לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תורת הקבלה, פרק 17: ההיסטוריה של הקבלה – חלק ראשון

תורת הקבלה, פרק 17: ההיסטוריה של הקבלה – חלק ראשון

דו שיח מסתורי בין הקב"ה למשה, מספק לנו את הרמזים ל"דרכי האלוקים" – גילוי של ידע מיסטי עמוק, המעשיר לנו את הבנת התורה

מאת

לפני שנעסוק ביתר הספירות, הייתי רוצה לעצור מעט ולהתעמק במקורות הקבלה, התפתחותה לאורך השנים והסיבות ל"סודיותה".

אחת הסיבות לכך, שהמסורת המיסטית היהודית נקראת "קבלה", היא על מנת להדגיש, שמישהו קיבל את הידע הרוחני הזה לגבי התורה. יסודות הקבלה ניתנו על ידי האלוקים, יחד עם שאר חלקי התורה, ואז נמסרו מדור לדור, מחכם אחד למשנהו. להבדיל משאר חלקי התורה שבעל פה הכוללים פירושים, הקבלה נמסרה כפי שהיא, ללא כל פרושים והסברים.

כשאדם מוסיף הסבר ופירוש, להיבט של התורה או ההלכה היהודית, באופן רציונאלי (להבדיל ממיסטי), הוא אינו זקוק למקור ישיר לדבריו. אמירותיו צריכות להתאים לרוח התורה, לעמוד מבחינה הגיונית בהקשר בו הן מוצגות ולהיות מגובות על ידה תחומים אחרים.

בקבלה, לעומת זאת, יש לאדם יכולת מוגבלת להציע "חידושים" כאלה, או פירושים מקוריים משל עצמו. הקבלה היא שיטה, שיסודותיה ניתנו על ידי האלוקים, בדיוק כמו התורה ומאז נמסרו מאדם לאדם לאורך כל הדורות.

כעת, נעקוב אחר כמה אבני דרך בשושלת המסירה של הקבלה.

דו שיח מסתורי

המקור הראשון הוא התורה עצמה. בספר שמות (ל"ג, י"ח-כ"ב) מופיע דו שיח מסתורי מאוד בין האלוקים למשה:

ויאמר [משה]: הראני נא את כבודך.

ויאמר [ה']: אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך; וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם. ויאמר [ה'] : לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי. ויאמר ה': הנה מקום איתי, וניצבת על הצור, והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור, ושכותי כפי עליך עד עברי. והסירותי את כפי וראית את אחורי, ופני לא יראו.

עד כמה שדו-שיח זה עלום, בכל זאת נוכל להעלות מתוכו כמה נקודות חשובות.

ניקח בחשבון, שדיאלוג זה התקיים זמן קצר לאחר מתן תורה. משה קיבל את התורה כולה בשלמותה, לא נותר דבר להוסיף או לשנות (ר' רמב"ם, "יסודות התורה" ט', א'). אם כך, מה עוד רצה משה מן האלוקים?

משה התחנן לזכות בהבנה עמוקה של דבר האלוקים שכבר קיבל, ולא לתורה חדשה או תוספת לתורה הקיימת. מתוך בקשתו אנחנו מבינים, שישנו רובד עמוק יותר של הבנת התורה שנמנע מאיתנו, ושהשגת התורה בכללותה – כפי שהייתה למשה במעמד הר סיני – אינה מהווה ערובה להבנה העמוקה הזאת.

מתוך תשובתו של האלוקים אנחנו לומדים, שתוכן ההבנה העמוקה הזו אינו עוסק באלוקים עצמו, אלא, בפעולותיו של האלוקים בעולמנו.

חכמינו הסבירו, שבקשתו של משה הייתה הבנה מוחלטת של שאלת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" (מדוע לפעמים הצדיקים סובלים, בעוד שהרשעים נהנים בעולם), אפשר להבין זאת מתשובת האלוקים: "וריחמתי את אשר ארחם". תוכנו של הידע העמוק שמשה מבקש, הוא להבין 'איך מנהל האלוקים את עולמו'.

האלוקים מציב גבולות למידת ההבנה שאליה יכול האדם להגיע. כמה אנשים (בהשפעת האפקטים ההוליוודיים המיוחדים) מדמיינים, ש"כי לא יראני האדם וחי" (שאדם אינו יכול לראות את האלוקים ולחיות), הוא תוצאה של האורות המסנוורים והרעש מחריש האוזניים! אך זו תפישה שגויה ביותר, משום שאין שום אפשרות למודעות גשמית של האלוקים. חכמינו מסבירים, שהפירוש הנכון של פסוק זה הוא: "אף אדם אינו יכול לתפוש במלואו את האלוקים, כל עוד הוא חי". אדם – לא משנה עד כמה הוא מזוכך – עדיין גשמי, והבנתו גשמית אף היא. מוגבלות גשמית זו, מונעת ממנו לתפוש דברים שהם מופשטים לחלוטין.

כאשר אנחנו משוחחים עם אדם, מבלי לראות את פניו, אנחנו זוכים להבנה חלקית של דבריו.

זו הכוונה ב"וראית את אחורי". כאשר אנחנו משוחחים עם אדם, מבלי לראות את פניו, אנחנו זוכים להבנה חלקית של דבריו. לעומת זאת, כשאנו גם שומעים אותו וגם רואים את פניו, אנו מקבלים הבנה מלאה לדבריו ומעשיו. כך גם ראיית האלוקים "פנים אל פנים", משמעותה תפישת דרכי האלוקים בבהירות מוחלטת. אבל, אדם אינו מסוגל לעשות זאת. אנחנו יכולים לכל היותר "לראות את האלוקים מאחוריו" – כלומר, לקבל רעיון לגבי מעשיו, אבל לא להגיע להבנה מוחלטת.

הבנות אלה כלולות ב"שם ה'". ולכן, האלוקים מתאר התגלויות עמוקות אלה ב"וקראתי בשם ה' לפניך".

צריך לדעת, שהשמות השונים המיוחסים לאלוקים ומהווים את לב הקבלה, אינם אוסף מלים מאגיות בעלות כוח לשינוי קוסמי. אלא, כל שם מהווה תיאור להיבט שונה של האינטראקציה האלוקית עם האדם. לכן, כאשר משה מבקש לרכוש הבנה עמוקה יותר של דרכי הא-ל הנסתרות, גילוי שמותיו הוא הכלי הראשוני לשם כך.

ומהי ההבנה של דרכי האלוקים, המתקבלת בנקודת הזמן בה אנו עוסקים? ההבנה היא הידע, על טוב-הלב האלוקי, שנמצא מעבר לתחום הבנתנו.

הבה נבחן את הדברים, בהקשר לאירועים הסובבים את דו-השיח המסתורי הזה:

בני ישראל חטאו חטא כבד בעבודה זרה לעגל הזהב והעונש שמגיע להם, הוא השמדה מוחלטת. בדרך כלל, ישנה אפשרות להשתמש בכוח התפילה על מנת לשנות ולבטל גזרה. במקרה חמור זה, משה לא יכול היה למצוא מלות תפילה כה חזקות. לכן, הוא מבקש מן האלוקים לגלות את טובו המוחלט, אשר יעכב וירכך את גזר הדין. חטאו של עם ישראל היה כה חמור, שהיה צורך במידה יוצאת מגדר הרגיל של רחמים בכדי למנוע זאת. אולם, מכיוון שעד אז, מעולם לא באה מידה זו לידי ביטוי, משה לא יכול היה לדעת על קיומה ולבקש את יישומה המעשי.

ואכן, על פי בקשתו של משה, האלוקים מגלה לפניו את טובו המוחלט. דבר זה נתן למשה אז (ולנו היום) את היכולת להתפלל אל האלוקים – ולפנות אל שלוש עשרה מידות רחמיו המרובים.

"שלוש עשרה מידות הרחמים" הללו (בהתאם לפסוק בשמות ל"ד, ו'-ז') הן הבסיס לתפילותינו ביום הכיפורים, בימי הצום ובתפילות חשובות אחרות.

הבנתן של שלוש עשרה מידות הרחמים, היא היבט חשוב נוסף של הידע הקבלי והוראתו, כפי שיובהר בפרקים מאוחרים יותר בסדרה.

25/2/2006

מאמר 9 מתוך 25 בסדרת Kabbala (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אנונימי, 4/10/2009 21:35

היחס של אלוהים תמיד טוב ואנו אלו שצריכים לבקש לעבור השינוי

באמצעות התפילה, ניתן להבין מה היתה כוונת הבורא כאשר ביקש שנעבור ארוע מסויים או חוויה מסויימת.

(2) דר.איתן הירש, 1/6/2008 08:41

ניכרים בפרוש דברי האמת.

יש כאן ניתוח מעמיק של אופיו הרחמן של הקב"ה וזאת לגבי תקופה בה האלילים נחשבו אכזרים ביותר דוגמת המולך. מכאן עקר חשיבותו.

(1) אלדד, 1/3/2006 14:28

מרתק ביותר

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub