לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 29: מרד המכבים

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 29: מרד המכבים

המרד היהודי נגד היוונים, קובע תקדים בהיסטוריה האנושית – מלחמת הדת הראשונה בעולם.

מאת

את פרטי המלחמה היהודית כנגד היוונים וההלניזם, אנחנו לומדים להכיר מתוך שני ספרי המכבים. תיעודים היסטוריים אלה אינם כלולים בתנ"ך העברי, משום שאנשי הכנסת הגדולה (כפי שלמדנו בפרק 26), החליטו שנים רבות קודם לכן, מה יכלול התנ"ך היהודי. ספרי המכבים (או בשמם האחר ספרי החשמונאים), שנכתבו ככל הנראה על ידי מתעד מבית חשמונאי, נמצאים בתוך אוסף הנקרא "ספר החיצונים", אוסף שכולל גם כתבים אחרים שנשארו חיצוניים לתנ"ך וזוכים להתייחסות בתלמוד.

מהפכה יהודית זו קובעת תקדים בהיסטוריה האנושית – זוהי מלחמת הדת הראשונה בעולם! אף אחד בעולם הקדום, לא הקריב את חייו עד כה עבור אליליו. רק היהודים חשבו שהדת שלהם – הדת המונותיאיסטית היחידה באותם זמנים – שווה שיקריבו את החיים בעבורה.

אבל (כפי שראינו בפרק 28), לא מדובר אך ורק במלחמה נגד היוונים, אלא גם במלחמת אחים פנימית. יהודים ששמרו על נאמנותם ליהדות, לחמו נגד יהודים אחרים, שהתייוונו וצידדו ביוונים.

מרד החשמונאים

השנה היא 167 לפנה"ס, והיוונים נמצאים בעיצומה של רדיפת היהדות והיהודים. כוחות יווניים מופיעים בעיר מודיעין (אתר שנמצא מערבית לירושלים, בסמוך לכביש ירושלים תל-אביב) ודורשים שהיהודים, בני המקום, יקריבו חזיר לאלילי יוון. זקן העיר, מתתיהו, שהיה כוהן – מסרב.

אבל אז קם יהודי מתייוון מאותה עיר ומבקש לבצע זאת בכל זאת. כאשר הוא עומד להעלות את קרבן החזיר, מתתיהו דוקר אותו בחרבו והורג גם את השר היווני. לאחר מכן הוא פונה אל הקהל ומכריז: "מי בכם ירא ה', ומי לה' אלי!" – כל מי שירא לדבר ה' שיעמוד לצידי וילחם.

המצטרפים אל מתתיהו וחמשת בניו – יהודה, אלעזר, יוחנן, יונתן ושמעון – שמים פעמיהם לעבר ההרים, מתוך הנחה שהיוונים יחזרו לנקום בעיר, ויימחקו אותה מעל לפני האדמה. בהרים, הם מארגנים צבא גרילה, שמונהג בעיקר על ידי בכור הבנים, יהודה. יהודה זוכה בתואר "מכבי", שמשמעותו "הפטיש" (מקבת). "מכבי" הוא גם נוטריקון של המלים "מי כמוך באלים ה' ", קריאת הקרב של העם היהודי.

לא ידוע לנו בבירור מה היה גודלו של צבא המכבים, אבל ההערכה האופטימית ביותר אינה עולה על 12,000 איש. כוח זעום זה יוצא לקרב, כנגד צבא יווני המונה 40,000 לוחמים!

בנוסף לעליונות המספרית, היו היוונים לוחמים מקצועיים – היה ברשותם ציוד, הם היו מאומנים היטב, ולרשותם עמד עדר של פילי מלחמה.

בנוסף לעליונות המספרית, היו היוונים לוחמים מקצועיים – היה ברשותם ציוד, הם היו מאומנים היטב, ולרשותם עמד עדר של פילי מלחמה, אשר היוו את הטנקים של העולם הקדום. היהודים לעומתם, נחותים במספרם באופן משמעותי, בקושי מאומנים, ובקושי מצוידים (ושלא נדבר על הפילים), אבל מה שחסר להם באימון ובציוד, מושלם על ידי חוסן רוחם.

מרבית הקרבות מתרחשים למרגלות ההרים המובילים ממישור החוף לירושלים. היוונים מנסים להצעיד את כוחותיהם במעלה הוואדיות המובילים לאזור ההר, אך לשווא. הדרכים מהשפלה להר מוגבלות, ורק בנקודות מסוימות יכולים היוונים לפלס את דרכם כלפי מעלה. אלה היו המקומות, בהם המכבים בוחרים לארוב להם ולהתקיפם.

בימינו, כשאנחנו קוראים את סיפורם של המכבים, נראה שמדובר באירועים קצרים, שהתרחשו משך תקופה של מספר שבועות – היו קרבות, היהודים נצחו, היוונים הלכו הביתה. אבל בפועל, מדובר היה בעשרים וחמש שנות לוחמה, ובאבידות רבות בנפש לשני הצדדים.

חנוכה

לאחר שלוש השנים הראשונות, היהודים מצליחים לכבוש מחדש את ירושלים. הם מוצאים מקדש מזוהם ומטומא, שהפך למקום שחזירים מוקרבים על מזבחו. הדבר הראשון שהם עושים עם חזרתם למקדש, הוא הדלקת מנורה חליפית (לאחר שהמנורה האמיתית הותכה על ידי היוונים). אך לצערם נמצא רק פך שמן אחד קטן, שהיה חתום עדיין בחותמו המיוחד של הכהן הגדול. הם משתמשים בשמן זה, על מנת להדליק את המנורה, ובאופן ניסי הוא מספיק לשמונה ימים, עד שמשלוח של שמן טרי, מוצה ונשלח אל בית המקדש.

חנוכה הוא אחד משני החגים, שהוספו ללוח היהודי על ידי החכמים.

המכבים מטהרים את בית המקדש וחונכים אותו בכ"ה בכסלו – התאריך העברי לתחילת שמונת ימי חג החנוכה. (המלה חנוכה מציינת את "חנוכת" המקדש, ואת סיום המלאכה בכ"ה בכסלו "חנו - כ"ה" ).

חנוכה הוא אחד משני החגים, שהוספו ללוח היהודי על ידי החכמים, והוא מנציח שני סוגי ניסים:

 

  1. הניצחון הצבאי של היהודים המעטים והחלשים על היוונים.

  2. הניצחון הרוחני של הערכים היהודיים, על אלה של היוונים. כשנרות החג מסמלים את הניצחון הרוחני (למידע נוסף על חנוכה לחצו כאן).

 

חנוכת המזבח אינה מסיימת את המאבק. לרוע המזל, כמה מהיהודים המתייוונים אינם שמחים בכך שהמכבים תופסים את שליטה בירושלים, הם מצטרפים לכוחות היווניים והלוחמה נמשכת.

רק בשנת 142 לפנה"ס, בימיו של דימיטריוס מבית סלוקוס, מחליטים היוונים שנמאס להם מהקרבות הממושכים, והם חותמים על חוזה שלום עם שמעון, האחרון מבני מתתיהו שנותר בחיים (ר' ספר המכבים א', פ' י"ג, פס' מא'-מב').

כך מוסדרת באופן סופי הריבונות היהודית על ארץ ישראל.

ימי החשמונאים

כפי שציינו לעיל, מתתיהו היה כהן ולכן אין זה מפתיע שבנו שמעון, יהפוך לכהן גדול. אבל, הוא אינו מסתפק בכך ולוקח לעצמו גם את התואר "נשיא". (הוא לא קורא לעצמו מלך, משום שידוע לו היטב, שמלך יהודי יכול להיות רק מצאצאיו של דוד. שושלת בית דוד – שושלת המלוכה – יוצאת משבט יהודה, בעוד שהכוהנים מגיעים משבט לוי, בהתאם לברכותיו של יעקב לשנים עשר בניו, שנים עשר שבטי ישראל).

זוהי בחירה שגויה מצידו של שמעון, משום שצאצאיו אינם מכבדים זאת והם מכריזים על שושלת מלוכה חדשה – מלכות בית חשמונאי – שמתקיימת במשך 103 שנים ומתאפיינת בהתדרדרות מוסרית ודתית איומה. (מלכתחילה הם לא היו מיועדים למלוכה, ובעקבות השימוש בעמדת הכוח, הם הופכים למושחתים).

השליט הבא הוא יוחנן הורקנוס, ואנו יכולים לראות משמו את ההשפעה היוונית המתחזקת – החשמונאים מתחילים להתייוון! זוהי טרגדיה איומה, מכיוון שאבותיהם מסרו את חייהם על מנת להשליך מעליהם את עול תרבות יוון.

כחלק משאיפתו להרחיב את גבולות ישראל, הוא מגייר בכוח את העמים שנכבשו.

בין שגיאותיו הרבות, יוחנן הורקנוס עושה משגה אנטי-יהודי נורא. כחלק משאיפתו להרחיב את גבולות ישראל, הוא מגייר בכוח את העמים שנכבשו. דבר זה מעולם לא נעשה קודם לכן, וגם לא לאחר מכן – היהדות אינה מעודדת גיור, וודאי שלא עושה זאת בכפיה.

ליד בית שמש נמצא אתר ארכיאולוגי מרתק, "מָרֵשָׁה – בית גוברין. האתר מכיל כ-2000 מערות, שרובן חצובות באבן גיר. זו אחת הערים הגדולות שהחשמונאים כבשו, והציבו בפני תושביה אולטימטום – גיור או עזיבה המונית.

אחת מהמשפחות האדומיות שגוירה בכוח, עתידה להפוך למשמעותית מאוד, כשאחד מצאצאיה – הורדוס – ימונה כמלך יהודי. הורדוס עתיד לתפקד בצורה "סכיזופרנית". מצד אחד, הוא ירצח את הכוהן הגדול, 45 חברים מהסנהדרין (בית הדין העליון), וגם את מרבית בני משפחתו, ומצד שני, הוא יפרוץ בסדרת פרויקטים אדירה של בניה, שיכללו את העיר קיסריה, את מבצר מצדה, ובנייה מחודשת של בית המקדש. כפי שנראה בהמשך, מערכת היחסים בין הורדוס לבין "אחיו" היהודים, עתידה לסבול מאופי סכיזופרני של ממש.

התרחקות ממצוות היהדות

בנו של יוחנן הורקנוס, אלכסנדר ינאי, הוא מקרה קלאסי של מלך חשמונאי, שסר לגמרי מן הדרך. ינאי מתייוון לחלוטין ומשתף פעולה עם הצדוקים (היהודים שהולכים בעקבות התורה הכתובה, על פי פרשנויותיהם העצמיות), כנגד הפרושים (הזרם המרכזי ביהדות).

כאשר כמה מהפרושים מתנגדים לו, הוא מוציא 800 מהם להורג, לאחר שהוא כופה עליהם באכזריות, לראות כיצד שוחטים את בני משפחותיהם. במהלך ההוצאה להורג, אלכסנדר ינאי עורך משתה בסגנון יווני...

שני השליטים החשמונאים האחרונים, הם שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס. שניהם מתייוונים לגמרי. הורקנוס הוא החלש מבין השניים, אבל יש לו יועץ חזק שנקרא אנטיפטרוס, מצאצאי האדומיים שגוירו בכפיה. (רק "במקרה" יש לאנטיפטרוס בן שנקרא בשם הורדוס...).

מתוך המאבק עולה בלבם הרעיון "המבריק", לבקש מן הרומאים ליישב את הסכסוך ביניהם.

האחים נלחמים זה בזה, למי מהם מגיעה המלוכה ומתוך המאבק עולה בלבם הרעיון "המבריק", לבקש מן הרומאים ליישב את הסכסוך ביניהם.

להזמין לארץ את הרומאים, זה ממש כמו לבקש מהחתול לשמור על השמנת. מדובר על אנשים עם שאיפה אדירה לכיבוש ולשליטה, על כל טריטוריה אפשרית.

השנה היא 63 לפנה"ס, והמצביא הרומאי הגדול פומפיאוס, מטאטא את שרידיה האחרונים של האימפריה היוונית. הוא יותר משמח לעשות טובה ולהזיז את צבאותיו לתוך ישראל.

4/12/2004

מאמר 40 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) avi, 30/11/2009 12:32

ואז מה...?

בכותרת של העורך נאמר "מלחמת הדת הראשונה" אני תמה ביותר האם זהו הישג שראוי לציינו? ואם כן ולי התנ"ך אנו אכן עם החי על חרבו ולפיה מתייחס לסביבתו! מדוע כיום מגזרים דתיים רבים מתנערים מכך ורבות מנסים לתאר את היהדות כשוחרת שלום? בברכת הבנה ואורה עם חנוכה המתחדש ובא

(3) בנימין, 30/9/2009 09:45

יפה

אני אוהב מאוד את סגנון הכתיבה שלך

(2) אילון, 1/9/2008 07:01

הסבר נוסף לשם מכבי/מקבי

כולנו מכירים את הקושי של תרגום הצליל שלהאות c (סי). יש חילוף צלילים בין היוונית ללטינית צ/ק כמו בשם של הסנטור הרומי המפורסם Marcus Tullius Cicero מרקוס טוליוס קיקרו ויש המבטאים ציצרו.
על בסיס חילופי צלילים אלו, מכיון שהצליל צ'' לא קיים בלטינית, תוארו של יהודה היה "המצביא" כלומר מפקד הצבא, ספר המקבים תורגם ליונית ואחר כך ללטינית ונוסחו העברי אבד. בתרגום לא תורגם התואר למשמעותו אלה נכתב כפי שנשמע Maccabei וכך שובש המצביא למקבי/מכבי

(1) אנונימי, 7/12/2004 00:30

שמעון ולא יהודה היה הבכור. נא לתקן

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub