_(hebrew).jpg)
אנו טועים לחשוב שהורינו חייבים לנו משהו. אנו סבורים שעליהם להאכיל ולהלביש אותנו, לשלם עבורינו את שכר הלימוד ולממן את החתונה שלנו. אחרי הכל, לא ביקשנו מהם להיוולד, נכון? טעות. הורינו אינם חייבים לנו כלום. אנחנו אלה שחייבים להם. הרי הם העניקו לנו את החיים.
עלינו להכיר תודה על מתנת החיים הזו, והיא אמורה לגרום לנו לרצות להחזיר טובה להורינו.
אין הכרח שהכרת הטובה תהיה חומרית. בתלמוד כתוב שגם אם נגיש להורינו סעודת-מלכים, לא בהכרח קיימנו בזאת את מצוות כיבוד ההורים. בהמשך כתוב שלעיתים גם הגשת "דייסת שעורה" תיחשב כקיום המצווה בהידור רב.
ההבדל הוא בגישה שלנו. אין שום תועלת במתנות חומריות, אם הן ניתנות ללא סבר פנים יפות, וללא הכרת התודה עבור כל מה שקיבלנו מהורינו.
הכרת תודה ללא האשמה
אך מה לגבי כל הטעויות שהם עשו? מה אם הורי היו בקורתיים מדי או נגטיביים? מדוע עדיין חובה עלי להכיר להם תודה?
דמיין שביום ההולדת ה-20 שלך, הוריך מפתיעים אותך וקונים לך מכונית חדשה לגמרי! אתה יוצא החוצה בריצה, אך עוצר מייד כשאתה רואה את הרכב. אין לו גלגלים! אתה רותח מכעס, ומבלה את הימים הבאים בבית, כשאתה מחמיץ פנים לכולם. איזו תועלת יש במכונית ללא גלגלים?
האם יכולה להיות תגובה הולמת יותר?
כן! צא החוצה, תעבוד, תרוויח קצת כסף, וקנה לעצמך גלגלים!
אנו נוטים למהר ולהאשים את הורינו על בעיות וחסכים שחווינו בחיינו. אך אנו בעצם מתנהגים כמו האדם שקיבל מכונית ללא גלגלים. האם הורינו עשו טעויות כשגידלו אותנו? בוודאי שכן! כל אדם טועה.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, ולהפיק מכך את המירב.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, את הטוב ואת הרע, ולנסות להפיק את המירב ממה שיש בידינו.
הטעויות שלהם אינן פוטרות אותנו מלהעניק להם יחס של כבוד. נדגיש זאת שוב, הם העניקו לנו את החיים.
אפילו אם אנחנו חולקים עליהם, עלינו להיזהר בכך. אסור לנו לתקן, להאשים או לסתור את דבריהם. עלינו להימנע מלדבר אליהם בקשיחות. אם הם אומרים דבר שגוי, במקום לומר: "אבא, אתה טועה", עלינו להיות עדינים יותר ולומר: "אבא, נראה לי ש...". הכוונה והגישה שלנו הן שעושות את כל ההבדל.
התמונה הרחבה יותר
כאשר אנו מקיימים את מצוות כיבוד ההורים, אנו למדים דבר חשוב ביותר. על ידי הכרת התודה כלפי הורינו, אנו לומדים כיצד להכיר תודה לאלוקים.
עשרת הדיברות שקיבל משה רבינו בהר סיני, חקוקות על לוחות הברית בשני טורים. בלוח הימני כתובות חמש המצוות שבין אדם לאלוקים (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל"), ועל הלוח השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחבירו (לדוגמא: "לא תרצח"). למרות זאת, מצוות כיבוד ההורים נמצאת בצד ימין, יחד עם המצוות שבין אדם לאלוקיו.
קיים קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם קב"ה.
אנו למדים מכך, שיש קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם. הבאת ילדים לעולם מלמדת אותנו על טוב-לב, משום שאנו נותנים להם באופן תמידי ובלתי אנוכי. אנו למדים גם על מידת הרחמים, משום שאנו סולחים להם גם כשהם עושים את השגיאות החמורות ביותר (ואפילו כשהוזהרו על כך מראש). אנו אוהבים אותם יותר מאשר את החיים עצמם.
הבורא נותן לנו באופן בלתי פוסק – כל פרח, כל טיפת גשם, כל נשימה, הכל מגיע ממנו. הוא סולח לנו גם כאשר אנחנו עושים טעויות חמורות (אפילו כאשר הוזהרנו על כך מראש). הוא אוהב אותנו יותר משהורינו אוהבים אותנו, ויותר משנאהב אנחנו את ילדינו. ההתמסרות הטוטאלית אותה אנו מקבלים מהורינו ומעבירים לילדינו, נותנת רק שמץ של מושג לגבי אהבתו של אלוקים אלינו.
ללמד ילדים כיצד לכבד
לכן עלינו ללמד את ילדינו כיצד לכבד אותנו. לא למענינו, כי אם למענם. זוהי הדרך היחידה בה יצליחו לפתח מערכת יחסים חשובה כל כך עם הבורא, מערכת יחסים אשר תלווה אותם בכל תהפוכות החיים.
הרמב"ם אומר שמצוות כיבוד ההורים נמשכת גם לאחר מותם. הכבוד כלפיהם צריך להמשיך ולהתבטא בתפילות, במחשבות, במילים ובלימודים שלנו.
מצווה זו נמשכת כל החיים, ואפילו לאחר סוף החיים. עלינו לשאוף כמיטב יכולתינו למלא אותה כראוי, ושכרה יהיה משמעותי מכאן ועד עולם.
קורס מזורז בכיבוד הורים
הדברים עובדו מספרו של הרב זליג פליסקין - "אהוב את רעך".
הסקירה הקצרה שלהלן מביאה את היסודות של כיבוד הורים. הכללים הפשוטים הללו עשויים להשפיע באופן משמעותי מאד על מערכת היחסים שלך עם הוריך.
- התייחס להוריך כאילו היו אנשים מכובדים מאד, גם אם אינם כאלה.
- דבר אל הוריך בטון רך ונעים. התלמוד (מסכת בבא מציעא, דף נ"ח ע"ב) מלמד אותנו שהונאת דברים חמורה מהונאת ממון. כלומר, לצער מישהו בעזרת מילים, חמור יותר מאשר לצער אותו מבחינה כלכלית. חמור יותר לשלול ממישהו את השמחה והכבוד שלו, מאשר את כספו. לעולם לא היינו מרמים את אמא שלנו, אך לעיתים קרובות מדי יוצאות לנו מילים קשות בשעת הדיבור.
- כבד את הוריך בכך שתקרא להם תמיד "אמא" או "אבא". לא מכובד לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים, כפי שלא מכובד להפריע להם בשעת השינה, לשבת במקומם הקבוע – בבית, בבית הכנסת, או בכל מקום ציבורי אחר.
- הגש להוריך אוכל ומשקה בהבעת פנים נעימה. קבל את פניהם כאשר הם נכנסים הביתה, ולווה אותם לדלת כשהם בדרכם לצאת.
אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך אם היא מתעללת או משפילה. בנושא זה ההתייחסות היא ברורה, אסור להורים להתנהג באכזריות לילדיהם, או לייסר אותם שלא לצורך.
אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך כאשר היא מתעללת או משפילה.
יותר מכך, אסור להורים ללחוץ יותר מדי על ילדיהם, ולהיות עסוקים מדי בכבוד המגיע להם. ההנחיה הזו עבור ההורים מתייחסת לכל סוגי הלחצים, כולל אלה הפסיכולוגיים, משום שלעיתים קרובות עלול להיווצר נטל עצום של לחצים ומתחים שמעמיסים ההורים על ילדיהם.
בכדי שמערכת היחסים בין ההורים לילדים תהיה תקינה, על ההורים לגלות הבנה, כבוד וסבלנות כלפי ילדיהם. כל ילד זקוק שהוריו יאהבו אותו, והכי חשוב, שיקבלו אותו כפי שהוא.
עובד מספרה של לורי פלטניק "Remember My Soul".
(55) אנונימי, 31/1/2010
כל הכבוד למי שכתב את זה !
אני ילדה בת 14 וכשקראתי את המאמר הזה הבנתי שאני לא מכבדת מספיק את הוריי ... המאמר הזה עזר לי להבין שאני צריכה לכבד יותר את ההורים שלי , ולעזור להם בכל מה שהם יצטרכו או יבקשו !! ושוב תודה רבה למי שכתב אתת זה אני בטוחה שהרבה ילדים יבינו את המשמעות של כיבוד הורים :)
(54) אימא פצועה, 28/1/2010
האם להיות הורה זה עד איפה שיכולים או עד איפה שמתים....
כבוד ההורים הוא ערך עליון אכן כאשר הכבוד הינו הדדי. הידעת שגירושין שקטים וחסרי מלחמות וחרבות מובילים ילדים לצאת ולשייף חרבות כנגד אימא שויתרה על המון ובכל המובנים החומריים והנפשיים לטובת עצמה . הידעת שיש ילדים שנולדו לאימא אוהבת ,דואגת ומגוננת וביום שהיא נזקקת לרגע של עזרה הם מוצאים חובה לקצוץ ולרסק את נשמתה בחוסר חמלה למצוקותיה הרפואיות - והיא מתכנסת בתוכה אך מתחילה לפתח פחד מכל קשר עם ילדיה. הידעת שמי שחזק בכוחנות אישית ובשיטתיות עקבית הוא / היא זה/זאת שזוכים לקבל הערכה וכבוד לצדה. הידעת שככל שאימהות מצליחניות בקרירה האישית ולא מתפרקות ביום מרוחות וסערות...לא מעמיסות כל קושי כלכלי או נפשי על ילדהן - הילדים מפתחים גישה שעיקרה הוא לערער לה את האימהות בכלל שיחה ובכל אמירה ופועלים בנחישות בבוטות ובחוצפה לגנות את רגש האמאהיות שבה. הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה ,מחקרים על מבנה המוח והולכותו לא יצליחו להשריש את המודעות של כיבוד אב ואם. כיבוד אב ואם היום לדעתי זוהי בחירה שילדים בוחרים או מתעלמים מלקיים. אין הורה שמוותר על ילדו ! מעניין למה בדור הזה מותר לילדים להתעלל בהורים ולגרום להורים להיות שכולים בעודם ילדים אלו בחיים? מעניין למה הורים רבים תחת התקפה והתניה אחרת הם ב"שבי " ומאויימים בסנקציות של החרמת נכדים ועוד... מענין שאין עדיין כל נוסחה מדעית לקבוע מי זו אימא טובה בכדי שלפחות ילדים יכלו לעשות את מידת ההשוואה המתבקשת. מעניין למה אנטרסים וחומריות מוחקים ערכים בסיסיים שעליהם חינכנו את הילדים. היגיע הזמן לדעתי להשכיל בחיים שעם ילדים צריך לעשות ולא רק במובן החומרי אלה בכלל הקשר איתם עד איפה שיכולים ולא עד אשר בגללם חולים ולבסוף גם מוקדם מאוד מתים. כמו שכתבת כאן ישנם פצעים שלמרות הסליחה והשכחה צלקות משאירים - אין כל זכות לא לילד/ה ולא לאף אימא או אבא לגרד פצעים כהנאה...ולחייב להרגיש שזה דבש וקרמה... ו
(53) בלה, 28/1/2010
ל-52
אני מבינה אותך, אבל שימי לב לשני דברים: ראשית, את מציינת שהשינוי ביחס לאביך החל מרגע שאת בעצמך הפכת להורה. לצערי עדיין לא התברכתי בזיווג וילדים, האים רק אז אוכל לכבד את הוריי? שנית, אני כלל לא מבקרת אותך ומודה לך על התשובה, אבל לכבד הורה לא צריך לנבוע מהפחד- איך ילדיי יתנהגו אלי? צריך לחנך לכבוד, צריך להוות דוגמא לכבוד ומפה בדיוק נובעת הבעיה שלי- ההורים שלי לא מכבדים אותי, הם מצפים ממני להיות מישהי שנוחה וטובה להם. בכך הם מבטלים אותי וכתגובה אני מתגוננת... ולא מכבדת אותם בחזרה. שוב, מתוך התגוננות, לא מתוך ילדותיות. אני רוצה לכבד אותם אבל אני נפגעת כ"כ הרבה ואני לא מצליחה לשחרר את מאגרי הכעס. מה עושים?
(52) אנונימי, 4/1/2010
תגובה ל- 50 ו- 51
התורה נותנת לנו את הכלים להתמודד עם העולם עם החיים , הכלים הנכונים הכלים המוסריים הכלים שיהפכו אותנו לאנשים טובים יותר. אינני שופטת אף אדם אך נדמה לי שדווקא במקום בו יש קושי לקיים את המצווה איפה שצריך להתמודד שם הרי בוודאי שירימו ידיים והתורה תראה כאילו כופה היא עצמה עלינו אך זוהי בדיוק האמונה הגדולה בקדוש ברוך הוא גם היכן שאדם לא מבין למה בדיוק חטא הגאווה שולט בו שם בדיוק צריך לתקן לכפוף את הראש ולעשות מבחינתך את השינוי אם לא איך נהפוך אנשים טובים יותר. גם אני התמודדתי במהלך חיי עם אב קשה מאוד שמספיק מבט שלו כדי להפחיד אותי עד היום שאני כבר אמא בעצמי והוא אדם זקן ובכל זאת עשיתי תיקון עם עצמי ואחרי שנים רבות של שנאה וכעס עם הפיכתי לאמא הסתכלתי על החיים אחרת והבנתי שיבוא יום וילדיי יראו איך אני מתייחסת אל אבא שלי וכך יתייחסו הם כלפיי ובכלל זה עשה לי רק טוב להפסיק עם הוויכוחים והריבים והכעס והשנאה וגם הוא למד להכיר אותי ולכבד אותי קצת יותר.
(51) בלה, 25/11/2009
בבקשה שמישהו יענה לי
אני יותר ממסכימה עם כותבי הערות 50, 49 ואני ממש מבקשת תשובה, האים כבוד לא מוגדר בכך שהוא הדדי? כיצד ניתן לכבד מי שלא מכבד אותי? שהרי כבוד איננו מכריח הסכמה, אלא קבלתי כשונה, כלגיטימי. ומה אם הילד לא "שומר בבטן" ומנסה להסביר להוריו את המקור לכעסיו במגמה להביא לכך שהוריו יכירו בו ויכבדו אותו, ואלו לא עושים זאת?