לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על טוקבקיסטים וא-לוהים

על טוקבקיסטים וא-לוהים

כל דבר שמזדמן לאדם לראות או לשמוע, נועד כדי ללמד אותו משהו – עד שאנחנו מתחילים לקרוא בין השורות...

מאת

אין ספק שמי שאוחז בידו עט [מקלדת] סופרים, מחזיק בידו גם כוח. המחשבות שמתרוצצות לו בראש, דעותיו האישיות, נקודות הראיה, השקפת העולם – כל אלה לובשים צורה של מילים, ומוצאים את דרכם אל הדף [המסך] ומשם אל אלפי קוראים.

כואב לך סבלם של הקשישים שיושבים בדד בבתיהם – תכתוב, ואולי מישהו יחליט לפעול. מפריע לך שמערכת החינוך בארץ מקרטעת ומחפשת שוב ושוב את המטבע מתחת לפנס – תכתוב, אולי מישהו יתעורר וישנה את המצב.

רוצה להעביר לאחרים נקודה שעוררה אותך ועזרה לך להשתפר – תכתוב, אולי מישהו יפיק מזה תועלת וחייו ישתנו לטובה, בזכותך.

ובכן, גם לי ניתנו מקלדת, מסך והזכות להיות בין אותם מביעי דעה בעלי כוח ההשפעה הפוטנציאלי. אז אני יושב, ומספר משהו שיוצא לי עמוק מתוך הלב. כותב במילים ברורות את דעתי. מנסה לעטות מסר רוחני במילים יומיומיות. כותב, מוחק, בודק. נותן לאשתי שתבדוק ותביע דעה (היא תמיד מרוצה). מעביר לעורך שיקרא (תמיד יש לו הערות), שישים לב למעידות ולטעויות, שישאל וידגיש פגמים וליקויים. וכך, הלוך ושוב, עד שהמאמר יוצא לדרכו הבלתי הפיכה, אל עיניו וליבו של הקורא.

לעולם לא אוכל לדעת כמה אנשים אכן קראו מה שכתבתי. לעולם לא אוכל לדעת אם המילים אכן עזרו, שינו, השפיעו. מדי פעם, מישהו מוסיף תגובה חביבה שמגלה לי פחות מטפח ממה שקורה מצידה השני של הרשת – תודה לך קורא חביב על שטרחת להעביר לי מסר; שמח לדעת שמישהו נהנה ממאמציי. יש קוראים שמעירים הערות ענייניות – תודה גם להם. בזכותם מתעוררות בי תובנות נוספות.

ואז, מגיעה תגובתו הנזעמת של הקורא שתמיד מוצא בין השורות בדיוק את מה שלא התכוונתי לומר

ואז, מגיעה תגובתו הנזעמת של הקורא בין השורות. הקורא שתמיד מוצא בין השורות בדיוק את מה שלא התכוונתי לומר. הערותיו של הקורא בין השורות, לעולם לא יעזרו לי לשנות את צורת הכתיבה – משום שאין שום סיכוי שאוכל להיכנס לראשם של כל הקוראים ולנחש מראש איזו מילה בדיוק תעורר אותם לחשוב שאני מתכוון לומר ש...

אני לא טוען שכותב ממולח אינו מעביר מסרים עקיפים רבים בין השורות. להיפך, ברור לי שמילים בודדות יכולות לשנות את כל המסר שנקלט אצל הקורא. ככה למשל, כשמישהו מתאר טיפוס המשתייך לקבוצה אתנית/דתית/חברתית מסוימת בתור אדם מקסים – אך מוסיף תוך כדי הערות מהסוג של: "מר X, בניגוד לאחרים בחברתו...." – מביע בעצם דעה שלילית על כל יתר האנשים באותה קבוצה.

הכותב יכול גם לבחור באילו מילים להשתמש כדי לתאר את אותה הסיטואציה בדיוק. הוא חופשי לבחור בין - דיון, ויכוח מילולי או אלימות מילולית. הוא יכול לבחור לתאר דמות של אישה כצנועה, משעממת או מוזנחת. ו'בעל הדעה' במאמרו יכול להיות, איש רוח או תלוש מן המציאות. חוזה או הוזה. נמרץ או אימפולסיבי.

כל זה מובן לי – ואף מעורר התנגדות מובנת. ובכל זאת, לפעמים יש לי הרגשה שקוראים מסוימים מדלגים על מה שכתוב בשורות ושמים לב רק למה שכתוב (לדעתם) ביניהן.

סיפרת על אדם דתי שעשה מעשה טוב? 'לא כל הדתיים כאלה צדיקים, לדעתי יש חילונים הרבה יותר טובים' – יכתוב לך מר בין השיטין. סיפרת על חילוני מדהים והוא ישאל 'מה ההתייפייפות הזאת, רבים אינם כאלה.'

רצית לספר על מקרה מופלא שקרה לחבר שלך – 'סתם סיפור נאיבי – פתי מי שמאמין', יעיר הטוקבקיסט בין השיטין. רצית לשבח איש חסד, והוא יבין מִבֵּין השורות שאתה פשוט מתכוון להמעיט בערכו של פלוני שמרבה אף הוא בחסדים.

רצית לספר על הזריחה, והוא ישאל מה יש לך נגד השקיעה

רצית לספר על הזריחה, והוא ישאל מה יש לך נגד השקיעה. על השקיעה, והוא ישאל באיבה גלויה 'למה אתה כזה גזען?!' (כן, הרבה פעמים ההקשר לא ממש מובן). מר בן השיטין יתפוס שורה בודדת או צירוף מילים, ויתייחס אליהן כאילו היו המוטו המרכזי והיחיד של המאמר. הוא יקשר דברים בצורה אסוציאטיבית, ויהיה משוכנע מעל לכל ספק שמכל הקוראים, הוא היחיד שהצליח לרדת לעומק דעתו של הכותב.

ההרגשה היא שהקורא הביקורתי מדי, אינו מסוגל להפיק תועלת מדברי הזולת, משום שבכל פעם בה משהו עשוי לעורר אותו, הוא מייד מדביר את רגש ההתפעלות בביקורת הקוטלת רגש זה בעודו באיבו.
 

***

ולפעמים נראה לי שאנחנו עושים בדיוק אותו הדבר לא-לוהים. אנחנו מתבוננים בעולם ורואים המון התרחשויות, חלקן מובנות יותר וחלקן פחות. אנחנו שומעים על אנשים שנעשו להם ניסים. על אנשים שקרו להם אסונות. על כאלה שהרוויחו ועל כאלה שהפסידו. על צער ואושר, כאב והנאה, בריאות וחולי, שגשוג וקמילה.

על פי חכמינו, כל דבר שמזדמן לאדם לראות או לשמוע, נועד כדי ללמד אותו משהו; כדי לעזור לו לצמוח. אין מקרה בעולם, ואם שמענו על פלוני שביתו עלה באש, זה צריך לעורר אותנו למשהו. אם שמענו על שלישייה שנולדה במזל טוב, גם זה צריך לבנות בנו משהו. כל שמועה, טובה או רעה, אמורה לעורר אותנו להתקדם ולהיות טובים יותר.

כדי להגיע לזה, עלינו לשאול את עצמנו כמה שיותר פעמים – מה אני יכול ללמוד מזה? מה זה יכול לתת לי? איך אני יכול להיבנות מהמידע שהגיע אלי? והתשובות כולן אמורות להוביל אל קרבה גדולה יותר לרוחניות, לטוב. לפעמים התשובה יכולה להיות רוחנית בלבד – כמו התגברות האמונה מסיפור נס הצלתו של מאן דהו. לפעמים היא יכולה להיות מעשית – עזרה ממשית לפלוני הנתון בצרה. לפעמים ההתעוררות תהיה תפילה, לפעמים שינוי עצמי. לפעמים שילוב של מעשי (את הכסף שלי אני לא אשקיע בצורה מסוכנת כמוהו) יחד עם פנימי (הכרת הטוב על שהדבר הובא לידיעתי לפני שהחלטתי מה לעשות עם כספי הירושה שקיבלתי).

אבל אז, מגיעים הקוראים בין השורות – וכן, הפעם אני מדבר עלינו עצמנו – ובמקום לשאול מה אני צריך ללמוד מזה? שואלים, למה זה מגיע לו? מה הוא צריך ללמוד? אנחנו מוצאים הסברים מדהימים בין השורות הבלתי כתובות של מעשי א-לוהים. הסברים שרק מקהים את ליבותינו ומרחיקים אותנו ממנו.

'בטח שהוא הפסיד את הכסף, הוא היה כזה גאוותן'; 'זה לא סתם שהבת שלהם חולה, גועל נפש איך שהיא מתלוננת על הילדים, שתלמד להעריך מה שיש לה'; 'הוא כל כך ביקורתי, מה הפלא שהוא מקבל ניסיונות כאלה, שילמד להתגמש מעט'; 'אשמתו שאין לו כסף, כאילו שחסרות משרות פשוטות היום – שיעבוד בבניין. מה יש, לא נאה לו?' ועוד, ועוד, ועוד...

הטקסט הוא סיפור אותו אנחנו כותבים ביחד על אדם שירד לעולם כדי לעלות

אנחנו אלופים בקריאה בין השורות. אנחנו אלופים בלהבין מה כולם צריכים ללמוד ממה שקורה להם, ולפעמים גם לא מתביישים לדבר על זה בינינו או אפילו להעביר את המסר ל'בעל המעשה' עצמו.

ועל כל זה, כך נדמה לי, היהדות אומרת – במקום להתעמק כל כך במה שכתוב בין השורות, בסיפורים שחלקים רבים כל כך מהם אינם מוכרים לכם, אולי תתחילו לקרוא את הטקסט עצמו. והטקסט הוא סיפור אותו אנחנו כותבים יחד – כן, אתם ואני – ומסופר בו על אדם שירד לעולם כדי לעלות. על אדם שמאז שנולד נשלחים אליו אלפי סולמות, והוא מחליט אם לעלות בהם או לרדת. אם לחפש תירוצים מדוע יש סולמות בעולם, או להבין שכל אחד מהם נשלח במיוחד בשבילו כדי לטפס ולהגיע לגבהים.

וכל השאר... נו, זה כבר סיפור אחר.

26/2/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) אנונימי, 31/10/2017 14:44

תודה על המאמר. יהי רצון שנזכה להתעלות ולהשתפר תמיד במגמתעליה

(7) ציפי, 31/1/2016 20:28

וואו. מיוחד ביותר.

תודה על נקודת המבט הלא שגרתית הזאת, שכמוה כעין הצצה אל אחורי הקלעים של מחשבותינו. סוג של התבוננות מהצד. תודה על זה.

(6) יוסי, 16/8/2014 20:29

יפה מאוד

(5) דבורה, 13/1/2013 20:39

מאמר חזק!

(4) בר, 11/3/2011 14:59

מקסים

זה כל כך נכון מה שכותב כאן נהדר

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub