סיכם:, "אילו הייתי ממלא תחילה את הצנצנת בחצץ או בחול, לא היה נותר בה מקום לאבנים הגדולות! – וכך בדיוק צריכה להיות ההתייחסות שלנו לניהול הזמן. את כל המחויבויות הממלאות את סדר היום שלנו ניתן לחלק להרבה רבדים, כולם חשובים אבל בדירוג שונה. האבנים גדולות מסמלות את הדברים החשובים ביותר בחיינו כמו משפחה, ערכים וצמיחה אישית, והחצץ והחול את החלקים הפחות חשובים. אם לא נכניס את האבנים הגדולות ראשונות, לעולם לא נצליח להכניסן אחר כך. אם נמלא את חיינו בדברים הקטנים, לעולם לא יישאר לנו זמן עבור הדברים הגדולים והחשובים באמת. אם לא נפעיל סדר עדיפויות נכון, נגלה בסוף היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסוף החיים, שהצנצנת שלנו מלאה באבני חצץ וחול, אבל לא נותר בה מקום לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו כאן כדי לצפות בסרטון "אבני החיים").

לאחרונה, אחרי תסכולים חוזרים ונשנים על אי ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הזה וניסיתי ליישמו.

רשמתי על דף את כל הדברים אותם אני עושה במהלך השבוע, וסיווגתי אותם לפי רמת חשיבות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' האישית שלי נמצאים בעיקר דברים ששייכים למחלקת החול או החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או "לא חשוב בכלל", ואיכשהו הרבה אבנים גדולות מתפספסות...

אחרי שקבעתי לי סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לי ביותר, הפתיע אותי מאד לגלות שעם קצת מחשבה, ארגון וסדר בראש (או ביומן העבודה...) אפשר להגיע לתוצאות מדהימות תוך זמן קצר. הספקתי מאז לעשות כמה צעדים משמעותיים בעבודה לתואר הראשון שלי, ששיוועה ליחס זמן ממושך, לרדת לביקור בביתם של הדיירים החדשים (שנה אחרי שהם התאכלסו בבנין שלנו!), לקנות מדפסת שחלמתי עליה בערך שנה (הקניה לקחה לי משהו כמו שעה. שיטוט קצר באתרי הקניות באינטרנט – ולהזמין!) וגם לכתוב עוד מאמר!

היום בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון זמן והיועצים שלהם עצמם... אנחנו שוכחים לפעמים שגם אנחנו יכולים להיות 'מיני קואצ'רים' של עצמנו. לשבת, לחשוב, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שלנו לקוי (או שלא! ואז רק ללחוץ על "שמור"!), ולנסות לעשות שינוי, קטן. להיזכר בשאלה הנצחית של "מה תרצה להיות כשתהיה גדול", ולבדוק כמה אנחנו מממשים אותה. לבדוק מה מידת הסיפוק שלנו בקשרים החברתיים, במקום העבודה, בינינו לבין עצמנו, ברמת הצמיחה האישית – ואולי פשוט להעיף מבט על ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותנו, ללחוץ על "רענן בסיס נתונים", והחשוב מכל – לעשות!

התמדה

היתרון היחיד אולי בבניית תוכנית פעולה עם מאמן אישי היא, שאנחנו יודעים שבעוד שבוע או שבועיים נצטרך להיפגש איתו, לדבר איתו ולהגיע עם תוצאות בשטח. מה שמחייב אותנו לקום מהכסא, ולזוז!

לכן, כדאי לקבוע לעצמנו כל מיני דברים קטנים שיכריחו אותנו לעבוד:

  • לספר על השינוי שאתם מתכננים לחצי עולם, עד שלא יהיה לכם נעים לא לעשות אותו.

  • לעשות אותו בשיתוף עם חבר או עם הבן/בת זוג, מה שיחייב אתכם, בדיוק כמו עם מאמן אישי, להראות תוצאות בשטח.

  • להתחייב על סכום מסוים של כסף, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך עד זמן מסוים, תצטרכו לתת אותו לצדקה או למשהו דומה.

לאחרונה שמעתי על מישהו שבחר בדרך האחרונה בצורה קיצונית. אחרי שהוא ניתח עם עצמו כמה צעדים אישיים שהוא רוצה להגיע אליהם תקופה ארוכה ולא מצליח, הוא סיכם עם חברו הטוב שהוא כותב לפקודתו צ'ק על סך 500 ₪ (סכום לא מועט בשבילו...) וחוזה בו הוא פרט את הצעדים אותם הוא רוצה להשיג בחודש הקרוב (אלו היו בעיקר צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים משמעותיים אבל סבירים וברי מימוש בהתאם למידת היכולת שלו.

הצ'ק, האמיתי והחתום, שכב אצל חברו במגירה למעלה מחודש, עד ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שאפשר לזרוק אותו לפח. הוא עמד בכל הדרישות שהציב לעצמו (ואלו לא היו דרישות קלות!).

הידיעה שסכום נכבד מהחשבון הפרטי שלו יעבור לחבר שלו אם הוא לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה אותו להיות עקבי ולהתמיד בתהליך השינוי.

הוא אמנם לא חי מאז באושר ובעושר עד עצם היום הזה... אבל הוא בהחלט בכיוון! והכול כתוצאה מקצת רצון, מחשבה ומעשה.

בהצלחה!

12/11/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 16 תגובות ב-13 דיונים

(13) ר., 14/12/2011 16:43

מבקשת עזרה בדחיינות קיצונית

דחיתי דחיתי דחיתי כמעט הכל , ליום יבוא ונמצא זמן . ואז, בשעה אחת בעלי נפטר באופן הכי פתאומי, אדם יחסית צעיר, ונשארתי עם כל החלומות, עם כל הדחיות, עם כל הארוחות שחלמתי להכין, נשארתי עם חלום ארוח החברים שרציתי לארח , ועם כל טונות הניירת שיש לתייק. היום , אחת על כמה וכמה הדחיינות קיצונית עוד יותר, כבר לא בא לי דבר. האם ניתן לקבל עזרה בנושא ??????????? אודה על עזרה , אפתח יום יום עמוד זה לראות האם יש תשובה .

אנונימי, 15/12/2011 10:29

תשאירי אימייל...

רחל, 3/1/2012 10:23

רעיונות לעזרה

אני אישית קראתי ספר מאד יעיל ופרקטי על "דחיינות" שנקרא: "היום ולא מחר" של מישל טולייר ספר כזה או דומים לו יכול לעזור הרבה. עוד משהו: נכון שבמאמר כתוב שאפשר לעשות שינוי לבד עם כל מיני טכניקות כמו עזרה של חבר וכו', אבל מי שיש לו בעיה קיצונית יותר מן הסתם חשוב שיעזר בבעלי מקצוע שמיועדים בדיוק לנושאים הללו. כמו שהוזכר במאמר: קואצ'רים, יועצים ארגוניים וכו', מניסיון, הם יכולים לעזור הרבה, (צריך כמובן למצוא משיהו מוסמך, ולא אחד שסיים קורס בן ארבעה מפגשים אתמול....) אפשר להתקשר לאיגוד הקואצ'רים בישראל, גם בעיתון מתפרסמים הרבה, לברר אצל בחברה הקרובה....... שיהיה בהצלחה רבה!

צ, 2/3/2013 16:12

מבינה מאוד!!!

יקרה, קראתי את הודעתך רק היום. צר לי על פטירת בעלך. לדעתי, כדאי לך להקים פינה בבית שבה תנציחי את בעלך עם תמונותיו, ראי קטן ותוכלי להדליק גם נר כל שבוע לזכרו. בפינה זו התבונני בתמונת בעלך ולאחר מכן לתוך עינייך המשתקפות בראי והבטיחי לעצמך וגם לנשמתו שוודאי שומעת ורואה אותך שלזכרו של בעלך היקר - את עושה בזמן כל מה שנכון, מועיל ומשמח אותך. את אשה מצליחה המגשימה את מטרותיה!! לזכרו את מכינה כל שבוע בשישי מתכון חדש, כל יום מקדישה 5 דקות בלבד לתיוק ניירת, כל שבוע או חודש מארחת אדם אחד וכו'...והכל לזכרו!! אם מתאפשר לך בקרי בקברו כל שבוע או חודש עם רשימת הדברים שאת מבטיחה לקיים ושובי כעבור שבוע לדווח לו על מה שהספקת.בהצלחה.

(12) אהרן, 19/11/2011 18:06

מאלף!! נוקב מאד.

גרם לי להרהורים רבים על סדרי העדיפויות בחיים..

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub