רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 26: הכנסת הגדולה

ט׳ במרחשוון ה׳תשס״ה ט׳ במרחשוון ה׳תשס״ה 24/10/2004 | מאת הרב קן ספירו

חכמי הכנסת הגדולה ארגנו את החיים היהדות עבור עם ישראל בארץ ובתפוצות.

אנשי כנסת הגדולה, היוו קבוצה בלתי רגילה של דמויות יהודיות, אשר אחזו בעמדת ההנהגה של העם היהודי בין השנים 410 ל-310 לפנה"ס. תקופה זו התרחשה לאחר חורבנו של הבית הראשון, וכללה את הבנייה הראשונית של בית המקדש השני, עד לפלישה היוונית בהנהגתו של אלכסנדר הגדול.

מתוך ההבחנה בירידתו והיחלשותו הרוחנית של העם היהודי, התאספה קבוצה של מנהיגים חכמים, וייסדה את הסנהדרין – "בית המשפט הגבוה לצדק", שכלל בין 70 ל-120 חברים. מטרת הסנהדרין הייתה בראש ובראשונה, חיזוק המסורת היהודית, בתקופה הסוערת שבה פסקה הנבואה מהעם היהודי. ראשית התקבצותם נערכה ביוזמתו של עזרא הסופר (שעל מאמציו לשיקום רמת הרוחניות של העם היהודי דיברנו בפרק 25).

בין אותן דמויות מופת אנו מונים את שלשת הנביאים האחרונים – חגי, זכריה ומלאכי, וכן את החכמים הידועים כגון: מרדכי (היהודי – המוכר לנו מפורים), יהושֻע (כהן גדול), נחמיה (האדריכל הגדול של בניינה המחודש של ירושלים) ושמעון הצדיק (אף הוא כהן גדול).

ניקח לתשומת ליבנו את העובדה, שבאותה תקופה עדיין לא נכתב התלמוד. הידע, כיצד יהודי צריך לחיות עלפי המסורת היהודית, נשען על הכרת מצוות התורה, פירושיהן והשלכותיהן (ה"תורה שבכתב" וה"תורה שבעל-פה"), כפי שנמסרו למשה בסיני.

בלתי אפשרי להבין את מה שכתוב בתורה שבכתב, ללא ההשלמה של התורה שבעל-פה. לדוגמא, כשכתוב בתורה "והיו הדברים האלה אשר אני מצווך היום על לבבך ... וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", תהיה זו התורה שבעל-פה שתסביר מהם "הדברים האלה" שאליהם מתייחסת התורה שבכתב. כלומר, שיש לכתוב את אותן מלים על מגילת קלף קטנה, ולקבעה על משקוף הדלת. מבלי התורה שבעל-פה, לא היינו יכולים לדעת מהי מזוזה, מהם תפילין, ומהם אינספור פרטים אחרים נוספים.

מסירה מדויקת

בזמן שהעם היהודי היה עסוק במאבק בספיחי הגלות, הפכה המסירה המדויקת של המסורת היהודית לחיונית במיוחד. כאן לתרומתם של אנשי כנסת הגדולה היה מקום מיוחד.

ככל שירדה רמת השמירה על המסורת היהודית, עלתה רמת הטמיעה בגויים.

כפי שאנו רואים בהיסטוריה, רמת הטמיעה וההתבוללות של העם היהודי, עמדה ביחס הפוך לרמת השמירה על המסורת היהודית. במילים אחרות, ככל שירדה רמת השמירה על המסורת היהודית, עלתה רמת הטמיעה בגויים. לכן, ניתן לומר בביטחון, שאנשי כנסת הגדולה תרמו תרומה ניכרת להמשך קיומו של העם היהודי.

המשנה מתייחסת אליהם בהערכה רבה:

 

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ... שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה (עבודת הא-ל), ועל גמילות חסדים... (אבות פרק א משניות א, ב)

 

תוכנו של התנ"ך

על מנת להבטיח את המסירה המדויקת של התורה שבעל-פה, החליטו אנשי כנסת הגדולה אילו ספרים, מבין שפע כתבי הקודש היהודיים, ייכללו בתנ"ך. העם היהודי העמיד מאות אלפי נביאים (גברים ונשים כאחד), ואנשי הכנסת הגדולה שקלו אילו מבין כתביהם יהיו נחוצים עבור הדורות הבאים, ולאילו מהם ישנה השלכה לתקופת זמן מוגבלת בלבד.

בהתאם לשיקול זה קבעו אנשי הכנסת הגדולה את מבנה התנ"ך (תנ"ך = תורה, נביאים וכתובים), כפי שהוא מוכר לנו כיום.

התנ"ך היהודי כולל את חמשת חומשי התורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים), שמונה ספרי נביאים (שהאחרון בהם, תרי-עשר, מורכב משנים עשר ספרים קצרים) ואחד-עשר ספרי כתובים שונים, הכוללים את ספר התהלים (שנכתב בעיקר על ידי דוד המלך), כתביו של שלמה (שיר השירים, משלי, קהלת), וספרי איוב, רות, אסתר, דניאל וכו'.

תפילה

הדבר האחרון שאנשי כנסת הגדולה עשו, היה למסד את נושא התפילה. הם אלה שפתחו בתהליך, שהסתיים קרוב למאה השנייה לספירה (לאחר חורבנו של בית המקדש השני), והם אלה שקבעו את עקרונות המפתח.

בשנות בית המקדש הראשון, לא היו תבניות קבועות לתפילה, משום שלאנשים היו מערכות יחסים קרובות, אינטנסיביות ואישיות עם א-לוהים. בנוסף, חלק גדול ממה שמהווה כיום נושא לתפילה, מהווה למעשה תחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש. כאשר בית המקדש השני הוקם, נשארו מרבית היהודים בגולה, ולא הייתה להם גישה למדיום זה של תקשורת עם א-לוהים.

לכן, הזמנים שנקבעו לתפילה, חופפים לאלה שבהם נעשתה העבודה בבית המקדש: תפילת הבוקר מקבילה לקרבן השחרית בבית המקדש; תפילת אחר הצהריים מקבילה לקרבן של מנחה בבית המקדש; ותפילת הערב לעבודות שנעשו בערבית (מכיוון שלא הקריבו קרבנות בלילה).

כל ברכה נאמרת בלשון רבים, להדגיש את הערבות ההדדית של העם היהודי.

במרכז התפילות (שנאמרות שלוש פעמים ביום) עומדת תפילת "שמונה עשרה", הכוללת במקור 18 ברכות. כל ברכה נאמרת בלשון רבים, להדגיש את הערבות ההדדית של העם היהודי, ושורשה של כל ברכה עולה מן התורה ומן הקבלה.

עומקה של התפילה – יצירת אמנות שנכתבה על ידי אנשי הכנסת הגדולה – מדהים ממש! לדוגמא, ברכת "רפאנו" מורכבת מעשרים ושבע מלים, בהתאמה לעשרים ושבע המלים בפסוק בתורה (שמות טו פס' כו), בו מבטיח א-לוהים להיות רופא לעם ישראל. בספר "נפש החיים" (ב, יג) נאמר, שנוסח תפילת שמונה עשרה הוא בעל עוצמה רוחנית כה גבוהה, עד שאפילו לעצם אמירתה, ללא כוונה או רגש, יש השפעה אדירה על העולם. (למידע נוסף, עיינו במאמר "מהותה של התפילה")

גאונות נדירה בשילוב עם רוח הקודש, הן שאפשרו לאנשי כנסת הגדולה, להצמיח מתוך אפרה של האומה החרבה, עם משגשג מבחינה רוחנית. עבודתם גדרה ועיגנה את הדת היהודית והזהות הלאומית, ויצרה מיקוד, אחדות ואחידות לעם היהודי – בכל מקום בו הוא עשוי להימצא אי פעם.

האחרון באנשי כנסת הגדולה, שהאריך חיים לאחר כולם, היה שמעון הצדיק. על פי ההיסטוריון הקדום יוסיפוס פלביוס, תחת הנהגתו שגשגה האוכלוסייה היהודית בישראל והגיעה ל-350,000 נפש.

הדיקטטורה הבבלית הייתה מאד נדיבה ועזרה לעם היהודי להתבסס מבחינה גשמית (אם כי לא רוחנית), אולם התמונה עמדה להשתנות בקרוב, עם עליית שמשה של האימפריה היוונית באופק.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן