לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 3: עשר הספירות

תורת הקבלה, פרק 3: עשר הספירות

מושג קבלי זה, המסביר את ריבוי צורות הגילוי של א-לוהים בעולם, עוזר לנו להבחין באחדותו האמיתית של הא-ל.

מאת

אבני הבניין של הטרמינולוגיה הקבלית הן עשר הספירות. אלו הן עשרה מקורות או "אורות" שבאמצעותם א-לוהים מתייחס ומתקשר עם עולמו.

כשהקבלה מתבוננת במגוון האירועים ששינו את העולם, או במצוות א-לוהיות שונות בתורה, היא מסווגת ומתארת אותם במונחים של סוגי הנהגה שונים.

לפני שנתאר את אותן עשר ספירות ואת שימושן, יהיה עלינו להתמודד תחילה עם בעיה בסיסית יותר:

אחדות א-לוהית מול עשר ספירות

היהדות הציבה בראש התורן את רעיון האחדות הא-לוהית – יהודי מצהיר פעמיים ביום: "שמע ישראל, ה' א-לוהינו, ה' אחד!"

כאשר אנחנו מתארים את הקדושים שמסרו את נפשם על קדושת שמו – במיוחד אותם אלה שהוכרחו להמיר את דתם לנצרות – אנחנו מדברים על אנשים שנהרגו על אחדות שמו.

כיצד אנחנו מצליחים לשלב את האמונה הבסיסית והחשובה הזאת, עם רעיון של "עשר ספירות", שנראה כאילו הן משקפות את העובדה שא-לוהים הוא יותר מאחד?

שאלה זו הוצגה בפני הריב"ש (המאה ה-14): האם אתם, אנשי הקבלה, לא מאמינים בריבוי אלים, בכך שאתם עוסקים בעשר הספירות? ננסח את תשובתו במלים משלנו –

אחדות הא-ל מול עשר הספירות, יכולה להיות מושווית לקרן אור, העוברת דרך מנסרה. מצד אחד, יש לנו קרן אור בודדת, בעוד שמהצד השני, אנחנו מקבלים קרינה של 7 צבעים. האדם שיושב מצידה השני של המנסרה עשוי לחשוב, שמדובר במספר מנורות המקרינות גוונים שונים, בעוד שהמציאות היא, שישנה רק מנורה אחת. הקרן הססגונית היא "עיוות" שנוצר על ידי המנסרה שדרכה עבר האור.

רשימה שלמה של מקרים – שכמה מהם נראים בבירור כמנוגדים – יוצרים משמעות אחידה.

בואו נהיה מעט יותר ספציפיים בדימוי זה של "עשר" מול "אחד", כפי שמתבטאת הנהגתו של א-לוהים בעולם הזה.

נתאר לעצמנו ילד, המחבק את אימו, מרביץ לאחיו ומעתיק במבחן. עבור ההדיוט כל אחת מהתנהגויות אלה עומדת בנפרד, ויש לה הגיון משלה ודינמיקה עצמאית. לעומת זאת, הפסיכולוג המקצועי יתבונן בכל המקרים האלה, ולאחר שינתח אותם יקבע: "כל אלה הם סימפטומים של בעיה שורשית אחת. הילד רוצה לזכות באהבה ובתשומת הלב של אימו. לכן הוא מחבק אותה, מרביץ לאחיו הצעיר ש"גונב" הרבה מתשומת הלב שלה, ומעתיק במבחן, כדי לשמח אותה בהצלחותיו". כך, רשימה שלמה של מקרים – שכמה מהם נראים בבירור כמנוגדים – יוצרים משמעות אחידה.

סתירה כביכול

זה נכון גם לגבי הבנתנו את דרך האינטראקציה של א-לוהים עם בני האדם. אנחנו מבחינים במגוון רחב כל כך של אירועים, שונים מאוד זה מזה, ובאופן מבלבל גם סותרים כל כך.

אותו א-לוהים שנופח נשמת חיים באפו של תינוק חדש, סוחט גם את נשמתו האחרונה של גוסס. הא-לוהים אשר חולל את אימי השואה, הוא גם זה שמקיים אומה קטנה וחלושה למעלה משלושת אלפי שנים. א-לוהים, שמעניק לחלק מבני האדם גוף מקסים, גוזר בו בזמן חיים שלמים של סבל ומכאוב לאלה שנולדו בעלי מומים.

מצד המנסרה בו אנו ניצבים, כל אירוע ואירוע עומד בפני עצמו. ובכל זאת, אנחנו מזהים כל אחד מהם עם מעשיו של א-ל אחד, בעל מטרה אחת ובעל תוכנית הפעלה אחידה של העולם.

בדומה לכך, מעשיו של א-לוהים בעולם, באים לידי ביטוי באמצעות עשר הספירות.

בדומה לכך, מעשיו של א-לוהים בעולם, באים לידי ביטוי באמצעות עשר הספירות.

עשר הספירות הן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. (לעיתים נמנות הספירות ללא "כתר", ואז מופיעה הספירה "דעת" בין "בינה" ל"חסד").

מומלץ שלא לשקוע בתוך שמות הספירות, משום שהם אינם אלא תרגום מילולי, של דימויים גבוהים ומופשטים, שהקשר בין תוכנם לבין משמעותם המילולית מועט. במאמרים הבאים נעסוק במשמעויותיהן של הספירות השונות.

 

19/11/2005

מאמר 23 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-2 דיונים

(2) יעקב סימקין, 24/10/2014 05:50

10

והר: פרשת ויצא, סעיף נ"ט: והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל. מלכות נקראת דמות, תמונת הבורא. אנחנו נמצאים במלכות, אנחנו זה מלכות, אנחנו מרגישים הכול בתוכה בצורה של תמונת העולם. אך למעשה אנחנו מרגישים את הבורא, ושום דבר חוץ ממנו. הבעיה היא שאנחנו מרגישים אותו בהתאם לתכונות שלנו, במידת ההידמות שלנו אליו. ההרגשה תמיד מגיעה מהאור, אך הרצון, הכלי של התפיסה שלו, מרגיש את עצמו בצורה זו או אחרת במידת ההופכיות או ההידמות לאור. לכן הספירות העליונות הן תכונות הכלואות במלכות, הכוללות בתוכן את היחס של הבורא, כשמלכות משתדלת להידמות להן. לכן הן נקראות ספירות, מאחר והן כבר מאירות בתוך המלכות, ש"מדליקה" אותן מתוך הרצון ליהנות שלה, המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. לכן יש בתוכה הארה. הרי האור העליון אינו מאיר בפני עצמו, הוא נסתר. רק במידה שהתחתון מתעלה בכדי להידמות לעליון, התכונות שלו, אשר אותן הוא מעורר כדי להידמות לעליון, מאירות ונקראות ספירות. הכול מורגש, הכול מתחיל ונגמר, בתוך מלכות. אם אנחנו מדמיינים לעצמנו איזשהו מבנה לפני המלכות, זה רק נדמה לנו בתפיסה שלנו. באופן זהה נדמה לנו בעולם הזה שלפנינו מופיעה איזו מציאות, העולם הסובב, אך למעשה לפנינו אין דבר, זה רק בתוכנו. פשוט בתפיסה שלנו כל המציאות נחלקת ל"אני" ומה ש"מחוץ לי". כך גם ברוחניות: אנחנו מחלקים את כל המציאות לנשמה שבינתיים רואה את עצמה, ואת מה שנמצא מחוץ לה. אך כאשר אנחנו מסיימים את כל התיקונים, הכול מתחבר לאחד, ואין הבדל בין החיצוני לפנימי, הכול נכלל בנקודה אחת. במידה שהאדם עולה כלפי מעלה, הוא רואה שמצד אחד התמונה נעשית יותר רחבה, עשירה ומורכבת, אך מהצד השני הכול נאסף ומסתדר בעשר ספירות. מכאן ניתן להסיק שהכול תלוי בתפיסה שלנו, במידת ההידמות וההשתוות שלנו לאור.

(1) לימור, 3/8/2008 14:19

מה הקו המרכזי בהנהגת ה'' אותנו?

ה'' מנהיג את עולמו דרך מידותיו והכל למטרה אחת, אם כן מהי?
אולי כדאי לכתוב בפשטות את הדברים וכפי שאני למדתי כל מטרת המצוות והנהגת ה'' אותנו היא על מנת שנכיר שאין עוד מלבדו
כל הטוב וה"רע" הקורה אותנו זה ממנו והכל כדי שנדע אחדותו של ה'' שזהו העונג האמיתי האיחוד עם ה''. אם טעיתי בפירוש ובידיעות אנא תקנו אותי אבל אנא פשטו את הדברים כי הדברים די סתומים ויש הרבה לפרש ולנתח את הכתוב שגם אנשים כמותינו ירדו לסוף דעתכם הרבנים..
תודה לימור

בז נודד דיגיטלי, 20/3/2012 00:25

יפה כתבת אך לדעתי גם את ה"טוב" עלייך לשים במרכאות, ולא רק את "הרע"

מתלמד, 19/9/2013 17:07

אלוקים או אלוהים

לא ברור לי למה כבודכם רושם את המילה אלוקים .והרי ידוע שהשם אחד ושמו אחד.אם שמו אחד ברור לכל שאסור לכתוב את המספר הזה או לכתבו ואולם אם יאמר שיש לו שם אחד ולא יותר .אז ברור לכל ששמו הוא אחר שם זה .מתחיל באות י׳ עם גימטריה 26 .הנביא ישעיהו מתייחס לדבר .

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub