לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הלקח שלמדתי מבעל המכולת

הלקח שלמדתי מבעל המכולת

גם אני שמעתי את הרדיו וראיתי את העמוד הראשון של העיתון. אבל האם הייתי קם ו"עוזב הכל"?

מאת

הזמן: תקופת ההתנתקות. המאורע: מאורע קטן שגרם לי לטלטלה גדולה.

לא נעים לקבל מכת פטיש רוחנית על הבוקר, אך זה מה שקרה.

קורה, שקמים בבוקר ואין די חלב במקרר לדגני הבוקר. יוצאים בבהלה להביא חלב הביתה, אך גם להספיק להגיע לעבודה. נכנסים למכולת. הטלוויזיה דולקת בפינת החנות, ועל הדלפק מונח עיתון הבוקר. לוקחים את החלב והקוטג' מהמקרר וניגשים לקופה לעשות חשבון. פתאום, בלי שום התראה, בעל המכולת מחליט לשתף במאורעות חייו: "מזעזע, לא יכולתי לישון בלילה".

"למה?" אני שואל.

והוא מספר: "ירדתי לדרום לקנות סחורה. היינו כעשרה קילומטר מרצועת עזה. פתאום אני רואה עשן מיתמר ועולה מכיוון עזה. אני שומע ברדיו שהפלשתינאים נכנסו לרצועה ודבר ראשון שעשו, זה להצית את בתי הכנסת! אני עוזב הכל, נכנס למכונית עם חברי ונוסע משם. לא לוקח סחורה, לא מדבר כלום עד בית שמש". בום. הלם.

גם אני שמעתי את הרדיו וראיתי את העמוד הראשון של העיתון. אבל האם הייתי קם ו"עוזב הכל"? למדתי מה זה להרגיש יהודי מבעל המכולת.

 פרשת בתי הכנסת

דומני, שפרשת בתי הכנסת הביאה את כולנו למצב שבו לוחצים וסוחטים מאתנו את הכל, אך כשמגיעים לנקודה מסוימת אנו אומרים "עד כאן". דובר כאן באחד המאמרים, על כך שבעבר, גויים היו נהנים לשסות יהודי ביהודי. הנאה אחרת, היא לשסות את היהודי בדברים הקדושים לו.

לפי ההלכה אסור ליהודי ליהנות ממוצר ששימש לעבודה זרה. אולם, אם הגוי, בעל האליל, חבל בפסל האליל מתוך כך שאיבד את אמונתו באליל הזה, האליל "התבטל" והפך למותר. כששאלו ברדיו את נציגי הרשות, איך הם אפשרו לשרוף את בתי הכנסת הם אמרו: "הוציאו מהם את כל החפצים הקדושים. הם כבר לא היו בתי כנסת". אם כך, למה שרפו דווקא אותם ולא את שאר מבני הציבור שהשארנו שם? הם מאד מאד רצו שאנו נהרוס אותם בעצמנו. שאנו "נבטל" את קדושת בתי הכנסת. כאילו אנו מודים, שגם קדושה איננה עומדת בפני הנסיגה.

אנו, עם ישראל, ממשלת ישראל, אמרנו לא! אנו לא נהרוס בעצמנו את בתי הכנסת!

אנו, עם ישראל, ממשלת ישראל, אמרנו לא! אנו לא נהרוס בעצמנו את בתי הכנסת! הם מקומות קדושים, כי ייחדו אותם לקדושה ויהודים שפכו במשך שנים את ליבם במקומות אלו. אם יש בכם טיפת אנושיות, שמרו עליהם גם כן. שפכו אתם את לבכם בתפילה במקומות אלו! אנו לא נהרוס אותם. בחסידות אומרים, שא-לוהים נמצא במקום ש"נותנים לו להיכנס". בית כנסת הוא מקום, שיהודים מנסים לפתוח בו פתח בלבם, עבור א-לוהים. לא נהרוס אותו במו ידינו.

 כוח ההתאחדות

בסופו של דבר התעשתנו. התאחדנו סביב קדושת בתי הכנסת. יחד כאבנו את חילול בתי הכנסת ביד אויבנו. המראות הקשים הצטרפו למראות הקשים של "ליל הבדולח - הקריסטלנאכט" בגרמניה, של שרפת בתי הכנסת ע"י מסעי הצלב, שרפת התלמוד, גלות ספרד וחורבן בית המקדש. היינו שם. בכינו, קרענו את בגדינו, כתבנו קינות, וקמנו ובנינו את חיינו מחדש. אך עוד לא קרה דבר כזה, שיהודי החריב את בתי הכנסת שלו מרצון! זה יכול היה להיות תקדים. הודאה בכישלון שלנו להתחבר לקדושה ולא-לוהים. עד כאן. לזה לא יכלנו להסכים. היה מעודד לשמוע זאת, גם מפיהם של אישים שרחוקים ביום יום מעולמה של תורה.

כשלוחצים אותנו אל הקיר, כשמראות הגלות הארוכה חוזרים, אנו מתעוררים.

אולי נקודה זו יכולה להיות איזו תחתית ממנה אפשר להבנות. בכל זאת יש לנו משהו מן המשותף! כשלוחצים אותנו אל הקיר, כשמראות הגלות הארוכה חוזרים, אנו מתעוררים. משהו יהודי בתוכנו קם ומוחה!

לא נהיה למרמס ומשיסה! בתי הכנסת מייצגים את האמת שבנו. את הזדהותנו עם א-לוהי ישראל. את הזדהותנו עם העם היהודי. הערכתנו לקדושה ולמאמץ היהודי, לקדש את החיים ולעשותם נקיים וטהורים. בכל יהודי טמון חלק של בית כנסת. בואו נבטא חלק זה שבלבנו פנימה ונתן לו ביטוי בראש מורם. בואו נגן על נוכחותה של הקדושה היהודית, בכל המקומות בהם אנו דרים. אנו כואבים כשאנו רואים בתי כנסת נשרפים. הבה נשמח יחד, כשנראה בתי כנסת נבנים ושוקקים חיים!

השנה, יותר מבכל זמן, בואו לבתי הכנסת ב"שמחת תורה", והביעו הזדהות עם בתי הכנסת שלנו הבנויים לתפארה!

 

17/9/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 25/9/2005 01:28

נכון

טוב שאחרי תחנונים של הרבנים הראשיים, סוף-סוף הנשיא עשה משהו לטובתינו.
בממשלה בהתחלה בכלל לא היה רוב להשאיר את בתי הכנסת, רק אחרי התערבויות ולחצים הם נשארו.

(1) אנונימי, 20/9/2005 04:54

נאיביות

נאיבי לחשוב שהממשלה ונציגיה "בסופו של דבר התעשתו והתאחדו סביב קדושת בתי הכנסת"
שיקוליהם לא להרוס את בתי הכנסת הינם פוליטיים - כדאיים בלבד.
גסות ליבם ואכזריותם הביאה לגירוש אנשים מבתיהם, הריסת חבל ארץ פורה והגליית תושביו ללא פתרון - כי זה היה נראה להם מועיל לקידום תועלתם האישית. מתוך מניעים אלה בלבד מנעו שריפת בית כנסת.
אין - ולא תהיה - לימוד זכות לממשלה זדונית זו.
אין לשכוח ואין לסלוח את העוול הנורא.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub