לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 15: ימי השופטים

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 15: ימי השופטים

לעם ישראל לא היה מלך וכאשר הם נזקקו להדרכה, פנו לשופטים, שהיו לוחמים ונביאים כאחד.

מאת

התלמוד מכנה את ספר שופטים, "ספר הישר".

מדוע?

מפני שהמטרה העליונה של כל יהודי, היא להשתמש בבחירה החופשית שלו, כדי לבחור בין טוב לרע, כאשר התורה היא קנה המידה על פיו מתיישרים. זה בדיוק מה שקרה בימי השופטים.

"בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כא:כה).

רבים טועים בהבנת מלים אלו ורואים בהן תיאור של אנרכיה. אבל האמת היא, שלא שררה אנרכיה בישראל באותה העת; רובם המכריע של היהודים היו נאמנים לחלוטין לתורה, ורמתם האינטלקטואלית הגבוהה אפשרה להם לכלכל את מעשיהם בדרך הנכונה ולקבל בעצמם את ההחלטות הנכונות, כך שלא היו זקוקים שמישהו אחר יאמר להם מה נכון או לא נכון לעשות. לאמיתו של דבר, זהו המצב האידיאלי.

אבל, חלל המנהיגות שנוצר עם מות יהושע, הביא בעקבותיו גם השלכות שליליות; מיעוט קטן בכל זאת הרשה לעצמו, להיכשל בהתנהגות לא מוסרית ובעבודה זרה. הגורם העיקרי להתהוות מצב זה הייתה העובדה, שהעם לא נפטר מכל הכנענים, כפי שצווה לעשות וההשפעה האלילית-הכנענית עדיין הורגשה.

כל פעם שיהודים נוטשים את דרך ה', התוצאה לא מאחרת לבוא והיא מורגשת היטב.

"ויעזבו את ה' אלוקי אבותם...וילכו אחרי אלוהים אחרים. ויחר אף ה' בישראל...וימכרם ביד אויביהם". (שופטים ב:יב-יד).

זהו אחד מדפוסי הפעולה הבולטים ביותר, המעצבים את ההיסטוריה היהודית. כאשר אנו מפירים את הברית עם אלוקים, קורים דברים רעים – בדרך כלל, מתקיף אותנו אויב.

הברית עם אלוקים אינה מוגבלת רק למצוות שבין אדם למקום, היא כוללת גם את המצוות שבין אדם לחברו, כשגם אלו הכרחיות.

תשומת לב לאזהרה

אלוקים אומר חזור ושוב – שמרו את התורה, על כל היבטיה ואף אחד לא יציק לכם. תחיו בשלום בארצכם, תשגשגו ולא רק זאת, כל העולם יבוא ללמוד מכם, ותבל על כל יושביה תתעלה כתוצאה מכך.

אבל אם לא תשמרו את התורה, לא תופיע אומנם כפפת אגרוף גדולה מן השמים ותחבוט בכם (מאז מתן תורה ויציאת מצרים האלוקים פועל בהיסטוריה רק בדרך הטבע ולא על ידי נסים), אבל מה שכן יקרה הוא, שאויב גשמי, או רעב, או מגיפה, או אסונות טבע וכד' יופיעו ויכו אתכם.

נוכחות אויב היא רק סימפטום של בעיה עמוקה יותר, שאתה חייבים להתמודד.

כאשר קורים דברים רעים ליהודים, אין זה אף פעם מקרה בעלמא. הסיבה לכך היא תמיד מעשי היהודים ולכן התרופה, היא לא להתעסק רק עם האיום החיצוני. אם מתקיף אויב, ראוי להתגונן, אך ראוי גם לערוך בדיקה עצמית; נוכחות אויב היא רק סימפטום של בעיה עמוקה יותר, שאיתה חייבים להתמודד.

אנו רואים זאת בימי השופטים, המשתרעים על פני השנים 1244 עד 879 לפה"ס.

"ויקם ה' שופטים ויושיעום [את ישראל] מיד שוסיהם." (שופטים ב:טז)

מי הם השופטים?

השופטים הם מנהיגים יהודיים, שקמו באותה תקופה, איחדו את העם, עוררו אותו לתשובה, עסקו בבעיות המוסריות של האומה ובמקביל טיפלו באיום פיזי חיצוני.

הם היו מפקדי צבא, היודעים לגייס את העם למלחמה כנגד האויב, אבל כוחם האמיתי היה נעוץ, בידיעת התורה וביכולתם לפסוק על פי ההלכה היהודית.

הבה נתמקד במעטים מבין 16 השופטים המתוארים בתנ"ך:

דבורה הנביאה

בתחילת תקופה זו, דבורה הנביאה, הנהיגה את העם. (ראה שופטים, פרקים ד-ה). היא נהגה לשבת מתחת לעץ התמר ושמה יצא בקרב העם. כל אחד יכול היה לבוא ולבקש את עצתה ומשם שלחה הוראות והנחיות כיצד לנהל מלחמות.

ברק, איש הצבא הבכיר של ישראל באותה עת, סירב לצאת לקרב בלעדיה. יחדיו הנהיגו את לוחמי הצבא כנגד הכנענים, שמספר לוחמיהם היה רב בהרבה ואשר צבאם נתמך ב- 900 מרכבות ברזל, בעוד לישראל לא היו שום מרכבות כאלו.

ספר שופטים מתאר קרב מפתח עם הכנענים, שהונהגו על ידי סיסרא.

ערב היציאה לקרב, מטיל ברק ספק, ביכולת לוחמי ישראל לגבור אי פעם על יריב כה חזק, אבל דבורה ניצבת איתנה. סערה בלתי צפויה נפתחת משמים והגשם הסוחף שבא בעקבותיה, הופך את האדמה לבוצית; מרכבות הברזל נתקעות בבוץ והכנענים שרויים בבהלה.

נבואת דבורה לברק כי "זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך..." מתגשמת.

שמשון הגיבור

שמשון הוא השופט, שהתפרסם בשל כוחו הפיסי הרב ועקב מלחמת החרמה שניהל נגד הארכי-אויב של ישראל – הפלשתים. (ראה שופטים, פרקים יג-טז).

הפלשתים היו יורדי-ים, שהתיישבו לאורך חוף הים התיכון ואכלסו את אזור עזה - אשדוד - יפו. הם היגרו לכאן ממקום כלשהוא בים התיכון והתיישבו בארץ כנען, בסוף תקופת הברונזה או בתחילת תקופת הברזל.

מחפירות ארכיאולוגיות עולה, שהפלשתים – חרף העובדה שהמלה "פיליסטין" הפכה בשפה האנגלית לשם נרדף לבורות וחוסר תרבות – היו בעלי תרבות מתוחכמת ביותר. היו ברשותם כלי ברזל משוכללים וכלי נשק מברזל, דבר שהקנה להם יתרון טכנולוגי גדול על שכניהם.

תוך שימוש בעוצמתם זו, החלו להסיג את גבול ישראל, שהתגוררו באזור ההררי באותה העת.

שמשון היה אחד מן העם, שנטל על עצמו את המשימה להתמודד עם הפלשתים. הוא היה אדם יוצא דופן, שמעולם לא סיפר את שער ראשו, דבר שהקנה לו כוחות על- טבעיים.

כדי לערער את יסודות הכוח הפלשתי, שמשון מעמיד פנים כמצטרף לשורותיהם, על ידי נישואין מכוונים עם אישה פלשתית, אבל היא נהרגת על ידי בני עמה; הוא מתחבר אז עם אישה פלשתית אחרת – דלילה ובזאת טועה טעות מרה.

היא מצליחה לעמוד על סוד כוחו העל- טבעי וגוזזת את שערו, עת הוא נם את שנתו.

דלילה מבינה, ששמשון מהווה איום גדול לעמה. היא מצליחה לעמוד על סוד כוחו העל- טבעי וגוזזת את שערו, עת הוא נם את שנתו. כתוצאה מכך מסוגלים הפלשתים ללכוד אותו. הם מנקרים את עיניו ומשליכים אותו לכלא.

אבל הם שוכחים, שדרכו של שיער לצמוח. כאשר צומח שערו בשנית, שב אליו כוחו העל- טבעי.

לא מודעים לכך, מחליטים הפלשתים להוציא את שמשון להורג, במפגן ראוה במקדש 'דגון', אחד מאליליהם.

כאשר מתקבצים ההמונים לחזות בהוצאה להורג, מבקש שמשון העיוור, להעמידו סמוך לאחד מן העמודים התומכים את תקרת המקדש. נעזר בכוחו העל-טבעי שהתחדש, הוא מפיל את העמוד וממוטט את המבנה כולו על ראשי ההמונים וכל הנוכחים נהרגים, כולל שמשון עצמו.

הוא נהרג תוך מסירת נפשו עבור העם היהודי, והתנ"ך מספר כי הרג יותר אויבים פלשתים ברגע מותו, מאשר בכל ימי חייו.

שמואל הנביא

אחרון השופטים הוא שמואל הנביא, שהנו מחשובי הנביאים בהיסטוריה של עם ישראל ואשר שמו יצא גם כמי שמשח, את שני המלכים הראשיים של ישראל – שאול ודוד. (ראה שמואל א', פרקים א-טז).

כאשר מופיע שמואל על במת ההיסטוריה, חלפו על העם היהודי כבר קרוב לארבע מאות שנה ללא מנהיגות מרכזית חזקה. היה עליהם לחיות את חייהם תוך נטילת אחריות אישית גבוהה ביותר, שאם לא כן היה ה' מודיעם כי הם סוטים מן הדרך, באמצעות הכנענים, הפלשתים או המדיינים. קשה מאד היה לחיות בהתאם לאמות מידה מחמירות שכאלו ובמבחן התוצאה הסופי עולה, שהעם לא יכול היה להתמיד ולחיות כך, ללא הנהגה חזקה יותר שתנחה אותו.

בצעירותו, נהג שמואל לנסוע על פני הארץ ולפסוק בכל מקום על פי ההלכה היהודית.

בצעירותו, נהג שמואל לנסוע על פני הארץ ולפסוק בכל מקום על פי ההלכה היהודית.

אבל עתה, כאשר הזדקן, אין באפשרותו יותר לשאת בעול הדרך. שני בניו, שנטלו על עצמם את המשימה במקומו, אינם מצליחים לרכוש את אהדת העם.

העם משגר אפוא משלחת, לבקש משמואל למשוח להם מלך:

"ויאמרו [זקני העם] אליו [לשמואל] 'הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך. עתה שימה לנו מלך לשופטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל..." (שמואל א', ח:ה-ז).

שמואל ממאן לעשות זאת, אבל אלוקים אומר לו לעשות כבקשת העם ולמשוח להם מלך.

כך מגיעים לסיומם ימי השופטים. שמואל מתפקד כשופט במשך 13 שנים ובשנתיים האחרונות הוא מנהיג את העם בשיתוף עם המלך היהודי הראשון – שאול.

15/5/2004

מאמר 54 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) ריקי, 18/5/2008 10:22

מצטרפת לברכה מכל הלב

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub