לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מילים שעושות קסם

מילים שעושות קסם

תשעה באב הולך ומתקרב, ואנחנו יכולים לשנות את הכל, אם נדע להשתמש במילים שלנו כדי לבנות, ולא להרוס.

מאת

לשכנתי רונית* יש כוחות מופלאים. אני לא בטוחה שהיא מודעת לכשרונה האדיר, ליכולתן החודרת של מילותיה לשנות את חייו של מי ששומע אותן, אולם בדבר אחד אין לי ספק: היא פשוט אמנית בתחומה.

"מלכי", היא מתפרצת, "את כל כך מאורגנת!" אני מיישרת את הכובע העקום שלי וזוקפת את אוזניי, בעודי שולפת עוד תלת אופן מהמחסן המבולגן שלנו. "באמת, אני לא יודעת איך את עושה את זה!" במלוא הכנות, אין לי מושג על מה היא מדברת, אולם אני בכל זאת מחייכת בהנאה.

רונית גם לא שמה לב שכל ענן שמכסה את השמים, נבקע כמו ים סוף כשהיא מגיעה, ומאפשר לקרני השמש לחדור ולחמם את ליבותיהם של אלה שסביבה.

אולי היא משקרת. אולי היא רוצה את מקום החניה שלנו. אולי היא קיבלה על עצמה איזו קבלה שדורשת ממנה להחמיא לאחרים. אולי היא באמת חושבת שאני מישהי מיוחדת רק בגלל שנתתי לחברה טרמפ לסופרמרקט, או שאני אמא מיוחדת בגלל שבתי הסכימה לכבד ילדות אחרות בצ'יפס שלה.

למי זה משנה? בכל אופן, אני פתאום מרגישה "מאורגנת". וכשאני חוזרת הביתה לערימת הספרים שילד מסוים השאיר על הרצפה, או פותחת את ארון מוצרי האפייה ונתקלת במפולת של תבניות אפיה ואוסף מקרי של מנז'טים שאמא מסוימת דחפה פנימה בלי סדר, אני לא עוברת מעל לספרים האלה באנחה חסרת אונים, וגם לא טורקת את דלת הארון לפני שעוד משהו יצנח והולכת במקום זה להכין ארטיקים ממיץ ענבים. אני מסדרת, מארגנת וממיינת, בגלל שהיום אני "מאורגנת".

כשאני מרגישה כמו אמא נפלאה, אני מתאמצת יותר לא לצעוק על הילדים שלי. כשאני מרגישה כמו "אישה נהדרת", אני מנסה לזכור לקבל את בעלי בחיוך (במקום לקטר על החול שנשפך על ראשו של הקטן שלנו), כשהוא חוזר הביתה מהעבודה. כשאני מרגישה שאני מסוגלת, אני מצליחה.

כוחן של מילות עידוד ושבח אינו חדש לנו האמהות. נתינת שבחים לילדינו יכולה להעלות אותם לשיאים האישיים שלהם. וכשעושים זאת נכון, אנחנו יכולים לכוון בעדינות ובחוכמה את הילדים שלנו לייעוד האישי שאלוקים הכין עבורם, לאפשר להם לגלות את הכוחות הפנימיים שלהם. בעזרת ה' ובהשקעה מתאימה משלנו, גם אנחנו יכולים לעשות פלאים.

מה שאנחנו אולי לא מבינים הוא, שזהו מנגנון הישרדות שזמין גם לנו, המבוגרים. כשאנחנו משייטים לאורך נתיבינו האישיים בחיים, עם GPS מקובע היטב בקרבת מקום, אנחנו חולפים לעתים קרובות על פני אנשים אחרים כמעט מבלי להבחין בהם. הזדמנויות להושיט יד ולבנות זה את זה חולפות על פנינו כמו תמרורי דרכים, ואנחנו יותר מדי שקועים באייפון שלנו מכדי להבחין בהם. ואז, כשאנחנו מגלים שאיבדנו את דרכינו, כשהעולם לא בדיוק כמו שהיינו רוצים שהוא יהיה, ואנחנו מנסים לגלות על מה בדיוק להטיל את האשמה, אנחנו פתאום מבחינים זה בזה.

יתכן שאנחנו גרים באותו בית או שכונה או אפילו יוצאים לטייל באותו גן החיות. לכל הפחות אנחנו פשוט חיים באותו עולם, וזאת, ידידיי היקרים, היא סיבה מספקת לטפח את הקשר שלנו.

במחמאה קטנה או חיוך מהלב, אנחנו יכולים להכניס מנות של קסם למערכות היחסים שלנו

במחמאה קטנה, אם כי כנה, או בחיוך שיוצא מהלב, אנחנו יכולים להכניס מנות של קסם למערכות היחסים שלנו. אנחנו יכולים לקרוע את הניתוק שרבים כל כך מאיתנו מרגישים, ולהאיר את יומו של מישהו, דבר שהשפעותיו בדרך כלל ממשיכות להתפרש הלאה והלאה.

לפני מאות שנים רבות, אבותינו למדו את הלקח הזה בדרך הקשה. לא תמיד דברו על ארץ הקודש ככזאת. כששנים עשר המרגלים נשלחו במשימה לתור את הארץ שאלוקים הבטיח לנו, עשרה מהם חזרו עם דיווח מפתיע.

כן, נכון, הארץ הזאת היא באמת ארץ זבת חלב ודבש, הם אמרו, אבל אין לנו סיכויים לכבוש אותה – לא עם החטאים שלנו. הם ידעו שהם יוכלו לכבוש אותה רק בהנהגתו של ה' – וזה היה תלוי במעשינו.

וכך, במקום להשתמש בדבריהם כדי לעודד אותנו, הם צבעו את הארץ בצבעים מפחידים, וגרמו לעם לרעוד ולבכות עד כדי כך שרצינו לחזור לשעבוד במצרים. לילה זה היה ליל תשעה באב, שהפך להיות היום העצוב ביותר במעגל השנה היהודי.

אילו הם היו מאמינים בנו, אילו אנחנו היינו מאמינים בעצמנו, הכל היה יכול להיות שונה.

כשתשעה באב מתקרב, אנחנו יכולים לשאוף לתקן את זה. אנחנו יכולים להחזיר את מה שאיבדנו ולשנות כיוון דרך שימוש במילים שלנו כדי לבנות, ולא להרוס.

אם אתם מחמיאים לשכן שבחיים-לא-החלפתם-איתו-מילה, על המדשאה שלו שהוא כיסח כל כך יפה, או אומרים למישהי זרה בסופרמרקט, "וואו, עברת ליד חמש חפיסות שוקולד אגוזים בעשרים שקלים, ואפילו לא העפת עליהן מבט אחד! בטח יש לך כוח רצון מדהים!" דעו שאתם בונים מישהו. וזה לא ייגמר שם. הם, בתורם, יעבירו משהו מאבני הבנייה הללו למישהו אחר.

תודה רבה לך רונית, שאת נותנת לי להרגיש כאילו שאני מצילה את העולם מרעב, בכל פעם שאני מלווה לך בצל. העברת אלי משהו מהקסם שלך. נראה שאחרי הכל, לא כל כך קשה להציל את העולם.

*שם בדוי

7/7/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) עינב, 10/7/2013 20:06

מקסים

(8) אני, 10/7/2013 19:05

היטבת לתאר זאת..

וקלעת לתחושותיי! למילים אכן יש כוח לעשות דברים טובים ומופלאים:) ואני שהבנתי זאת לא כל כך מזמן.. משתדלת ליישם זאת - וחייבת לציין שלצד החיזוקים החיוביים לאחרים זה נותן לי תחושה מאוד טובה. מה שמוכיח שנתינה היא גם קבלה!

(7) יהל, 9/7/2013 21:36

מילים טובות

מאמר חזק בעל תוכן משמעותי לחיים אוהו כמה שזה נכון

(6) אנונימי, 9/7/2013 15:14

מדהימה שכמותך!!!! מאמר טעון השראה, אשרייך!

(5) אנונימי, 8/7/2013 21:02

מאמר חמוד ועם מוסר השכל

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub