לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שנה טובה מאוד

שנה טובה מאוד

למה תתכוונו כשתאחלו בפעם הבאה "שנה טובה"...

מאת

השבוע האחרון לשנת תשע"ו טס במהירות הבזק, כאילו מישהו החליט שזהו, השנה הזו כבר צריכה להסתיים ודוחף אותה במלוא הכח קדימה בציר הזמן, דווקא בעת בה אתה רוצה עוד שנייה לעצור את הזמן, להתבונן פנימה, לבדוק מה היה, לבקש סליחה, לפגוש את המלך בשדה קרוב כל כך אליך, לשוח עימו בנחת ובשקט, לבקש על נפשך, לבחון מה היית רוצה לשנות ולבקש מאבא שייתן לך צ'אנס נוסף, כי אתה יודע שלא תמיד קיימת את ההבטחות שהבטחת באלול שעבר, ולא תמיד עצרת בלשונך, ולא תמיד היית רב-חסד כמו שרצית להיות, ולא תמיד דנת את האחר לכף זכות וכעסת גם שלא לצורך, ואתה רוצה רק עוד רגע, אי אפשר כל כך מהר.

צריך שלוות נפש בשביל זה, את היכולת להתמקד, להתכוונן, להיות שם לא רק עם הגוף אלא גם הנשמה אבל הזמן לא עוצר. עוד יום של אלול עבר וכל זה קורה בתוך מרוץ החיים והמחויבויות לעבודה ולמשפחה ולבית ולאנשים שצריכים אותך בדיוק עכשיו ואין לך את האפשרות לנסוע הרחק הרחק אל ההרים הגבוהים או לשדה השקט בו המלך נמצא, לעצור הכל ולהיות שם אתו ועם עצמך.

וכבר איחולי ה"שנה טובה" מתחילים לעוט עליך מכל עבר; בפייסבוק, במיילים, בוואטס-אפ בסמסים ובעל פה, ואתה עוד לא ממש מוכן. כמו ההכנה לתפילה, כשלוקחים כמה דקות על מנת שיצאו הדברים מהלב ויגיעו למרומים, גם כאן אתה מרגיש שאי אפשר לברך "שנה טובה" ללא כוונת הלב או כשהמתברך עסוק כרגע בדברים אחרים וצמד המילים הנפלאות הללו, רק שתי מילים, המקפלות בתוכן עולם ומלואו ייאמרו כהרף עין ויגוזו להן בתוך המלל האינסופי בו אנו חיים בכל ערוץ תקשורת אפשרי.

שנה זה זמן ארוך. אפשר בה לשנות, אפשר בה לישנות (לחזור על), אפשר לישון בה, אפשר להצטרף לזרם ההמון ולנוע בציר הזמן מבלי לחשוב יותר מדי ואפשר להפוך אותה באופן אקטיבי לשנה מיוחדת ויקרת ערך שלא תחזור כחלק ממסע הנשמה בזמן הקצוב לה עלי אדמות. על מנת להפוך אותה ל"טובה" נדרשת הכנה, התכוונות והתכווננות. חודש אלול הוא כמו החזרות האחרונות של התזמורת לפני המופע הגדול בו כל נגן עושה כמיטב יכולתו על מנת להכין את הכלי שלו שיהיה המדוייק ביותר, המתוקן ביותר, היפה ביותר ובעל הצליל הערב ביותר על מנת שבערב הגדול הוא יהיה חלק הרמוני מהתזמורת שמבצעת חד פעמית את היצירה הייחודית של השנה הזו. שנה הבאה כבר תהיה יצירה חדשה, אולי חלק מהנגנים יתחלפו, ישתנו הכלים, יתחלף האולם ואולי גם המנצח.

אז מה יהפוך את היצירה הזו ל"טובה"? אני משחזרת במהירות את כל ה"שנות טובות" ששמעתי או קראתי בימים האחרונים ומנסה להבין למה התכוון המשורר.

בפשט אני מבינה – טוב זה ההפך מרע. אבל אי אפשר להגדיר ברכה רק בלהבין מה ההפך שלה.

כשאלוקים ברא את העולם הוא התחיל את היום בדיבור: "ויאמר" , העולם נברא בדיבור. דיבור שיש בו בריאה של יש מאין. דיבור שיש בו אבחנה וגבולות, דיוק וסדר. ובסופו של יום התבונן האל במעשה ידיו ורק כשהיה שבע רצון סיים את עבודתו במילים: "וירא אלוהים כי טוב" (בראשית א').

"הטוב" הזה שאלוקים רואה הוא התמצית של חיות וקיום העולם והאדם. הוא המושלם ביותר שהיה יכול לייצר על מנת שלברואיו יהיה את כל הדרוש לחייהם. אבל לפני הקביעה "כי טוב" יש התבוננות, ראייה, מחשבה. כך שישה ימים (למעט היום השני) "רואה" האל את שברא ומחליט כי טוב, וביום השלישי אפילו פעמיים כי טוב. וביום השישי, לאחר סיום הבריאה שוב אלוקים "רואה" ואפילו מגדיל את הטוב: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א' לא).

חז"ל דורשים ואומרים כי בתוך הטוב הזה מסתתר גם רע; העולם נברא כתערובת של טוב ורע; (בראשית רבה ט)

"הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע...
הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת יסורין...
הנה טוב מאד, זו גן עדן. והנה טוב מאד, זו גיהינום...
הנה טוב מאד, זה מלאך חיים. והנה טוב מאד, זה מלאך המות...
הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת הפורענות"

כשמסתכלים על חייו של אדם ממבט של רצף ואחידות גם החלקים הקשים בחיים פתאום מובנים יותר, ואף נותנים משמעות לחייו של אדם.

קשה לעכל זאת; אם כבר נברא עולם חדש, מדוע הוא לא יכול להיות רק טוב?

הרב קוק זצ"ל מלמד אותנו משהו חשוב מאד על הפסוק "והנה טוב מאד" (והאם לא היינו רוצים שהשנה שלנו תהיה ממש טובה מאד?). הטוב והרע, כך לדבריו, אינם תלויים רק במצב האובייקטיבי של האדם אלא גם בנקודת מבטו. ומנקודת מבטו הפרטית המצומצמת אפשר לראות רק חלק מהשלם, ולכן ניתן למצוא בה גם רע. אולם מנקודת מבט רוחנית אפשר לראות את השלם: "את כל אשר עשה". אין כאן פירוד בין טוב לרע, אלא כשמסתכלים ממעוף הציפור על חייו של אדם ממבט של רצף ואחידות גם החלקים הקשים בחיים פתאום מובנים יותר, ואף נותנים משמעות וערך לחייו של אדם. (אורות הקודש ב' תנג).

ראש השנה, א' תשרי, מסיים את ששת ימי הבריאה והוא היום בו נברא האדם. ובהיותנו ברואים בצלם אלוקים גם אנו רוצים להסתכל על מה שבראנו בשנה האחרונה ולומר "כי טוב". בחודש הסליחות אנו מוזמנים לעשות עם עצמנו תהליך של בירור עמוק, להסתכל במכונה המופלאה הזו הנקראת "אדם", בליבה ונשמתה. לאחר ש"אמרנו" את שאמרנו בשנה האחרונה ו"ראינו" את אשר ראינו בה, נוכל לבחון: האם היה זה "טוב"? באותה הזדמנות נסתכל גם על הרע, נבקש מהאל ומאנשים שפגענו בהם סליחה ומחילה, ונבקש להתחיל הכל מהתחלה עם נפש זכה וטהורה.

אנו מברכים את חברינו ומשפחתנו ב"שנה טובה". אז הפעם הזאת, לקראת שנת תשע"ז, שתהיה לכולנו התעוזה לאחל קודם כל לעצמנו "לראות" ולקבל את כל מה שבראנו מתוכנו "את כל אשר עשה",  גם את החלקים הפחות טובים שבנו, את כל כולנו, ולאחל לעצמנו: "כי טוב", ואפילו: "טוב מאד", עם רצון וכוונה אמיתית שיתחדשו בקרבנו בשנה זו.

שתהיה לכולנו שנה טובה מאד!

29/9/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub