לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית 9 – משה

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית 9 – משה

האירוניה של ההיסטוריה האנושית היא, שמושיעו הגדול ביותר של העם היהודי, גדל בביתו של אויב היהודים הגדול ביותר.

מאת

סיפור יציאת מצרים הנו ללא ספק אחד המאורעות המשמעותיים ביותר בהיסטוריה היהודית. הוא מהווה מעין דגם מוקטן למה שעתיד להתרחש שוב ושוב. רכבת ההרים דוהרת במהירות מגבהים לתחתיות כשבדרך כלל, ככל שהפסגה אליה מגיעים גבוהה יותר, כך הנפילה עמוקה יותר.

סיפור יציאת מצרים מגולל את מסלולם הסוער של עם ישראל, החל ממצב קיומי מעולה, עת התקבלו במצרים בכבוד מלכים על ידי פרעה עצמו ועד למציאות איומה של שיעבוד אכזרי ומשם שוב, בדהירה מהירה לשיא השיאים, לפסגת הרוחניות, כאשר שוחררו מעבדות על ידי בורא עולם בכבודו ובעצמו וזכו לקבל את התורה בהר סיני.

בנקודת הזמן בה מתחיל סיפור יציאת מצרים, גדלה המשפחה בת 70 הנפשות שירדה למצרים בזמן יוסף, והפכה לעם רב המונה כ- 3 מיליון נפש! המספרים הללו אינם דמיוניים כמו שנראה אולי ממבט ראשון. צריך רק להניח שלכל משפחה היו 12 ילדים (כמו שהיה אצל יעקב וכמו שקורה כיום, במשפחות דתיות רבות) ואפשר לחשב בקלות, כי בתוך חמישה דורות, תהיה כמות כזו של צאצאים אם לא יותר.

הגידול המהיר במספרם הכניס את המצרים ללחץ – "הנה עם ישראל רב ועצום... והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו". זהו דפוס התנהגות אנטישמי קלסי – היהודי בגולה נאמן תמיד לארץ המארחת, אבל למרות זאת נופל עליו חשד נטול יסוד של בגידה. ופרעה מנפיק צו השמדה אכזרי: להרוג את התינוקות הזכרים עם היוולדם.

בנקודה זו, נולד התינוק משה. הוריו מחליטים להחביאו, אבל לאחר מספר חדשים כאשר גוברת הסכנה שהמצרים יגלו אותו בקרוב, מחפשת אמו דרך כלשהי להצילו ומניחה אותו בתוך תיבה מוגנת מים ומשיטה אותה במורד הנילוס. כידוע, הוא ניצל על ידי לא אחרת מאשר בתו של פרעה.

ההשוואה המודרנית היחידה תהיה כאשר נתאר לעצמנו נער שנועד להרוס את גרמניה הנאצית, הגדל כנכדו המאומץ של אדולף היטלר.

האירוניה הגדולה ביותר? נכון. מושיעו של העם היהודי עומד לגדול בביתו של אויב היהודים הגדול ביותר. ההשוואה המודרנית היחידה תהיה כאשר נתאר לעצמנו נער שנועד להרוס את גרמניה הנאצית, הגדל כנכדו המאומץ של אדולף היטלר. בהקשר המודרני – זה מה שיש לנו כאן. ספור עלילה פנטסטי.

רק אלוקים מסוגל לביים תסריט שכזה. ואכן, הכל חלק מתכנית שנועדה להקדים תרופה למכה.

קצת היסטוריה מצרית

אגב, מיהו הפרעה בסיפור שלנו?

המאורעות של יציאת מצרים התרחשו בערך בשנים 1314-1313 לפני הספירה, יחד עם זאת, חלק גדול מן הכרונולוגיות הללו מבוסס על ניחוש מלומד. כל מי שיפתח ספר כלשהו על מצרים העתיקה ימצא בו דעות רבות באשר לתאריכים של שלטון פרעונים שונים.

בדרך כלל, הפרעונים שמזוהים עם תקופת יציאת מצרים הם סטי ורעמסס. רעמסס השני היה לבטח מי שעמד מאחורי מפעלי הבניה הגדולים של תקופה זו ומעניין למצוא בתורה את הפסוקים המעידים על כך, שהעבדים היהודים בנו את הערים פיתום ורעמסס (ראה שמות א:יא). נכון שלקח להם 116 שנים לבנות ערים אלו, מה שמוכיח שבתקופה זו שלט יותר מאשר פרעה אחד.

לאחר תקופת רעמסס הייתה תקופה בת עשר שנים של תוהו ובוהו במצרים

עובדה מרתקת אותה אנחנו למדים מן העדויות ההיסטוריות הקיימות היא, כי לאחר תקופת רעמסס הייתה תקופה בת עשר שנים של תוהו ובוהו במצרים. ממצא זה עולה בקנה אחד עם המידע אותו אנו למדים מן התורה, על עשר המכות העל-טבעיות שהרסו את מצריים, כשכל מכה אורכת כשנה; קיימת אפוא עדות חיצונית לעשר המכות.

הפרעה שמלך לאחר רעמסס נקרא מרנפתח והוא שלט מן השנים האחרונות של המאה ה-13 עד לתחילת המאה ה-12 לפני הספירה. מה שמעניין ביותר בהקשר שלנו הוא כתובת שנתגלתה מתקופת שלטונו והקרויה כיום "אסטלת (מצבת אבן) ישראל". על המצבה הזו מתועדת מלחמתו של מרנפתח באזור כנען, האזור של סיני. זהו אגב, האזכור היחידי הקיים – מחוץ לתנ"ך – של השם "ישראל". מדובר בממצא שגילו כ-3,200 שנה. בהתאם לכרונולוגיה היהודית מדובר בזמן מה לאחר יציאת מצרים.

מה אומרת כתובת זאת? "ישראל אלמנה. זרעה לא קיים יותר". כלומר, "מחינו מעל פני האדמה את העם היהודי, הם נכחדו."

מכך אנו למדים:

 

  1. המצרים משקרים כאשר הם מתעדים את המאורעות.

    אנו חיים וקיימים כיום על פני כדור הארץ, 3,200 שנים לאחר שפקידי הארכיון המצרי דאגו לדווח על הכחדתנו. הדיווח על השמדת העם היהודי מעל פני האדמה לא כל כך מדויק... ולמעשה, המצרים של אז, הם אלו אשר נעלמו זה מכבר. (דבר זה אינו מפתיע מאחר ועמי קדם ידועים לשמצה בשקרים המצויים בארכיונים הרשמיים שלהם כדי להציג את שליטיהם באור חיובי).
  2.  

     

  3. מצויה בידינו בתיעוד חיצוני, התייחסות מוחשית לעם הקרוי ישראל, מתקופה קדומה של ההיסטוריה, החופפת לזמן בו נכנסו היהודים לארץ המובטחת. מדובר אם כך בממצא ארכיאולוגי משמעותי ביותר.

 

נסיך מצרי

משה גדל כנכדו של פרעה, שהיה האדם בעל העוצמה הרבה ביותר על פני האדמה – שליטו של העם החזק ביותר על כדור הארץ באותה התקופה.

משה יכול היה בקלות לגדול כילד מצרי מפונק, מתבולל לחלוטין. אבל לא כך אירע. בת פרעה שוכרת את אמו של משה עצמו להיניק את הילד ולטפל בו, כך שמגיל ינקות הוא שומר על קשר רציף עם מוצאו.

לא מפליא אם כך, שכאשר יום אחד הוא רואה נוגש מצרי מכה יהודי, לא מסוגל משה להבליג והורג את הנוגש. אז, כמצופה, מספר יהודים מלשינים עליו לשלטונות – שוב דפוס קלאסי אותו אנו עתידים לפגוש לאורך ההיסטוריה היהודית – יהודים החפצים לשאת חן בעיני השלטונות, במחיר הלשנה על בני עמם.

משה שנאלץ להימלט על נפשו, מגיע למדין, המצויה מעבר לחצי-האי סיני. שם הוא פוגש את יתרו, כהן דת שבני עמו נידו אותו, מאחר והחל לכפור בדת האלילית שלהם. ליתרו מספר בנות, שאת אחת מהן, ציפורה, המתוארת כשחורת עור, נושא משה לאישה. נולדים להם שני בנים, גרשום ואליעזר (שעליהם איננו שומעים הרבה) ומשה עצמו הופך לרועה צאן.

נשאלת השאלה: מדוע עסקו מנהיגים יהודים רבים כל כך דווקא ברעיית צאן?

באמצו עיסוק זה, הולך משה בעקבות מנהיגים יהודיים גדולים אחרים של העם היהודי: אברהם, יצחק, יעקב, ושנים עשר בני יעקב. נשאלת השאלה: מדוע עסקו מנהיגים יהודים רבים כל כך דווקא ברעיית צאן?

הצופה בהתנהגותם של רועי צאן בעת עבודתם מבחין שמרביתם יושבים להם ללא מעש כאשר עיסוקם היחיד במשך שעות ארוכות הוא לחלום בהקיץ. לרועה צאן זמן רב לחשוב. וחשיבה מעמיקה היא תנאי מוקדם והכרחי להשגת מעלת הנבואה.

סיבה נוספת מדוע דווקא מנהיגי העם, היו בתחילה רועי צאן, נובעת מאופי עיסוקם. על הרועה לדאוג לקבוצות גדולות של יצורים חיים: להנהיגם, להאכילם, להגן עליהם מפני מזג האוויר ומפני טורפים. בדומה לכך, להנהיג יהודים זו תעסוקה קשה לא פחות. אחד השיעורים הגדולים שאנו למדים מן ההיסטוריה היהודית הוא הקושי והאתגר הטמונים באיחודם של בני העם האינדיבידואליסטיים ביותר על פני האדמה והניסיון להנהיגם. תעסוקה של רועה צאן היא אימון טוב מאד לקראת משימה כבדה זו.

הסנה הבוער

משה נמלט ממצרים בהיותו נער. אנו מתוודעים אליו בשנית רק לאחר 60 שנה, כאשר הוא ניצב מול הסנה הבוער. מצויות בידינו מסורות לפיהן משה – שהיה ברוך כשרונות וזכה לחינוך של בני מלכים בביתו של המנהיג האדיר ביותר בעולם – נדד באותן 60 שנים בארצות רבות ועשה מעשים שכיום היו זוכים לכותרות ענק בתקשורת העולמית. אבל למרבה הפלא, התורה לא מספרת לנו כל זאת, והיא חוזרת אליו רק במפגש שלו עם האלוקים מול הסנה הבוער.

מדובר כאן באירוע רוחני חד-פעמי בהיסטוריה של המין האנושי. והנה כיום, אלפי שנים אחר כך, על הסנה הבוער, העולם כולו יודע, ואילו על פעילותו הפוליטית של משה במרכזי השלטון של אז, לא יודע אף אחד.

לאחר ההתעלות הרוחנית מול הסנה הבוער, זוכה משה להגיע לדרגת הנבואה הגדולה ביותר לה הגיע יצור אנוש – בעת מתן תורה, כשהלקח המוסרי של התורה מונחל לכלל האנושות.

ובכן, כאשר משה מטפל בצאנו, מתגלה לו הסנה הבוער. הוא בוער באש, אבל האש לא מכלה אותו. כך גם העם היהודי, נראה תמיד על סף הכחדה ובכל זאת ממשיך לשרוד. במישור אחר, ניתן לומר כי העם היהודי בוער תמיד באש התורה ונושא בחובו מסר העתיד לשנות את העולם כולו.

ברית נצחית

כאשר ניצב משה מול הסנה הבוער, פונה אליו אלוקים שוב ושוב (שמות ג:ו, ג:יג, ג:טו, ג:טז, ד:ה) כאלוקי אבותיו, אברהם יצחק ויעקב – עמם כרת ברית עולם.

אלו הם פסוקים בעלי חשיבות גדולה ביותר בהקשר ההיסטורי שלנו, מכיוון שמאוחר יותר יופיעו אומות שונות על במת ההיסטוריה האנושית – הנוצרים, למשל – בטענה שאלוקים שינה כביכול את דעתו, זנח את היהודים וכרת אתם ברית אחרת ( "הברית החדשה" אם להשתמש בתרגום של המונח מן הלשון היוונית).

אלוקים כרת ברית נצחית עם אברהם, יצחק ויעקב והוא חידש את הברית הזאת מספר פעמים.

אבל הפסוקים הללו מלמדים אותנו שאלוקים כרת ברית נצחית עם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב והוא חידש את הברית הזאת מספר פעמים. אנו למדים שלאלוקים יש תכנית-אב לעתיד האנושות, כשליהודים חלק חיוני בתכנית הזאת.

חבלי לידה

בצומת דרכים היסטורית זו, מחליט אלוקים להוציא את היהודים ממצרים. חשוב לזכור שאלוקים הוא אשר הביא מלכתחילה את היהודים למצרים – מה שעשוי להיתפס במוחנו כצעד אכזרי. הלא במצריים שועבד עמנו באכזריות נוראה וכמעט ונכחד מההיבט הרוחני. נשאלת השאלה אפוא, מה ההגיון בהורדת העם למצריים על מנת להוציאו משם בשלב מאוחר יותר ומה התוכנית האלוקית, המסתתרת מאחורי התרחשות "אכזרית" זו?

נאמר בתלמוד שיש לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. כאשר אדם נפטר לעולמו, יהודים שומרי מצוות אומרים: "ברוך דיין האמת", זאת מאחר וכל דבר שאלוקים עושה הוא נכון וצודק כי רק לפניו גלויה התמונה השלימה. כל אירוע קשה שמתרחש הוא למעשה חלק מתכנית, למרות שלא תמיד אנו רואים מהי. לעתים אלוקים מעמיד אנשים במצבים קשים כדי שיוכלו להגשים את משימתם שלשמה באו לעולם הזה ולא כמו שטוענים אלו שאינם אמונים על הדת היהודית, שהמעשים הרעים הם מעשי ידי "השטן" הפועל באופן עצמאי ובלי קשר לאלוקים.

"חבלי הלידה" הקשים של העם היהודי היו נחוצים, כדי ליצור את מערכת היחסים המיוחדת במינה, בין בורא עולם ובין עמו.

תינוק גדל ברחם אמו ויציאתו לאוויר העולם כרוכה בחבלי לידה קשים. בהתבוננות לאחור אנו שוכחים את הכאב ונהנים מהפירות – פעוט בריא ונושם. בדומה ניתן להתייחס למצרים ששימשה כמעין "רחם", להיווצרות העם היהודי, וכאשר הגיע הזמן, הוציא אותם אלוקים משם. "חבלי הלידה" הקשים של העם היהודי היו נחוצים, כדי ליצור את מערכת היחסים המיוחדת במינה, בין האלוקים ובין עמו, שנוצר למעשה בזמן יציאת מצרים.

זהו למעשה מה שמסביר אלוקים למשה מול הסנה הבוער, ואז מצווה עליו: שוב למצרים ואמור לפרעה "שלח את עמי".

"שלח את עמי"

משה כמצווה, חוזר למצרים, מתייצב לפני פרעה יחד עם אהרון אחיו ואומר: "כה אמר ה' אלוקי ישראל: שלח את עמי". פרעה בתשובתו מגלה ספקנות: על מה אתה מדבר? "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את בני ישראל? לא ידעתי את ה'".

צריך להבין, שלמצרים הקדמונים היו בערך 2,000 אלים והם התייחסו לעולם הרוחני שלהם ולידע על העולם הרוחני ברצינות רבה. מאחר ולא היה בידם מחשב-נישא לערוך חיפוש ב"גוגל" של הערך "ה'", החלו כוהני הדת שלהם לחפש בקדחתנות ברשימותיהם שמנו את האלים השונים מבלי למצוא את ה"שם" שבו השתמש משה.

המושג של א-ל אחד, אינסופי וכל-יכול היה רעיון בלתי מובן לאנשים הללו שהאמינו באלים רבים – הדבר פשוט לא תאם את תפישת עולמם המשובשת.

כאשר מסרב פרעה להאזין, מה עושה משה? הוא לוקח את מטהו, משליך אותו ארצה והוא הופך לנחש.

פרעה לא מתרשם. מכשפיו מסוגלים לעשות את אותו הדבר.

חשוב מאד להדגיש שהעולם הקדום הבין את המציאות הרוחנית בצורה שאיננו מסוגלים היום לרדת לחקר עומקה. אמנם אנחנו מדברים היום על "כשפים", אבל כשפים הם בשבילנו אשליה, לא הפעלה של כוחות הטבע, כמו שהיו המצרים מסוגלים לעשות.

קיומה של מציאות רוחנית ושל מציאות גשמית הוא רעיון בסיסי ביהדות. ניתן להפוך את הגשמי לרוחני; ניתן להשתמש ברוחני להפעיל את הגשמי ואפשר לעשות זאת על ידי גישה ל"כוחות האופל" או ל"כוחות האור". למצרים הייתה נגישות ל"כוחות האופל" והם ידעו להפוך מקל לנחש, כך שהם לא התרשמו ממעשה זה של משה.

אבל משה, רק התחיל במלאכתו...

פורסם ב: 31/1/2004

מאמר 60 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)


אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) דוד, 17/11/2005 16:39

"רעה תחת טובה- האומנם?" תשובה לגיא

ב"ה



מה שכבוד הרב קן ספירו מנסה להעביר הוא את המסר שדברים כבר נקבעו.



אותם דברים אומר החבר "ללא שם" בתגובה 8.



זה נכון. רק צריך להבין דבר אחד נוסף. דברים אומנם נקבעו, אך לאדם יש בחירה.



איך זה מסתדר? גם נקבע וגם יש לו בחירה?!



זה מסתדר אם תבינו שיש קיום לשני עולמות מנוגדים והכול כבר קבוע בהתאם לבחירה שיש לכל עולם.



אנו בני האדם עומדים תמיד בין העולמות ובוחרים. בבחינת, צדיק וטוב לו רשע ורע לו. הבחירה היא שלנו.



כלומר גיא. אם המצרים כבני אדם

אם המצרים כעם

אם המצרים היו בוחרים באלוקים כמלך, הכל היה שונה. אבל אז למצרים לא היה למי להצר (מצרים = מלשון להצר) והיהודים לא היו לומדים לקח שאם משתחווים לפני משהו, רק לאלוקים משתחווים ולא חס ושלום לבני אדם והעולם כולו לא היה משכיל לבסוף ללמוד ולקיים 7 מצוות בני נוח ויותר ועוד ועוד ועוד ללמוד...



אתה מבין גיא. הבחירה היא של האדם. של היהודי. של המצרי. של האמריקאי. כבני אדם וכאומות. ירצה, יתעלה האדם מעל הכתוב שנקבע לו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם 400 שנה".



כשיוסף נגלה לעיני אחיו והזמין את יעקוב ואת האחים למצרים הוא אמר לאחים תוך כדי שכנוע בבראשית <


כלומר, על יעקוב היה לזכור את אשר הקדים ה' ואמר לאברהם מבעוד מועד ומבקש אחרי חמש שנים כשנגמר הרעב והצורך לשוב הביתה בראשית לז' פס' א ויישב יעקוב, בארץ מגורי אביו--בארץ, כנען. (באדיבות מכון ממרא).



או שמה יוסף היה מבין שלאחר זמן מה תפקידו להשיב את זרע אברהם לארץ כנען והיה משתמש במתנות ה' שנתנו לו כדי לשוב הביתה כעם. אם כן, עבדות ישראל לא הייתה מתרחשת...



על כל מקרה. צריך להבין שסיפורי התורה נועדו לנו ללמידה. מפרספקטיבה של היום אנו למדים שאילולא עבדות ישראל לא היינו מבינים כלל מה זה להיות בנים של מלך. מהו חופש. מהן זכויות. מהו צדק משפט חסד שלום אמת. עבד עברי? כי גר היית בארץ מצרים. וביום השביעי שבת ויינפש? עמק שווה הוא עמק המלך? ועוד ועוד לקחים שעלינו ללמוד וללמד.



הלימוד הוא החשוב ביותר. לכן התורה קיימת ומקיימת ומגדולות ונפילות של אחרים אנו למדים.



הרי ידוע שהחכם למד מכל אדם ובמיוחד מנסיונם של אחרים, להבדיל מנסיונו שלו.



שלכם,



שבת שלום,



דוד.





(8) אנונימי, 10/3/2005 08:35

תשובה לגיא, ותיקון טעות

הגזירה נגזרה כבר קודם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם 400 שנה". המצרים קיימו את הגזרה שלא מידיעתם.
אבל, המצרים לא התכוונו לטובה. מבחינתם הם עשו מעשים רעים של אכזריות, והם נענשו על רוע בחירתם.
הדגשה נוספת: לא אנחנו הענשנו אותם אלא הקב"ה. אנחנו לעומת זאת מצווים "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו"

תיקון טעות במאמר: עשרת המכות לא ארכו עשר שנים. ע"פ רש"י כל מכה ארכה שבוע ימים ועוד שלשה שבועות התראה בין מכה למכה, ס"ה עשרה חדשים. לא ידוע לי על מדרש שחולק על כך, עכ"פ המספר 10 שנים לא ייתכן. משה היה בן 80 שנה בעמדו לפני פרעה (לפני תחילת עשרת המכות). בן 120 שנה היה במותו, אחרי מסע העם במדבד 40 שנה. לפי האמור הוא היה צריך להיות בן 130.
את הממצאים בדבר עשר שנות תוהו ובוהו סביר יותר לפרש כתוצאה של עשרת המכות שבעקבותיהן קרסה כלכלת מצרים וההשלכות נמשכו עשר שנים אחר כך.

(7) גיא, 4/3/2005 06:02

רעה תחת טובה?

בס"ד
לק"י

אבל אם המצרים הם הרחם של עם ישראל אז למה ה' מכה אותם צריך להודות להם על שהם הסכימו לגדל אותנו ברחמם ואנחנו כרוצים להודות להם אנחנו נותנים להם עשר מכות
אחלה מתנה
זה מאוד קשה לי אנא תסבירו לי.

(6) רות וידאל, 1/6/2004 02:33

לדעת להבין אמונה אמיתית

בס"ד
לפני הגאולה קורה הרבה דברים שאנחנו לא מבינים צריך להתשדל לפתור את הבעיה על ידי תפילה זה לא נגמר צריך הרבה אמונה המלחמה הכי קשה לקבל כל דבר האהבה ולשמוח הכי טוב כך לעשות רצון השם המלחמה יום יומית קשה , כל אחד , למי מה שמגיע לא להכניע את הלב , שהלב ידע לקב אמונה חזקה שלדעת שיש אבא קדוש ברוך הוא גדול שהוא קובע בשעה שאדם מכניס אמונה בשעה קשה רק על ידי התמודדות ולדעת שאתה עושה רק לטובה כך תצליח כי כל הדורות עברי את הניסיוניות האלה אם אדם לא עומד בנסיון הוא נופל מאמונה , קורים הרבה

שמיעה דברים לא טובים

כשאדם שומע דברים לא טובים אין להם מה לעשות כמובן לא לשתף פעולה איתם,
הם צריכים להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה כשאודם מתפללים על אנשים טועים הוא זוכה לישועות גדולות אדם יכול לחזור בתשובה כשהוא איפלו עושה דברים מסוימים למשל אם הוא נוסע לחוץ לארץ או עושה דברים לא טובים גירושים זה נגזר מלמעלה חייבים להתפלל עליו שיהיה רצון שהוא יגלה את השם מתוך הירידה לפעמים בנו אדם שאי אפשר לדבר איתם או להחזיר אותם בתשובה לגמרי מבולבלים "עצה " על ידי ריקודים ושמחה כל יום חמש דקות זה עושה נפלאות ,

(5) ליאור אביטל, 27/2/2004 10:52

ההיסטוריה היהודית

שלום. אני בחור חילוני אבל מאוד מאמין.{אין לי כוונות של חזרה בתשובה} קראתי את המאמר בהנאה. אבל הישארתם אותי באמצע ...בסוף עשרת המכות. מה עם ההמשך? ליאור.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub