לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חינוך ותקשורת עם ילדים

חינוך ותקשורת עם ילדים

מאת

"אמא, את מגעילה". אומר לי הבן יקיר שלי, בן ה-4 כמעט, בסתם אחרי צהריים אחד, לא בהיר ולא מעונן.

הוא מביט בי במבט כחול, בוחן, ומחכה לתגובתי. ואני? קצת הרבה המומה. שותקת מתדהמה. שומעת בליל של קולות מבוהלים בתוכי: "הוא באמת אמר את זה? מה זה? הבן שלי כך מדבר אלי? הבן שלי?!" אני מנחת הורים, אלופה בחינוך, אז.... מה קורה פה? ובכלל, מאיפה הוא הביא את זה? ולמה הוא אומר לי כך? אולי אני באמת לא אמא מספיק טובה? אבל זו חוצפה! אסור לו לדבר אלי ככה!

משהו תוסס בתוכי, ואני כמעט כמעט מגיבה בחריפות. קולו המתוק קוטע את מחשבותי המתרוצצות:

"אמא, את מגעילה".

משהו מתחמם בתוכי. מתחמם, מתחמם, עולה מכיוון הבטן, מטפס אל הסרעפת, ממשיך לעלות לכיוון הגרון, די! אסור לי לשתוק! אני חייבת להגיב! עקצוץ מציק בכף היד, סטירה! על כאלו מילים הוא צריך לקבל סטירה! למתי נועדו הסטירות אם לא לעת כזאת? חוצפן! חוצפן קטן שכמותו!

קשה לי להאמין שזאטוטון כזה - 14 ק"ג, פני מלאך בהירות, עיניים כחולות תמימות, גדולות ובלורית צהובה כמו של אפרוח - מצליח ככה להעלות לי, האמא הגדולה והכבודה שלו, את לחץ הדם. אבל זה בדיוק מה שקורה.

כל זה טס במוחי בשניות, והקול המתוק, שהוא עכשיו כזה מעצבן, שוב נשמע, באותה מנגינה, שמערבבת אותי מבפנים ומאיימת לקחת ממני את השליטה העצמית:

"אמא, את מגעילה".

אני נושמת עמוק, עוד נשימה, פותחת וסוגרת את כף היד המעקצצת, לא ! הוא לא יוציא אותי מהכלים! אני לא אגיב! אני לא נגררת לפרובוקציה של ילדון קטן. ניצחתי. לא הגבתי מהבטן. לא נכנעתי לדחף השלילי להגיב מיד, בלי מחשבה. אני בשליטה. אפרוח בן 4 לא יוציא אותי משקול דעתי ולא יגרום לי להתנהג כאילו אני בת גילו.

אני יוצאת אל החדר הסמוך, שקועה כולי במעשי, כאילו לא רואה ולגמרי לא שומעת את ה"טסטר" הקטן שמעמיד אותי במבחן כה גדול

אני יוצאת אל החדר הסמוך, נעשית מאד עסוקה, פותחת מיטה, סוגרת חלון, ממיינת כביסה, שקועה כולי בעיסוקי, שרה שיר לעצמי, כאילו לא רואה ולגמרי לא שומעת את ה"טסטר" הקטן שלי, שמעמיד אותי במבחן כה גדול, הולך אחרי בלי לוותר, וקולו מינורי ומעצבן, מנסה לגבור על שירתי:

"אמא, את מגעילה". זהו.

האמא הזאת, מה קרה לה? היא גם חרשת וגם עיוורת. אני מדבר אליה והיא עסוקה עסוקה ולא שומעת, שרה לה שירים ובכלל לא מתייחסת. אני הולך אחריה והיא לא רואה אותי. מה יש לה? אולי היא עייפה? היא לא שומעת טוב? אולי יש לה מים באוזניים? ככה היא אמרה להדס, כשהיא לא שמעה טוב. אולי יש פה רעש? מעניין. חשבתי שהיא תצעק עלי, תכעס מאד, תיעלב... רציתי לראות מה אמא אומרת כשאומרים לה דברים לא יפים.

אם אמא כועסת נורא וצועקת, אז היא פתאום כמו לא אמא, היא כמו ילדה קטנה, מסכנה שצועקת כי 'עשו לה'...

אני מנסה עוד פעם. בקול. אמא במטבח. היא לא שמה לב אלי בכלל. אולי עכשיו היא תשמע: "אמא, את מגעילה". אוף, עכשיו אמא רצה לכביסה. היא שוב לא שמעה אותי. אני רץ אחריה. היא מכניסה כביסה למכונה. עכשיו היא מתכופפת והאוזן שלה נמוכה וקרובה אלי. עכשיו היא בטח תשמע: "אמא, את מגעילה". בום! היא בדיוק סגרה את המכונה ולא שמעה אותי. אוף! אני רוצה שהיא כבר תסתכל אלי.

אמא אמרה לי פעם, שהיא לא שומעת כשאומרים דברים לא יפים. שהאוזן שלה לא שומעת דיבורים לא טובים. אולי בגלל זה היא לא שומעת אותי? די, אני רוצה שהיא תראה אותי ותדבר איתי. אני אוהב את אמא. אני רוצה שהיא תשים לב שאני פה. שהיא תדבר אלי.

אני מנסה להגיד לה משהו אחר, נראה אם היא תשמע: "אמא, אני רעב".

"הה, חמוד שלי, אתה רעב? הנה, אנחנו כבר הולכים לאכול ארוחת ערב. מה אתה רוצה שנכין היום? אתה רוצה חביתת עין, מתוקי?"

'אמא לוקחת את ידי בידה, איזה יד חמה יש לה, ואנחנו הולכים ביחד לכיוון המטבח. אמא שואלת אותי על הגננת ועל החברים. איזה כיף לי. ב"ה. אמא שומעת. כבר פחדתי שלא. והיא גם אוהבת אותי ודואגת לי, סתם אמרתי לה מילה לא יפה. איזה מזל שהיא לא שמעה, היא הייתה יכולה להיעלב. היא בכלל לא מגעי.... היא האמא הכי טובה בעולם והיא אוהבת אותי.

"אמא, את טובה" אני אומר פתאום.

"מתוק שלי. אני אוהבת אותך. ילד טוב של אמא".

ההה איזו נשיקה חמה ונהדרת. איזה כיף לי. אני אשתדל להיות הילד הכי טוב בעולם, שאמא שלי תשמח. כי אני הכי בעולם אוהב את אמא. זהו.

***

בוא ננסה לנתח את מה שקרה כאן:

ילד רוצה קשר, אך הוא לא תמיד יודע איך ליצור אותו באופן נכון ובונה. הלימוד וההתפתחות הם דרך ניסוי ותעייה. הוא מנסה, בודק, בוחן את תגובותינו, ולומד מסקנות להמשך. על פי התגובות שלנו הוא יגבש את התנהגותו ויבחר את דרכו.

כשילד מתנהג באופן שלילי, הוא בוחן אותנו. הוא רוצה שנגיב, שנתייחס ואז הוא ירגיש קשור, אבל זו התקשרות לא נכונה. כשאין תגובה, הוא ינסה שוב ושוב, עד שילמד, שאין זו הדרך ויבחר בדרך חיובית של שיתוף פעולה. אם הגבנו, גערנו, כעסנו, הוא למעשה השיג את מטרתו: נוצר קשר. אמנם שלילי, אבל קשר נותן לו את תחושת השייכות שחיונית לו.

תפקידנו כאמהות לשלוט ולהגיב נכון, כדי שהילד ילמד ליצור קשר באופן חיובי ובונה, תוך שיתוף פעולה, ולא יחפש דרכי התקשרות שליליות.

שיהיה לכולנו בהצלחה, באתגר הכי גדול בחיים.

7/6/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) אסף, 21/6/2015 16:41

זה נכון גם כשהילד בן 21...

אנסה ליישם בפעם הבאה שאעמוד במבחן הזה

(4) מ, 19/6/2015 07:03

בלהה שלי

בלהה מדהימה שלי אני קוראת ועיני מלאות דמעות. זה כ"כ את! אני מתנחמת נחמה קטנה שלפחות לא עזבת אותנו וזהו אלא השארת לנו פה כ"כ הרבה. אני שומעת את הרצאתך, את קולך הנעים והשופע ומשתדלת לפחות ללכת בדרכך... אוהבת ומתגעגעת כ"כ....

(3) שולי, 14/6/2015 18:07

מאמר כה מחכים אבל הלב בוכה על בלהה ע"ה

מאמר כל כך מחכים, עם הבנה כה בהירה בנפש של ילד, עם תיאור מדוייק של התנהגותה של בלהה לילדיה, בחן בסבלנות ובשמחה. מרגש וכואב.

(2) ברכה מרנדה, 9/6/2015 16:58

הגב' בלהה וייסנשטרן ע"ה

קשה לדבר על בלהה בלשון עבר, זכיתי להכיר אותה אשה מדהימה משיכמה ומעלה "אשת חייל מי ימצא" נושא חינוך היה נושא חשוב בעינה אם לא החשוב ביותר הייתה לה הבנה בחינוך ילדים כאילו היה הילד שקוף והיא ראתה את מחשבתו והבנתו וכך הייתה יודעת להבין לליבו הקטן ולהבין אותו פנימה פנימה עד שהילד בעצמו היה מתפלא איך היא הבינה אותו. היו לה כל כך הרבה צדדים חיובים ומסירות נפש לכל מי שהכיר אותה ולכל מי שסבב אותה גם אם היא לא הכירה אותו אישית. היא ידעה לתת פתרונות ומענה לבחורים שלא מצאו את עצמם אם זה נערים שמצאו את עצמם נפלטים ממקום לימודם או מבתיהם והיא עם ההבנה הנקייה שלה ידעה לתת להם מענה ונתנה להם מחסה ופתרונות על הצד הטוב ביותר. היא נלקחה לגנזי מרום ב"טרם עת" (מי אני שאכתוב את המילים הללו "בטרם עת" ) אני אינני יודעת אם יש לי בכלל רשות לכתוב כך. החלטת בורא עולם לקחת אותה לצידו זו רק בגלל הסיבה שאנו נמצאים בתקופה כל כך קשה של יחסי אנוש ביננו לבין כל הסובבים אותנו. אם זה בשורה הראשונה של הקרבה בעל אם אשתו, ילדים עם הורים, כלה עם חמותה והפוך חתן עם חמיו וחמותו, מקומות עבודה, שכנים קרובים ושכנים רחוקים וכמובן בראש המדינה חברי כנסת בקיצור מי לא, ולכן בורא עולם החליט לקחתה אליו על מנת שתוכל לתת לו רעיונות של איך לקבל כל אחד ואיך להפוך את כל התנהגותינו כלפי זולתינו לחיוב. לא אשכח את בלהה ע"ה לעד , אזכור אותה תמיד ואת חיוכה שובה הלב !

(1) אנונימי, 8/6/2015 09:07

מרטיט

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub