לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פנקיסטית ליום אחד

פנקיסטית ליום אחד

חג הפורים מאפשר לנו להשתחרר מפחדינו ולחשוף את עצמנו.

מאת

בני אדם הם ללא ספק היצורים הכי מורכבים, משגעים, מרוממים, מתסכלים, מלהיבים ומעניינים שברא האל.

ודרך ההיכרות שלנו עם בני אדם אחרים: הקשוחים, המבולבלים, המקסימים – אנחנו לומדים הרבה על עצמנו. שם מונחת האפשרות הטובה ביותר שלנו לצמוח, בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא.

לפעמים נוח לנו יותר שלא מוצא חן בעינינו, ואז אנחנו מפנים את גבנו לאחרים, מסתתרים כל אחד בפינה שלו, לבד אבל בטוח. אנחנו כל כך מפחדים – מחשיפה עצמית, מפגיעה אפשרית, מדחייה או מצער.

אחד מגדולי רבותינו, רבן יוחנן בן זכאי, העביר לתלמידיו מסר חשוב על ערש חוליו. כשהם קרבו לשמוע את דבריו האחרונים הוא אמר, "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", שתחששו ממה שאלוקים חושב עליכם לפחות כמו שאתם חוששים ממה שבני אדם חושבים עליכם. נפלא! אחת הברכות החביבות עלי ביותר. משום שהיא מכוון בדיוק לטבע האנושי...

כמה זמן וכוחות אנו מבזבזים בשל החשש מה יאמרו עלינו (אף שסביר מאוד שהם לא חושבים עלינו בכלל!)? כמה מחשבות ודעות חשובות אנו שומרים בשקט כדי שלא ילעגו לנו? כמה חברויות לא התפתחו מעולם רק משום שאנחנו חוששים להציע? כמה הזדמנויות אנחנו מפסידים?

קשה מאוד לצאת מצורת החשיבה הזאת של פחד והכמיהה לאישור/ ל"לייק". פורים נותן לנו את ההזדמנות. ובדרך הכי מפתיעה.

באופן פרדוכסלי, אנו מרגישים הכי חופשיים להיות עצמנו דווקא מתחת לתחפושות (גם קצת שתייה לא מזיקה!). כשאנו חורגים מהלבוש היומיומי שלנו, אנו משתחררים גם מכל מערכות ההגנה והמחסומים שלנו.

אנחנו יכולים לבטא את הרגשות והדעות האמיתיות שלנו (לא לפוגעניות והביקורתיות שבהן: שום זמן לא מתאים לאלה!).

מותר לנו לומר לחברים ולמשפחות שלנו כמה הם חשובים לנו, מבלי לחשוש שאנחנו מדברים יותר מידי. בתחפושות של מרדכי או פרעה או האפיפיור (התחפושת החביבה על בעלי), אנחנו יכולים לחשוף את התקוות והשאיפות הכמוסות ביותר שלנו מבלי לפחד מגינוי או לעג. אנחנו יכולים לדבר על האל ועל רוחניות, ולא לחשוש שהנושא לא מתאים לחברה מעודנת.

אמנם אנו נצרכים למדי היומיום שלנו. אנו מחויבים לתקנות חברתיות ומקצועיות. אולם הן לפעמים נעשות בתי כלא לאני האמיתי שלנו, סוהרים לנשמותינו.

פעם בשנה, אני יכולה להיות מלכה, פייה או פנקיסטית ביקום אלטרנטיבי, ולטעום את החיים של נאמנות איתנה לאידיאלים שלי. אני יכולה לדמיין את המחויבות והקרבה. ובעולם הקטן שלי, אני יכולה להיות יותר מי שאני ומי שאני שואפת להיות.

מובן שאיננו יכולים ללבוש תחפושות פורים כל השנה, אך אולי נוכל לקחת אתנו את המסר, גם כשהחג נגמר והאחרונה מאזני ההמן נאכלת.

הפחדים והחששות שלנו כולם פנימיים. יש בחוץ עולם עשיר, עולם של הזדמנויות וקשרים, וכדאי שנאפשר לעצמנו להיפתח אליהם. נקבל בשמחה את החשיפה והפגיעוּת. נקבל בשמחה אפשרויות חדשות. ננסה את אזני ההמן האלה עם חמאת הבוטנים והשוקולד...

15/2/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) ל, 14/3/2016 07:50

התמונה גרועה !

(1) רחל, 29/2/2016 11:13

איזה מאמר מתוק מדבש!

באמת בגלל זה פורים אהוב עלי ביותר.. מרגיש שאנשים הולכים עם הלב שלהם בחוץ, ואיזה לב זהב זה!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub