אנו טועים לחשוב שהורינו חייבים לנו משהו. אנו סבורים שעליהם להאכיל ולהלביש אותנו, לשלם עבורינו את שכר הלימוד ולממן את החתונה שלנו. אחרי הכל, לא ביקשנו מהם להיוולד, נכון? טעות. הורינו אינם חייבים לנו כלום. אנחנו אלה שחייבים להם. הרי הם העניקו לנו את החיים.
עלינו להכיר תודה על מתנת החיים הזו, והיא אמורה לגרום לנו לרצות להחזיר טובה להורינו.
אין הכרח שהכרת הטובה תהיה חומרית. בתלמוד כתוב שגם אם נגיש להורינו סעודת-מלכים, לא בהכרח קיימנו בזאת את מצוות כיבוד ההורים. בהמשך כתוב שלעיתים גם הגשת "דייסת שעורה" תיחשב כקיום המצווה בהידור רב.
ההבדל הוא בגישה שלנו. אין שום תועלת במתנות חומריות, אם הן ניתנות ללא סבר פנים יפות, וללא הכרת התודה עבור כל מה שקיבלנו מהורינו.
הכרת תודה ללא האשמה
אך מה לגבי כל הטעויות שהם עשו? מה אם הורי היו בקורתיים מדי או נגטיביים? מדוע עדיין חובה עלי להכיר להם תודה?
דמיין שביום ההולדת ה-20 שלך, הוריך מפתיעים אותך וקונים לך מכונית חדשה לגמרי! אתה יוצא החוצה בריצה, אך עוצר מייד כשאתה רואה את הרכב. אין לו גלגלים! אתה רותח מכעס, ומבלה את הימים הבאים בבית, כשאתה מחמיץ פנים לכולם. איזו תועלת יש במכונית ללא גלגלים?
האם יכולה להיות תגובה הולמת יותר?
כן! צא החוצה, תעבוד, תרוויח קצת כסף, וקנה לעצמך גלגלים!
אנו נוטים למהר ולהאשים את הורינו על בעיות וחסכים שחווינו בחיינו. אך אנו בעצם מתנהגים כמו האדם שקיבל מכונית ללא גלגלים. האם הורינו עשו טעויות כשגידלו אותנו? בוודאי שכן! כל אדם טועה.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, ולהפיק מכך את המירב.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, את הטוב ואת הרע, ולנסות להפיק את המירב ממה שיש בידינו.
הטעויות שלהם אינן פוטרות אותנו מלהעניק להם יחס של כבוד. נדגיש זאת שוב, הם העניקו לנו את החיים.
אפילו אם אנחנו חולקים עליהם, עלינו להיזהר בכך. אסור לנו לתקן, להאשים או לסתור את דבריהם. עלינו להימנע מלדבר אליהם בקשיחות. אם הם אומרים דבר שגוי, במקום לומר: "אבא, אתה טועה", עלינו להיות עדינים יותר ולומר: "אבא, נראה לי ש...". הכוונה והגישה שלנו הן שעושות את כל ההבדל.
התמונה הרחבה יותר
כאשר אנו מקיימים את מצוות כיבוד ההורים, אנו למדים דבר חשוב ביותר. על ידי הכרת התודה כלפי הורינו, אנו לומדים כיצד להכיר תודה לאלוקים.
עשרת הדיברות שקיבל משה רבינו בהר סיני, חקוקות על לוחות הברית בשני טורים. בלוח הימני כתובות חמש המצוות שבין אדם לאלוקים (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל"), ועל הלוח השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחבירו (לדוגמא: "לא תרצח"). למרות זאת, מצוות כיבוד ההורים נמצאת בצד ימין, יחד עם המצוות שבין אדם לאלוקיו.
קיים קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם קב"ה.
אנו למדים מכך, שיש קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם. הבאת ילדים לעולם מלמדת אותנו על טוב-לב, משום שאנו נותנים להם באופן תמידי ובלתי אנוכי. אנו למדים גם על מידת הרחמים, משום שאנו סולחים להם גם כשהם עושים את השגיאות החמורות ביותר (ואפילו כשהוזהרו על כך מראש). אנו אוהבים אותם יותר מאשר את החיים עצמם.
הבורא נותן לנו באופן בלתי פוסק – כל פרח, כל טיפת גשם, כל נשימה, הכל מגיע ממנו. הוא סולח לנו גם כאשר אנחנו עושים טעויות חמורות (אפילו כאשר הוזהרנו על כך מראש). הוא אוהב אותנו יותר משהורינו אוהבים אותנו, ויותר משנאהב אנחנו את ילדינו. ההתמסרות הטוטאלית אותה אנו מקבלים מהורינו ומעבירים לילדינו, נותנת רק שמץ של מושג לגבי אהבתו של אלוקים אלינו.
ללמד ילדים כיצד לכבד
לכן עלינו ללמד את ילדינו כיצד לכבד אותנו. לא למענינו, כי אם למענם. זוהי הדרך היחידה בה יצליחו לפתח מערכת יחסים חשובה כל כך עם הבורא, מערכת יחסים אשר תלווה אותם בכל תהפוכות החיים.
הרמב"ם אומר שמצוות כיבוד ההורים נמשכת גם לאחר מותם. הכבוד כלפיהם צריך להמשיך ולהתבטא בתפילות, במחשבות, במילים ובלימודים שלנו.
מצווה זו נמשכת כל החיים, ואפילו לאחר סוף החיים. עלינו לשאוף כמיטב יכולתינו למלא אותה כראוי, ושכרה יהיה משמעותי מכאן ועד עולם.
קורס מזורז בכיבוד הורים
הדברים עובדו מספרו של הרב זליג פליסקין - "אהוב את רעך".
הסקירה הקצרה שלהלן מביאה את היסודות של כיבוד הורים. הכללים הפשוטים הללו עשויים להשפיע באופן משמעותי מאד על מערכת היחסים שלך עם הוריך.
-
התייחס להוריך כאילו היו אנשים מכובדים מאד, גם אם אינם כאלה.
-
דבר אל הוריך בטון רך ונעים. התלמוד (מסכת בבא מציעא, דף נ"ח ע"ב) מלמד אותנו שהונאת דברים חמורה מהונאת ממון. כלומר, לצער מישהו בעזרת מילים, חמור יותר מאשר לצער אותו מבחינה כלכלית. חמור יותר לשלול ממישהו את השמחה והכבוד שלו, מאשר את כספו. לעולם לא היינו מרמים את אמא שלנו, אך לעיתים קרובות מדי יוצאות לנו מילים קשות בשעת הדיבור.
כבד את הוריך בכך שתקרא להם תמיד "אמא" או "אבא". לא מכובד לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים, כפי שלא מכובד להפריע להם בשעת השינה, לשבת במקומם הקבוע – בבית, בבית הכנסת, או בכל מקום ציבורי אחר.
-
הגש להוריך אוכל ומשקה בהבעת פנים נעימה. קבל את פניהם כאשר הם נכנסים הביתה, ולווה אותם לדלת כשהם בדרכם לצאת.
אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך אם היא מתעללת או משפילה. בנושא זה ההתייחסות היא ברורה, אסור להורים להתנהג באכזריות לילדיהם, או לייסר אותם שלא לצורך.
אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך כאשר היא מתעללת או משפילה.
יותר מכך, אסור להורים ללחוץ יותר מדי על ילדיהם, ולהיות עסוקים מדי בכבוד המגיע להם. ההנחיה הזו עבור ההורים מתייחסת לכל סוגי הלחצים, כולל אלה הפסיכולוגיים, משום שלעיתים קרובות עלול להיווצר נטל עצום של לחצים ומתחים שמעמיסים ההורים על ילדיהם.
בכדי שמערכת היחסים בין ההורים לילדים תהיה תקינה, על ההורים לגלות הבנה, כבוד וסבלנות כלפי ילדיהם. כל ילד זקוק שהוריו יאהבו אותו, והכי חשוב, שיקבלו אותו כפי שהוא.
* עובד מספרה של לורי פלטניק "Remember My Soul".




_(hebrew).jpg)
_(hebrew).jpg)
_(hebrew).jpg)
(62) תחיה, 13/7/2010
למספר 57 היקרה
קודם כל רוצה לומר לך שנק' ההסתכלות שלך כמו גם המעשים בפועל, היא מרשימה ומקסימה. יש חשיבות גדולה לייחס את המצווה הזאת לציווי ולא להשאירה כמשהו שנתון למוסר האישי ערכי של האדם. כל אדם יש לו סולם ערכים שונה, ובדיוק בגלל זה ההלכה מגיעה כדי לסמן לנו את השביל הנכון לצעוד בו, את הסייגים שעליהם אסור לנו לעבור ואת הפניות בהם מותר לנו לפנות. מעבר לכך, בהחלט יש מקום למידת חסידות של כל אדם, להוסיף מעצמו עוד עניינים כדי לכבד את הוריו, וזה באמת נתון לערכו ולמוסרו האישי פרטי של האדם היחיד. אך מכיוון שאנו כלל אנושות, אנו נצרכים לטוויית דרך. יישר כח על גישתך הבריאה! נהניתי לקרוא... (:
(61) אנונימי, 12/7/2010
היי, כיבוד הורים מהווה ערך עליון עבורי... מאז ומתמיד , כך חונכתי... אני גדלתי בבית עם אבא אלכוהוליסט שאני מאוד אוהבת עם רוב הקונוטציות המשתמעות מכך( היום קצת פחות). בתור ילדה (אנ י בת 26) לא התערבתי ותמיד אבל תמיד ובמאמצים רבים גם בסיטואציות מאוד קשות תמיד שיננתי לעצמי ..." תרגעי, תכבדי אותו הוא אבא שלך..." וכך עשיתי שנים.. ולא פעם ולא פעמיים מצאתי עצמי חורקת שיניים , מנסה לעצור עצמי אך ללא הצלחה... לפעמים זה היה יותר מדי ופשוט הייתי חייבת להגיב.. כמה פעמים בכיתי נורא ואמרתי דברים מאוד קשים בתקווה שאולי זה "יינער" אותו ... אך זה לא צלח ואני נותרתי עם רגשות אשם, על " איך דיברתי לאבא שלי..." וקונפליקטים פנימיים נורא מורכבים גם היום, ... יש גבולות בסיטואציות מסוג זה...? מה הם..? אין לי מושג.....
(60) ישראל, 12/7/2010
כיבוד הורים...
בשתי מצוות בלבד כתוב בתורה למען יאריכון ימיך...האחת ב"כבד את אביך ואת אימך"למען יאריכון ימיך.ובשני בשילוח הקן... מצוות כיבוד אב ואם היא אחת המצוות החשובות ביותר בבכל תרי"ג המצוות.זהו הקשר הישיר בין הבורא יתברך ובין האדם(הורים וילדים)על כן אנו מצווים ביתר שאת לקיימה...לא תמיד הדבר קשור למערכת היחסים בין הורה לילדו,שהרי אינך מצפה מילד רך כי יבין דברים ברמתם של הוריו.גם אם הוריו מקשים עליו מעט,אין זו סיבה לנהוג בחוסר כבוד כלפי הוריו!כל חיינו אנו ההורים עמלים למען ילדינו...וכבר אמר מי שאמר שהורות אינה נלמדת באוניברסיטאות...הורות ולהיות הורה זה צורך מולד .כל ההורים עושים כמיטב יכולתם והבנתם לילדיהם... לעיתים אנו כועסים על הורינו מסיבה זו או אחרת,אך במהלך החיים כולם עלינו לחזקם ולהללם בחייהם ולאחר מותם. מה נבדל האדם מן הבהמה?כיבוד אב ואם והעלתם על נס היא המבדילה אותנו...חודש טוב...ישראל
(59) Yoche Artzi MS LMFT, 11/7/2010
כבוד הדדי
כתוב בעשרת הדברות ~~~לכבד את ההורים!!!! אבל זה רק חלק אחד ממהבנה שהכבוד חייב להיות הדדי~~~כלומר ~~~ההורים חייבים לכבד את הילדים גם כן~~~כדוגמה אישית~~~הורה המכבד את ילדו מלמד אותו לתת כבוד~~~
(58) שרה, 11/7/2010
כיבוד הורים
כיבוד הורים זו מצווה חשובה מאד מאד..אבי נפטר לפני 19 שנה {כמעט}אימי נפטרה כמעט לפני שנתיים. הם היו הורים נפלאים ,דאגו לנו , חינכו אותנו לתפארת ודאגו גם לנכדים.היום לאחר שנפטרו אני מזכירה אותם ומדברים עליהם תמיד לטובה וכמובן מתגעגעים אליהם כל המשפחה. הם חסרים לנו מאד.