לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אמונה מחוץ לקופסה

אמונה מחוץ לקופסה

תפסיקו לנסות להוציא אותי מהקופסא שלי. צדיק בקופסתו יחיה!

מאת

אמיר החליט להציע נישואין ליפעת. הם נפגשים כבר תקופה, הוא כבר היה בבית הוריה והיא בבית הוריו, הכל נראה נפלא. היא לו והוא לה, שתי עיניים - להבה. הם כבר דיברו בגילוי לב על חתונה, על העתיד. חסר רק המעשה הגברי שנקרא "הצעת נישואין".

הוא טלפן לחברתה הקרובה של יפעת: "תמצאי זמן לבוא איתי לבחור לה טבעת, אני לא בטוח שאני מבין את הטעם שלה" (מה "לא בטוח"? תנסה, תתעה, תתהה ותטעה. העיקר תעשה!). הוא מנסה להפיק הפקה שלמה סביב המאורע (נודניק!). להנדס הצעת נישואין מהסרטים, מהוליווד, כזו שקוראים עליה בעיתונים. כזו שהיא תספר עליה לנינים, עם מתיחה כזו, וכל מיני שחקני-משנה. מגודש הלוגיסטיקה כבר עברו שבועיים מהחלטתו. והצעת נישואין – אין, בינתיים.

אני מסתכלת מהצד ורוצה לצעוק: הלו!!! לא שמעת על כלל הפשטות - Keep it simple, stupid! – ראשי תיבות KISS (נשיקה). מה רע בקלאסיקה? צאו לאנשהו, ואחרי הקינוח תכרע ברך, תוציא את הטבעת ותאמר לה שאתה אוהב אותה ורוצה לבלות איתה את שארית חייך (נשמע סופני משהו, בעצם). או שתאמר לה "התינשאי לי?" שזה שורה קלאסית ואי אפשר לטעות בה. תקרא לה קטע מ"שיר השירים" (רק לא "בטנך כערימת חיטים". צריך טקט בכל דבר, בעיקר בדברים כאלה). בקיצור, שמור על הפשטות.

אם התחלת להסתבך, סימן שהתרחקת מכללי הפשטות. עודף היצירתיות הזו שלך, אתה כל כך משתוקק לצאת מהקופסה, ושוכח שהקופסה היא הבית שלך, שם נמצא הדנ"א שלך. מי אמר שזה פשע להיות מרובע, להיות סתם גבר פשוט שרוצה להתחתן עם בחירת ליבו? מה רע בזר פרחים וטבעת בקופסה? מה אתה נכנע לטרור המחשבתי הזה, שאמרו לך שעליך להיות מקורי?

צדיק בקופסתו יחיה

יש ביטוי חדש שנשמע לאחרונה שוב ושוב: "לחשוב מחוץ לקופסה". משתמשים בו בעיקר בעולם הפרסום, כאשר מבקשים לעודד קופירייטרים להנפיק רעיונות מטורפים שיותירו רושם במוחם של צרכני הפרסומות השבעים מפיצוץ מידע. בפועל, "חשיבה מחוץ לקופסה" הפכה למנטרה, לקופסה החדשה, ואנחנו רוצים לצאת מהקופסה הזו ולומר: מה רע בקופסה שלי? הניחו לי לחיות בה, לחשוב בה ולפעול בה. צדיק בקופסתו יחיה!

עצתנו לך – Keep it simple, stupid. חזור לקופסתך, ושלוף כבר את הקופסה הנכונה. זו עם טבעת היהלום. תפסיק לייבש את הבחורה (ואת כולנו בעצם).

פשטות במעשים. כמה זה חשוב. אחרת אנחנו משותקים, מחכים למוזה, להשראה, לרגע הנכון, מחכים לרגע ההוא המבורך והחמקמק, מחכים למשיח, ובינתיים הבחורה מתעכבת עוד יום ועוד שבוע, ועוד דייט ועוד פגישה, כי הבחור החליט להמציא את הגלגל. הוא ולא מלאך, והוא לא שרף.

כמובן שזו גם תופעה נשית. אבל בחרתי בדוגמא הזו דווקא כדי לרמוז לזוג שאני קצת מכירה: תהיה גבר, תציע לה כבר נישואין, תפסיק להסתבך במחשבות.

אמונה מחוץ לקופסה – ביצירתיות ובתמימות

לעומת זאת, האמונה היא סיפור קצת שונה, שכן מצריך מעט יצירתיות לעיתים. פה אנחנו חייבים להשתמש בתכסיסים שונים על מנת לפתח אמונות והרגלי חשיבה שיחרגו במעט מחוץ לקופסה הרגילה שלנו, זו שתפרנו לעצמנו על פי מידותינו (מידות של כיתה ג’, מי פחות ומי יותר).

איך אומרים המפרשים בפרשות "בוא" ו"בשלח" – אפשר להוציא את עם ישראל ממצרים, אבל ייקח זמן רב להוציא את מצרים מעם ישראל. החשיבה העבדותית, הפאסיבית, המתפנקת, המתייאשת, המתלוננת, כל כך נטבעה בתיבת האמונות של עם ישראל, שהיא מלווה אותם ארבעים שנה במדבר.

איך מרעננים את קופסת האמונות, על מנת שהגאולה תוכל לתפוס מקום בחיינו?

הרבה דרכים למקום, ודרך אחת היא המעשה. מעשה מעט יצירתי, על גבול הגיחוך, על גבול הבושה. מעשה של אמונה מחוץ לקופסה.

הרבנית ימימה מזרחי, שאת שיעוריה אני שומעת ועורכת בקביעות, מרבה לדבר על כך בשיעורים שלה. צריך לחשוב על כל מיני סוגים של מעשה קטן, שגורם לך להוציא רגל אחת מחוץ לסיטואציה העכשווית המציאותית, ולהניח את הרגל הזאת בצד הנסתר של הישועה שטרם התגלתה לעין כל. להתנהג כאילו כבר קיבלת מה שאנחנו מייחלים עבור עצמנו.

יש כל כך הרבה דוגמאות. למשל, קניית טלית, אפילו שטרם טרם פגשת בבן זוגך. זו סגולה שנשים רבות מילאו אחריה ופגשו את בחיר ליבן בתוך זמן קצר. אבל מה - כדרכן של סגולות, גם רכישת הטלית מתרוקנת מתוכן אם הפכת אותה לאירוע צרכני ותו לא (אני שילמתי – אתה תספק לי את הסחורה"). כדרכן של סגולות, גם היא מתרוקנת מתוכן אם לא מכניסים לתוכה את המצרך היקר, המבוקש, שנקרא "תמימות". לעשות בתמימות מבלי להגדיר את התוצאות. הרי לא תוכלי לבוא לקב"ה, "לדחוף לו" את הטלית ולומר בטון של הרשות להגנת הצרכן: "ה’, הנה. קניתי טלית. ואיפה החתן??" – כי זו עשייה ללא תמימות.

גם לרוץ ולספר לכל החברות זו עשייה ללא תמימות. שמרי על פרטיות. איך אומר ה’ על סגולות: "והייתם לי סגולה". "לי", ולא לכל החברות שלך. מעשה קטן של אמונה, בינך לבין עצמך לבין הקב"ה. זה מספיק.

האמונה היא דבר שצריך לאמן. כמו שריר, שאם מזניחים אותו הוא מתקשה חזרה. צריך אימון באמונה. בכל פעם לבוא מזווית אחרת, ממקום אחר, ולחדש את האמונה הזו, שכמו הטבע - גם לה יש נטיה להתייבש ולנשור בשלכת. ומנגד, כמו עונות השנה, גם היא מסוגלת להתעורר, לפרוח וללבלב שוב מחדש.

בהצלחה!

 

 

לשיעורי הרבנית ימימה מזרחי, "פרשה ואישה״, כנסו לכאן: www.parasha.org

27/4/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) איילה, 28/7/2014 10:27

מזדהה מאוד!

כל כך מזדהה עם הדברים! כבר זמן רב שהמשפט "לחשוב מחוץ לקופסא" מעצבן אותי,לא יודעת למה (אולי כי באמת טוב לי בקופסתי...) וכמה נחמד היה לקרוא את דברייך שביטאו בדיוק את מה שאני חושבת!

(3) יהודי, 7/5/2014 13:17

כמה נכון

חזק וברוך שמתי לב לזה על עצמי ,בעבר, מרוב שרציתי להיות יצירתי היה קשה לי לעשות את הדברים הרגילים והבנלים. וזו נקודה למחשה עד כמה היציאה מהקופסא הכניסה אותנו לקופסא..

(2) טלי כהן, 27/4/2014 13:18

אין עלייך, יקרת.

אמנם הרבנית רוקחת דברי תורה, אבל אין כמו הפלפל והמלח שלך.

(1) אנונימי, 27/4/2014 12:46

אמת, רק הבהרה קטנה

הדוגמא של הטבעת - מבחינה הלכתית זו בעיה גדולה מאוד, רוב ההצעות שנעשות עם טבעת וכו' - בעצם בלי לשים לב באותו רגע של בקשת הנישואין והבאת הטבעת- בוצעה פעולת הקידושין, קרוב לוודאי שמרגע זה הם נשואים, וכל השאר - לדמיונכם... אז כל אלה שעדיין לא התחתנו - שימו לב לעשות את ההצעה בצורה המתאימה שלא תכניס אותכם למקומות שקשה לצאת מהם (בלי גט מספק...)

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub