לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הרגעים האחרונים

הרגעים האחרונים

האם השנה הזאת תהיה בעיניכם הצלחה גדולה או כישלון? במידה רבה זה תלוי בשבועות הבאים.

מאת

יצאנו עם המשפחה לאחד מפארקי השעשועים. זה התחיל כמו תמונה מושלמת - שתי הבנות הגדולות שלנו עלו על הגלגל הענק עם אשתי, ואני נשארתי למטה עם עגלת התינוק, וניסיתי לצלוף בכוכב אדום בעזרת רובה אויר. צפינו בהצגה ובאקרובטים, עלינו על הסחרחרה, שתינו כמות מדהימה של אורנג'דה, וראינו איך הילדים רוכבים בסיבובים על "אופנועים", עד שכולם הסתחררו.

החלק הכי מוצלח הייתה פינת הלטיפה. כרעתי לצד בנותיי ועקבתי אחר ההנאה שעל פניהן. הסברתי להן איך ייצרו את הסוודרים שהן לובשות בחורף מצמר של כבשה, ואז מיששנו את "הסוודר של הכבשה". הקשר שחשתי כלפי ילדיי באותו רגע היה כל-כך עצמתי וטוטלי, שפניתי אל אשתי ואמרתי לה, "אלה החיים האמיתיים!"

אבל אחרי שניצְלנו בשמש במשך כמה שעות, הילדות התחילו להיות נודניקיות. נראה כאילו הבקשות שלהן נובעות בזרם אינסופי של "אפשר לקנות קולה? אפשר לעשות את זה עוד פעם?" היום המקסים שלנו התחיל להתפורר במהירות, וידעתי שאנחנו חייבים להגיע למכונית, ובהקדם. ובכל זאת, מכיוון שנותרו לנו כרטיסים מיותרים לעוד כמה מתקנים, החלטנו לנצל אותם עד תום.

עליתי עם בתי הגדולה על מטוס זעיר שעלה וירד, ולא נתתי לבקשה שלה "תוריד ממני את היד" להטריד אותי, למרות שהיא בקשה קודם שאני אחבק אותה כי היא פוחדת. שמרתי על קור רוח גם כשהיא בקשה ממני "להפסיק לעשות קולות", למרות שקריאות ההנאה שלי הושמעו רק מתוך ניסיון להגביר את ההנאה מהטיסה המשעממת והחוזרת על עצמה. אבל כשהיא אמרה לי "אתה יודע, בכלל לא רציתי שתעלה איתי למטוס!" הרגשתי שאני עומד במבחן עצבים רציני. כל כך התאמצתי שהיא תיהנה, עד שהרגשתי כאילו היא ממש סוטרת בפניי. אבל היום כמעט הסתיים ואני באמת רציתי שהוא יסתיים בכיף.

איכשהו, תמיד בסופו של כל דבר נהדר מופיע המכשול הזה, ומנסה להרוס את כל הישגינו עד אז. ובאותו רגע, או שאנחנו טובעים או שאנחנו שוחים. הרגעים האחרונים האלה יכולים לקבוע אם כל מה שעברנו ייקבע לנצח בזיכרון של כולנו בתור חוויה נהדרת או כישלון נוסף.

סוף השנה

בתור עם, אנחנו נמצאים עכשיו ברגעים אחרונים כאלה. אלול, החודש הנוכחי, הוא קצה זנבה של השנה, הימים האחרונים לפני ראש השנה, בהם אנחנו סוגרים את השנה הרוחנית שלנו ופותחים את השנה הבאה. יתכן שלחלק מאיתנו זאת הייתה שנה נהדרת, בעוד שלאחרים שנה לא ממומשת. בכל אופן, זה החודש בו אנחנו יכולים לטבוע או לשחות.

אם נארגן את כוחותינו ונשקיע מאמץ מיוחד להגברת מעורבותנו הרוחנית בחודש זה, נוכל לסגור את השנה הזאת בהצלחה

משום מה, ברגע שהאנטנה הרוחנית שלנו מתחילה לרטוט בהתרגשות מהתקרבותם של ימי הדין, משהו מתעקם בתוכניותינו לרוץ את הישורת האחרונה. מתחילה שנת לימודים חדשה לילדים, זאת תחילת העונה בעבודה וצריכים להשלים כל כך הרבה פערים אחרי חופשות הקיץ. נראה כאילו מישהו רוצה שנפסיד את ההזדמנות המיוחדת לחבר את הקצוות של השנה.

אם נארגן את כוחותינו ונשקיע מאמץ מיוחד להגברת מעורבותנו הרוחנית בחודש זה, נוכל לסגור את השנה בהצלחה. דרך אחת לעשות זאת היא להפוך את חודש אלול למיני-ראש-השנה תוך הכללת שלושת המוטיבים העיקריים: מלכויות, זיכרונות ושופרות.

מלכויות עוסקות ברעיון שאלוקים שולט בעולמו ובכל מה שמתרחש בו. שיטה אחת בה נוכל להפוך את הידיעה הזו למוחשית, היא לכתוב בכל יום דבר אחד בו ראינו שאלוקים התערב לטובתנו. זאת יכולה להיות שרשרת ארוכה של אורות ירוקים כשיצאנו מאוחר לעבודה. זה יכול להיות איך שבדיוק מי שחשבנו עליו התקשר או הופיע פתאום במשרד. או אולי התינוק שמעד ונפל, אבל למרבה המזל בדיוק הייתה שם כרית מהספה, שריככה את המכה. אם נחפש את מעורבותו של אלוקים בעולם הזה, נמצא אותה בכל מקום.

הזיכרונות מדברים על כך שאלוקים זוכר את כל המעשים ודואג לכל דבר שאנו עושים. לרוע המזל, לעתים קרובות דווקא אנחנו הם אלה שלא אכפת להם מה אנחנו עושים. באלול אנחנו יכולים לנסות להשקיע 5 דקות בכל לילה, כדי לחשוב על היום שעבר. במה טעינו וכיצד נוכל להימנע מטעויות כאלה שוב? אילו דברים נכונים עשינו שעלינו לדאוג להמשיך ולעשות גם בעתיד? וכך, דרך התרגול הזה נתחיל לגלות עד כמה מעשינו חשובים ויקרים.

שופרות עוסקים בתקיעת השופר ובקשר הייחודי בין אלוקים לעם ישראל. בכל חודש אלול תוקעים מדי בוקר בשופר בבתי הכנסת. השקיעו זמן קצר בכל יום כדי לחשוב על הקשר שלכם עם אלוקים ועל השינויים שהייתם רוצים לעשות לפני ראש השנה.

בואו ננצל את רגעי ההווה ונמריא אל על.

6/9/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 23/8/2010 16:02

תודה!

(3) איריס, 10/9/2009 06:13

סמפטום הדקה ה-90 -

כשהכל מתוח ואתה הולך לקראת התשובה והמחילה- דברים מעכבים אותך, מפריעים, מרגיזים כאילו אנו עומדים בנסיון אחרון לפני הכרעת הדין....מה עושים ? - מבינים שהכל מאיתו יתברך, מתחזקים באמונה ומחזיקים חזק חזק.....רק לא ליפול!! מאמר חכם ונכון. שנה טובה ומתוקה לכולם!!

(2) שמעון, 7/9/2009 11:45

ניכר שאתה מבין גדול בנפש האדם

כל הכבוד לך שאתה חושף גם את הרגעים עם החולשות לכולנו זה קורה והדרך בה כתבת עוזרת להבין ולהתמודד טוב יותר עם האתגרים בחיים

(1) מיד חוזר לעבודה, 6/9/2009 09:54

חכם ורגיש

תודה על השיתוף

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub