לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מילים שנוגעות...

מילים שנוגעות...

השפעתן העמוקה של מספר מילים כנות.

מאת

זו הייתה הצגת סוף-שנת-הלימודים אופיינית. אני, כמו כל שאר האימהות של כיתה ג', הגענו בנאמנות לאודיטוריום בית הספר, והתכוננו להתמלא בגאווה ושביעות רצון. השפתיים שלנו התכוננו להימתח בחיוכי הנאה חסרי בושה, המצלמות שלנו כוונו להנציח אינספור תמונות של ביצועיהן של הבנות הצעירות.

מתוך התלהבות הגענו מוקדם, כדי לתפוש את המקום המבוקש בשורה הראשונה, שם נוכל להישיר מבט אל בנותינו, ולשלוח קריצות וחיוכים מעודדים, לחיזוק ביטחונן העצמי.

התעניינות אנושית

גם את היית שם, בתור סבתא של אחת מידידותיה של בתי, כדי לקחת חלק ברגעי הנחת האלה. את הסתובבת בחדר, עברת ליד כל שורה ופיזרת ברכות שלום. חיוכך האיר כל פנים, לאחר שהחלפת איתם איזו מילת ידידות נחמדה או שנונה.

ישבתי, כשאני מחכה בחוסר סבלנות לתחילת ההצגה, ושמתי לב, שאת מוצאת משהו להגיד לכל כך הרבה בני אדם. עקבתי אחריך כשעצרת והתעכבת ליד כל כיסא וכיסא, שיערתי שיש לך הרבה חברות ושאת מוכרת לאנשים רבים.

ואז הגעת לכסא שלי. לא ציפיתי שתתעכבי בכלל. אחרי הכול, אנחנו לא ממש מכירות זו את זו, ונפגשנו רק לעיתים רחוקות, באירועים כאלה של בית-הספר.

הופתעתי כאשר עצרת לפני. יצרת קשר עין ישיר והחלפת איתי כמה הערות מהירות. חיכיתי שתעברי אל מישהי שאת מכירה טוב יותר, אבל במקום זה, השקעת רגע נוסף כדי למצוא נקודה משותפת לנו – אני, אמא צעירה, ואת, סבתא מנוסה. את אמרת, שאת מכירה היטב את אבי, וסיפרת לי איזה אדם נפלא הוא ואיך את מוצאת את אותו יופי פנימי בעיניים שלי.

זה נשמע כמעט מוזר לשמוע הערה כזאת מאדם כמעט זר.

זה נשמע כמעט מוזר לשמוע הערה כזאת מאדם כמעט זר. כמעט יותר מידי משמעותי ורציני בשביל מפגש מקרי כזה. כמעט מחמאה מגוחכת, בהתחשב בנסיבות.

כמעט, אבל לא ממש.

איכשהו, המלים הבודדות האלה שנאמרו בכנות, נגעו בי ועודדו אותי. חייכתי כמו כל הנשים האחרות שלידן נעצרת, מעודדת בתוך תוכי.

אולי ביום אחר הייתי מרגישה שההערה שלך חסרת משמעות, כמעט מטופשת, ובהחלט לא שווה מחשבה שנייה. אבל לא באותו היום. ביום הזה, היא נחקקה במחשבותי.

בשורה מרה

את מבינה, בדיוק באותו בוקר, זמן קצר לפני שהגעתי להצגת בית הספר כדי ליהנות מהפוגת אחר-הצהריים, מלאה בנחת אימהית, קיבלתי שיחת טלפון. השיחה החשיכה את עולמי וגנבה את שמחתי.

קיבלתי את ההודעה, שבדיקות רפואיות שאבא שלי עבר, הצביעו על גידול גדול. ההערכה הרפואית הייתה קודרת.

רק לאחר מספר חודשים, אינספור דמעות שנשפכו, תפילות המוניות שנאמרו וניתוח מציק – הוסר הגידול, שהיה שפיר באופן ניסי, ואבי החלים לחלוטין. אבל, באותו רגע, לאחר שהחזרתי את השפופרת אל כנה, עננה כבדה העכירה את שיגרת חיי.

נסעתי את הדרך למסיבה של ביתי, כשאני מנסה להשתלט על רגשותיי, ודמעות מטשטשות את שדה הראייה שלי. זה לא יהיה הוגן להכביד ברגשותיי על בתי הצעירה והנרגשת. עבורה, זהו יום מיוחד. היא ציפתה בהתלהבות ובגאווה, להציג בפני אימה את פסגתם של שבועות רבי הכנה.

הייתי מוכרחה לטמון את החדשות הקודרות בגומחה נסתרת בירכתי מוחי.

למענה, הייתי חייבת להסתיר את הרגשות העזים שלי, הייתי מוכרחה לטמון את החדשות הקודרות בגומחה נסתרת בירכתי מוחי, ולפחות במשך מספר שעות אחר הצהריים האלה, להעמיד פנים כאילו כלום לא נודע לי.

ברגע בו ניגשת אלי, ניסיתי בכל כוחי לסלק כל שמץ של דאגה ממחשבתי. ניסית למחוק את קמטי הדאגה מהמצח חרוש הקמטים שלי, לאלץ את שפתותי לחייך חיוך שגרתי, ולמקד את מחשבותיי בהצגה העומדת להתחיל. למען ביתי אני חייבת לצחוק בכל המקומות הנכונים ולמחוא כפיים כשצריך, אפילו אם לא שמעתי או ראיתי כלום, חוץ ממראהו של אבי האהוב לנגד עיני. אמרתי לעצמי, שאסור לי לתת למלנכוליה להשתלט עלי ושלא אתן לה לעשות זאת – לפחות לעת עתה.

מלה של עידוד ותקווה

ובדיוק, כשהרגשתי בכאב של המאבק המוחי, את עצרת. אמרת את המלים הנחמדות שלך, מלים שבכל יום אחר, לא היו משמעותיות כל כך. לא היה לך שום מושג איך המלים הכנות שלך, היוו הסחת דעת נעימה, לראש שעסק במחשבות שחורות.

כשמישהו שרוי במצב קשה, כשהאופק משחיר ומדכא, כל חיוך ומלת עידוד הופכים לתרופת הרגעה – בדיוק כמו שמילת ביקורת הכי קטנה, הופכת להיות הרבה יותר מכאיבה משניתן לשער.

מבלי שתדעי, רוממת את רוחי באותו יום.

יכולתי לראות את העידוד הרגעי, שהענקת להן, כשעצרת ליד כל אחת ואחת.

ובמבט לאחור, כשאני חושבת איך עשית את דרכך במעלה המעברים ובמורדם, אני נזכרת שעשית את זה לכל אישה שהייתה בחדר. אני לא יודעת איזה עול רגשי נשאה כל אחת מהאמהות והסבתות האחרות, אבל יכולתי לראות את העידוד הרגעי, שהענקת להן, כשעצרת ליד כל אחת ואחת.

כולנו נושאים איזשהו כאב, התמודדות או קושי כלשהו. זאת ההחלטה האישית שלנו, אם לבחור לשתף בו אחרים, או לא. אבל מלה נעימה מאדם אחר – אפילו זר – יכולה לחלחל אל תוך תוכנו, להקל במעט את העול, ולשמח אותנו להרף עין.

אני חושבת שרובנו, בקושי מבחינים בכוח השפעתן של המילים. ואולי, אילו היינו מודעים לכך יותר, היינו בוחרים בהן בזהירות רבה יותר ומשתמשים בהן לעתים קרובות יותר, ככלי רב עוצמה לחיזוק ועידוד.

 

13/5/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 15 תגובות ב-12 דיונים

(12) מיקי, 12/8/2012 11:47

מרוגשת..

כתבה מרגשת ונוגעת, אנו נצא נשכרים מעצם המודעות להשפעת המילים וננסה ולו במשהו ליישם זאת.

(11) נועה זיו, 17/5/2012 12:58

נוגע ללב

כל מילה זהב, כמה שזה נכון, דווקא המילים הפשוטות, הם אבני הדרך שעוזרות לצאת מהמצוקה, נותנות תקוה. חשוב מאד!

(10) אנונימי, 16/5/2012 18:41

עכשיו אנחנו יודעות

עכשיו אחרי שאנחנו יודעות את התוצאות של המילים החמות והמפרגנות צריך רק להתחיל לתרגל יום יום שעה שעה, ולזכור שאם רוצים שיכנסו אל הלב אז צריך לדאוג שזה יצא מן הלב.

(9) מלכה, 14/5/2012 15:13

עידוד

מילה טובה שווה המון.טוב המלבין שיני חבירו מהמשקהו חלב.כשאתה גורם למישהו לחייך,או אפילו אומר לו שלום או בוקר טוב מכל הלב,זה המון לאדם שנמצא באיזה שהוא משבר. מה הפלא שכתוב שמי שאומר מילה טובה שכרו כפול מהנותן לו צדקה.

(8) יעל, 13/5/2012 19:46

מילים מחוללות מהפכה

אילו ידענו מה כוחן של מילים היינו מפזרות אותן ללא הפסק. המילים יכולות לעשות שינוי גדול . במצב הרוח , בהתנהלות מעתה ואילך, בשמחת החיים, ביחס שלנו לאדם אחר, הן יכולות לעשות גל...אנא הגידו אותן.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub