לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הכי אחי

הכי אחי

רק אירופה שביטלה את סמכותו של התנ"ך, הרשתה לעצמה סוף סוף לבצע את מה שהגה סבה הקדמון, עשיו.

מאת

על רבקה ויצחק עברו שנים ארוכות וכאובות,

עשרים שנה של ציפייה וגעגוע.

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק להלְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא".(בראשית כה':21)

חיים בידיעה כי מוטלת עליהם משימה של בניית אומה, ואין ילד, ואין ממשיך.

והנה זה בא:

"וַיֵּעָתֶר לוֹ הוַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת".(שם:24)

שניים, שני בנים, תאומים!

הראשון אדמוני, חיוני, עשוי ומושלם, והשני כולו רוח, כולו רחמים, אדם מתפתח.

שני ילדים שעליהם תוטל המשימה להקים אומה:

הראשון חזק עשוי ללא חת, שנראה כי יוכל להגשים את ההבטחה שנכחה כל הזמן באוויר:

"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן,לַאֲחֻזַּת  עוֹלָם".(שם, יז':8)

צייד, לוחם, בקי בהוויות העולם.

אדם טוטאלי, שהכל כשר בעיניו בהשגת מטרותיו.

המבקש למצות את עץ החיים, עד תום.

והשני, איש אמת, "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"השואף ומבקש להיאחז בעץ הדעת.

שילמד אותנו איך אפשר לחיות בעולם מסובך ומורכב, ולהישאר רחום ואמיתי.

יצחק קיווה כי יוכל לנתב את רוחו הסוערת של בנו העשוי, והעדיף את האיש החזק, זה שיוכל להנהיג.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".(שם:28)

הימים חלפו, והילד העשׂוּי ביקש הכל כאן, ומיד ועכשיו. הוא פרץ את כל הגבולות בניסיונו להשיג ולנכס לעצמו הכל, ומה שלא השיג בכוח, השיג בעוד יותר כוח.

הוא רצה הכל או לא כלום.

דרישת המוחלט עשתה אותו עייף, מיואש מהחיים ואומלל. אדם עייף, מיואש ואומלל לא יכול להנהיג עולם, "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה(שם:32).

מישהו אחר יצטרך לעשות את זה, אדם שמבין כי לא הכל מגיע לו, ושלא משיגים הכל בבת אחת, שיש לו סבלנות ואורך רוח, שמבין כי החיים הם תהליך, שנדרש בהם לא רק ידע וכשרון מנהיגות, אלא גם רחמים, הבנה והתבוננות, יעקב נאלץ לקחת את התפקיד, לקחת על עצמו את הבכורה.

אך האב לא ידע על חילופי התפקידים.

עברו הימים, יצחק הזקין והוא מבקש לברך בשפע את הבן שנראה לו הראוי להנהיג, כי שפע הוא עוצמה המאפשרת ניהול פוליטי. 

רבקה שולחת את יעקב להתברך, ויצחק הנבוך מגלה בבת אחת את פרצופו האמיתי של בנו הגדול.

עשיו צועק צעקה גדולה ומרה על הברכות שנלקחו ממנו, והכעס מתחלף במשטמה עזה,

אבל במפתיע, יחד עם המשטמה הוא ממשיך לחוש תחושת אחווה ליעקב "יַעֲקֹב אָחִי"(שם,41)

הוא דוחה את תוכניתו הרצחנית עד לאחר מותו של אביו, הוא רוצה להרוג, אבל לא מסוגל לממש.

 

מאות שנים טיפחו הנוצרים, שהם צאצאיו של עשיו, את הכעס והשנאה העזה הזו ליהודים,

השנאה עטה על עצמה פרשנות תאולוגית ואף קיבלה שם מכובד: 'דוקטורינת העד'

היהודים מוצבו במעמד נחות, ועברו השפלות והצקות ועלילות והטרדות, וגם פרעות ופוגרומים,

אבל לא הייתה השמדה טוטאלית כשיטה.

הנצרות מכירה כי שורשיה נטועים בספר התנ"ך, אי אפשר לכלות את מי שהוא בעל שורש משותף,

היהודים היו איפוא, עדים חיים ואות אזהרה מתמיד לנוצרים, מה עונשם של אלו המסרבים לקבל עליהם את הנצרות.

רק אירופה החילונית, יכלה ליצור את הפתרון הסופי.

רק אירופה שביטלה את סמכותו של התנ"ך, הרשתה לעצמה סוף סוף לבצע את מה שהגה סבה הקדמון, עשיו.

"יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי".(שם,41)

אבל עם ישראל, חי וקיים!

 

שבת שלום, אהבה ואחווה,

יהודית

 

16/11/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub