• 17.5.2012 / כה' אייר תשע''ב
  • פרשת השבוע: בחוקתי

הם היו חברים טובים... אבל מאז זרמו מים רבים בחייהם. הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה, ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.

מאת זוהרת כהן

הם היו חברים טובים, פעם.
פעם... הוא ניסה להיזכר מתי.
מים רבים עברו מאז בנהר השכונתי, זה בטוח.

הוא נזכר כשהם הכירו, ביום הראשון בפנימייה.
היה לו חיוך משגע, והוא עזר לו לסחוב את הדברים.
"אתה לא נוגע במזוודות, אתה שומע?", אמר לו בחיוך.
הוא היה קטנצ'יק, וחברו היה כזה גברתן.
הם דברו בלילה, בחצר, על המטרות שלהם בחיים,
ולראשונה מצא אדם שבאמת הבין אותו,
והתמלא בתחושה של אושר.

היו אלה ימים יפים...
אבל מים רבים עברו מאז,
והמון דברים מלוכלכים ביחד איתם,
מרביתם באשמתו.
עכשיו הם כבר לא נקראים חברים.
הם אפילו נקראים... יריבים.
הוא לא רצה להתוודות -
אבל הוא התגעגע, אוהו התגעגע.

פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו
במטרה לבקש סליחה.
הוא בא לנקוש, ונעצר.
בא לנקוש, ונעצר.

אנשים עושים כל-כך הרבה טעויות בחייהם,
והדבר המינימאלי שנדרש מהם הוא להתנצל.
הוא מעולם לא ידע שזה כל-כך קשה,
זה הכריח אותו להתוודע לכישלון שלו,
ולהודות כמה הוא היה מושחת.

לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת,
כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו:
"חבר, אתה חסר".
הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה,
ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.

יום אחד החליט שדיי, זהו, הגיע הזמן להפסיק.
ולראשונה בחייו באמת נקש בדלת.
אישה צעירה פתחה לו את הדלת ושאלה לשמו.
הוא אמר לה.

"בעלי השאיר לך פתק", אמרה.
הוא פתח אותו: "חבר יקר,
דע לך כי למרות הריב בנינו - מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך,
אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעותך... הייתי אידיוט.
וכשבאת פעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון,
התפללתי שתדפוק ולא דפקת.
כשהסתובבת- רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל. הייתי קפוא.
ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי.
אם אתה קורא מכתב זה- סימן הוא שהגעת שוב,
רציתי רק שתדע כי סלחתי."

"מתי בעלך חוזר?", הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".
"בעלי?", היא גיחכה גיחוך מריר כזה, בלתי ברור.
"בעלי נפטר. הפתק היה בצוואתו".

 

אנו מפרסמים מאמרים חדשים מדי שבוע.
לחץ כאן לעבור לעמוד הראשי של aish.co.il
לחץ כאן לאתר החגים של aish.co.il

פורסם ב: 15/9/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 15 תגובות ב-15 דיונים

(15) אביבה, 19/1/2011 06:46

מדהים...אני בוכה כאן

מאוד מרגש עד דמעות הסיפור נגע לליבי הסיפור מוכיך בכך שצריך להיות בני אדם טובים יותר סלחניים יותר בני אדם מוסרים והגיע הזמן להתוודא חטאינו,שקרינו,חולשותינו אני רוצה לבקש מ- מאירה שירית דנית אופירה גילה מילית מרינה קסם שולה סליחה!

(14) , 17/9/2010 11:22

עצוב:(

תלמדו לסלוח,,,הסיפור כל כך אמיתי כל כך כאוב ,,, גמר חתימה טובה לכולם וסליחה,,,

(13) אנונימי, 16/9/2010 10:44

סליחה באחור

קראתי בענין , אך בסוף עמדו דמעות בזוית העינ יים....

(12) שולה קסם שירן, 16/9/2010 08:40

הסיפור לכיפור - סליחה באיחור

מוסר השכל עמוק לכל מי שקורא את הסיפור. תודה למי ששלח שולה קסםשירן

(11) מרינה, 15/9/2010 16:11

אנשים!! הגיע הזמן ולהוודות על החטאים שלנו!!!!!!!!!! לעמוד מול בורא עולם ולהטחרט!!! צומועיל לכולנו!=]

אווף צזה סיפור עצוב... אבל יש מכרים כאלה בחיים.. אנשים!! קוומו! עורוו!!!! הגיע הזמן להודות לה' יתברך ולהתוודות על חטאינו!!!!! באמת אנשים באוו נקווה שלכולנו תהיה שנה טובה ומתוקה..... שנה של אושר בריאות ופרנסה טובה...... צומועיל ויעיל לכולנו!!!=]

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • השם והכתובת נשמרים במערכת ובשום אופן אינם מועברים הלאה.


  • 2000
שלח תגובה
stub

אודות המחבר

זוהרת כהן

זוהרת כהן עוסקת בפרסום ועריכת תכנים שיווקיים וסטודנטית לתסריטאות בבי"ס לקולנוע "מעלה". בשעות הפנאי: כותבת, מצלמת, יוצרת, מנגנת וחולמת.

ספרה "על דברים שאיבדנו בדרך" עוסק בפחדים ובחולשות שאיננו מודעים להם או שאין לנו את האומץ להודות בקיומם, אך גם בחוזק האנושי וביכולתו של האדם לשרוד את מרוץ החיים. ברבים מהקטעים, אתה חש שהטקסט ניצח אותך, ולמרות זאת אינך כועס, משום שהוא עושה זאת בנעימות, ומשום שאינך ה"אשם" היחיד. אתה מבין שלא רק אתה איבדת דברים בדרך, כולנו מאבדים. הספר מהווה מעין סריקת סי.טי. מהירה של רגשות מחשבות והרהורים, ובסוף כל אחד מהם - הבזק האור של תובנה אחת חזקה, ששווה אלפי שעות של חיטוט ותהייה. הקטעים עוסקים בחיי היום יום שלנו, ביחסינו עם ההורים, החברים, הילדים שלנו, ובעיקר ביחסינו עם עצמנו.

הקליקו כאן לרכישות הספר

 

מאמרים נוספים:

מודעות חסות