לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




דרך 42 –

דרך 42 – "מעמידו על השלום", מנוחת הנפש

גם כשהעולם מתהפך, יכול בן האדם להמשיך ולחיות בשלום עם עצמו. הדרך להגיע לשיווי משקל פנימי היא להתמקד בצרכיה של הנשמה.

מאת

Just released! Rabbi Noah Weinberg’s 48 Ways to Wisdom. Click here to order.

הפנייה להקדמה

כולנו רוצים שלום. אבל, כאשר היהודים מברכים זה את זה בברכת "שלום עליכם", הם באמת מתכוונים לשלום ולשלווה פנימיים – משום שכל הנאות העולם אינן יותר מאבני דרך, במסלול המוביל אל מנוחת הנפש.

מעמידו על השלום – הדרך הארבעים ושתיים לחכמה, ומשמעותה – לכוון אנשים אל השלום.

שורשה של המלה "שלום" הוא "ש.ל.ם" – שלמות. שלום אמיתי הוא הרבה מעבר להעדר מלחמה. ובעצם, שלום פנימי אינו תלוי בהתרחשויות חיצוניות. גם אם העולם יתהפך, בן אדם יכול להמשיך ולחיות בשלמות פנימית. ולהפך – גם בעולם של שקט ושלוה, אדם יכול להיות שסוע מבפנים וקרוע בתוכו לפיסות קטנות.

מהו שלום פנימי?

כל אחד מאיתנו חש בזמן זה או אחר בקונפליקט פנימי. הדבר בא בדרך כלל לידי ביטוי, כאשר צריכים להגיע להחלטה מוסרית. ככל שההחלטה המוסרית תהיה גדולה יותר, כך יגדל גם הקונפליקט הפנימי.

מהו שורש הדילמה הפנימית? מי הם הצדדים בקונפליקט? או במלים אחרות: מי נלחם במי?

ארבעים ושמונה הדרכים אומרות: זהו קרב שנערך בין שני המרכיבים האנושיים המנוגדים – גוף ונשמה. הגוף נמשך לנוחות ולהנאות חושיות חולפות. הוא חולם על מנוחה והתנתקות, הוא נוטה לשגות באשליות, לשקוע בתאוות ולדחות למחר כל מה שאפשר. הגוף אומר: "תנו לי אוכל, חמימות וכרית. תנו לי לקחת את החיים בקלות..."

הנשמה מצד שני, שואפת למשמעות, להגשמה, להתמדה, לגדוּלה, למציאות ולאמת.

הנשמה מצד שני, שואפת למשמעות, להגשמה, להתמדה, לגדוּלה, למציאות ולאמת.

שני כוחות אלה מתנגשים זה בזה. אנחנו רוצים להיות חזקים, אבל מתחשק לנו לברוח. אנחנו רוצים להצליח ולהתעלות, אבל לא בא לנו להתאמץ. אנחנו רוצים להגיע לעצמאות אישית אבל בא לנו להיסחף אחד פיתויים.

ואפילו כשאנחנו לא מודעים לכך, המלחמה הזאת לא מפסיקה להתחולל בקרבנו. כל אחד צריך לשאול את עצמו: האם אני רוצה לצמוח ולגדול, או שאני מעדיף להישאר "סתם אחד"?"

בוקר טוב, הגיע זמן להתעורר! השלום יגיע רק כשניישב את המחלוקת הפנימית הזאת.

השלום – ניצחונה של הנשמה

התלמוד אומר, ש"הצדיקים משביעים את יצרם" (בשין ימנית). כלומר, בעוד שהצדיקים קובעים לתאוות שלהם מה לעשות, הרשעים מתומרנים על-ידי התאוות והן הקובעות עבורם. השאלה היא "מי מנהל את המופע?" ומי, בסופו של דבר, יקבע מה נעשה?

רודפי התענוגות מאמינים, שעלינו להיכנע לגוף ולהיסחף אחר גחמותיו. אבל ההנאה מן התאוות, לעולם אינה נמשכת לאורך זמן, ולרוב מותירה בפינו טעם מר. בכל פעם שהאדם נכנע לתאוות הגוף – למשל כשהוא לא שולט בעצמו וכועס, או שהוא נכשל בשמירה על דעותיו, או שהוא נכנע לתאווה גופנית – הוא נהנה מכך לרגע קצרצר, אך בסופו של דבר נותרת בו הרגשה של דכדוך וכעס עצמי.

הערכה עצמית – השקט הנפשי האמיתי היחידי – מגיעה רק מתוך הזדהות עם הנשמה.

אז מהי המטרה? להביא את הגוף לשאוף לרצונה של הנשמה! משום שאין דרך בה נוכל אי פעם להגיע לשלוות הנפש, מתוך כניעה לגוף. הנשמה לעולם לא תיכנע. לעולם!

לעומת זאת, הגוף יכול לצעוד יחד עם הנשמה. מובן שקצת "כואב" לו להתרחק מהנאה מיידית, אבל הוא יכול לשרוד גם בלעדיה.

תרגול הגוף

כשאנו אומרים "לגרום לגוף להסכים עם הנשמה", אין הכוונה שצריך לחסל את הגוף.

המניעים הגופניים הם כוחות טובים שצריך לרתום ולכוון. השיטה היא, ללמד את הגוף להשקיע, לפחות אותה אנרגיה והתלהבות ברדיפה אחר משמעות, כמו זו שהוא משקיע בתשוקה לקנות חפיסת שוקולד. הגוף נמצא במקום בו נמצאת התאווה, במקום בו נמצאת העוצמה. נשתמש בו על מנת לבצע את רצונותינו האמיתיים.

נצייר בדמיוננו אדם, שיוצא לריצת ג'וגינג ארוכה, בפעם הראשונה בחייו. הגוף מוחה: "אל תהיה מזוכיסט... אני עוד מעט אקבל התקפת לב... אין סיכוי שאני אצליח להמשיך אחרי הסיבוב הבא... מספיק כבר...!"

רק כוח רצון חזק, יהיה מסוגל לעמוד מול התנגדותו של הגוף ולהגיע לקו הסיום.

רק כוח רצון חזק, יהיה מסוגל לעמוד מול התנגדותו של הגוף ולהגיע לקו הסיום. כיצד? תוך הרגעה מתמדת של הגוף, בהסבר אודות חשיבותה הגדולה של השמירה על הכושר, על מימדי הגוף ועל הבריאות. "זה מה שאתה באמת רוצה... תאר לעצמך כמה טוב תרגיש... יעריכו אותך... תחיה יותר זמן."

חודשיים מאוחר יותר, אם אותו אדם יחליט לוותר על ריצה יומית אחת, הגוף יתלונן: "הֵיי, חסרה לי ההנאה של האימון, מה העניינים?"

נבדוק ונחליט מה אנו רוצים באמת, בלי קשר לרצונו של הגוף. נִצְבע את ההישגים במונחים זוהרים, עד שהם יפחיתו מהגוף את הלחץ. נמשיך להיאבק עד שרצונו של הגוף יתבלה, ויהפוך לשותף מלא ברצונה של הנשמה. בדיוק כמו בג'וגינג, אנחנו יכולים להעריך: כמה זמן והשקעה דרושים, עד שהגוף יסכים עם המטרה שלי? יתכן שיעבור זמן מה עד שהגוף יסתגל – אבל ככל שהזמן יחלוף, כך יהיה לנו קל יותר ויותר באופן משמעותי.

שימוש ב"פרסים" ו"עונשים" יקל עלינו את המאמץ. אסור לנו להפסיק לעבוד על עצמנו. נביא את מטרות העל שלנו לתפוס את הגוף באוזניים, ולרתום את כוח התאווה שבו, להשגת רצונה של הנשמה.

סביר להניח, שהגוף ישתולל במאבקו נגדנו, אבל אנחנו לא ניכנע. משום שאם רק ניתן לגוף הזדמנות, הוא מייד ידהר קדימה בטירוף!

מטרות רוחניות, מניעים גופניים

כיצד נדע לאיזה קול להקשיב, כאשר אנחנו באמצע עימות מוסרי ושתי האפשרויות מפתות בצורה שווה?

אם תוצאת ההחלטה תהיה נוחות וקלות, סביר להניח שזוהי עמדתו של הגוף. באם התוצאה תהיה טוּב לב וסבלנות רבים יותר, סימן שזוהי הנשמה.

ישנם אנשים החיים באשליה של שלום פנימי.

המפתח הוא להתמקד במטרות שלך. אדם שלא מבין מה באמת רוצה הנשמה שלו, יישאר לכוד במאבק תמידי.

הנשמה רוצה להיות טובה ולעזור לאנשים. צריך לדעת, שישנם אנשים החיים באשליה של שלום פנימי. הם עשויים לומר: "אני רוצה לעשות את הדבר הנכון", אך בו בזמן הם עלולים להיות היסטריים מכדי לשבת ולשוחח על הנושא. הגוף מפחד לאבד שליטה.

אנשים, שבאמת הגיעו לשלווה פנימית יאמרו: "בואו נבדוק את הדברים ביחד". הנשמה אינה חוששת.

דרך טובה לשלום

אחת מהדרכים הטובות ביותר להביא את הגוף למשמעות רוחנית, היא לבחור במניע טוב.

אדם צריך למקד את חייו, סביב עקרון גדול יותר ממנו. בדרך זו, הגוף יתלכד סביב רצונה של הנשמה. כאשר אנחנו נאבקים למען עיקרון בו אנו מאמינים, הקונפליקט שבין הגוף לנשמה מגיע כמעט באופן אוטומטי לאיזון. אנו מוכנים להשקיע כל מאמץ, כי כשמדובר בעניינים בעלי חשיבות עליונה, קולו של הגוף מתמעט ונחלש.

מסיבה זו, בכל העולם, לאורך ההיסטוריה כולה, אנשים הקריבו את חייהם למען מטרות נעלות.

מלחמה, הרסנית ככל שתהיה, יוצרת סיבה נעלה יותר מחשיבותם של הפרטים הלוחמים.

לאומיות היא דוגמא לרעיון זה. מלחמה, הרסנית ככל שתהיה, יוצרת סיבה נעלה יותר מחשיבותם של הפרטים הלוחמים. לאחר אחת מהמלחמות האחרונות, דווח על ילדים ששאלו את הוריהם: "מתי תהיה עוד מלחמה?" ההורים התפלאו: "למה אתם מתכוונים? מלחמה היא דבר איום!" והילדים ענו: "כשהייתה מלחמה, כל העם היה מאוחד, לא היו חילוקי דעות, כולם היו אדיבים זה לזה. המלחמה הייתה כל כך נחמדה...!"

זוהי האירוניה. כשאומה נלחמת על קיומה, ישנה תחושה של שלום פנימי. אנשים אינם דואגים על זוטות כגון: מכוניתו החדשה של השכן, או כתם עקשן על חולצה חדשה. יש משהו חשוב יותר – נקשיב היטב לכל רעיון בר ביצוע. ניתן לכל אדם להנהיג, כל עוד הוא מתאים לכך. נרומם את עצמנו בהתאם לרוממותו של המצב.

מובן שישנן דרכים הרבה יותר יעילות להגיע לאפקט הזה.

נעזור לאחרים להגיע למימוש הפוטנציאל

ברגע שנצליח להגיע לרמה מסוימת של שלווה פנימית, נעזור לאחרים להגיע לאותה דרגה. אנחנו כבר מכירים את הדרך בה עברנו – שלבים של אבחנה ותהליכים של קונפליקטים פנימיים – על אותו מסלול נצעיד כעת אנשים אחרים.

הבט בפוטנציאל של חברך ורומם אותו לגדולה. היה שאפתן עבורו. כוון עצמך לרומם אותו. דמיין: "אם אצליח להביא אותו לקשר עם הנשמה שלו, איך זה יגביר את הכוחות שלו? אם הוא יצליח להיות חלק מהישות המשולבת של גוף ונשמה, לאילו גבהים הוא יוכל להגיע? אם הוא יהיה שמח יותר, כיצד ישתפרו מערכות היחסים שלו? אילו דברים נפלאים הוא יוכל להשיג, אם רק יהיה איתן יותר בהחלטותיו?"

מובן שהשאלה המתבקשת היא: איך נוכל להביא מישהו אחר להתעלות?

מי שאינו יודע במה שווה להשקיע, מאבד גם את המוטיבציה לנסות.

אנשים רבים התרגלו כל כך למציאותו של הקונפליקט הפנימי, עד שהם מקבלים אותו כמצב של סטאטוס קוו. הם מקבלים בינוניות כדרך חיים, כאילו הגדולה שייכת רק לאנשים גדולים. לעיתים קרובות אנשים אינם יודעים מה באמת הם רוצים להשיג בחיים. ומי שאינו יודע במה שווה להשקיע, מאבד גם את המוטיבציה לנסות.

ננסה ללמד את חברינו לרכוש לעצמם מטרות, ולהבחין באילו מטרות כדאי להשקיע. נמשיך לשאול אותם: "מה אתה רוצה?" ננסה למקד אותם: "האם אתה יכול להיות מאושר באמת, אם השאיפה שלך מסתכמת בלהיות 'ראש קטן'? האם אתה יכול להגיע לשלווה פנימית כשאתה מרגיש מבוזבז?"

מי שמעורר אחרים, זוכה במימד נוסף של חכמה. מתוך כך שאנו פועלים בצורה אובייקטיבית להפוך אחרים לבעלי עוצמה, אנו רוכשים את אותה אובייקטיביות גם עבור עצמנו.

ולמעלה מזה. מי שמצליח לשחרר את הפוטנציאל של זולתו, זוכה להתעלות ולהתקדם גם בעצמו. משום שהמתנה הנפלאה ביותר שאדם יכול להעניק לאחרים, היא שלום ושלווה פנימיים. ולך יש חלק בכל אחד מהישגיהם.

הדרך הארבעים ושתיים – מעמידו על השלום

 

  • כשאנחנו חושבים בגדול, אנחנו הופכים לגדולים. התבונן על העולם סביבך ובדוק, עד כמה אתה יכול להמשיך ולהתקדם.

  • לגדולה מגיעים כשצועדים בעקבות הנשמה, תוך רתימת כוחותיו של הגוף.

  • שלום אמיתי מגיע, רק כשרצונו של הגוף הוא הצלחת הנשמה.

  • אם נצליח לגרום לאחרים להתעלות, נזכה להתעלות בעצמנו. 

 

Just released! Rabbi Noach Weinberg’s 48 Ways to Wisdom. Click here to order.

28/5/2005

מאמר 42 מתוך 50 בסדרת 48 הדרכים לחכמה

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) עבאס, 5/5/2012 14:25

כפר יפיע תד 5063 מיקוד 16955

אין מילים שמתאימים למה שאני מרגיש כרגע לאחר שקראתי "שלום אמיתי מגיע רק כשרצונו של הגוף הוא הצלחת הנשמה,. מטרת המטרות של כמיהת הנשמה היא- ל ה ת א ח ד עם האלוקים. מה אני היום רוצה?

(3) אביחי, 29/11/2010 18:32

אשרייך איש יקר על המאמר

(2) רוני, 12/11/2006 10:35

תודה

(1) דניאל, 2/6/2005 10:23

???הרב נח הפסקת באמצע!!!

הכתבה מעוררת ומשכנעת, אבל בסוף -בדרך להגיע לשלווה, חובה להמשיך- בהצעות ובדרכים לנהוג

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub