לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מילותיו האחרונות של אבי

מילותיו האחרונות של אבי

הפרידה מאבי לימדה אותי שניתן להגיע לנחמה ברגעים החשוכים ביותר.

מאת

החלק הקשה ביותר בחיי בארץ היה הפרידה ממשפחתי שלי שלא עלתה ארצה ונשארה לחיות בארצות הברית – במיוחד מאבי שסבל מסוג נדיר של סרטן. תוך כדי אחת מנסיעות העבודה שלי לארה"ב, עמדתי לבלות מספר ימים עם הוריי, וחיכיתי בהתרגשות לאיחוד הקרב.

רגע לפני שיצאתי מהבית בדרכי לכיוון שדה התעופה, רצתי במהירות לחדר העבודה שלי, סקרתי את מדפי הספרים ובלי לחשוב יותר מדי שלפתי את הספר "לילה", מאת אלי ויזל.

התחלתי לקרוא את הספר לפני ההמראה, ולא יכולתי להניח אותו. הספר ריתק אותי מתחילתו ועד סופו... ואיזה סוף היה לו.

אביו של מר ויזל, שכב גוסס בצריף שבמחנה הריכוז, והתחנן אליו שיביא לו מעט מים כדי להרוות את צימאונו. אבל ויזל לא יכול היה למלא את בקשתו, משום שחשש מתגובתם הקשה של השומרים. נשימתי נעתקה, כשקראתי שבבוקר אביו נמצא מת. הסיפור רק הגביר את רצוני לפגוש את אבא שלי במהירות האפשרית.

המפגש עם אבא היה מיוחד כמו שציפיתי, ובילינו יחד מספר ימים מלאי משמעות. יום לפני הטיסה המתוכננת שלי ארצה, אבא שלי נראה חלש יותר מהרגיל, והייתה לי תחושת בטן שמשהו לא בסדר איתו. דחיתי את תאריך החזרה, ואכן, מצבו של אבא החמיר.

הוא אושפז; התברר שהסרטן שלו שלח גרורות. הרופאים החליטו לנסות פרוצדורה מצילת חיים אחרונה שנערכת בהרדמה מלאה, מתוך ידיעה שיש סיכויים שהוא לא יתעורר ממנה. עזרתי לאבי לומר וידוי ואחריו הגיע הזמן להיפרד. זה היה הרגע המרגש ביותר בחיי, אולם לא הייתה לי ברירה אלא להתנתק ממנו ולאפשר לרופאים לעשות את עבודתם.

כשהגעתי אל הדלת, אבי קרא אליי, "יענקי, אתה יכול להביא לי קצת מים?"

קפאתי על עומדי. פניתי כדי להביא לו מעט מים, אבל הרופאים הסבירו שהמים עלולים לפגוע בהליך הרפואי. "מצטער אבא", אמרתי, "הרופאים לא מרשים." ובמלים אלה יצאתי מהחדר.

במשך כמה זמן, ההתרחשות הזאת זעזעה אותי וטרדה את שלוותי - איך יתכן ששבועיים אחרי שקראתי על הניסיון האחרון והנורא של אלי ויזל עם אביו, בדיוק אותו הדבר קרה לי?

בשעה האפלה ביותר בחיי, ברגע העצב העמוק ביותר, אלוקים היה אתי בחדר

ואז קלטתי. אלוקים פשוט הזכיר לי שהוא נמצא אתי. בשעה האפלה ביותר בחיי, ברגע העצב העמוק ביותר, הוא היה יחד אתי בחדר. ובהבנה זאת מצאתי מעט נחמה.

אנחנו עומדים על סף יום הזיכרון לתאריך הטראגי ביותר בשנה היהודית – תשעה באב. האיסורים הרבים שחלים על תשעת הימים הראשונים בחודש, נועדו לעזור לנו להתכונן לקראת האבל על כל מה שסבלנו ואיבדנו.

עם זאת, שם החודש הוא "אב" - ואין זה מקרי. המסר ברור. למרות כל הסבל והצער, יש לנו אבא שנמצא איתנו בכל צעד בדרכנו. ובעוד אנו מתאבלים, בכל פעם שאנחנו הוגים את המלה "אב" בתוך צמד המילים "תשעה באב", אנחנו אמורים לחוש באותה נחמה ותקווה שאני מצאתי במלים האחרונות בהן אבי פנה אליי.

11/7/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 8 תגובות ב-8 דיונים

(8) נטע, 28/7/2012 17:50

אובדן

תישעה באב זה לא רק אבל על מה שאבדנו בעבר אלא גם על מה שאנחנו עדיין מאבדים משום שעדיין לא הצלחנו להביא לתקומה.

(7) שושי, 20/7/2010 09:05

אבא

מגיל 3 לא היה לי לא אב, ולא אם. אבל תמיד תמיד היה לי אבא, אחד יחיד ומיוחד שכשהייתי פונה אליו. תמיד הוא ענה לי. אבא שבשמים. אני אוהבת אותו בכל ליבי.

(6) אנונימי, 13/7/2010 18:55

אהבתי את ההיסתכלות שלךעל החיים !

(5) שאול לילוב, 13/7/2010 12:25

עכשיו הבנתי...

קראתי את תגובתך לטור שלי שהתפרסם באותה אכסניה. דבריך המופלאים נוסכים בי כח להמשיך גם ברגעים הקשים ביותר. יישר כח גדול. אנא המשך להנות אותנו בכתיבתך.

(4) יהודית, 12/7/2010 07:35

מרגש מאד!!

אכן, אבא איתנו ברגעים הקשים יותר מתמיד! שנדע רק שמחות!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub