לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




זיווֹ של אייר

זיווֹ של אייר

הכוח להמתיק את המר ולרפא מחלות

מאת

אִייָר הוא החודש שאחרי ניסן ויציאת מצרים. אירועים נשגבים ומרוממים!

אייר נחשב לחודש הזיו, הקרינה, הזוהר וגם ההנצה (תחילת הצמיחה) במסורת היהודית.  אם נעמיק להתבונן באירועים שהתרחשו בחודש זה, נוכל להבין את כוחו הייחודי.

קריאת המכתב

בלי קשר למקומכם במפה הפוליטית, קבלת מכתב מנשיא ארה"ב, על נייר מכתבים רשמי של הבית הלבן, הוא ארוע מרגש מאוד. ספק אם תפהקו כשתקבלו אותו, ולא סביר שתשליכו אותו לפח ותשכחו מכל העניין. בוודאי תפתחו אותו ותקראו אותו בעיון. ואם השפה תהיה בלתי ברורה או מליצית מדי, מן הסתם תעשו כל מאמץ להבין את משמעותה של כל מילה, גם אם לצורך העניין יהיה עליכם לגייס את גיסו של חברכם הטוב, הדובר אנגלית דיפלומטית שוטפת. אתם מודעים היטב לכוח החבוי מאחורי כל מילה של הנשיא.

יציאת מצרים והארועים שהתרחשו בעקבותיה, גרמו לבני ישראל לראות שמץ מאהבתו של האל כלפינו, ולקלוט את כוחו וגדולתו. ניתן לומר, שהיינו מוכנים לקרוא את המכתב שלו, התורה, בהקשר זה. כשהגענו ל"מרה", בראש חודש אייר (שיצא ביום שבת בשנה שבה התרחשה יציאת מצרים), היינו מוכנים לקבל את דבר המלך.

אבל כדי להתכונן לכך באמת, היה צורך בשני אירועים נוספים: אחד ניסויי, השני אינטלקטואלי.

כשהגיעו בני ישראל למרה, גילו שמי השתייה היחידים שם הם מרים. משה נצטווה להשליך עץ אל המים, מעשה שהמתיק אותם מייד באורח ניסי. היינו כבר מודעים לכך שאלוקים שולט בטבע, והנסים הקודמים היו עדיין טריים בזיכרוננו. אם כך, מה הוסיף לנו עוד נס?

החיים (שהמים מסמלים אותם כמקור לכל הטבע הגשמי) נראים לנו מרים, אך  בעזרתו של השם, מגיעה המתיקות.

נס זה היווה משל לכך שהחיים (שהמים מסמלים אותם כמקור לכל הטבע  הגשמי) לעתים נראים לנו מרים , אך בעזרתו של האל דברים יכולים להשתנות, ומגיעה המתיקות.

יש הבדל בין ייאוש למרירות. קול הייאוש אומר לנו: "אתם לא שווים כלום, החיים שלכם הרוסים. לכו לישון, תאכלו שוקולד, תשכחו מהעולם."

קולה של המרירות (במובנה היהודי של המילה ולאו דווקא בשימושה הרווח היום) שונה לחלוטין. הוא אומר לנו: "אתם לא חייבים להשלים עם המצב ולסבול בשקט. ירקו החוצה את הטעם המר שהחיים חילקו לכם. התעמתו עם האתגר שעומד בפניכם. קדימה!"

כשאנו מרשים לעצמנו לחוש מרירות על הגורל שנפל בחלקנו, אנו נתקעים לפעמים. אנו רוצים שינוי, אך לא יודעים איך ליצור אותו. היהודים ראו באותו יום במרה, שעליהם לזרוק אל המים את עץ הדעת הקדום, על הטוב והרע שבו. בשפה פשוטה, עלינו להבין כי הדבר תלוי בנו: כאשר עומדת בפנינו ברירה, אנו יכולים לבחור בהחלטה שאינה מושפעת מרגשות סובייקטיביים.

איך נדע שבחירותינו נכונות? ככלות הכול, אנו, בני האדם, יכולים לטעות: לראות את הטוב ברע הנורא ביותר, ועשינו זאת פעמים רבות. אנו יכולים לראות את הברירות הטהורות והאמיתיות בהקשר שלילי, אם אינן תואמות לתוכניות שלנו.

ובכן, אלוקים רצה לתת לנו יותר ממכתב חתום וסתום, ולפיכך הודיע לנו שהמידע זמין עבורנו: הוא נתן לנו לטעום מן התורה עוד לפני שניתנה לנו, כדי שנוכל להתענג על מתיקותה. במרה הציג לפנינו האל שלוש מצוות, שכל אחת מהן אוצרת בתוכה קטגוריה שלמה של החוק היהודי. לפי המהר"ל מפראג, חכם התלמוד והקבלה מימי הביניים, כל אחת מהן קשורה להיבט אחר של הוויתנו: הגשמי, השכלי והרוחני.

שלושת המרכיבים

חוקים – אלה המצוות הקשורות לזהותנו הגשמית. המסר הטמון בהן הוא שלכל דבר בעולם הגשמי יש מקור רוחני, ושאנו יכולים למצוא משמעות ונצחיות במציאות הגשמית – במקום בנאליות וניוון. לשם כך יש לתת לאלוקים להוביל אותנו אל מעבר לראיית המציאות הרגילה שלנו. אנו שבויים בזווית ראיה שלנו, הנובעת מהזמן והמקום בהם אנו נמצאים, ומשום כך לעולם איננו מגיעים אל מעבר לחבילה הגשמית העוטפת את המציאות הרוחנית.

במרה קיבלנו את החוק הראשון שלנו – הטקס המסתורי של הפרה האדומה. יש הטוענים שזוהי המצווה המוזרה והחידתית ביותר מכל המצוות בתורה כולה. היא היוותה דוגמא למצוות רבות אחרות (כמו חוקי הכשרות) שאינן מתפרשות בקלות. אין משמעות הדבר כי מטרתן של מצוות אלה הינה רק ציות לאל (סיבה ראויה כשלעצמה). משמעות הדבר היא שאנו משתחררים מן הצורך לכופף כל דבר כך שיתאים לקופסה הקטנה הקרויה "הראש שלי", או לדחות אותו מכול וכול.

כשאנו נעים אל מעבר למידע המוגבל העומד לרשותנו, אנו יכולים להתעלות מעל לגשמי.

עדוֹת – אלו המצוות המנציחות אירועים. רגשותינו ותודעתנו הרוחנית מבוססות על זיכרון. העדוֹת מציעות לנו לשמר זיכרונות בעלי משמעות רוחנית. השבת ניתנה לנו במרה. מנקודה זו והלאה ניתנת לנו הזדמנות ללמוד שאנו יצירי ה', ושיש לנו ערך המוטמע בנו, מעצם קיומנו. איננו היחידים, מבחינה זו. כל אדם שאנו פוגשים הוא ביטוי לרצון אלוקי. כשאנו חיים מסר זה שבוע-שבוע, הכול משתנה. אנו מגלים בעצמנו את הנחישות הרוחנית הדרושה לחיים בעולם הזה שבו לכל דבר יש ייעוד.

הקטגוריה האחרונה היא משפטים – חוקי צדק. במרה העניק לנו ה' את חוק כיבוד אב ואם (לפי דעה אחרת, משפטים הם חוקים מתווים למערכת שפיטה הוגנת). חוקים אלה נקבעו באופן אינטלקטואלי, שכלי. ככלות הכול, איש אינו רוצה להישפט במשפט שדה בלי שופט צדק, או להיזנח בידי ילדים שגידל באהבה ומסירות. התורה מעלה את המצווה מהרובד השטחי של כוונות טובות, כשהיא מוסיפה דקויות ופרטים והופכת אותה למצווה ברורה ומוגדרת. שופט לא יעדיף את העני על פני העשיר על מנת לשפוט את המקרה לפי מיטב הבנתו המשפטית. ילדים צריכים לדבר להורה בכבוד, אפילו אם הם חושבים שההורים שלהם מדברים שטויות.

שלוש קטגוריות אלו מגדירות אותנו מחדש כעם; הן הכינו אותנו לקריאת דברי המלך.

שלוש קטגוריות אלו מגדירות אותנו מחדש כעם. נזקקנו להן בטרם נקבל את התורה. הן הכינו אותנו לקריאת דברי המלך. זהו זיו! כך נפתח ניצן! ברגע שהחלה השמש לעלות, והפרח התחיל לפרוח, אין דרך חזרה. השינוי התרחש. משום כך אמר ה' ליהודים שיצאו ממצרים שאם יצייתו לחוקותיו, לעולם לא יסבלו מהמחלות שהשית על המצרים.

ריפוי

גורל היהודים אינו כרוך בגורל המצרים. המצרים לא היו מסוגלים לראות כל משמעות או אתגר שהוא במחלותיהם. עבורם, הדברים התרחשו "סתם כך", והמשמעות נשגבת מבינתם של בני אנוש. עבור היהודים, העולם הוא בריאה תמידית מתחדשת, מלאת אתגר, פוטנציאל וחמלה נסתרת, גם בעיצומה של מחלה קשה. בתקופת הנביאים יכולנו ללכת לנביא ולבקש ממנו לגלות לנו את סיבת סבלנו. או אז יכולנו להתמקד בתיקון מקור הסבל, במקום להפנות את כל משאבנו אל ביטויו החיצוני.

באייר הבטיח אלוקים שמחלותינו לא יהיו שרירותיות. שם החודש הוא ראשי תיבות של אני י' (השם) רופאך. זהו חודש טוב במיוחד לריפוי.

המן שירד מהשמיים והזין את בני ישראל במשך ארבעים שנה במדבר, החל לרדת בחמישה עשר באייר. למזון זה היו שתי תכונות מופלאות: מבחינה רוחנית הוא חיזק את המודעות לה' ומעורבותו בקיומנו החומרי. זה היה נחוץ כהכנה לקראת מתן תורה. היה עלינו לפתח מודעות ולראות עד כמה ה' מעורב בחיינו, ועד כמה מעשינו משפיעים על גורלנו. המן גרם לכך שאהבתנו הרדומה לה' ואמוננו בו יתגלמו בתלותנו היומיומית במזון שסיפק לנו. גם מבחינה גשמית, היה זה מזון מושלם: הוא לא גרם למחלות. גם זה גרם לנו לפרוח כעם.

ל"ג בעומר

היום השמונה עשר באייר נקרא "ל"ג בעומר" – היום השלושים ושלושה (ל"ג) בספירת העומר. מהו העומר הזה ומה מיוחד ביום הזה?

ביום השני של חג הפסח הקריבו בבית המקדש את "קורבן העומר"– קורבן שהוא עומר אחד של שעורים. בעולם העתיק, שימשה השעורה למאכל בהמות. קורבן זה, צנוע באיכות ובכמות, מסמל את העובדה שגם אם היינו חופשיים מבחינה גשמית כשיצאנו ממצרים, עדיין לא היינו מפותחים מבחינה רוחנית. בשבועות מקריבים את קורבן "שתי הלחם", מקמח חיטה שהוא משובח יותר. התפתחנו וכעת אנו מוכנים לקבל את התורה.

מאותו יום של קורבן העומר, מצווה עלינו התורה לספור 50 יום – מפסח עד חג השבועות (על אף שידוע לנו, כמובן, מספר הימים ביניהם), כדרך להראות כמה אנו מצפים ומחכים לקבלת "המכתב" – הוא התורה, שקיבלנו בשבועות. ספירה זו שאנו סופרים בפה בכל יום נקראת "ספירת העומר", על שם תחילתה.

שנים רבות לאחר קבלת התורה, בתקופה זו בשנה, הכתה מגפה קשה בתלמידיו של רבי עקיבא, חכמי התורה הגדולים של אותו דור. 24 אלף מהם מתו, ונוצר חלל תרבותי שעלול היה להוביל לאובדן התורה שבעל פה כולה. אך לרבי עקיבא היה די כוח להתחיל מחדש עם גרעין של חמישה תלמידים. המגפה פסקה ביום השלושים ושלושה (ל"ג) לעומר. לאמיתו של דבר אנו חוגגים יום זה, משום שמשמעותו היא שהמסר - המכתב - לעולם לא יאבד.

אחד מאותם חמישה תלמידים שלימד רבי עקיבא היה רבי שמעון בר יוחאי. על אף שהרומאים רדפו אותו עד חורמה (מה שאילץ את רבי שמעון להתחבא במערה בגליל במשך 13 שנה), הפך רבי שמעון בר יוחאי לאחד המאורות הגדולים בעם ישראל. הוא כתב את ספר הזוהר, הבסיס המיסטי של היהדות, תורת הסוד. יש המשווים את האור ששפך על ההיבטים החבויים בתורה לתפקידו של משה רבנו במתן התורה.

יום פטירתנו הוא יום השיא של הוויתנו כבני אדם.

יום השנה לפטירתו הוא ל"ג בעומר. רובנו חושבים על יום הולדת כיום חג, ולא על יום פטירה. אך היוולדות אינה הישג משמעותי. יום פטירתנו הוא יום השיא של הוויתנו כבני אדם. הצדיקים מתעלים מדי שנה לגבהים חדשים, ולמעשיהם ניכרת יותר ויותר השפעה על העולם שהם משאירים מאחוריהם. משום כך, ל"ג בעומר גם הוא יום של זיו ופריחה.

רבי שמעון בר יוחאי הבטיח לתלמידיו שיתפלל עבור מי שישתטח על קברו במירון ביום השנה לפטירתו, ויצטרף אליו ביום חגו. מדי שנה מתקיימת במירון הילולה עממית ענקית. בשנה שעברה נשבר שיא, ומספר הנוכחים עלה על רבע מיליון. אם תשאלו אנשים במה מדובר, תקבלו תשובות רבות. יש שבאים להתפלל, יש שבאים לחגוג, אך כולם בטוחים בדבר אחד: העם היהודי עדיין פורח.

מזל

מזל החודש הוא שור הלוחך עשב. זוהי חיה עצומה, בעלת כוח רב (החיה החזקה ביותר בין חיות הבית), כשהיא אוכלת, גדלה ומתפתחת.

שיהיה לכם אייר נהדר!

10/5/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) ס., 12/5/2014 18:25

ישנם עוד אירועים חשובים בחודש אייר

יום העצמאות, ויום שחרור ירושלים. חבל שהם לא מוזכרים

(2) miriamis55@gmail.com, 12/5/2014 11:24

להודות ולשבח על הניסים שזכינו לראות

חבל ששכחת להזכיר את הניסים שקרו לנו בשנים האחרונות. 1. ה' באיר -ארץ ישראל היא ארץ לעם ישראל והקמת המדינה. 2. כ"ח אייר - יום שחרור ירושלים. כל אחד המגיע לכותל ומתפלל שם, צריך להודות על הזכות הזו. לצערנו, יש אנשים שלא מודים בניסים גדולים אלה. זה הפסד שלהם.

(1) רינה יפה עסיס, 3/5/2011 12:10

מושב ברכיה משק 49

משמיים גיליתי את מאמריה של הרבנית מאמרעה מרתקים מלמדים ומעשירים . אני קוראת עוד ועוד מתעצמת ולומדת יישר נכוח לכל העמלים במלאכת הקודש בכלל ולרבנית בפרט. ברוך עמלכם!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub