לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תקיעות השופר של דון פרננדו אגולר

תקיעות השופר של דון פרננדו אגולר

כיצד קהילה שלמה של יהודים הצליחה לשטות באינקוויזיציה הספרדית ולשמוע קול שופר.

מאת

ב-2 באוגוסט 1492, יצא מספרד מלח צעיר בשם כריסטופר קולומבוס. כשספינתו עזבה את נמל סביליה, הוא הבחין במשהו מוזר: אלפי גברים, נשים וילדים נדחסו נואשות לתוך סירות וספינות.

יום זה היה התאריך האחרון ליציאת יהודים מהממלכה הספרדית. המלך פרדיננד והמלכה איזבלה כבשו לא מזמן את כל ספרד, והחליטו להפוך את ממלכתם למדינה נוצרית טהורה. לאף יהודי לא נתנה רשות להישאר. אלפים נמלטו בייאוש, כשהם נוטלים עמם רק את מה שהם יכלו לשאת עמם. תוך מספר ימים, הקהילה היהודית הספרדית, שפרחה ושגשגה במשך מאות שנים, נגוזה. בתי כנסת נסגרו. בתי הספר היהודים ננעלו. בתיהם הנטושים של היהודים הבורחים נלקחו על ידי שכניהם הגויים.

בשבועות והחודשים שבאו אחרי גירוש יהודי ספרד, נראה כאילו החיים היהודים בספרד גוועו לחלוטין. אולם לא כל יהודי ספרד ברחו בשל הגזרה הגורלית. אפשר היה להישאר בספרד, אולם התנאים לכך היו מרתיעים: כל יהודי שרוצה להישאר בביתו צריך לקבל על עצמו את הנצרות, ולעזוב כל מצווה או הנהגה יהודית.

יהודים רבים חיו כנוצרים כלפי חוץ, אולם דבקו בשמירת המצוות היהודיות בסתר. בלילות שבת, היהודים הנסתרים היו מכסים את חלונות בתיהם, כדי שהשכנים לא יוכלו להציץ פנימה ולראות כיצד הם מדליקים נרות שבת. הנשים היהודיות היו אופות את חלותיהן בסתר, ובעליהן היו לוחשים את מילות הקידוש.

היהודים הסמויים האלה ידעו שחייהם בסכנה, אם איזה שכן ישמע אותם ממלמלים תפילות יהודיות או שעובר אורח יגלה שהם נהנים מסעודת חג. האינקוויזיציה הספרדית החלה שנים קודם, כשדווח על סדר פסח חשאי שנערך בקרב היהודים האנוסים: כל יהודי שנחשד בשמירה על דתו היה מעונה עד להודאה, ואז מועלה על המוקד. אלפי יהודים ספרדים כבר נרצחו בהוצאות פומביות להורג. שריפה פומבית של יהודים הפכה לכל כך נפוצה, שהיא זכתה לשם 'אוטו דה פה', וההשתתפות במפגנים האלה הפכה לבילוי לאומי פופולארי.

למרות שיהודיה הנסתרים של ספרד קבלו את הנצרות למראית עין, הם מעולם לא זכו לאמון. שכנים וכמרים הבחינו שהם ממשיכים לשמור על יהדותם, והיו תמיד ערניים לכל גילוי של מנהג יהודי. הספרדים קראו ליהודים האלה "מראנוס", מונח מבזה שמשמעותו "חזירים", ורבים היו מחפשים בשקיקה אחר כל רמז להתנהגות יהודית, כדי להעביר אותם לאינקוויזיציה.

המנצח של ברצלונה

ובכל זאת, בברצלונה הייתה קבוצה גדולה של יהודים שהמשיכה לדבוק במסורתם העתיקה. איננו יכולים לדעת היום כמה בדיוק מיהודי ברצלונה המשיכו לשמור על דתם, אולם לפי הסיפור הבא, שהועבר מדור לדור, היה מדובר במספר משמעותי.

דון אגולר המשיך לחיות כיהודי, למרות שמשמעות הדבר הייתה שהוא עלול להיעצר בכל רגע

דון פרננדו אגולר היה יהודי חשוב בברצלונה. בתור המנצח על התזמורת המלכותית היוקרתית בעיר הזאת, הוא היה יהודי מכובד, עשיר ובעל מעמד. כשנחתה הגזרה לגרש אותו ואת בני עמו מספרד, דון אגולר בחר להישאר. הוא קיבל עליו את הנצרות למראית עין, אולם יחד עם זה החליט החלטה נועזת: בפרטיות, דון אגולר, כמו יהודים ספרדיים רבים, לעולם לא יעזוב את אמונתו. דון אגולר המשיך לחיות כיהודי, למרות שמשמעות הדבר הייתה שהוא עלול להיעצר בכל רגע.

בכל לילה, כאשר הוא היה שב לביתו, הוא היה נושק למזוזה שהוא הטמין בין קורות הרצפה בביתו. הוא הקפיד לאכול מזון כשר ולשמור על החגים היהודיים. ככל שחלפו השנים, נהיה יותר ויותר קשה לשמור על מצוות הדת, אולם דון אגולר – כמו יתר יהודי ברצלונה – עשה ככל יכולתו. למרות שלא נותר בעירו בית כנסת, קבוצות של יהודים היו נפגשות בסתר, מתוך סכנת חיים, ללחוש את תפילותיהם. לא נותרו בתי ספר יהודיים בספרד, אולם המשפחות עשו ככל יכולתן כדי להעניק לילדיהם חינוך יהודי. במשך שנים שוחקות הקהילה היהודית המשיכה לדבוק במספר גדול ככל הניתן של מצוות.

עם זאת, היו דברים שכמעט בלתי אפשרי היה לשמור. אחד מהם היה שמיעת קול שופר. בכל ראש שנה ויום כיפור, היהודים האנוסים של ברצלונה ומקומות אחרים, היו נאספים לתפילות. בראש השנה הם היו אוכלים יחד סעודות חג בסתר. ביום כיפור הם היו ממשיכים לנהל את עסקיהם כרגיל, מבלי שאיש ירגיש שהם צמים. אולם קול השופר רם, שלא נדבר על 100 תקיעות שנוהגים לתקוע בכל אחד משני ימי ראש שנה. אם הם יעשו זאת, זה יוביל למעצר מידי, עינויים ומוות.

סימפוניית השופר

חמש שנים ארוכות אחרי גירוש ספרד, חמש שנים של שמירת מצוות בסתר, של חיים כפולים, דון אגולר מצא הזדמנות. בשנת 1497, הוא הודיע שביום ראשון, ה-5 בספטמבר, הוא ינצח על התזמורת המלכותית של ברצלונה, בקונצרט מיוחד שהוא הלחין. מדובר היה ביצירה שונה מכל מה שנשמע עד כה בספרד. היא נועדה, לפי דבריו, להיות חגיגה של עמים ותרבויות. כל כלי שהומצא אי פעם בעולם, לא משנה כמה רחוק, ינגן בסימפוניה.

בערב הקונצרט, אולם התזמורת המה מפה לפה. ההתרגשות סביב יצירתו המיוחדת הייתה כה רבה, ורבים מהמשתתפים היו "מראנוס", אולם ככל הנראה העובדה שרבים כל כך מהם הגיעו לאירוע, לא עוררה שום חשד. כשהמסכים נפרדו, הקונצרט החל כמתוכנן.

המוזיקה של דון אגולר הייתה מעניינת. נאמן לדבריו, הקהל שמע מגוון רחב של כלי נגינה. היו שם פעמונים וקרנות, כלי מיתר ומבחר תופים. ואז, באמצע הקונצרט, אחד מנגני התזמורת, ששמועה לא מבוססת טענה שהוא אחד מהיהודים האנוסים, עלה על הבמה ובידו כלי מוזר למראה: קרן איל.

ה"מוזיקה" של דון אגולר אפשרה לאנוסים לקיים, לראשונה מזה שנים, את מצוות שמיעת קול שופר

הנגן קירב את הכלי אל שפתיו, והחל לתקוע בו. תקיעה, שברים, תרועה. כל צליל של תפילת ראש השנה הדהד באולם, מאה תקיעות בסך הכל. רוב הקהל התלהב מביצועיו הווירטואוזיים של הכלי הלא מוכר. אולם עבור היהודים האנוסים שבקהל, ה"מוזיקה" של דון אגולר אפשרה להם למלא לראשונה מזה שנים את מצוות שמיעת קול שופר.

5 בספטמבר 1497, היה האחד בתשרי ה' אלפים רנ"ח – ראש השנה.

אין לנו הרבה מידע על דון אגולר. יש אומרים שהוא נעצר זמן קצר אחרי הקונצרט והוצא להורג בסתר, כדי שהחדשות על הריגתו לא ייוודעו לציבור. אחרים טוענים שהוא המשיך לחיות עד שיבה וגבורות, תוך שמירה על מצוות דתו היהודית.

כל שידוע לנו הוא מעשהו הנפלא בראש השנה, לפני למעלה מ-500 שנים, כשבערב אחד הוא אפשר לקהילה שלמה של אנוסים לקיים את מצוות שמיעת שופר.

מקורות עיקריים: ספר התודעה של הרב אליהו כי טוב, ומאמרו של הרב סטיוארט וייס בג'רוזלם פוסט. הערה: לא קיימת שום עדות כתובה להתרחשות הזאת, שמו של דון פרננדו אגולר והאגדה על מעשיו בספטמבר 1497, הועברו מפה לפה במשך מאות שנים. למרות שאין ביכולתנו לאשר את פרטי האירוע, דורות של יהודים טוענים ש"קונצרט" ראש השנה המדהים הזה אכן התקיים.

6/9/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub