לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 25: בית המקדש השני

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 25: בית המקדש השני

בית המקדש שהוחרב על ידי הבבלים מוקם סוף סוף מחדש, אבל זה לא אותו הדבר - ארון הברית חסר.

מאת

בנייתו המחודשת של בית המקדש, החלה בתקופת שלטונו של כורש, לאחר כיבושה של ממלכת בבל על ידי האימפריה הפרסית, והופסקה למשך 18 שנה. עם ברכתו של המלך דריווש השני (על-פי המסורת בנה של אסתר המלכה), הבנייה מתחדשת.

המלאכה מסתיימת בשנת 350 לפנה"ס והבניין זוכה בקדושתו בשנית. אבל משהו חסר...

העוצמה הרוחנית בבית המקדש השני, כלל אינה מתקרבת לזו שהייתה בבית המקדש הראשון. הניסים התמידיים נעלמים. הנבואה חדלה. ארון הברית חסר, ואף על פי שבית קודש הקודשים נבנה במקדש - הוא עומד ריקן.

הארון - העשוי עץ שיטה מצופה בזהב, ואשר הכיל בתוכו את לוחות הברית - היה המקום בו השרה הקב"ה את השכינה - נוכחותו האלוקית. שכינה זו השתלשלה מהעולמות העליונים אל בין כנפי הזהב של שני הכרובים, שניצבו על-גבי הארון.

מה קרה לארון? התלמוד (במסכת תענית) עוסק בכך ומציע שתי דעות: הדעה הראשונה היא, שהבבלים שבו אותו. השנייה גורסת, שהוא הוסתר על ידי המלך יאשיהו, אשר צפה את הפלישה הממשמשת ובאה, ובעקבותיה החורבן. (ראו פרק 22)

סיפור מפורסם מאוד המובא בתלמוד, מספר על כהן אשר מצא אבן רופפת בהר הבית, וגילה שזהו המקום אשר בו הוסתר ארון הברית. בדרכו לספר על כך לאחרים, הוא נפטר. המסר העיקרי בסיפור הוא, שהארון לא אמור להימצא. עדיין לא.

עזרא הסופר

היהודים שבונים מחדש את בית המקדש בירושלים, מלאי כוונות טובות. אבל, למרבה הצער חסרה להם מנהיגות מתאימה.

בכדי למלא את החסרון, מופיע עזרא הסופר מעל במת ההיסטוריה.

עזרא הכוהן חי בגלות פרס. הוא סופר מלומד ומנהיג בעל שיעור קומה, וכשמגיעה אליו הידיעה, כי הקהילה היהודית בארץ הקודש מתחבטת ללא הנהגה, הוא לוקח עימו 1,496 איש מבחירי העם, כולם בעלי כושר מנהיגות, ועולה עמם ארצה.

התלמוד מחשיב את עזרא מאוד וכותב עליו, ש"ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו, אלמלא קדמו משה." (סנהדרין כ"א עמוד ב')

שבח גדול זה מגיע לעזרא, על בניינו הרוחני המחודש של עם ישראל, ועל מאמציו להשיב על כנם את חוקי התורה בארץ הקודש.

בין הרפורמות הדרמטיות ביותר שלו, ניתן למצוא את מלחמת החרמה שניהל, כנגד נשואי התערובת וההתבוללות.

ספר עזרא מגנה את אלה שנישאו לנוכריות ומונה אחד לאחד את שמותיהם של כל 112 הגברים שעשו זאת.

ואכן, ספר עזרא מגנה את אלה שנישאו לנוכריות ומונה אחד לאחד את שמותיהם של כל 112 הגברים שעשו זאת. (עזרא י' פס' י"ח-מ"ד)

מתעוררת השאלה - למה לעשות מזה כזה עניין? אחרי הכול, מדובר בסך הכל ב-112 בני אדם, כשהיום, מיליוני יהודים נישאים בנשואי תערובת! (רק על מנת לסבר את האוזן, אחוז נשואי התערובת באמריקה עומד על 60%!) ובכן, ההבדל הוא, שלפני 2,500 שנה, נשואי תערובת, ואפילו של יהודי אחד, היוו שערורייה מזעזעת. כעת, החברה מקבלת את הדברים כנורמה. עד כדי כך, שקהילות המכונות "מתקדמות" באמריקה, אפילו "קונות" רבנים אשר יכהנו בטקסי נישואין מעורבים - ויעניקו לגיטימיות לאיסור חמור, שהתנ"ך אוסר שוב ושוב, איסור המוביל את העם היהודי לאבדון.

כתוצאה ממאמציו של עזרא נפרדים זוגות מעורבים אלה. אקט דרמטי זה, מביא את כל העם להתאסף בירושלים והתורה מוקראת שם בקול, כשלבסוף, כל הנוכחים מתחייבים, שלא להינשא לנכריים ולהקפיד לשמור על חוקי התורה. (נחמיה י' פס' ל'-ל"א)

ריק רוחני

למרות מאמציו הכבירים של עזרא ושל מנהיגים נוספים, עוצמת הרוחניות במקדש, נותרת בדרגה נמוכה.

בזמן זה, גם המבנה עצמו דל. למעשה, הוא ייבנה מחדש על ידי הורדוס (בסביבות 30 לפנה"ס) ויהפוך לבניין מרהיב ביופיו. אבל, על אף שהוא עומד להיות מרהיב מבחינה גשמית, הוא יישאר דל מבחינה רוחנית בהשוואה לבית הראשון. ויותר מזה, אף על פי שמוסד הכהונה הגדולה יימשך, הוא יהפוך להיות מושחת ומסואב.

על פי התלמוד, במשך 410 שנות קיומו של בית המקדש הראשון, היו רק 18 כוהנים גדולים, ובמשך 420 שנות קיומו של הבית השני, כהנו בתפקיד זה 300 כוהנים גדולים! מהתלמוד (מסכת יומא דף ט עמוד א) ידוע לנו, שיוחנן היה כהן גדול במשך 80 שנה, שמעון 40 שנה, וישמעאל כיהן בתפקידו 10 שנים. משמעות הדברים היא, שבמשך 290 שנה, היו 297 כוהנים גדולים - בערך אחד לשנה. מה גרם לכך?

על פי התורה שבעל פה, אסורה הכניסה לבית קודש הקודשים במשך השנה כולה.

על פי התורה שבעל-פה, אסורה הכניסה לבית קודש הקודשים במשך השנה כולה. רק ביום הכיפורים, וביום זה בלבד, היה הכהן הגדול נכנס לתוכו, על מנת לקיים טקס מיוחד לפני האלוקים. אבל, אם הכוהן לא היה טהור מבחינה רוחנית ולא היה ביכולתו לשמור על ריכוז מלא, הוא לא היה מסוגל לעמוד בנוכחותה העזה של השכינה האלוקית, והוא היה מת מייד. עוד ידוע לנו, שבימי בית המקדש השני, היה הכוהן הגדול נכנס לעבודתו בבית קודש הקודשים, כשהוא קשור בחבל, על מנת שתהיה דרך להוציאו משם במקרה שימות...

מכיוון שממסד הכהונה הגדולה, הפך למסואב במשך מרבית שנות קיומו של בית המקדש השני, היו הכוהנים הגדולים מתים בתפקידם מדי שנה. ועדיין אנשים נלחמו להשיג את המשרה, שניתנה לכל המרבה במחיר... השאלה המתבקשת היא: מדוע בכל זאת אנשים חשקו בתפקיד, אם ידעו שביום הכיפורים ינפחו את נפשם? התשובה היחידה שמתקבלת על הדעת היא, שלמועמדים היה אגו כל כך מנופח, שהם האמינו, שהם יהיו אלה שיצליחו לעמוד במבחן קודש הקודשים בכבוד. עד כדי כך התדרדר המצב.

אובדן הנבואה

מדוע הדברים הגיעו למצב גרוע כל כך?

בעיקר משום שהנבואה חלפה מן העולם.

כל זמן שעמדו נביאים לעם ישראל, הכפירה הייתה בלתי אפשרית. לנביא היה קשר עם האלוקים, מה שאיפשר ליישר מייד כל מחשבת כפירה. אף אחד לא יכול היה, להכחיש את עיקרי האמונה היהודית למול נביאים ונסים גלויים.

אבל, כאשר הנבואה חדלה מלהתקיים וההנהגה המרכזית נחלשה, היה קל יותר לאנשים לאבד את דרכם, ולחלק מהממסדים הקדושים (כמו הכהונה הגדולה) להסתאב.

בכדי להיות נביא,על האדם להיות מושלם מבחינה רוחנית-אישית ועליו להיות בשליטה עצמית מוחלטת. חז"ל אומרים: איזהו גיבור? הכובש את יצרו." (פרקי אבות ד' משנה א') - זהו הביטוי היהודי הנעלה, עבור "מיהו אדם גדול".

נבואה, בהבנה היהודית, אינה היכולת לחזות את העתיד, אלא מדובר במצב נשגב מהעולם החומרי. הנביא מגיע לרמת הבנה כה גבוהה, עד שהוא או היא, מסוגלים לתקשר עם האינסוף.

משה היה הנביא המושלם - הוא השיג את רמת הנבואה הגבוהה ביותר, שיכול ילוד אישה להשיג. אבל, מלבדו היו רבים אחרים - מאות אלפים, על פי התלמוד - שהשיגו רמות רוחניות נמוכות יותר ובכל זאת זכו בנבואה. בסיפורו של שאול, בפרק 16, תיארנו כיצד נהגו להתייעץ עם הנביא לגבי כל דבר ודבר, גם לגבי חפצים שאבדו. אבל, התופעה המופלאה נעלמה לחלוטין עם חורבן בית המקדש הראשון, ולא תחזור עד בוא המשיח.

ספר הדרכה זה מלמד, כיצד להגיע לשליטה עצמית מוחלטת מבחינה גשמית, רגשית ורוחנית.

אם מישהו מתעניין ורוצה לדעת כיצד ניתן להפוך לנביא, ישנו ספר הוראות מפורט בהישג יד. לספר זה קוראים "מסילת ישרים". הוא נכתב במאה ה-18 על ידי המקובל הגדול רבי משה חיים לוצאטו, המוכר בכינויו המקוצר הרמח"ל. ספר הדרכה זה מלמד, כיצד להגיע לשליטה עצמית מוחלטת מבחינה גשמית, רגשית ורוחנית, וכך להתרומם מעל לעולם זה ולהשיג את הנבואה.

אבל, גם אם נגיע לשליטה מוחלטת בספר זה, לא נוכל להפוך לנביאים. מדוע? משום שהנבואה אפשרית, רק כאשר כלל עם ישראל מרומם אף הוא מבחינה רוחנית.

כיחידים, אנחנו יכולים להגיע לרמה גבוהה במיוחד. אבל, בכדי להגיע לפסגה ולעבור את מפתן הנבואה, נאלץ "לעמוד על כתפיו" של העם היהודי. זאת משום, שנדרשת רמה מינימאלית של רוחניות בעם כולו, על מנת שהיחיד יוכל להגיע לדרגת נבואה. אם האומה שרויה מתחת לרמה זו, מתרחק מאיתנו אותו סף, ואין זה משנה עד כמה נתאמץ לעמוד על קצות אצבעותינו, לא נוכל לעבור דרכו. בתקופת בית שני, אנו רואים את בני העם היהודי יורדים מטה, מתחת לאותו סף של רוחניות. סף שאליו לא יצליחו לחזור בשנית.

התלמוד אומר, שגם באותו זמן היו אנשים שמבחינת עצמם היו ראויים לדרגת הנבואה, אבל כלל הציבור לא היה ראוי לכך, מה שגרם לנעילתם של שערי הנבואה, עד לימות המשיח.

מתוך ההכרה בהיחלשותו הרוחנית של העם היהודי, התאספה יחד קבוצת מנהיגים וייסדה את הסנהדרין - בית המשפט העליון של העם היהודי, שכללה בין 70 ל-120 חברים. הסנהדרין, או בשמה המוכר יותר - אנשי כנסת הגדולה, הוקמה במטרה ברורה לחזק ולבצר את היהדות.

9/10/2004

מאמר 44 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-3 דיונים

(3) רחל אוריאן, 11/8/2011 18:33

דרייוש הראשון ודרייוש השני

על פי אברהם שליט, אנציקלופדיה עברית, דרייוש הראשון: 522 עד 486 לפנה"ס. דרייוש השני נותוס: 424/3 לפנה"ס עד 404 לפנה"ס. דהיינו: בניית המקדש הסתיימה בימי דרייוש הראשון, בשנת 516 לפנה"ס. אחשוורוש מלך לאחר מותו של דרייוש הראשון.

אורן, 5/8/2015 11:26

אבל לפי התנ"ך אחשוורוש עיקב את הבנייה

בספר עזרה מסופר שלאחר יסוד הבית בימי דריווש הראשון עקבו צרי יהודה את הבנייה ואח"כ בימי אחשוורוש כתבו שטנה ובימי ארתחששתא הופסקה הבנייה עד שנת 2 לדרייוש
רבים טועני שעורך הספר בלבל את סדר הפרקים אבל זה רחוק מהפשט
נ.ב.
אכן גם לפי זה המקדש לא נבנה ב350 אלה ב417~

(2) דר. איתן הירש, 27/7/2008 09:36

יש כיום גלויים חדשים שיש בהם כדי לבוא במקום חלק מתפקידי הנבואה

לדוגמא: הפורים שהוחל בין חורבן בית ראשון לבנין בית שני מסמל את קדש הקדשים. החנוכה שהחלה באמצע הבית השני מסמלת את הפצת שלטון התורה בעולם החולין
ואילו יום העצמאות, ה באיר, מתגלה ערב הקמת הבית השלישי כחג הקדש אשר מקשר בין הפורים והחנוכה. ההסבר יישלח בנפרד למי שיבקשו.

(1) אסף נחשון, 11/10/2004 10:29

אהבתי את החיבור, רק ש..

רק שניכרת גישה פסימית גם בחיבור הזה. אני אביא דוגמא: "מה שגרם לנעילתם של שערי הנבואה, עד לימות המשיח". משפט נוסף, "אנו רואים את בני העם היהודי יורדים מטה, מתחת לאותו סף של רוחניות. סף שאליו לא יצליחו לחזור בשנית."
גישה פסימית זו, ניכרת גם במאמרים אחרים שקראתי באתר הזה. אני מבקש לא להיות פסימיים. ואני רוצה לספר סיפור ששמעתי לפני כשנה:
שלושה אנשים הסתכלו על חצי כוס מים.
האחד, פסימיסט מובהק טען:"הכוס חצי ריקה"
השני, אופטימיסט מובהק טען:"הכוס חצי מלאה"
השלישי, קבליסט, טען:"כולה מלאה"

ישבתי וחשבתי מבחינה לוגית. האם זה נכון גם חומרנית ולא רק רוחנית. וראיתי שהקבליסט צודק. הרי כל הכוס מלאה. חציה- במים. וחציה- באויר.
אבקש מהכותבים לנסות ולשדר יותר זרמים חיובים לעולם. אחרי הכל.. העולם קורא אותם(:
שתהיה שנה טובה..

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub