לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האם אנחנו בני חורין?

האם אנחנו בני חורין?

האם העולם המערבי באמת הביא לנו את החופש שהוא דוגל בו ושכל אחד מאתנו כל כך מייחל לו?

מאת

חירות. איזו מילה מדהימה. רעיון שהעניק השראה לכל כך הרבה אנשים, זרמים, תנועות ואומות בכל מקום ובכל זמן בהיסטוריה. מבט היסטורי מגלה שהתורה היא מבשרת החירות הראשונה בתולדות העמים. יציאת מצרים הייתה האירוע הדרמטי הראשון שחולל מהפך בתודעת האנושות ובישר את החופש לכל העולם. זו הייתה הכרזה שאין יותר מעמדות בין אנשים, אין עריצים ועבדים ואין יותר דיכוי וכבילה. העולם המודרני מושתת כיום על עיקרון החירות. זה העיקרון שהוביל את מבשרי המהפכה הצרפתית, את מייסדי ארצות הברית ואת מחוללי המהפכה הסוציאליסטית. הערכים המקודשים ביותר היום בחברה המערבית הינם חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

אבל היהדות, שלוקחת את הקרדיט על בשורת החירות, וביושר, משתמשת בפועל בשפה שונה לגמרי. למעשה היא מערכת די תובענית. היא מכתיבה לאנשים מה לעשות כמעט בכל רגע נתון, ועוד די הרבה מה לא לעשות. איך לדבר, על מה להסתכל, במי להתאהב (ובמי לא), על מה לחשוב, ואפילו איך להרגיש. כשמבררים מה היהדות תובעת, קשה להבין למה היהודים במצרים כל כך רצו לברוח משם...

העידן המודרני הביא אתו תפיסת עולם שונה ממה שהאנושות הכירה עד כה. כיום האזרח הוא במרכז, והמערכת כולה קיימת כדי לאפשר לו לנהוג על פי ראות עיניו תוך מינימום התערבות. אם בעבר היה צמית מוצא להורג בעוון "בגידה" על מילה שאמר שלא במקום, הרי שהיום אין ערך קדוש יותר מאשר הזכות להתבטא, להגיד מה שאתה רוצה על מי שאתה רוצה. כולל ראש הממשלה.

אבל דווקא אותה קידמה שנראה כאילו שהיא מביאה בכנפיה את החירות שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה, היא זו שגזלה מהאדם את הנכס האנושי הכי בסיסי: היכולת לחשוב. נכון, היא לא אומרת לאף אחד מה לעשות, איך לדבר או מה לחשוב. אבל התאגידים הגדולים, הקמפיינרים ומעצבי דעת הקהל יוצקים לאנשים תודעה על פי הצרכים שלהם ובכך מכתיבים להם מה לרצות. אם הם בדיוק משווקים עכשיו פנטהאוז מפלצתי בפרויקט יוקרה מסוים, הם יגרמו לך לחשוב שזהו חלום חייך. או שמימוש האושר הוא להחליף את הרכב מידי שנתיים או שטעם החיים הוא קוקה קולה.

כאדם מודרני אתה יכול לעשות הכל. לקנות מה שמתחשק לך, לגהץ כרטיס אשראי פי כמה ממה שיש לך, להביע דעה במדיה החברתית ככל העולה על דעתך. רק דבר אחד יהיה לך מאוד קשה לעשות: לשאול שאלות יסודיות. לתהות. לשבור מוסכמות ולנפץ הנחות מקובלות. האם יש לאדם היום שישים שניות כדי לשבת מול עצמו ולברר אם אלו הם החיים שהוא רוצה בהם, אם אלו הן המטרות שהוא הציב לעצמו שאליהן הוא מנתב חיים שלמים?

נראה שאנו חיים בתוך תבנית קבועה שאנשים בודדים עיצבו עבורנו. המשאלות והחלומות שלנו הוכתבו מראש והזמן החופשי שלנו מתחלק בין קריינית רדיו, כוכבי ריאלטי ורשתות החברתיות. החברה המערבית מפנקת אותנו, נותנת לנו הכל, העיקר שלא נצטרך לחשוב.

ליל הסדר הוא ליל השאלות. בלי ארבע הקושיות לא יכולה לבוא התשובה. הבן שואל "מה נשתנה". וזה לא רק בשביל התשובה, הוא הרי זוכר אותה משנה שעברה, זה כדי לשאול. לדעת שהוא צריך לחקור בכוח ההיגיון כל דבר שהוא רואה ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. השאלה היא מטרה בפני עצמה: היא משדרת מסר: תעצור! תתבונן, תברר ותחקור. אל תנוח עד שהתשובה לא תניח את דעתך. ואם היא לא הניחה את דעתך, נסה אופציה אחרת בצורה היותר טובה.

חירות אמתית היא היכולת לחשוב ולשאול, לקבל ולשלול. היהדות מעניקה לאדם את הכח להסתכל בבוז בקידמה ולהגיד: "לא תודה". לעבור ליד חנות מותגים או רשת מזון מהיר, ולא להתפתות. את העצמאות לבחור באורח חיים נכון וצודק, גם אם הוא לא מאוד פופולרי כרגע. בקיצור: לבעוט בעדריות ולהשתחרר מהקיבעון המנטלי החונק.

זה לא דבר חדש. גם היוונים הגיעו עם תרבות אדירה ומרתקת ואיימו לחנוק באמצעותה כל תפיסת עולם חלופית. והם הצליחו. ממלכות ואימפריות התפוררו לרגלי הקידמה היוונית, מלבד קומץ אנשים זעיר, המכבים, שחיו ליד מודיעין. גם הרומאים עבדו באותה השיטה ולמעשה הפיצו את הנצרות בכל אירופה בזמן שהערבים הפיצו את האיסלם בארצות המזרח. את המונח "חשכת ימי הביניים" כולנו מכירים, אבל ניתן לראות בארון הספרים היהודי שדווקא אצלנו באותה תקופה חשוכה, היו פריחה ושגשוג אדירים בתחום הספרות, השירה, הרגש והרציונל.

כך עבדו גם הנאצים, בכוח תעמולה אימתנית ובלתי פוסקת אשר השתלטה על מוחם של אנשים. אחת התמונות היותר מפורסמות מתקופת השואה האיומה היא של קצינים נאצים מתעללים ביהודי וגוזרים את זקנו. הצמרמורת מהסיטואציה מקשה עלינו להתבונן, אבל מי שמבחין בתווי פניו של הרב לא רואה שם פחד, השפלה או כניעה. העיניים שלו משדרות שלווה. הם אולי הצליחו לקחת ממנו את הגוף, אך לא את הרוח.

כשנגזר דינו של נתן שרנסקי, אסיר ציון לשעבר, להישלח לסיביר, פנה אל השופט ואמר:

"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי. אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה".

נתן שרנסקי, "לא אירא רע"

ליהודים הללו הייתה את היכולת לעמוד מול רוע אבסולוטי ולשמר בתוך תוכם על חירות מוחלטת. אותה חירות שאפשרה לעם משועבד ומדוכא לצאת ממצרים ולבנות חברת מופת חדשה, ואותה חירות שאפשרה לשרידי השואה ולמדוכאי הקומוניזם לזקוף את הראש ולבנות מחדש את מדינת ישראל.

מסתבר שבעוד דתות אחרות, קלילות יותר, נמחקו כליל מול כיבושים זרים, דווקא היהדות שתובעת כל כך הרבה היא זו ששרדה הכי הרבה. היהדות מעודדת לשאול את עצמך, לאתגר ולתהות. התרבות היהודית הצליחה ליצור לאורך ההיסטוריה כולה חירות מחשבתית גם מול דעת קהל, אופנה ועדריות. לאורך הדורות היהודי העדיף לאמץ את הלא פופולרי גם במחיר לעג ובוז מהסביבה. היה לו נכס חזק מאוד שנתן לו את הכוח לזה: הייתה לו את עצמאות החשיבה.

בהגדה של פסח נאמר כי חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ליל הסדר מחלץ אותנו ממצרי המחשבה ומוביל אותנו לחירות מחשבתית ועצמאות אמתית.

חג חירות שמח!

17/4/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-5 דיונים

(5) אלישע בן אבויה, 6/6/2016 12:32

יהדות היא עבדות

יהדות ככל דת היא עבדות פיזית ורוחנית. והעבדות הרוחנית קשה בהרבה מהפיזית. לא המצוות הן עיקר השעבוד אלא האמונה בדברים שאינם קיימים כמו אלוהים והאמונה באיסוריו ומצוותיו שמשכנעות אנשים שהמציאות סביבם אינה נכונה למרות הראיות למכביר שיש בידיהם.

(4) יהושע, 20/4/2016 17:15

לא ברור מהמאמר

מצד אחד, המאמר מציין את כל המצוות והאיסורים שקייימים ביהדות. מצד שני הוא טוען שהיהדות נושאת בתוכה את החירות לחשוב ולשאול. לא ברור איך 2 הטיעונים מתיישבים זה עם זה. הרי האיסורים שביהדות אינם פתוחים לשאלות ולחקירה. היהדות אומרת אלה המצוות ואותן עליך לקיים, ואם לא אז תענש. אז איפה פה בדיוק החירות לשאול ולחקור?

אהרן קרביץ, 21/4/2016 12:58

המצוות הם כלים לחשיבה

שלום ותודה על פנייתך.

היהדות בעיני היא כלי אינטלקטואלי מדהים שמעניק דרור לחשוב, לשאול ולאתגר. היהדות מעולם לא אסרה לשאול שאלות ודוגמא לשאלות פילוסופיות המאתגרות את אושיות היהדות ניתן למצוא בשפע בארון הספרים היהודי כמעט בכל תקופה. היהדות גם מעניקה תשובות, ובודאי שלא נרתעת משאלות.

המצוות שהיהדות מצווה הן לא סתירה לחירות, אלא להפך. הן מעניקות כלים לאדם לחשוב ולפעול מתוך בקרה פנימית ומודעות עצמית גבוהה. וזאת אל מול שני כוחות מנוגדים המושכים את האדם כלפי מטה: אינסטינקטים ודחפים פנימיים של האדם, והאופנה.

לדוגמא: כאשר היהדות מצווה עלי "ואהבת לרעך כמוך" היא כמובן לא כופה עלי רגש. היא קודם כל ממליצה לי לאהוב את הזולת ומגלה לי שזה יתרום המון לאיכות החיים שלי (וכמובן גם שלו ושל הסביבה..) מעבר לזה היא מלמדת אותי שאפשר להגיע לרגש של אהבה ביחס לכל זולת, בנוסף היא גם מעניקה לי כלים לבנות את הרגש הזה ולהגיע אליו במקום לזרום אחר האינסטינקטים והדחפים המולדים שלי שלא תמיד הם מעודנים דיים בלי מאמץ ובנייה.. אדם שלא נחשף ליהדות נוהה באופן טבעי אחר הדחפים שלו, כך שלא בהכרח הוא יאהב כל אדם סביבו, כך הוא שוקע ברגשות שליליים שבסופו של דבר חוזרים גם אליו.

נכון, היהדות מצווה וגם אוסרת, אבל היא לא עושה את זה באופן שרירותי, היא צועדת יד ביד עם האדם ומלמדת אותו כיצד להתקדם לקראת חיים טובים יותר. בדיוק מהסיבה הזאת היה כבר מי שכינה את המצוות "עצות". כי יותר ממה שהן חוקים, הן עצות טובות לחיים טובים.
אם תרצה אשמח להרחיב יותר.

מאחל לך חירות אמתית וחג שמח!

(3) אורי, 20/4/2016 15:33

יישר כח

(2) שרי, 20/4/2016 08:31

עוצמתי ומרגש ונכון כל כך!!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub