לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פינגווין לאמא

פינגווין לאמא

בדיוק ברגע הנכון של עייפות, חוסר-אונים ודכדוך, נפרדו לרגע העננים מעלי וראיתי קרן שמש זורחת וברורה.

מאת

כל מי שנכנס לחדר השינה שלי עוצר משתאה מול מה שמעטר את ראש המיטה – שלוש בובות פרווה של חתולים. לאחרונה, הצטרפה לחבורה בובה רביעית – פינגווינה שמנמונת ורכה.

את גיל הילדות, (לפחות רישמית) כבר עברתי, אבל חיות פרווה עדיין חביבות עלי. את שלושת החתולים קנה לי בעלי כפיצוי על סירובו להחזיק בבית חתול אמיתי. אחרי שהשלישי הופיע, הודעתי לו שדי לי בחתולים. "אתה יודע מה הייתי רוצה למצוא עכשיו?"

"מה?" הוא התעניין.

"בובת פינגווין. זה מה שמתחשק לי."

הוא הבטיח לחפש, וגם קיים את ההבטחה. אבל לאן שלא הלך והיכן שלא חיפש, הפינגווין לא נמצא. "עוד אקנה לך," הוא הבטיח, ואני סמכתי עליו.

החודשים עברו, ולי היו דברים רבים לחשוב עליהם מלבד בובת הפינגווין שטרם נמצאה. נכנסתי להריון, התחלתי עבודה נוספת, למדתי לבשל. החיים היו מעניינים ומעייפים.

***

לאט אבל בטוח, השתלט ההיריון שלי לגמרי על סדר היום. שאר הדברים נדחפו הצידה, וחיי הפכו לשרשרת מתמשכת של ביקורי רופא, בדיקות אולטרא סאונד, תרופות לצרבות, וספירה בלתי פוסקת של תנועות עובר. המצב הפיזי שלי נע בין 'מותשת ו'ממוטטת'. המצב הנפשי נע בין 'חשש' ו'חרדה'. קראתי אינספור עמודים על הריון ולידה, עברתי קורס הכנה ללידה שבו יכולתי להשלים כל משפט של המנחה. אבל נותרתי די מודאגת ומלאת ספיקות: איך אני אעבור את הדבר הזה?

עברתי. וכשחזרתי הביתה בתום השהות הקצרה בבית החולים הבנתי פתאום מדוע לא מתעכבות אימהות לילדים על חוויות ההיריון והלידה שלהן. אותה 'שיכחה פלאית' עליה דיברה המנחה בקורס לא הייתה פלאית כלל. גדולה ככל שתהיה חווית הלידה, היא בטלה בשישים מול חווית ההורות הטריה. ואין דבר שתורם לשכחה כמו לקום בפעם השלישית בלילה לילד צורח, שמסרב לינוק ומצד שני מתעקש לאכול מהבקבוק כמויות שאינן מופיעות בשום ספר הדרכה להורים.

למה אף אחד לא הזהיר אותי שככה זה? שילדים זה שמחה אבל בהתחלה הם בעיקר עייפות משתקת ותחושה מחניקה של חוסר אונים: כי מה עושים בשלוש בלילה עם תינוק צורח ביד, שכבר אכל, והחליפו לו טיטול, והדליקו לו מזגן כי אולי חם לו, וחיבקו וליטפו אותו, ועדיין הוא מיילל, וצליל קולו מאשים?

***

ואז הגיעה ברית המילה שלו. בבוקר אותו היום הוא העניק לנו רגעים נדירים של חסד שאפשרו לנו להתארגן כיאות ליציאה לאולם. באולם עצמו, אחרי הטקס, הוא ישן כמלאך קטן. כמעט והתעודדתי, מנסה להאמין שגם פחדיי מתגובה היסטרית שלו לברית היו מוגזמים.

ואז חזרנו הביתה. שתי דקות אחרי שדלת הבית נסגרה, הוא התעורר בצרחות הרמות ביותר ששמעתי בחיי. עמלנו קשה להרגיעו, ורק צירוף של בקבוק, מוצץ טבול במיץ ענבים, ואקמולי, הצליח להוריד את ווליום הרעש בביתנו.

בעלי האכיל אותו ואני פרשתי לחדר השינה, חשה סחוטה ומרוקנת מכל אנרגיה. הילד נרדם ובעלי החל לפתוח את המתנות של הברית, פעילות שהייתה מעניינת אותי באופן רגיל – אילולא הייתי מותשת עד תום וגם עסוקה בשאיבת חלב עבור הילד, שכזכור מסרב לינוק.

לפתע שמעתי את בעלי קורא לי, "לא תאמיני מה גברת ברמן הביאה לך לברית!"

ולפתע שמעתי את בעלי קורא לי, והשתאות עצומה בקולו. "מעיין? לא תאמיני מה גברת ברמן הביאה לך לברית!"

גברת ברמן, יש לומר, היא ידידה וותיקה של חמותי עוד מימי נעוריהן בחו"ל. היא הגיעה לברית, לא נשארה לאכול, אבל כן השאירה מתנה עטופה.

"מה היא הביאה?" שאלתי, לא באמת סקרנית.

"פינגווין! היא הביאה לך בובת פינגווין! היית מאמינה? אין לי מושג איפה היא קנתה את זה. אני אף פעם לא הצלחתי למצוא..."

שלושת החתולים עדיין מתכרבלים על ראש המיטה שלי, אבל במיטה עצמה שוכנת בובת פינגווין גדולה, אפורה-לבנה, עם מקור וורוד וגדול וסרט ורוד הקשור על ראשה. "מה מביא אישה שפויה להביא פינגווינה לברית מילה!" מנענע בעלי את ראשו בתדהמה כל עת שהוא מספר את הסיפור לאחרים.

אני רק מסתכלת על הבובה ומחייכת. בדיוק ברגע הנכון של העייפות-חוסר-אונים-דכדוך, נפרדו לרגע העננים מעלי וראיתי קרן שמש זורחת וברורה. אלוקים חייך אלי באותו יום, בעודי תוהה איך בדיוק אני אמורה למלא את הג'וב הזה, של אימא.

"היי!," הוא אמר לי. "את לא עושה את הג'וב הזה לבד. אני איתך!"

ואם הוא דאג לי אפילו לדבר שיגעוני כמו בובת פינגווין, למה שלא אסמוך עליו שידאג לי גם לשאר?

16/10/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) הילה, 27/4/2017 21:15

מרגש ויפה.

כל הסיעתות דשמאיות הקטנות והגדולות שמוכיחות לנו שאנחנו לא לבד!! בהצלחה בגידול הרך הנולד מעין והרבה מזל טוב. כל הכבוד לבעל המיוחד.

(3) אנונימי, 17/10/2011 12:50

הפנגיוון מדהים.....

אני באמצע העבודה ,הסיפור שלך מדהים, ואני בטוחה ברגע זה שאלוהים נמצא איתי באמצע שיחות הטלפון שלי ומכוון אותי להצלחה, תודה רבה לך....

(2) אנונימי, 16/10/2011 20:11

איזה סיפור חמוד!!!

ולא רק חמוד אלא גם מלמד הרבה- אכן הקב"ה איתנו בדברים הקטנים ביותר.... ונ.ב. אני לגמרי מבינה את ה"שיגעון" שלך, גם אני סובלת מאחד כזה- למעשה לא סובלת אלא נהנית!

(1) חגי, 16/10/2011 09:07

שתזכי לעוד הרבה בובות פרווה ואמיתיות...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub