לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הורים שמסרבים להתבגר

הורים שמסרבים להתבגר

הבעיה חמורה בהרבה מ"טעם רע" בבגדים וריקודים מביכים, הורים שלא מכבדים את עצמם הופכים לפחותי ערך בעיני ילדיהם.

מאת

השאלה במדור השאלות והתשובות צדה את עיני. תחת הכותרת "מיני אמא", קראתי את דבריה של מתבגרת, שלדעתי מבטאים את תחושתם של ילדים רבים:

"אני נערה בת 14, ואני מסתדרת טוב למדיי עם אמי. אבל היא אוהבת ללבוש בגדים שמתאימים יותר לנערות בגילי ופשוט לא שייכים לאימהות בנות 42: חצאיות הרבה יותר מדי קצרות, עקבים מוגזמים וחולצות טריקו עם כיתובים אופנתיים. אני ממש מתביישת כשהחברות שלי רואות אותה לבושה ככה. אבל בכל פעם שאני מנסה לדבר איתה על הנושא ברוגע, אנחנו בסוף צועקות אחת על השנייה. מה אני יכולה לעשות?

שוחחתי עם ילדים שתיארו כמה הם התביישו כשאבותיהם רקדו בצורה לא הולמת במסיבת הבר מצווה שלהם, או הרסו את הערב בשתייה לשכרה עד למצבים הכי משפילים שיש. ניסיתי לעזור לילדים להירגע אחרי שהם דברו על אימהות שמתלבשות בבגדים צמודים מדי ונעלי עקב מגוחכות, ומאמינות שהן נראות אופנתיות, למרות שבעיני בנותיהן הן לא יותר ממקור לבושה.

הבעיה נמשכת מעבר ל'טעם רע' וקצת יותר מדי אלכוהול. כהורים, אנחנו אחראים לקבוע אמות מידה ברורות להתנהגות בחיי המשפחה שלנו. צורת הלבוש שלנו, הצורה בה אנו חוגגים, צורת הדיבור שלנו, משפיעות כולן על הדרך בה ילדינו שלנו רואים אותנו. ואם הילדים שלנו חושבים שאנחנו מזלזלים בכבודנו באופן בו אנו מתנהגים או מתלבשים, אנחנו הופכים בעיניהם לפחותי ערך.

יותר מדי אבות ואימהות מנסים לגדל ילדים, בעוד שהם עצמם לא סיימו עדיין להתבגר

יש בימינו מגמה שהאחריות הכרוכה בהורות אינה מעניינם של ההורים. יותר מדי אבות ואימהות מנסים לגדל ילדים, בעוד שהם עצמם לא סיימו עדיין לגדול. אנחנו לא רוצים להיראות כמו מבוגרים, להתנהג כמבוגרים או "לפספס" את הכיף בחיים. אנחנו שומעים הורים שמתלוננים על הצורך להיות בבית בלילה, להסיע את הילדים למוסדות החינוך או לשבת עם הילד ולהתרכז בשיעורי בית משעממים בחשבון. "הייתי שם, עשיתי את זה, אני צריך/ה להשתחרר מכל זה".

אני קוראת להם "הורים נוסח פיטר פן". אנחנו מוצאים אימהות ואבות שהיו מעדיפים לצאת לבילוי או לחופשה מאשר להתמודד עם לחצי החיים. חלקם נועלים נעלי התעמלות צעקניות ולובשים ג'ינס מרופט, או מתאימים את בגדיהם לאלה של ילדיהם, כדי שיוכלו להמשיך להרגיש צעירים. ובעוד שילדיהם מתבגרים, הם עצמם נשארים תקועים בזמן, ומסרבים להתקדם.

הבעיה היא שתוך כדי כך אנחנו מאבדים את הכבוד העצמי שלנו. וכשהכבוד העצמי עף מהחלון, הוא לוקח איתו גם את ההערכה שהילדים שלנו היו אמורים להרגיש כלפינו. חשוב שנזכור שילדים זקוקים להורים שהם יכולים לכבד. מובן שאנחנו רוצים ליצור סביבה אוהבת וחמה בבתינו. אבל יחד עם זה אנחנו לא יכולים ליפול למלכודת המחשבה שאנחנו והילדים שלנו "החברים הכי טובים". בתור הורה יש לי משימה חשובה ביותר: להוביל, לכוון ולשמש דוגמא. אני כאן כדי לעצב אישיות ולגדל ילד עם נשמה. איך אני יכול לממש את כל זה אם עדיין לא קיבלתי את האחריות שהורות מכובדת נושאת בחובה?

אנחנו דמויות החיקוי הגדולות ביותר של ילדינו. אם לא אצלנו, אז אצל מי יחפשו הילדים שלנו הכוונה?

אנחנו מוקפים בשחיתות ושערוריות, כאשר נראה לעתים כי אין אדם שחסין בפניהן – ספורטאים, שחקנים ושחקניות קולנוע ופוליטיקאים חשובים. תוכניות פופולאריות וקליפים מוזיקליים מעוררים את ילדינו לזלזל בדרכי התנהגות נאותה. מדורי רכילות זועקים כותרות פרועות המתארות הפקרות וחיים נואשים.

אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ידברו בכבוד ויתייחסו לעצמם בכבוד, אנחנו חייבים להיות הראשונים בחזית

אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ידברו ויתייחסו לעצמם בצורה מכובדת, אנחנו חייבים להיות הראשונים בחזית. היהדות מלמדת אותנו לכבד גם את הגוף וגם את הנשמה. אנחנו מתלבשים בצניעות. אנחנו חושבים על המילים והשפה שלנו. כל צורת החיים שלנו משקפת את המלכותיות שנמצאת בתוכנו.

כבוד והערכה הם היסודות של בתינו. חינוך אפקטיבי תלוי במערכות יחסים שלנו עם ילדינו. הורים שחיים בצורה מכובדת נותנים לילדים שלהם דמות להעריך, להעריץ ולכבד.

הילדים שלנו צריכים לכבד אותנו, ולא בגלל שאנחנו מחפשים הערכה וציות. כבוד הוא אבן היסוד של מערכת היחסים שלנו. כשילדים מכבדים את הוריהם, הם מקבלים את מרותם כמדריכי החיים שלהם. ככל שההערכה והכבוד שלהם גדלים, כך הקשר בין ההורים לילדים מתחזק. אבל הורים שמתנהגים כאילו שהם עדיין בתיכון לא יכולים להשיג את זה.

קודם אנחנו צריכים להתחיל לחיות בצורה מכובדת. קודם אנחנו צריכים להתחיל לבחון את עצמנו.

יש בהורות חלק שדורש מאתנו להעמיק אל מתחת לפני השטח. אנו חייבים להשתחרר מהצרכים האנוכיים שלנו ופשוט להתבגר ולגדול. אולי אנחנו עייפים. אולי זה לא תמיד יהיה כיף. נכון, חופשה או בילוי נראים יותר אטרקטיביים ממקלחות לילדים או הסעתם ללימודים. אבל כשנגיע לבסוף אל הרגע שבו נהיה מוכנים לחיות את התפקיד בו זכינו, להיות הורים עם כבוד, למצוא את הרגעים שמגדירים אותנו כהורים, אז נגיע למקום בו נזכה להערכה מעל ומעבר.

6/10/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-8 דיונים

(8) אנונימי, 10/10/2013 17:54

הורים שלא התבגרו הם זן שונה לגמרי

החיצוניות לא מעידה יותר מדי. מה שמעיד הוא, למשל, עד כמה ההורה נותן מקום לילדיו במהלך היום (הורה שמעדיף לעשות דברים אחרים, מבחירה, ולא משנה מהם - מלבלות עם חברים ועד לטפל בילדיו החדשים על חשבון ילדיו הקודמים - הוא פיטר פן).

(7) אירית, 10/10/2013 14:17

להתבגר זה להתגבר

בסד שלום. בתגובה למאמר הכ"כ ענייני ולחלק מהתגובות. כאמא לשני בנים ואב שמאמצע העשור החמישי לחיו החליט שהוא מסרב להתבגר ונהג בהתאם על כל המשתמע מכך, אני יכולה להעיד שהנזק הנגרם לנפשם של הילדים הוא עצום. לא רק בילבול וחוסר כבוד הם מנת חלקם של ילדנו, אלא חוסר ביטחון המווה נזק ,או5 גם בלתי הפיך ויחסים רעועים עמ האב. אוסיף למאמר כי כאשת מקצוע בתחום, ככל שהפער בין הערכים של האם, מוסדות החינוך ויתר הסביבה התורמת לגידול הילדים לבין ההורה המתבגר/משתטה הוא גדול כך גדלה המבוכה שחווים ילדים אלו. עוד הוסיף עצה להורים שמאמינים כי לא נגרם נזק אלא ההיפך הוא הנכון כי נראה שעושים הם שימוש בסוגים שונים של מנגנוני הגנה כדי לא להתמודד עם צרכיהם. עצה לי להם אותה אני נותנת לילדי ולמתבגרים אחרים. המילה להתבגר כשמשםים אש סדר אותייותיה היא להתגבר. תנו להם את המקום שמגיע להם. אל תגזלו את השטח שלהם. שבת שלום

(6) יודית, 10/10/2013 07:04

מאכזב

מאכזב לדעת שאנשי מקצוע בתחום החינוך עדיין שופטים את הסביבה (ילדים כהורים וההפך ) ע״פ אמות מידה חיצוניות כמלבוש. כאמא לשני ילדים שמתלבשת בג׳נסים קרועים אני יכולה להעיד שיש לי שני ילדים שלא זו בלבד שהם מכבדים אותי , הם מעריצים אותי!!!! ההכללה היא טעות ביסודה. יש להבין את הדינמיקה בבית בו אם מתלבשת ע״פ צו האופנה ולבדוק את הערכים שהיא מעבירה לילדיה ולא מה היא בוחרת ללבוש. הכתבה גרמה לי לאבד אמון באנשי החינוך והפסיכולוגיה .

אנונימי, 19/10/2013 20:20

לא להגזים

גם אם את לא מסכימה לכתבה זה לא סיבה לאבד אמון .יכול להיות שלגביך זה לא נכון ואשריך שהילדים שלך מכבדים אותך למרות הכל ...
רב הפעמים יש הרבה מה ללמוד מאנשי חינוך ופסיכולוגים

(5) שלומית, 9/10/2013 22:12

לא לשכוח מה המטרה

אני חושבת שכהורים אנו צריכים לזכור שהמטרה שלנו היא לא שהילדים שלנו יאהבו אותנו(זה יבוא אם..). אלא להצמיח אותם ולעזור להתפתחותם כבני אדם. אם נזכור שזו המטרה, ונתנהל לפי הערכים שאנו מאמינים כי הם חשובים, הכבוד להורה, הקשר המיוחד והקרוב יבואו בעקבות זה. לא אורך החצאית והמילים הטרנדיות שנדבר בהן יצרו את הקשר המיוחד אלא נהפוך הוא, קירבה ושיתוף אך מתוך היותו אנשים בוגרים עם יותר נסיון חיים .הורים שאפשר להשען עליהם ולהתייעץ עמם. כמובן שראשית לכל יש צורך להבין בעצמנו מהם הערכים שאנו מאמינים בהם ורוצים להעביר הלאה. ואני כותבת זאת כאמא גאה ל- 4 ילדים. הגדולה כבר קצינה בצבא (קצינת חינוך אחרי שנה שלפני צבא עשתה מכינה קדם- צבאית), השנייה עושה שנת שיורת שלפני צבא , והשניים הצעירים יותר בני 14 ו-12. ועוד מידע...אני כותבת זאת כאישה מאמינה אך לא דתייה במובן הקלאסי (לא שומרת מצוות כדבר המרכזי..). מנסה לומר- שערכים הם מעבר לדת, אבל ביהדות יש ערכי אנוש רבים שאפשר ללמוד מהם וערכים אוניברסליים בכלל... אני מאמינה כי כמו ארגון גם במשפחה צריכים להיות חזון וערכים ברורים וגלויים שלאורם יש להתנהל. יש לי עוד הרבה מה להגיד בנושא- אבל זה כבר הופך למאמר בפני עצמו....

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub