לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נישואי ה

נישואי ה"אני"

מערכת הנישואין פורחת כאשר אנחנו מתאמצים לתמוך בצמיחה האישית של בני הזוג שלנו.

מאת

הנישואין המאושרים ביותר הם נישואי ה'אני', קראה הכותרת במגזין שהחזקתי בידי. "מה"? נדהמתי, וגבותיי התרוממו מיד. ידעתי שזה לא יתכן. כל כך ברור לי שנישואין מאושרים הם אלה שממוקדים בזולת, או במילים אחרות - נישואי 'את/ה'. אבל מכיוון שזה מחקר רציני, שהמסקנות שלו נראות לי הפוכות מההגיון ומהשכל הישר, הסתקרנתי והמשכתי לקרוא.

המאמר חקר "נישואין יציבים" שהוגדרו כמערכות יחסים ארוכות טווח, משמעותיות ומספקות.

הכתבת הסתמכה על מחקר אקדמאי שגילה ש"...ככל שאנשים מרגישים שבני הזוג שלהם מאפשרים להם יותר 'התרחבות עצמית', הם חשים יותר סיפוק ומחויבות למערכת היחסים".

בסדר, חזרנו למה שנשמע כמו התמקדות בעצמי. אפשר להבין את מסקנות המחקר, או לפחות כפי שהן צוטטו בעיתון. אבל לי נראה, שהחוקרים עלו על רעיון חשוב מאד, שמדבר על משהו אחר, אולי אפילו הפוך מהכותרת בעיתון: אנחנו פורחים בנישואין שבהם בני הזוג שלנו מתאמצים לתמוך בצמיחה האישית שלנו. באותה מידה אפשר לנסח זאת בנישואי 'אתה': לא רק שאני רוצה שאתה (בן/בת זוגי) תממש את החלומות והפוטנציאל שלך, אלא שאני רוצה לתרום לך מהחוכמה והניסיון שלי, כדי שתצליח לממש את שאיפתך. אתה לא מוגבל בעצמיות שלך בלבד, משום שגם ה"עצמי" שלי כלול בתהליך.

כשאנחנו מפנימים את הרעיונות, החוכמה והידע שמגיעים מבני זוגנו, אנחנו הופכים למהדורה מורחבת של עצמנו

כשאנחנו מפנימים את הרעיונות, החוכמה והידע שמגיעים מבני זוגנו, אנחנו הופכים למהדורה מורחבת וגדולה יותר של עצמנו. ההכללה שלהם מגדילה את התכולה שלנו.

כשבן הזוג שלנו ממשיך לצמוח, גם אנחנו גדלים. זוהי דינמיקה מועילה וכדאית לשני הצדדים.

נכון שהרבה פעמים ניגודים נמשכים זה לזה. יתכן שבמידה מסוימת זה נובע, כפי שמניחים מטפלים רבים, מכך שאנו מחפשים אחר התכונות שחסרות לנו, אחר המעלות שישלימו אותנו, שיהפכו אותנו ל'שלם' נעלה יותר.

אולם זה לא נוצר מאליו בדרך פלא מיד אחרי הנישואין, אלא צריך לעבוד על זה. אנחנו צריכים להעריך את מה שיש לבן הזוג שלנו להציע, ובאילו דרכים אנחנו יכולים ללמוד ממנו. אנחנו צריכים ללמוד שנקודות מבט ותכונות שונות אינן שוות פחות, אלא מהוות הזדמנויות לצמיחה. מה שאנחנו לא רוצים לעשות זה לנסות לכפות את החוזקות שלנו (כלומר את תכונותינו ה"נעלות") על בני הזוג שלנו. אנחנו צריכים לחכות שיבקשו מאיתנו. אחרת נסתכן בכך שנהפוך לנודניקים וביקורתיים או ליהירים ושחצניים – אך בהחלט לא לאנשים הממוקדים בבני זוגם.

אנחנו צריכים להתבונן בבני הזוג שלנו באמת. אנחנו צריכים להביע את הערכתנו ליכולות, לניסיון ולידע שלהם, שחסרים בנו, ולחשוב איך אנחנו יכולים ללמוד מהם, ובמה אנחנו יכולים להשתפר מכך.

אנחנו לא צריכות להפוך להיות גרסה נשית של הבעל שלנו, ואנחנו בהחלט לא צריכים לחקות את הנשים שלנו. אנחנו פשוט לא רוצים להפסיד את ההזדמנות למה שהמאמר קורא "התרחבות עצמית", רק בגלל שאנחנו מוגבלים בפרספקטיבה הצרה שלנו.

אצל זוג חברים שלנו, האישה אוהבת לטפס על הרים. היא בכושר מדהים, ובכל פעם שהיא יוצאת לטיפוס קצר (מה שרובנו נחשיב כמסלול מפרך), זה גם נותן לה חיבור רוחני, וגם ממריץ אותה. בלי שאלות בבקשה, אני לא מסוגלת להבין את זה. אבל מה שכן ראיתי הוא איך בעלה לומד ממנה – על התפעמות ויראה, על מאמץ עד קצה גבול היכולת, על מודעות לצרכים, על צמיחה מתוך היופי של הטבע. ואני מתפעלת לראות כיצד הניסיון שלה הפך להיות חלק אינטגראלי ממנו עצמו.

לחברה אחרת שלי יש בעל שקורא בלי סוף. כל דבר מעניין אותו – מידע טריוויאלי (הוא מצוין במשחקים האלה) או משמעותי, רעיונות פילוסופיים, הכל... הטעם שלה בקריאה, לעומת זאת, הולך יותר על רומנים רבי מכר. אבל הוא משתף אותה ברעיונות שהוא קורא, והיא לומדת ממנו. הם דנים על השאלות שעולות מהקריאה שלו, ועל ידי כך צומחים יחד. אני חושבת שהנישואים שלהם נחשבים "יציבים".

אני זוכרת שחזרתי לאקדמיה כדי לעשות תואר שני בפסיכולוגיה. התלמידים היו קצת צעירים, כך שהשיחות עם הסטודנטים בדשא לא בדיוק עניינו אותי, אבל בעלי ואני שוחחנו על המושגים שלמדתי במשך שעות. אני עזרתי לו בתפקידיו כרב בקהילה, ויחד העמקנו את ההבנה שלנו בנפש האדם ובדינמיקות המשפחתיות. הלימודים לא היו "העסק שלי", אלא "העסק שלנו" (מה שהקל מאוד כשהגיע הזמן לפרוע את ההלוואות שלקחתי כדי ללמוד).

אולי צריכים להחליף לשם כך הילוך. יתכן שאינכם רגילים לשוחח בבית על כל מה שקשור לחיי העבודה שלכם. אולי אתם לא רגילים לשתף זה את זה בפרטי היום שלכם. אולי אתם מדברים על מטלות ועל הילדים, אבל לא על המאמר שקראתם, על האדם המעניין שהכרתם בארוחת הצהריים, או על המטרות שלא מימשתם. אין פרט קטן או גדול מדי. ברגע שתתחילו, תיצרו הרגל ושניכם תצמחו ממנו – לא במידע, אלא בדרך בה תחיו, בדרך בה תתבוננו ובדרך בה תבינו.

"נישואין יציבים" אולי אינם מטרה זוהרת במיוחד, אולם המחקר המצוטט במאמר טוען שהם מטרה משתלמת. הנקודה היחידה שבה אין בינינו הסכמה היא שלמרות הכל, אני עדיין לא חושבת שמדובר בנישואי "אני".

27/4/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) הדס, 15/9/2014 12:45

יפה!!!

(1) אנונימי, 28/4/2014 09:08

תודה על המאמר!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub