לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שאלה 230: אמהות מוקדמת?

שאלה 230: אמהות מוקדמת?

היא בת 23 ומפחדת לגדול יותר מדי מהר.

מאת

רוזי ושרי היקרות,

אני בחורה בת 23, בשנת הלימודים האחרונה במכללה, שיוצאת כבר שנה עם בחור בן 28. כבר בשלושת השבועות הראשונים בהם נפגשנו התחלנו לדבר על חתונה, מכיוון שהוא מאמין שאם אנשים מתאימים זה לזה, אין טעם לחכות. אני יודעת שאני רוצה להתחתן איתו, אבל ביקשתי ממנו לחכות עד שאגמור את הלימודים.

העובדה שאנחנו מתחתנים תוך שנה לא כל כך מפחידה אותי כמו העובדה שהוא רוצה ילדים מיד אחר כך. אני יודעת שאני יכולה לצמוח ולבנות את עצמי גם כאישה נשואה, אבל אני מניחה שזה יהיה קשה (או בלתי אפשרי) לבנות את הקריירה הראשונה שלי עם ילדים.

כבחור בן 28 היה לו די זמן לבנות את עצמו. אולם, מכיוון שאני רק בת 23, אני מרגישה שאני צריכה עוד קצת זמן לפני הילדים. איך אני יכולה לפתור את הקונפליקט.

ר.

ר. היקרה,

תודה שהעלית שאלה שאולי מעסיקה צעירות אחרות – האם זה רעיון מוצלח, או אפילו אפשרי, לבנות קריירה ובו בזמן לבנות משפחה. התשובה בקצרה היא "כן, זה יכול להיות טוב ואפשרי", ומיד נסביר מדוע אנחנו מאמינות בכך.

ה"החלטה" להתחתן ולבנות משפחה בגיל צעיר מבוססת בכללה על השקפת עולם אישית. אנחנו תוצרים של הסביבה, ולגישת החברה בה אנו חיים יש השפעה ניכרת על החלטותינו. כצעירה שגדלה בתרבות המערבית, הגישה התרבותית שלך ודאי מעודדת אותך להשקיע את שנות הבגרות המוקדמות שלך במימוש עצמי והישגים. אמרו לך שזה הזמן להשלים את הלימודים, ליהנות מהחיים כמעט בלי עול ולבחון את אפשרויות התעסוקה וסגנונות החיים השונים. יתכן גם שספגת את המסר שעל נישואין וילדים צריכים לחשוב – אם בכלל – רק אחרי שבנית את הקריירה והגעת ליציבות כלכלית.

לוח הזמנים של ההתבגרות השתנה במידה ניכרת בדור האחרון

אין כל "רע" בתסריט הזה. הוא נשמע הגיוני למדי, ורבים צועדים במסלול זה. גם אנחנו שמענו "מסר" דומה בצעירותנו, כשרבות מחברותינו השלימו את הלימודים, יצאו מהבית, רכשו עצמאות כלכלית והתחילו לבנות קריירות ומשפחות בשנות העשרים המוקדמות עד האמצעיות לחייהן. בכל אופן, לוח הזמנים "להפוך למבוגר אחראי" השתנה במידה ניכרת בדור האחרון. במאמר בשם, "מה לגבי בני העשרים ומשהו", שפורסם בניו-יורק טיימס, נאמר שלפני 10 שנים, פחות מחצי מהנשים בנות השלושים ופחות משליש מהגברים בני השלושים, עשו את "המעבר לבגרות". לפי אותו המאמר, מפקד האוכלוסין הבא יגלה שאחוז קטן עוד יותר של בני שלושים קבלו עליהם את האחריות של חיי משפחה.

מספר היבטים של טרנד ההתבגרות הממושכת הזה מטרידים אותנו. אחד מהעיקריים שבהם הוא שנוצר מצב בו צעירים וצעירות רבים נשארים שקועים וממוקדים בעצמם במשך שנים רבות, דבר שעומד בניגוד מוחלט לערכים היהודיים, שמעודדים אותנו להיות מודעים לעולם הרחב ולקבל אחריות על אחרים.

עניין של גישה

כפי שאמרנו, החלטות רבות בחיים תלויות בהשקפת העולם. בואי נבחן לרגע את הצעירים שמגיעים מתרבות שבה יותר מקובל להתחתן ולהביא ילדים בגיל מוקדם יחסית. את יכולה לראות דוגמא לכך בחלקים שונים של האוכלוסיה הדתית. במקרה זה, רוב הגברים והנשים שבוחרים להינשא בגיל צעיר מסוגלים להמשיך בתהליך המימוש העצמי ולנסות להשיג את מטרותיהם במקביל לבניית חיי נישואין ומשפחה.

מעבר לכך, אנשים רבים אינם מבינים שנישואים בריאים הם למעשה אחת מן הדרכים הראשיות לצמיחה ומימוש עצמי. בני אדם מגיעים לרמה גבוהה יותר של מודעות עצמית, הודות לדינמיקות של הנישואין, שלעתים קרובות מהוות תנאי ראשוני לבחינה עמוקה יותר של המניעים והמטרות שלנו. בנוסף, אנשים נשואים מגלים שבזכות תמיכתם ועידודם של בני הזוג, הם מסוגלים לעסוק במטרות ותחומי עניין שבמצב אחר הם לא היו פונים לכיוונם. יתרה מזאת, חוויית הצמיחה עם בן זוג, פיתוח אמנויות הפשרה, עבודת הצוות והתקשורת הבינאישית, מחדדים מיומנויות שהוכחו כיקרות ערך בכל תחומי החיים, כולל תחום העובדה. אמהות יכולה למעשה לקדם את הצמיחה הזאת אפילו יותר, בשל הצורך בנאמנות, הקרבה עצמית, תפקוד תחת לחץ ועוד, המעורבים בה באופן טבעי.

כל זה לא אומר שלא קשה לבנות קריירה ומשפחה באותו הזמן, רק שהשאלה שרוב האנשים האלה שואלים היא: "איך עושים את זה?" ולא: "האם לעשות את זה?"

שאלות האיך אינן פשוטות כל כך, במיוחד לאם צעירה. היא ובעלה צריכים למצוא טיפול טוב לילד ולהחליט לחלק ביניהם את האחריות על ילדיהם ועל ביתם. והיא תצטרך ללמוד, כפי שתאמר לך כל אם עובדת, שבלתי אפשרי להיות אם במשרה מלאה ולשקוע בקריירה נמרצת באותו הזמן.

הסיפוק בחיים אינו נאמד בגודל המשכורת, בחשבונות הבנק או בקידום המקצועי האחרון

היא תצטרך לבחור. יתכן שבזמן שילדיה עדיין קטנים, היא תעבוד במשרה חלקית או תבחר ב"מסלול אמהות". היא יכולה לעבוד בתחום שלה, להרוויח משכורת ולהניח את היסודות ליום בו היא תקדם את הקריירה שלה, אולם הדגש העיקרי שלה יהיה בחיי ילדיה. אנחנו מכירות אינספור דוגמאות של רופאות, עורכות דין, מנהלות חשבונות, מרפאות שונות, מתכנתות, מדעניות, עיתונאיות, אחיות, אדריכליות ונשות עסקים שהתמקדו בגידול ילדיהן הקטנים ובו בזמן פיתחו את הקריירה, אם כי בקצב איטי יותר מעמיתיהן הנמרצים למקצוע. הן רכשו את הניסיון ואת המוניטין הדרושים כדי לשים דגש חזק יותר על הקריירות שלהן ברגע בו יוכלו להשקיע בהן יותר זמן. חלקן בחרו אפילו להיות עקרות בית לתקופה מסוימת.

משמעותן של ההחלטות האלה היא שייקח לכם יותר זמן להתחיל לחסוך. יתכן שתרגישי צביטות קנאה כשתשמעי על הישגיה המקצועיים של חברה ללימודים. אבל הסיפוק בחיים אינו נאמד בגודל המשכורת, בחשבונות הבנק או בקידום המקצועי האחרון. רוב הנשים שאנו מכירות, שבחרו להתחיל את הקריירות שלהן כשהיו להן ילדים קטנים, שמחות בהחלטתן.

למעשה, בארץ, גיל הנישואין הממוצע נמוך יותר מאשר זה המקובל בעולם המערבי, כך שמבחינת הנורמות החברתיות, לידת ילדים בגילך אינה חריגה במיוחד. תוכלי למצוא נשים רבות בשלב חיים דומה לשלך שחוות את הנאותיה ואתגריה של האמהות.

לדבר

בסופו של דבר, מדובר בהחלטה אישית ועמוקה. בעוד שבהחלט ניתן להניח יסודות לקריירה ולהקים משפחה באותו זמן, את ובן זוגך לעתיד תצטרכו להחליט את ההחלטות הטובות לשניכם בתור זוג. יתכן שיהיה טוב אם תשוחחו עם נשים צעירות שהחליטו לצעוד בדרך זו, תקשיבו לנקודת המבט שלהן ותשקלו איך את "עושה את זה". כדאי לדעת שבאופן כללי החקיקה בארץ מאוד נוחה לאמהות עובדות.

מעל לכל, חשוב מאוד שתשוחחי על חששותיך עם הגבר שאיתו את מתכוונת להתחתן. למעשה, עדיף שלא תתארסו לפני שתדונו היטב על נושאים כגון, הבאת ילדים לעולם, חלוקת אחריות בבית, בניית קריירות, נושאים כלכליים וכדומה. עליכם לוודא שהציפיות שלכם תואמות, ושבמידה וקיימים ביניכם פערי ציפיות משמעותיים, תוכלו להגיע לפשרות שמקובלות על שניכם לפני שתחליטו לבנות את חייכם יחד.

בהצלחה רבה בהמשך דרכך,

רוזי ושרי.

19/11/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) חלי, 15/1/2013 13:33

בגיל 23 הייתי אמא ל2 ילדים (והשלישי בדרך..)

ואני מאושרת בבחירה שלי, הזמן עובר מהר יותר מכפי שנדמה, חבל לבזבז את השנים היפות בהתמקדות בקריירה וכד', למה לעשות דבר אחד כשאפשר כמה? אין תחליף להורים צעירים עם כוח להתמודד עם ילדים תובעניים ובני נוער מרדנים.. אני עצמי בת לאמא צעירה (נישאה בגיל 18) ואב שגדול ממנה ב9 שנים, ולאורך כל הדרך תמיד ניכרו הגבולות של אימי, לצד הוותרנות שנובעת מחוסר כוח ו"רק שיגדלו כבר" של אבי..

(4) שירה, 22/11/2012 10:05

מניסיון אישי - אין דבר מעצים בעולם כמו הילדים

אני אם ל 4 ילדים, בניתי (ועדיין בונה) את עצמי תוך כדי. הפכתי להיות אמא כבר בגיל 23. ומנסיוני, כל ילד, קידם אותי כמה צעדים קדימה. גם בקריירה, גם באישיות וגם בפן הכלכלי. הרבה אנשים ובעיקר נשים, שבנו קריירה ובגיל 35 נכנסו להורות, מודים שזאת טעות מרה. מה הטעם לפתח קריירה ואז להקפיא אותה כי הילדים צריכים אותך? לעומת זאת, בגיל 35-40 כבר תהיי אם לילדים גדולים יחסית, תהיי עם בגרות נפשית ונסיון חיים שיקצר לך מאוד הרבה דרכים למימוש העצמי. וכמובן שאין כמו מימוש עצמי והעצמה ואושר ענק בלהיות אמא. "נסי ולא תתחרטי" :-) בהצלחה

(3) יניב, 21/11/2012 10:49

אני כל פעם מתפעל מחדש מעומק התשובות שלכן

(2) נעמי, 19/11/2012 23:14

תודה לכן! תשובה מחכימה כרגיל (בת 20)

(1) אני, 19/11/2012 18:48

כ"כ הזדהיתי עם אותה בחורה...

קראתי את שאלתה של ר. והרגשתי כאילו אני השואלת. גם אני הבעתי את חששותי בפני בעלי לקראת תקופת האימהות בגיל 25. היום כבת 32 3 "ובס"כ" עקרת בית, אני יכולה לומר ששום עבודה בעולם (ואני בעלת תואר שני) לא הייתה מסיבה לי כזה אושר וסיפוק כמו הילדים שלי. אין שום דבר בעולם שאני אוהבת יותר מהם ומבעלי (למרות שהבעל צריך לבוא ראשון...). אפשר וצריך לצאת לעבודה בשביל להרגיש איוורור, אבל לא לחשוב שהמימוש העצמי שלך יבוא דרך העבודה, כי הוא לא. ולראיה, כל עובד ניתן להחלפה, מכאן שהמימוש "העצמי" שלך הוא שווה ערך גם למימוש העצמי של העובד שיכול היה להחליף אותך... משמע, שלך ולמחליף שלך יש את אותו מימוש עצמי למלא בעולם הזה. אתמהה, כי אם נכון היה הדבר, יש המון אנשים מיותרים בעולם הזה. מה גם שהיהדות גורסת ש"כל יהודי הוא עולם ומלואו" כך שלכל אחד יש תפקיד חד חד ערכי וייחודי לו. אז תשכחי ממימוש עצמי בעבודה. זה אולי פן אחד במכלול גדול יותר של תפקידים שאת ממלאה, אבל בהחלט לא פן עיקרי כמו הפן של האישה היחידה של בעלך והאם היחידה בעולם של ילדייך... ועוד צעד אחד קדימה. כל המושג הזה של "מימוש עצמי" הוא בלוף אחד גדול. למה? כי אין בכלל "עצמי". אדם יהודי קושר את עצמו לאלוקים, ואמור לבטל את כל עצמיותו לנוכח הא-ל. כן, יש לכולנו רצונות ויש מאוויים אבל רק במסגרת מה שנחשב לרצון הא-ל. ואם הא-ל ירצה שתשבי במשרד ותתקתקי במקלדת, אז יופי, ואם לא - אז המימוש העצמי שלך יהיה מה שהוא יחליט ולא מה שאת חושבת שאת רוצה. חוץ מזה, סתם חבל שלא הזכרתן בכתבה ש"בזיעת אפך תאכל לחם" - זו קללתו של אדם ולא חווה. ונכון שהיום זה מאוד לא כלכלי שרק הבעל יעבוד, אבל שום אישה לא צריכה להרגיש נקיפות מצפון וצורך להתנצל על כך שהיא לא מממשת את הפוטנציאל הגלום בה, כשבעצם מדובר בקללה של המין הגברי... עוד חולאה מבית הפמינסטיות המודרניות... זהו. אני מאחלת לך שתמצאי את האושר שלך במקום הכי אמיתי ונכון עבורך ועבור כל בני משפחתך!!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub