לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




להפוך ליהודי מקצועי

להפוך ליהודי מקצועי

הדין של ראש השנה שומר עלינו, שלא נחיה את החיים באופן חובבני.

מאת

בראש השנה אנו נשפטים לקראת השנה הבאה: מי יחיה ומי ימות, מה תהיה איכות החיים שלנו, האם נהיה בריאים, האם יהיו לנו ילדים ואפילו מי יזכה בפיס. ה-כ-ל!

מדוע ראש השנה קודם ליום הכיפורים?

הקב"ה, רוצה בהחלט שנצא זכאים בדין של ראש השנה. ר' איצל פטרבורגר הציג פעם קושיה בפני תלמידיו – אם הקב"ה רוצה שנצא זכאים, אז למה הוא לא נותן לנו את יום הכיפורים – יום של כפרה ומחילה – לפני ראש השנה? הרב איצל הדגיש את הנקודה שלו – קודם תן לנו מחילה ודאית – ואז, לאחר שהחטאים נמחקים מהתיק האישי שלנו, נעמוד למשפט ונחתם לשנה טובה.

שאלתו הרטורית של ר' איצל, רמזה על תפישה שגויה של מושג הימים הנוראים: למען האמת, אנו רוצים שהקב"ה יוותר לחלוטין על הדין, אבל מכיוון שזה בלתי אפשרי, אנו מקווים לכל הפחות, שיעשה משהו כדי לשפר את הנסיבות. כלומר, שיום כיפור יחול לפני ראש השנה.

מכל מקום, הדין האלוקי בראש השנה, הוא לא סתם משפט לא רצוי, אלא בעצם תנאי מוקדם לחרטה ולכפרה. ראש השנה חייב להגיע לפני יום כיפור, מכיוון שרק כאשר האדם קולט שהוא עתיד לעמוד לדין, הוא מתחיל להתאמץ. רק פסק הדין המתקרב, מעניק לנו את הפרספקטיבה והמוטיבציה הרצויות.

תרשו לי להציג משל: לקראת סיום לימודי הרפואה, חייבים הסטודנטים לעבור מבחנים מקיפים. תארו לעצמכם שאחד הסטודנטים הצליח להמציא שיטה, המאפשרת לעבור את מבחני הגמר מבלי לפתוח ספר, ומבלי לגלות בקיאות באף אחד מתחומי הלימוד. אפילו אם אותו סטודנט יקבל את הדוקטורט ויזכה ברישיון הרפואה – הוא לא יהיה רופא. הוא יהיה סתם מתחזה!

מטרתן של בחינות הגמר, היא להשליט על בית הספר לרפואה את המודעות ל"יום הדין".

מטרתן של בחינות הגמר, היא להשליט על בית הספר לרפואה את המודעות ל"יום הדין" ההולך ומתקרב. באופן אידיאלי, זו הדרך בה צריך הסטודנט לחיות, בכל יום בו הוא לומד בפקולטה – מתוך ציפייה לרגע הדין הסופי, בו הוא יהפוך מתלמיד לאדם, שרכש את הידע הנחוץ כדי להיות רופא. המבחנים הממשמשים לבוא, ממלאים את תפקידם במשך כל שנות הלימודים, כאשר שעות המבחן הספורות בתום הקורס, רק בודקות את הידע, שנרכש משך השנים.

בדומה, האלוקים דן אותנו, כדי שנחיה חיים חדורים בדין. יש לו ציפיות גדולות מאתנו, והערנות המתמדת שלנו לציפיות אלה, היא שנותנת את הטון לרמת התודעה היהודית שלנו. למעשה, הימים הנוראים אינם משוכה שצריך לעבור, אלא אבן בוחן, יסוד היסודות להשקפת חיים נכונה כל השנה. המהרי"ל מתאר את ראש השנה בתור יום, שבו האדם חייב לזרוע עבור השנה כולה. רק מה שהאדם יזרע באותו יום, יצמח בחודשים שיבואו אחריו. ויותר מזה, האדם חייב להכין את אדמת השדה, כדי שתוכל לקלוט את הזרעים, ואם לא, לא יצמח עליה דבר מלבד עשבים שוטים. הכנת השדה – זהו תפקידו של חודש "אלול" הקודם לראש השנה.

הכנות מתאימות לקראת הימים הנוראים מתגמלות אותנו פעמיים: לא רק שנזכה לשאת חן בראש השנה, אלא גם נעצב את תבנית האחריות היהודית שלנו, למשך השנה כולה.

יהודי-חובבן מול יהודי-מקצוען

מהו קנה המידה לאחריות יהודית? כותב שלמה המלך (משלי ב', ה') – "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה – אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא." – החכם מכל אדם, השווה את הטבע היהודי לרדיפה אחר עושר חומרי כביכול, כדי לרמוז, שהצלחה רוחנית דורשת גם גישה מקצוענית.

אנו חייבים להעריך את מידת הרצינות של סדר היום הרוחני שלנו, על ידי השוואה למאמצים כלכליים שאפתניים. מערכת תמציתית של סטנדרטים מקצועיים, מאפיינת כל יוזמה כלכלית על הבימה העסקית. יוזמות יהירות המתוכננות בפחות מקצועיות, טומנות בחובן סיכון רב לקריסה כלכלית.

איך ניגש מנכ"ל ליוזמה עסקית בקנה מידה גדול? הוא מחשב היטב רווחים מול הפסדים, בצורה ריאליסטית חסרת פשרות. שני גורמים אלה בעלי חשיבות עליונה, לכל מנכ"ל שהוא ולכל... יהודי. עסקים מוקמים כדי להרוויח כסף, והגדלת הרווחים היא ה"עסק" של העסק. ובכל זאת, אף עסק לא יכול להיות משתלם, ללא קריאה נכונה של סביבת הסחר ושל הפרופיל הכלכלי העצמי. מנהל חברה חייב לזהות במדויק, צרכים שלא מולאו, להבחין בדרכים יעילות לסיפוק הסחורה או השירות החסרים, להיות ערני ולשים לב, כשהמצב משתנה; ובמקביל, לדעת מה יכולתה הכלכלית של החברה ומהם גבולותיה.

סוג זה של מעקב רווחים מפורט, אנליזה סביבתית וניהול חשבונות, תובע ערנות מתמדת ובדיקה בלתי פוסקת. מנהל עסקי אחראי, לא עובר רק על כותרות העיתון העסקי היומי, הוא עוקב אחרי הסטטיסטיקות העקרוניות, מחפש רמזים לרווחים, וסימני אזהרה לגבי הפסדים צפויים. הוא עובר על המספרים שוב ושוב, מחשב את כל האפשרויות ומחפש אחר ההזדמנות החמקמקה להשיג הצלחה.

בדרך כלל מנכ"לים לא עובדים בבידוד מוחלט, אלא שוכרים יועצים.

בדרך כלל מנכ"לים לא עובדים בבידוד מוחלט, אלא שוכרים יועצים, שיסייעו להם בערוצים הרבים של איסוף הנתונים, ניתוחם ועריכת תחזיות. הם אינם חוסכים מאמצים בהכנות שלהם ומתמסרים ללא לאות, להתכונן להכנות של ההכנות וכו'. לפני שהם מעיזים להסתכן בהפסד, הם צולחים באופן תיאורטי, אינספור פעמים כל שלב ביוזמה העסקית.

לא פחות חשוב מכך – אנשים ששואפים ברצינות להצליח, הם עקשנים. הם מתחייבים להשקיע שעות קבועות למאמציהם, ומקפידים לשמור על ההתחייבות הזאת כמעט בכל מחיר. המנהל החובבני מתגלה, כשהוא עובד רק מידי פעם – כשנוח לו. בכך הוא חושף, שמדובר בגחמות רגעיות ולא בשאיפה רצינית. הוא מוכיח, שלא איכפת לו באמת מההצלחה.

האם אנו מיישמים את הסטנדרטים הללו, על השאיפות האישיות שלנו לצמיחה רוחנית- יהודית? רובנו חייבים להודות, שכל המאמצים שאנו עושים כדי להתפתח מבחינה רוחנית, חסרים כל מאפיין של מקצועיות. אנו יהודים חובבנים, ולכן אנו מסתכנים בגלישה לפשיטת רגל רוחנית.

לכל הפחות, בואו נחשוב איך אנחנו יכולים להפוך את הגישה שלנו לימים הנוראים, לגישה מקצועית; אולי זה ישמש כצעד ראשון, לקראת הפיכתנו ליהודים מקצועיים. בואו נבחן כיצד לכלול הכנות, הערכות והתייעצויות לקראת ראש השנה הנוכחי.

הכנות לעסקים הבין-עולמיים, של הימים הנוראים

למרות שאפילו פרויקטים מקומיים דורשים הכנות, הסיכונים הגבוהים בעסקים הבינלאומיים, דורשים הכנות מורכבות אף יותר. בהשוואה לכך כדאי שנחשוב, עד כמה עלינו להרבות במאמצים, בעסקים הבין-עולמיים של הימים הנוראים, עסקים בהם תלוי העתיד שלנו, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

יתכן שההכנה הטובה ביותר, תהיה לימוד התפילות של ראש השנה ויום הכיפורים עם פירושים. חזרה על החומר ובנוסף, הבנת המושגים הקשורים אליו, יאפשרו לנו להתפלל מתוך כוונה והבנה עמוקות יותר בבוא העת.

לא רק שעות התפילה בראש השנה דורשות תשומת לב מיוחדת, אלא ימי החג עצמו.

לא רק שעות התפילה בראש השנה דורשות תשומת לב מיוחדת, אלא ימי החג עצמו. ב"יום הזיכרון" הקב"ה דן את היום כולו, ולא רק את התפילות שלנו. חכמינו מייעצים לנו, לנצל אפילו את זמני הסעודות, כדי לזכור ולהתייחס להיבטי הדין של היום – אכילת מאכלים שונים בתור "סימנים" לגזר דין טוב.

מעבר לכך, ההתנהגות שלנו צריכה לשקף את חומרת היום – לדוגמא, הרב ישראל מאיר הכהן - "החפץ חיים" זצ"ל, מגדולי רבני המאה העשרים, מזהיר אותנו להימנע מכעס בראש השנה. אנו צריכים להתכונן היטב ומראש, למלא את שני הימים האלה במידות טובות ובמעשים טובים, בהתאם לאורו המיוחד של הזמן.

הערכה – חשבון נפש

חלק מובנה בתוך המסורת היהודית שלנו, הוא הגמול או החיסרון שאנו צוברים על מעשינו. כתוצאה מכך, לפני ראש השנה, אנו חייבים להבהיר לעצמנו, להיכן נוטות כפות מאזני המצוות והעברות שלנו. זהו תהליך בן שני שלבים. תחילה אנו חייבים להשתדל להכיר מהן ציפיותיו של האלוקים, בשלמותן, ואז, אנחנו צריכים לגלות איפה הצטיינו והיכן נכשלנו. חלק זה של המלאכה נקרא "חשבון נפש".

לצערנו, אנו לא מורגלים להעריך את רמתנו הרוחנית באופן מקצועי ודקדקני. האם מישהו יכול למסור דיווח מדויק, במה שונה הפרופיל הרוחני שלו היום, מזה של לפני חמש שנים? האם מישהו יכול למנות בפירוט את הישגיו וכישלונותיו הרוחניים האחרונים? האם אנשים שמים לב, אילו התנהגויות וגורמים סביבתיים, משפיעים על מערכות היחסים שלהם עם האלוקים? אדם לא יכול להבין את היהדות וגם לא לצמוח מבחינה רוחנית, ללא הערכה מתאימה.

בזמן הקצר שנותר, אנחנו צריכים לעשות ספירת מלאי.

בזמן הקצר שנותר לנו מחודש אלול, אנחנו צריכים לעשות ספירת מלאי. אנו צריכים לנסות ולהתבונן, באופן אובייקטיבי יותר על המעשים שלנו, להבהיר את התחומים שלגביהן אנו עומדים בספק ולהשקיע זמן בתכנונים, לשיפור הביצועים העתידיים שלנו. הלוואי שבשנה הזאת, לא נדחה את חשבון הנפש שלנו עד ליום הכיפורים, שבו, סביר להניח, לכל חרטה שנצליח לעורר בתוכנו, תהיה רק השפעה מועטת על חיינו... ועל גזר דיננו.

פניה ליועץ רוחני

בדיוק כפי שמנהלי מפעלים אינם מהססים להעסיק יועצים, כך גם אנו חייבים להשתדל לפנות ליועצים רוחניים, שמסוגלים לפזר את הערפל ולגלות לנו את עצמנו. בכוחות עצמנו איננו יכולים לרפא את נשמותינו – אפילו לא על ידי לימוד טקסטים ויישום העקרונות המתאימים – משום שרפואת הנפש, כמו רפואת הגוף, שייכת למדע השימושי. סטודנטים לרפואה רוכשים רק את הבסיס התיאורטי של הרפואה, על ידי לימוד טקסטים; לאחר מכן, הם מגיעים למעמד מקצועי, מתוך עבודה לצידם של רופאים ותיקים, במשך חודשים או שנים לאחר סיום לימודיהם.

ברוח זו מזהיר הרמב"ם, שהדרך לרפא את הנשמה, היא "לשמש תלמידי חכמים" – לשרת ולשהות בקרבתם של אותם חכמים בעלי ההבנה הרוחנית. ואז, האדם פועל באופן טבעי על פי הוראותיהם כדי לתקן את נפשו.

לעצת הרמב"ם אולי נוסיף גם את ההערה הבאה: היחסים שלנו עם היועצים, חייבים להיות קרובים ואישיים. העקרונות המעורבים רבים כל כך והגורמים האישיים עדינים כל כך, שמי שאינו מכיר היטב את האישיות והרקע שלנו, עלול בקלות להטעות אותנו.

אנשים רבים נמנעים בלי סיבה מלהתייעץ. בכל מרכז אוכלוסיה יהודי, חיים חכמים ורבנים, אנשים שאיתם אנו יכולים להתייעץ, ואשר מניסיונם נוכל רק להרוויח. אנו מוכרחים לגלות מחדש את הכלים החשובים האלה.

מובן ש"מכל מלמדי השכלתי ומחברי יותר מכולם". תארו לעצמכם את ההבדל, בין מישהו שמתמודד עם כל הקשיים שלו, ומחליט את כל החלטותיו לבד; לעומת מישהו שיש לו חבר או קבוצה של חברים, אתם הוא מתייעץ ומשתתף בהבנות ובעצות. הרווחים מקשרים כאלה הם בארבעה תחומים:

קבוצת חברים יכולה להעניק לנו את החוסן לו אנו זקוקים, כדי לשמור על כוונותינו.

הראשון, אפילו אלה מאיתנו שיש להם את הכוונות הטהורות ביותר זקוקים לעידוד, במיוחד במהלך תקופות ניסיון אישיות. קבוצת חברים יכולה להעניק לנו את החוסן לו אנו זקוקים, כדי לשמור על כוונותינו, ולהמשיך לצמוח אפילו בתוך תקופות קשות.

השני, למרות שמאוד קשה לכל אחד מאיתנו לזהות את החסרונות האישיים שלו, הרבה יותר קל לנו לראות את אלה של החברים שלנו. אם ניפגש באופן קבוע עם חברים אמינים ונפתח זה לזה את העיניים – הן לגבי דעות קדומות והן לגבי שגיאות, שדעות אלה מסתירות – נוכל להרוויח מכך המון.

השלישי, "אין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים". לעתים קרובות אנו עלולים לגלות את הבעיה שלנו ועדיין לא להצליח למצוא לה פיתרון הולם. אבל, חבר שמתבונן בנו מהצד – מנותק באופן רגשי מהמאבק והתסכול האישיים – עשוי לראות את הפיתרון ולהציע לנו את העצה המושלמת.

הרביעי והאחרון, התוועדות עם חברים שמעריכים צמיחה רוחנית, מציעה הזדמנות נפלאה, בייחוד לבני דורנו. אנחנו חיים בזמנים, שבהם בני האדם מסוגלים לדבר על הכל – אפילו על העניינים האישיים ביותר – עם כל אחד, בלי לחוש אפילו טיפת בושה. הנושא היחידי שעליו האנשים מתביישים לשוחח, הוא הצמיחה הרוחנית ביהדות ואיך להשיג אותה.

זה לא אומר שאנו מתנגדים להגיע להרצאה, שעוסקת בצמיחה רוחנית ביהדות. את זה אנחנו עושים בשמחה. מה שאנחנו מוצאים כבלתי נעים, זו שיחה יעילה ורצינית עם הקרובים לנו, לגבי רמת ההתקדמות האישית שלנו, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב. אבל, זה בדיוק סוג השיחה שאנו צריכים לקיים. בייחוד בדור הזה, אנו צריכים לעשות כל השתדלות כדי לשוחח עם חברים על ההכרה באלוקים, ועל מציאת דרכים להבנה טובה יותר של היהדות.

אם נתחיל כעת, השיחות האלה לבדן יוכלו לשפר את המאזן בראש השנה – יום הדין. בקיצור, חכמי המוסר והמחשבה היהודית אומרים: "למדבר יוצאים רק בשיירה". היום העולם כולו נמצא בבלבול רוחני. אין לנו ברירה אלא למצוא חברים מתאימים למסע.

לחצו כאן לעוד מאמר על עבודת המוסר באמצעות התוועדות חברים

*כתבה זו הופיעה תחילה ב"ג'ואיש אובסרבר", יו"ל ע"י אגודת ישראל באמריקה, ניו יורק.

25/8/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub