רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

רוחניות

האם אנחנו בני חורין?

י׳ בניסן ה׳תשע״ו י׳ בניסן ה׳תשע״ו 18/04/2016 | מאת אהרן קרביץ

האם העולם המערבי באמת הביא לנו את החופש שהוא דוגל בו ושכל אחד מאתנו כל כך מייחל לו?

חירות. איזו מילה מדהימה. רעיון שהעניק השראה לכל כך הרבה אנשים, זרמים, תנועות ואומות בכל מקום ובכל זמן בהיסטוריה. מבט היסטורי מגלה שהתורה היא מבשרת החירות הראשונה בתולדות העמים. יציאת מצרים הייתה האירוע הדרמטי הראשון שחולל מהפך בתודעת האנושות ובישר את החופש לכל העולם. זו הייתה הכרזה שאין יותר מעמדות בין אנשים, אין עריצים ועבדים ואין יותר דיכוי וכבילה. העולם המודרני מושתת כיום על עיקרון החירות. זה העיקרון שהוביל את מבשרי המהפכה הצרפתית, את מייסדי ארצות הברית ואת מחוללי המהפכה הסוציאליסטית. הערכים המקודשים ביותר היום בחברה המערבית הינם חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

אבל היהדות, שלוקחת את הקרדיט על בשורת החירות, וביושר, משתמשת בפועל בשפה שונה לגמרי. למעשה היא מערכת די תובענית. היא מכתיבה לאנשים מה לעשות כמעט בכל רגע נתון, ועוד די הרבה מה לא לעשות. איך לדבר, על מה להסתכל, במי להתאהב (ובמי לא), על מה לחשוב, ואפילו איך להרגיש. כשמבררים מה היהדות תובעת, קשה להבין למה היהודים במצרים כל כך רצו לברוח משם...

העידן המודרני הביא אתו תפיסת עולם שונה ממה שהאנושות הכירה עד כה. כיום האזרח הוא במרכז, והמערכת כולה קיימת כדי לאפשר לו לנהוג על פי ראות עיניו תוך מינימום התערבות. אם בעבר היה צמית מוצא להורג בעוון "בגידה" על מילה שאמר שלא במקום, הרי שהיום אין ערך קדוש יותר מאשר הזכות להתבטא, להגיד מה שאתה רוצה על מי שאתה רוצה. כולל ראש הממשלה.

אבל דווקא אותה קידמה שנראה כאילו שהיא מביאה בכנפיה את החירות שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה, היא זו שגזלה מהאדם את הנכס האנושי הכי בסיסי: היכולת לחשוב. נכון, היא לא אומרת לאף אחד מה לעשות, איך לדבר או מה לחשוב. אבל התאגידים הגדולים, הקמפיינרים ומעצבי דעת הקהל יוצקים לאנשים תודעה על פי הצרכים שלהם ובכך מכתיבים להם מה לרצות. אם הם בדיוק משווקים עכשיו פנטהאוז מפלצתי בפרויקט יוקרה מסוים, הם יגרמו לך לחשוב שזהו חלום חייך. או שמימוש האושר הוא להחליף את הרכב מידי שנתיים או שטעם החיים הוא קוקה קולה.

כאדם מודרני אתה יכול לעשות הכל. לקנות מה שמתחשק לך, לגהץ כרטיס אשראי פי כמה ממה שיש לך, להביע דעה במדיה החברתית ככל העולה על דעתך. רק דבר אחד יהיה לך מאוד קשה לעשות: לשאול שאלות יסודיות. לתהות. לשבור מוסכמות ולנפץ הנחות מקובלות. האם יש לאדם היום שישים שניות כדי לשבת מול עצמו ולברר אם אלו הם החיים שהוא רוצה בהם, אם אלו הן המטרות שהוא הציב לעצמו שאליהן הוא מנתב חיים שלמים?

נראה שאנו חיים בתוך תבנית קבועה שאנשים בודדים עיצבו עבורנו. המשאלות והחלומות שלנו הוכתבו מראש והזמן החופשי שלנו מתחלק בין קריינית רדיו, כוכבי ריאלטי ורשתות החברתיות. החברה המערבית מפנקת אותנו, נותנת לנו הכל, העיקר שלא נצטרך לחשוב.

ליל הסדר הוא ליל השאלות. בלי ארבע הקושיות לא יכולה לבוא התשובה. הבן שואל "מה נשתנה". וזה לא רק בשביל התשובה, הוא הרי זוכר אותה משנה שעברה, זה כדי לשאול. לדעת שהוא צריך לחקור בכוח ההיגיון כל דבר שהוא רואה ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. השאלה היא מטרה בפני עצמה: היא משדרת מסר: תעצור! תתבונן, תברר ותחקור. אל תנוח עד שהתשובה לא תניח את דעתך. ואם היא לא הניחה את דעתך, נסה אופציה אחרת בצורה היותר טובה.

חירות אמתית היא היכולת לחשוב ולשאול, לקבל ולשלול. היהדות מעניקה לאדם את הכח להסתכל בבוז בקידמה ולהגיד: "לא תודה". לעבור ליד חנות מותגים או רשת מזון מהיר, ולא להתפתות. את העצמאות לבחור באורח חיים נכון וצודק, גם אם הוא לא מאוד פופולרי כרגע. בקיצור: לבעוט בעדריות ולהשתחרר מהקיבעון המנטלי החונק.

זה לא דבר חדש. גם היוונים הגיעו עם תרבות אדירה ומרתקת ואיימו לחנוק באמצעותה כל תפיסת עולם חלופית. והם הצליחו. ממלכות ואימפריות התפוררו לרגלי הקידמה היוונית, מלבד קומץ אנשים זעיר, המכבים, שחיו ליד מודיעין. גם הרומאים עבדו באותה השיטה ולמעשה הפיצו את הנצרות בכל אירופה בזמן שהערבים הפיצו את האיסלם בארצות המזרח. את המונח "חשכת ימי הביניים" כולנו מכירים, אבל ניתן לראות בארון הספרים היהודי שדווקא אצלנו באותה תקופה חשוכה, היו פריחה ושגשוג אדירים בתחום הספרות, השירה, הרגש והרציונל.

כך עבדו גם הנאצים, בכוח תעמולה אימתנית ובלתי פוסקת אשר השתלטה על מוחם של אנשים. אחת התמונות היותר מפורסמות מתקופת השואה האיומה היא של קצינים נאצים מתעללים ביהודי וגוזרים את זקנו. הצמרמורת מהסיטואציה מקשה עלינו להתבונן, אבל מי שמבחין בתווי פניו של הרב לא רואה שם פחד, השפלה או כניעה. העיניים שלו משדרות שלווה. הם אולי הצליחו לקחת ממנו את הגוף, אך לא את הרוח.

כשנגזר דינו של נתן שרנסקי, אסיר ציון לשעבר, להישלח לסיביר, פנה אל השופט ואמר:

"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי. אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה".

נתן שרנסקי, "לא אירא רע"

ליהודים הללו הייתה את היכולת לעמוד מול רוע אבסולוטי ולשמר בתוך תוכם על חירות מוחלטת. אותה חירות שאפשרה לעם משועבד ומדוכא לצאת ממצרים ולבנות חברת מופת חדשה, ואותה חירות שאפשרה לשרידי השואה ולמדוכאי הקומוניזם לזקוף את הראש ולבנות מחדש את מדינת ישראל.

מסתבר שבעוד דתות אחרות, קלילות יותר, נמחקו כליל מול כיבושים זרים, דווקא היהדות שתובעת כל כך הרבה היא זו ששרדה הכי הרבה. היהדות מעודדת לשאול את עצמך, לאתגר ולתהות. התרבות היהודית הצליחה ליצור לאורך ההיסטוריה כולה חירות מחשבתית גם מול דעת קהל, אופנה ועדריות. לאורך הדורות היהודי העדיף לאמץ את הלא פופולרי גם במחיר לעג ובוז מהסביבה. היה לו נכס חזק מאוד שנתן לו את הכוח לזה: הייתה לו את עצמאות החשיבה.

בהגדה של פסח נאמר כי חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ליל הסדר מחלץ אותנו ממצרי המחשבה ומוביל אותנו לחירות מחשבתית ועצמאות אמתית.

חג חירות שמח!

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן