לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 66 - מלחמה

קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 66 - מלחמה

מאז הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948, היא נמצאת במצב לוחמה מתמיד, ולמרות כל זאת הצליחה להגיע להישגים מרשימים.

מאת

בערב שבת, ה' באייר תש"ח, הארבעה עשר במאי 1948, הפכה ישראל למדינה עצמאית.

…ומייד צללה למלחמה, כשצבאותיהן של חמש מדינות ערב הגובלות בה, תוקפים אותה. מדינות ערביות אלו הצביעו קודם לכן נגד הצעת החלוקה של האו"ם, וכעת פשוט סירבו להכיר בהחלטה היסטורית ודמוקרטית זו (ר' פרק 65 למידע נוסף בנושא זה).

ישראל הקטנה, שבעצם לא הייתה לה תחמושת כבדה, ולא היו לה טנקים, או מטוסים, הייתה צריכה להגן על עצמה מפני מצרים, לבנון, סוריה, ירדן ועיראק! 600,000 יהודים מול 45 מליון ערבים, בעוד שהאומות המאוחדות לא עשו דבר.

ובכל זאת, היהודים ניצחו. אין לכך שום הסבר חוץ מ"נס".

אבל הניצחון לווה בטעם מר: העיר העתיקה של ירושלים – כולל הרובע היהודי והגישה לכותל המערבי – נפלו בידי הירדנים. היהודים גורשו מהעיר העתיקה, ובתיהם, כמו גם בתי הכנסת שלהם, נבזזו ונהרסו.

הירדנים מנעו את גישת היהודים לכל האתרים הקדושים שבתחום העיר העתיקה, והעולם לא נקף אצבע במחאה על הפרת זכויות הדת.

גבולות חדשים

מלחמת העצמאות נמשכה 13 חודשים. כ-6,000 ישראלים נהרגו בה – 1% שלם מהאוכלוסייה היהודית במדינה!

הר הרצל, בית הקברות הלאומי, מלא קברים נטולי שם. אלה הם קבריהם של ניצולי שואה שהצליחו להגיע לישראל רק כדי לקבל אקדח ביד ולהילחם על קיומה של המדינה היהודית. לאף אחד לא היה זמן לברר את שמותיהם. הם נזכרים בהיסטוריה בתור יוסי, הרשל או משה. מזעזע לראות את כל אותם קברים שעליהם מצוין השם "פלוני".

מלחמת העצמאות הייתה הקטלנית ביותר מבין מלחמותיה של ישראל.

סוף המלחמה קבע גבולות שונים לחלוטין למדינת ישראל. לא היו אלה הגבולות שקבעו האומות המאוחדות בהצבעת החלוקה שלהן. בסיכום כולל, קיבלה ישראל שטחי אדמה נוספים, למרות שהיא איבדה את העיר העתיקה של ירושלים.

ישראל לפי החלטת האו"ם: לאחר מלחמת העצמאות:

רצועת חוף צרה לאורך הים התיכון
(תל אביב וחיפה)
רצועת חוף צרה לאורך הים התיכון
(תל אביב וחיפה)
בשליטה יהודית השטחים שמקיפים את הכינרת.
הנגב
השטחים שמקיפים את הכינרת
הנגב
צפון הגליל ומערבו
(צפת)
בשליטה ערבית כל הגדה המזרחית של נהר הירדן
(יהודה ושומרון)
רצועת עזה
צפון הגליל ומערבו
(צפת)
כל הגדה המזרחית של נהר הירדן
(יהודה ושומרון)
רצועת עזה
ירושלים בשליטה בין לאומית בידיים ירדניות

אוכלוסייה

מיד עם החלטת האו"ם, החלו תושביה הערבים של פלשתינה להימלט, מתוך חשש למלחמה. הראשונים שעזבו היו 30,000 העשירים ביותר. הבריחה הפלשתינית הייתה כל כך מדאיגה, עד שבינואר 1948 ביקש הוועד הערבי הפלשתיני העליון משאר ארצות ערב, למנוע כניסת פליטים אליהן.

בזמן הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, עם פרוץ המלחמה, נמלטו ממנה 472,000 ערבים.

באותו זמן ממש, אולצו 820,000 יהודים להימלט משטחי מדינות ערב כמו סוריה, עיראק, איראן וכו'. רוב רכושם של יהודים אלה, שרבים מהם היו אמידים, עוקל שלא על מנת להחזיר (מתוך יהודים אלה התיישבו 526,000 בישראל).

כאשר הסתיימה המלחמה, התחילה האוכלוסייה בארץ לצמוח בצעדי ענק, עם העלייה היהודית, שהגיעה לא רק מארצות ערב אלא גם ממדינות אחרות ולאחרונה אף מרוסיה ומאתיופיה:

  • 1948: 600,000 יהודים
  • 1956: 1.2 מליון יהודים
  • 1973: 1.8 מליון יהודים
  • 1999: 4.7 מליון יהודים
  • 2006: 5.3 מליון יהודים.

מאז הקמתה של מדינת ישראל, הכפילה את עצמה האוכלוסייה היהודית פי כמה וכמה. הצמיחה המהירה הציבה אתגר מיוחד, בגלל העול הכלכלי שבקליטת מספרים עצומים כאלה של עולים חדשים.

בכל אופן, בעוד שהיה בכך עול, הייתה גם ברכה מרובה בצמיחת האוכלוסייה. העלייה עשתה דברים נפלאים למדינה. רמת המחייה בישראל – אשר ב-1948 נאלצה לנקוט מדיניות של צנע והקצבת מזון – עלתה בצורה מדהימה בשני העשורים האחרונים.

האם זהו נס? אין ספק. אבל זוהי גם הגשמה של נבואה:

ושב ה' אלוקיך את שבותך ורִחמך, ושב וקִבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. ...והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירִשתה, והיטיבך והרבך מאבותיך. (דברים ל', פס' ג',ה')

כי כה אמר ה': רנו ליעקב שמחה, וצהלו בראש הגויים; השמיעו הללו ואמרו: הושע ה' את עמך את שארית ישראל! הנני מביא אותם מארץ צפון, וקבצתים מירכתי ארץ... (ירמיה ל"א, ו'-ז')

לא רק שישראל הצליחה לקלוט מסות גדולות של אנשים, ולא רק שהצליחה לשרוד במצב לוחמה מתמיד, היא גם הצליחה לשגשג מבחינה כלכלית. זאת, למרות מספר חרמות כלכליים שהטילו המדינות הערביות (בגלל החרם הערבי, לדוגמה, לא מכרה חברת "פפסי קולה" את מוצריה בישראל במשך שנים רבות. בגלל אותו חרם, הייתה "סובארו" יצרנית הרכב היפאנית היחידה שמכרה מכוניות בישראל). אם ניקח גם את זה בחשבון, מה שישראל הצליחה לחולל הוא פשוט על טבעי.

לא רק שהמדבר פרח, אלא שבזמן קצר יחסית החלה האדמה העקרה להניב כמות גדולה מאוד של יבול. את הכמות העודפת התחילו לייצא למדינות השפע, כמו ארצות הברית.

עוד הגשמה של נבואה:

ואתם, הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופרייכם תשאו, לעמי ישראל, כי קרבו לבוא. כי הנני אליכם, ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם. והרבתי עליכם אדם, כל בית ישראל כולו... (יחזקאל ל"ו, ח-י')

בשנת 1997 הוציאה קרן המטבע העולמית את ישראל מרשימת המדינות המתפתחות, משום שהיא נחשבת לאחת מהמדינות המפותחות. רמת המחיה בה עומדת במקום ה-19 בעולם, מייד אחרי אנגליה.

מלחמת ששת הימים

מדינות ערב לא השלימו עם תבוסתן בשנת 1948, ובמשך כל השנים הן המשיכו לתכנן את נקמתן.

ב-22 במאי 1967, הכריז נשיא מצרים, גמאל עבדול נאצר (1918-1970), שמצרי טיראן – שהם הכניסה הימית לאילת – סגורים למעבר ספינות ישראליות, ולכל כלי שיט אחר שיַעֲדוֹ ישראל. בעיני כל מדינה אחרת, הטלת מצור כלכלי ימי כזה הייתה נחשבת הצהרת מלחמה, אבל ישראל נמנעה מלהגיב והתאמצה למצוא פיתרון מדיני.

נאצר: "מטרתנו היא השמדתה של ישראל". נשיא עיראק עבד א-רחמן עארף: "מטרתנו ברורה – למחוק את ישראל מהמפה".

בינתיים הפך נאצר לתוקפני יותר ויותר בהתקפותיו המילוליות נגד ישראל. ב-27 במאי 1967, הוא הצהיר: "מטרתנו היא השמדתה של ישראל". באחד ביוני 1967, קרא נשיא עיראק עבד א-רחמן עארף: "מטרתנו ברורה – למחוק את ישראל מהמפה".

בין מצרים וסוריה כבר היה חתום חוזה לשילוב צבאותיהן, וכעת, כתבה מצרים הסכם זהה עם ירדן. היה ברור שמלחמה עומדת בפתח. ב-5 במאי 1967, ישראל, שהבינה שהעולם הערבי כולו עומד להסתער עליה, הקדימה לתקוף.

הייתה זו אחת מהתקפות המנע המבריקות ביותר בהיסטוריה. בפעולה אחת, הפציצו מטוסי ישראל את כל חיל האוויר המצרי כשהוא עדיין על הקרקע, ויום אחד לאחר מכן עשו את אותו דבר לחיל האוויר הירדני.

מדוע לא הגיבו הירדנים לאחר שהמצרים הופצצו? מפני שהמצרים שידרו מידע כוזב שעל פיו השיגו ניצחונות אדירים (בו בזמן שספגו מכה אדירה). הירדנים האמינו לתעמולה המצרית, וכך לא ידעו מה באמת התרחש ולא היו מוכנים לקראת המתקפה האווירית הישראלית.

במשך ששה ימים בלבד כבשה ישראל נתחי טריטוריה גדולים, במה שמקובל להחשיב כאחד הניצחונות הצבאיים הגדולים בהיסטוריה:

  • בדרום, את חצי האי סיני (ממצרים).
  • בצפון, את רמת הגולן (מסוריה*);
  • במזרח, את הגדה המערבית של נהר הירדן - אותה סיפחו הירדנים לאחר 1948, למרות ששטחים אלה מעולם לא היו אמורים להיות חלק ממדינת ירדן.
  • והחשוב ביותר, ישראל שחררה את העיר העתיקה של ירושלים, שעל פי תוכנית החלוקה של האו"ם הייתה אמורה להיות שטח בין לאומי, אך נלקחה על ידי הירדנים שגירשו ממנה את תושביה היהודיים ב- 48'.

* נשים לב שסוריה - במקור חלק מאדמות המנדט הצרפתי לאחר מלחמת העולם הראשונה - הפכה בשנת 1958 לחלק מהרפובליקה הערבית המאוחדת (יחד עם מצרים ותימן); ב-1961 חזרה בה סוריה מהאיחוד, כשהיא יוצרת לעצמה גבולות חדשים ורמת הגולן בכללם.

איחוד ירושלים

במשך 19 שנים, לא יכלו יהודים להיכנס אל העיר העתיקה או להתפלל ליד המקומות המקודשים להם ביותר - הר הבית או הכותל המערבי של בית המקדש.

רבים מהחיילים שנלחמו במלחמה זו, עדיין לא נולדו כאשר נכבש הכותל מידי היהודים. הם רק ראו את תמונותיו. עם כניסתם לעיר העתיקה הם לא ידעו לאן לפנות, וכשמצאו אותו - בכו בלי בושה.

העם צהל. קשה היה להאמין לנס שהתרחש.

הכרחי להדגיש שההתנהגות היהודית לאחר הניצחון הייתה שונה לחלוטין מההתנהגות הערבית לאחר ניצחונם בעיר העתיקה בשנת 1948, כאשר חמישה תריסרים של בתי כנסת נבזזו והוחרבו. החיילים היהודים לא פגעו בכיפת הסלע, או בכל מסגד אחר בעיר העתיקה, וכניסת ערבים אליהם נמשכה ללא הפרעה.

אש"ף

הארגון לשחרור פלשתין (אש"ף) נוסד בינואר 1964 על ידי אחמד שוקרי, כארגון לייצוג פליטי מלחמת העצמאות הערביים. על כל פנים, מעולם לא היה זה ארגון שוחר שלום. למעשה, שוקרי תיאר פעם כיצד יראה ניצחון ערבי על ישראל באומרו: "אלה שיישארו בחיים יישארו בפלשתין. אבל אני מעריך שאף אחד מהם לא יישאר בחיים".

המטרה הראשונה והעקבית של אש"ף הייתה לחסל את מדינת ישראל ולהחליפה ב"מדינת פלשתין". (חשוב לציין שמבחינה היסטורית, מעולם לא הייתה קיימת "מדינה פלשתינית". הערבים שחיו בשטחים אלה בימי האימפריה העותומאנית, היו פשוט "ערבים" חסרי כל השתייכות לאומית. לאחר נפילתה של האימפריה העותומאנית, בימי המנדט הבריטי, הן היהודים והן הערבים תושבי הארץ נחשבו ל"פלשתינים" בעיני הבריטים.)

יאסר עראפת, יליד מצרים (1929-2004), היה ראש הפתח - קבוצת הטרור של אש"ף - ולאחר מלחמת ששת הימים נטל את השליטה על הארגון כולו.

בזמן כתיבת שורות אלה, לא נטשו הרשות הפלשתינית, שהונהגה על ידי יאסר ערפאת עד למותו, ומדינות ערביות רבות אחרות - את חלומן להשמיד את מדינת ישראל.

אחת מפעולות הטרור המפורסמות ביותר שהתבצעה בניצוחו של יאסר עראפת בראשית דרכו, הייתה חטיפתם ורציחתם של אחד עשר הספורטאים הישראלים בשנת 1972 באולימפיאדת מינכן.

חשוב לזכור שהעולם שוב שתק. המשחקים האולימפיים נמשכו, בעוד שהמחבלים מחזיקים בספורטאים היהודים. הישראלים רצו להתערב, אך הגרמנים סירבו לקבל את עזרתם. בסופו של דבר פתחו הגרמנים בניסיון שחרור כושל, שהביא למותם של כל הספורטאים בני הערובה. בשנים שלאחר מכן, ישראל איתרה וחיסלה רבים מהטרוריסטים שהיו אחראים על הפעולה במינכן.

מאז, העמיד אש"ף אינספור התקפות טרור נגד ישראלים. אם נרצה למנות את כולם נצטרך לכתוב ספר שלם.

אם ננסה באמת לשרטט את ההיסטוריה הסוערת של מדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות, נחרוג מעבר לתחום של הקורס המזורז בהיסטוריה יהודית. היסטוריה זו כללה לפחות שתי מלחמות גדולות – מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, ומלחמת שלום הגליל בשנת 1982 – כמו גם את ההתקפות העיראקיות במלחמת המפרץ של 1991.

בזמן כתיבת שורות אלה, לא נטשו הרשות הפלשתינית, שהונהגה על ידי יאסר ערפאת עד למותו, ומדינות ערביות רבות אחרות - את חלומן להשמיד את מדינת ישראל.

17/6/2006

מאמר 3 מתוך 68 בסדרת Jewish History (Hebrew)

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שולי, 23/8/2012 11:20

תודה!

סדרה מדהימה! המון תודה לרב!

(3) מרים, 16/1/2011 21:59

לא היה ברור לי, מה עם שטחי יהודה ושומרון לאחר 67?

הם לא מוזכרים... אחלה סידרה, תודה רבה

(2) אסף, 16/12/2007 21:24

טעות בתשל"ג היו כ 2.8 מיליון יהודים

(1) אנונימי, 28/6/2006 09:50

יש פרק סיכום או לא?

הסדרה נהדרת!

מצפה לפרק הסיכום. אם אין, למה שלא תורידו את ההצהרה עליו בסוף פרק 66.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub