לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איך לגרום לילדים לעזור בבית

איך לגרום לילדים לעזור בבית

הגעתם לשלב שבו אתם כבר לא מסוגלים לעשות הכל לבד, ועזרה מהילדים נהייתה כבר יותר צורך מאשר מותרות. 5 צעדים כדי להביא את ילדיכם לשתף פעולה ולעזור עם המטלות השוטפות בבית.

מאת

הגעתם לשלב שבו אתם כבר לא מסוגלים לעשות הכל לבד. המשפחה גדלה. החיים מורכבים מכפי שהיו כשרק פעוט אחד או שניים הסתובבו בבית. עזרה מהילדים נהייתה כבר יותר צורך מאשר מותרות.

יותר מזה: אפילו אם אתם יכולים לממן עוזרת במשרה מלאה, אתם בכל זאת רוצים שילדיכם ימלאו תפקידים כלשהם בבית. הטיית שכם לעזרה בבית בונה את האישיות, מקדמת בגרות ומלמדת ילדים כיצד להפוך לבוגרים אחראיים.

השאלה היחידה שמיד עולה היא: איך אפשר להביא אותם לשתף פעולה?

מה השתבש

ניסיתים בעבר, הרבה פעמים. והרבה יותר פעמים משתעיזו להודות, לא הצלחתם להביא את הילדים לפעול על פי התוכנית. לפעמים הם נרתעו מעצם הרעיון לעזור.

"ללכת למכולת? אין לי כוח"; "אני עייף עכשיו"; "חייבים לעשות את זה עכשיו?"; "למה את תמיד נטפלת אליי? את לא יכולה לבקש עזרה ממישהו אחר?"; "אני צריכה ללמוד למבחן גדול מחר. מה אתם מעדיפים, שאני אעזור לכם ואכשל במבחן או שאני אלמד ואצליח?"

במקרים אחרים, אתם משיגים מהילדים הסכמה בחצי פה ("טוב, בסדר"), ואז הם לא מבצעים את המטלה. אחר כך, כששואלים אותם למה, יש להם המון תירוצים.

"תכננתי לעשות את זה, פשוט שכחתי"; "המשחק נמשך יותר ממה שחשבתי"; "למה לא הזכרת לי?"; "לא הבנתי שהתכוונת שאני אתחיל כבר היום"; "דווקא התחלתי, אבל ראיתי שאני לא מבין איך בדיוק את רוצה שזה יהיה. לא רציתי שתכעסי, אז חשבתי שעדיף לחכות שתחזרי הביתה ואז אשאל אותך."

השגת שיתוף פעולה

כדי להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים בעבודות הבית, יש לנקוט מספר רב ככל האפשר מהצעדים הבאים:

צעד ראשון: ערכו רשימה של כל המטלות שצריכות להיעשות.

יש הורים שמעדיפים לפעול בצורה ספונטאנית. הם אוהבים לטפל בכל מה שצריך בזמן שצריך, בלי תכנון ובלי סדר קבוע מראש. זוהי גישה טובה לעבודה על כל פרויקט שהוא – כל עוד אתם עושים זאת לבד. ברגע שאתם זקוקים לעזרת ילדיכם, אתם חייבים ללמוד לתכנן מראש.

צעד שני: חלקו את הרשימה לשתי קטגוריות: דברים שרק אתם יכולים לעשות ודברים שאפשר להעביר לילדים.

המטלות ברשימה שלכם ייעשו "בדיוק כמו שצריך" (כלומר בדיוק כמו שאתם רוצים). המטרות ברשימה שמיועדת לילדים ייעשו, כנראה, קצת אחרת. אז תצטרכו לוותר על השלמות, על מנת להשיג שיתוף פעולה מהילדים, ולהרוויח עזרה בבית וגם מטרות חינוכיות.

צעד שלישי: קבעו איזה מהילדים מתאים ביותר לכל תפקיד.

שימו לב, שיש מטלות שדורשות יותר אחריות ממטלות אחרות. לכן, כשמתאימים תפקיד לילד, יש לקחת בחשבון את גילו ובשלותו. לא תבקשו מילד בן 4, לדוגמא, לקלף תפוחי אדמה או לצחצח את כלי הכסף. אבל תוכלו לבקש ממנו (או ממנה) לאסוף צעצועים מהרצפה או לשים מפיות על השולחן.

צעד רביעי: העבירו את האחריות על התפקיד בצורה בהירה ככל האפשר.

אל תותירו מקום לספק, ניחושים או פירושים. כדי להבטיח את רמת הציות המקסימאלית, דאגו לשדר את העברת הסמכות על פי הקווים המנחים הבאים:

  • היו ספציפיים וקונקרטיים. אל תשתמשו במושגים מעורפלים כמו "בקרוב", "בהמשך", "לא יותר מדי" או "חלק מזה". הסבירו בצורה ברורה איזו מטלה בדיוק אתם רוצים שתבוצע, כיצד אתם רוצים שיעשו אותה ומתי אתם רוצים שהיא תושלם.

    למשל, אמרו בדיוק כמה תפוחי אדמה יש לקלף, אילו פריטי כסף צריך לצחצח ואיפה אתם רוצים שישימו את בקבוקי השתייה. אל תניחו שילד יבין למה אתם מצפים בלי שיגידו לו.

  • השתדלו להודיע מוקדם ככל האפשר על התפקיד שאתם מטילים, והוסיפו זמן יעד להשלמת המשימה. אין ספק שחלק מהעזרה שאתם צריכים בבית, היא בסגנון: "בבקשה תביא לי את המגבונים מייד." בשביל סוג כזה של סיוע מיידי, לא תוכלו למסור הודעה מראש, אבל אם כל העזרה שאתם צריכים היא מהסוג של "ללא הודעה מראש", לא תשיגו את מירב שיתוף הפעולה בבית.

    לכל אחד יש לוח זמנים משלו. ילדים אינם יוצאי דופן. לזה יש מבחן גדול מחר, האחרת הבטיחה לעשות שיעורי בית עם חברה, וילד שלישי תכנן לצאת לרכוב על אופניים.

    תמיד קל יותר להכניס מטלה לתוך סדר היום, כשידוע לך מראש מה יבקשו ממך. לכן, כדי להשיג את התועלת המרבית מכל 'עוזר' בבית, אנחנו חייבים להשתדל לכבד את התוכניות שלהם, על ידי תכנון מראש וחלוקת תפקידים, תוך נתינת טווח אפשרויות רחב להשלים אותם.

    נסו להימנע ממצבים שידרשו מכם להרים את הקול ולצעוק, "רוץ מייד למכבסה ותיקח את הדברים שלנו עכשיו! מהר, הם סוגרים בעוד 10 דקות!" הרבה יותר אפקטיבי לתכנן מראש, כדי שתוכלו להגיד את זה ככה: "בבקשה תתכנן את היום שלך, או את יום המחר, באופן שתוכל לקפוץ למכבסה ולהביא משם את הבגדים שלנו, עד מחר בשבע בערב."

  • היו ישירים וסמכותיים. לפעמים קל יותר להגיד: "מישהו יכול בבקשה לטאטא את המטבח?" אבל זאת הוראה מאוד לא ישירה. כל ילד יחשוב, "היא בטח לא מתכוונת אליי". לכן, הרבה יותר יעיל יהיה לנקוב בשמו של הילד שאתם רוצים שיקום ויטאטא את המטבח.

    אם אתם צריכים משהו עכשיו, אל תגידו, "בהזדמנות", או "באיזשהו שלב". אם אתם צריכים שהילד יעשה משהו בשבילכם, אל תתנו לזה להישמע כאילו אתם נותנים לו ברירה. אפשר להתמקח על מי עושה מה, וההורה לא צריך להיות בעל סמכות בצורה אוטוקראטית, אבל סגנון הדיבור שלו, בכל מקרה, צריך להיות נחוש ולא מתחנחן.

  • דאגו לקבל אישור מילולי להשלמת כל המטלות שביקשתם. אם אתם רוצים שמשהו ייעשה מחר או ביום חמישי הבא, ודאו שמי שקיבל את התפקיד יאשר בפיו שהוא (או היא כמובן) יטפל בזה. תשובה בסגנון "שמעתי אותך" לא מספיקה. "בסדר, אני אעשה את זה", כבר הרבה יותר טובה. "אני אביא את הכביסה מהמכבסה ביום שלישי אחר הצהריים" – היא הטובה ביותר.

צעד חמישי: עקבו אחר ציות ותנו חיזוקים.

אם אתם לא עוקבים אחרי ה"עוזרים" הקטנים שלכם, אתם משדרים להם מסר גרוע. כשאיננו מצליחים לעקוב אחר ביצוע המטלות, אנחנו משדרים לילדים, שהעבודה שביקשנו מהם לעשות, לא הייתה באמת כל כך חשובה. אנחנו נותנים להם את הרושם שהמאמץ שלהם חסר חשיבות ומתקבל כמובן מאליו. זה ירפה את ידיהם מלעזור בעתיד.

כשעוקבים אחר ביצועו של כל אחד מהתפקידים שהעברנו, נגלה שחלקם הושלם בזמן וכראוי, בעוד שחלקם האחר לא. חייבים לאשר כל ביצוע מוצלח. לא עולה לנו כסף לבטא הערכה במילים, ואילו לרווח שנקבל אין מחיר.

לכל מי שעזר לכם מגיעה אמירת "תודה רבה"! זוהי מידת דרך-ארץ בסיסית שלצערנו לא כל כך נפוצה היום. על עבודה גדולה יותר וטובה יותר, מגיע כמובן ביטוי גדול יותר של הערכה.

כשמטלות אינן מתבצעות בזמן, או גרוע מזה, לא נעשות כלל, אנחנו עומדים מול אתגר קשה יותר. בזמנים כאלה צריך לצעוד על חבל דק, להימנע מגילויי כעס מזיקים מצד אחד, ומצד שני - לא להמעיט בחומרת המעשה.

אנחנו חייבים לתת לילדים שלא מילאו את תפקידם לדעת שאנחנו מאוכזבים. הם צריכים לשמוע מאיתנו שכל המשפחה – לא רק אנחנו – נפגעה מההזנחה שלהם. לפעמים מדובר רק באי-נוחות קטנה, אבל ההזנחה חותרת תחת רוח השיתופיות שחיונית כל כך להרמוניה המשפחתית ולתחושת הביחד.

לסיום, צריך לבחון עם הילד איך קרה שהוא לא עמד בתפקידו. המטרה כאן אינה להכניס אותו למסע האשמה עצמית, אלא לעבור על השלבים שהובילו לאי הצלחתו למלא את המשימה. כך נוכל לחשוף ביחד אתו את נקודת השיפוט הלקוי, את הטעות שלו, שהובילה לרשלנות.

יש להצטייד בסבלנות, בתכנון ובעוד סבלנות, כדי להביא את ילדינו לקחת חלק במטלות השוטפות בבית. אך התועלת שתצמח לנו ולילדים, הופכת את הפרויקט הזה למשתלם עד מאוד.

14/2/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 13 תגובות ב-12 דיונים

(12) איילה, 8/7/2016 04:16

מנסיון זה עובד!

הענין הוא השילוב של כל הפרמטרים ביחד:ההורים צריכים להיות מאורגנים, לדעת שזה פרויקט חינוכי, לעקוב אחרי הביצוע וכו׳ ממש כפי שהכותבת הציע בכתבה. מנסיון זה עובד.

(11) רותי, 4/3/2013 10:58

לפני פסח

כשילדיי היו בין הגילים 6 - 15 הפכנו את העזרה למשחק. כתבתי את המשימות כל משימה על פתק מקופל והכנסתי לקערה. כל ילד בחר פתק ו - מה שיוצא אני מרוצה. כשהקערה כולה חוסלה מהפתקים התיישבנו לאכול יחד צ'ופר. היה כייף אמיתי

(10) ציפי, 25/2/2013 19:55

נשים יקרות זה כן אפשרי . מנסיון...

אני ברוך ה' אם ללא מעט ילדים מגיל 4 חודשים ועד 20. אני עושה טבלה על המקרר ובה מסודרים בצד ימין המשימות כגון: שטיפת כלים, פינוי אשפה, עריכת שולחן, שטיפת רצפה.... ולמעלה כמו במערכת שעות של בית הספר מופיעים ימי השבוע. בתוך הטבלה רשומים שמות הילדים ולכל אחד מופיע שמו מס' פעמים בשבוע במספר תפקידים שהוא מסוגל לעשות כמו שצריך. ילד קטן שמשתף פעולה ועושה את תפקידו מקבל פרס קטן. או נקודות בלוח הנקודות שאוספים כדי לקבל פרסים או שקלים (בערך 1 ש"ח לכל 6 פעולות) (אפשר גם לשנות כמובן) . ילד בגיל בי"ס יסודי בערך עד כיתה ד יודע שהוא צריך לעשות ולא צריך בד"כ נקודות ופרסים קטנים. אבל הוא יכול לצבור כמות נקודות גדולה ולקבל פרס "גדול" משהוא שהוא רוצה שאני אקנה לו כשאוכל... ילד יותר גדול יחשוב שפרסים זה לקטנים והוא לא ירצה. אבל הוא יודע שזה לטובת כולם וכל אחד עושה משהו בשביל כולם. ז"א אם הוא לא יקבל כביסה אז כולם יחפשו את הדברים ולא ימצאו בגללו וכדו'... ואם הוא סרבן רציני גם אני לא אכבס לו את הכביסה שלו... שיחפש פריירים . כל אחד צריך לדעת גם לקבל וגם לתת. נקודה!

(9) אנונימי, 20/1/2013 13:13

תודה רבה

תודה רבה

(8) אנונימי, 1/5/2011 18:39

מחמאות!!!

מחמאה אמיתית לאחר קבלת העזרה תעודד משמעותית את העזרה בפעם הבאה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub