לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




את כל מה שאני צריך לדעת, כבר למדתי בבית-הספר

את כל מה שאני צריך לדעת, כבר למדתי בבית-הספר

כל כך הרבה שיעורים אנחנו לומדים בבית הספר, בלי שהם כלולים במערכת השיעורים עצמה. פתיחת שנת הלימודים היא הזדמנות מצוינת להיזכר בשיעורים שאותם אף פעם לא נשכח.

מאת

ספר אמריקני ידוע נקרא: "כל מה שאני צריך לדעת, כבר למדתי בגן". אם בכותרת הזו יש מעט הגזמה, עדיין אפשר לבטח להצהיר כי "כל מה שאנחנו צריכים לדעת, כבר למדנו בבית הספר."

אתם עלולים אולי לחשוב שיש כאן טעות, מכיוון שאתם לא ממש זוכרים משהו מבית הספר, לא ספרות ולא היסטוריה, אפילו לא את שמות המורים. בית הספר? עבור רובנו, זה לא דבר שבו אנחנו מהרהרים לעיתים קרובות. ימי הילדות והנעורים שלנו נצבעו אולי בחלקם גדול בגוון שנקרא 'בית ספר', אבל כשאנחנו יוצאים לחיים, הדמיון לא מרבה לנדוד אל מחוזות הכיתה הרחוקים. ובכל זאת, שם למדנו כמעט את כל מה שאנחנו יודעים.

פתיחת שנת הלימודים מלווה במעט מאד דיון על הלימודים עצמם. אבל גם כשמגיעים להעמקה בנושא הזה, מדברים תמיד על מידע. על מתמטיקה שלא מספקת ואנגלית שצריכה תגבור, על עוד יחידות בהיסטוריה ונושאים חדשים במדעים. על העובדות והמספרים, המילים והתאריכים שצריכים למצוא דרך לקודקודי התלמידים - ושמוצאים דרך החוצה בלי כל עזרה. כמה מאיתנו זוכרים משוואות ריבועיות? את מהלך המלחמה המדויק של נפוליון ברוסיה? את הניתוח המלא ליוליוס קיסר של שייקספיר? אם אין למידע הזה קשר ישיר למקצוע או לתחום התעניינות בולט שלנו, רוב הסיכויים הם שמכל האינפורמציה שהעתירו עלינו במשך שתים עשרה שנים, שימרנו מעט מאד.

אבל למדנו גם הרבה דברים שנשארים איתנו. אם המידע לא עומד במבחן הזמן, הידע והידיעה שורדים דווקא היטב.

מה אנחנו באמת לומדים בבית הספר?

אנחנו לומדים שכל חיינו נצטרך ללכת על חבל דק בין הרצון לקבלה והשתייכות לשימור האינדיבידואליזם שלנו.

אנחנו עשויים להיזכר בבית הספר במגוון של הזדמנויות. אבל יש מועד אחד מוּעד במיוחד לחזרה אל ימי הלוח והגירים והוא היום בו ילדינו חוזרים לחבוש את ספסל הלימודים, ובדרך כלל הזיכרונות הללו קשורים לשיעורים החשובים ביותר, הנחרטים ביותר שלמדנו בבית הספר.

בבית הספר למדנו לראשונה על חשיבות החברה. בגן למדנו לחלוק צעצועים ושאסור למשוך בשערות למי שהרגיז אותנו. בבית הספר השיעורים הסוציאליים מורכבים יותר. אנחנו לומדים שחברה היא מבנה דינאמי ועצמתי שיכול לבנות ולהרוס. אנחנו מרגישים כמה קשה להיות מבודד, וכמה חשוב להשתייך. אנחנו לומדים שבדרך כלל אין בידינו לשנות את מבנה הפירמידה החברתית, אבל לומדים גם, אם אנחנו בני מזל, שאנחנו כן יכולים למצוא לנו נישה משלנו. אנחנו לומדים בצורך בשיתוף פעולה כדי לשרוד ("מהר, תסביר לי את הבעיה הזאת. עוד דקה השיעור מתחיל!") ובדילמות המוסריות שקשרים חברתיים יכולים להציב בפנינו. (לתת או לא לתת לו להעתיק?) אנחנו לומדים שכל חיינו נצטרך ללכת על חבל דק בין הרצון לקבלה והשתייכות לשימור האינדיבידואליזם שלנו.

בני גילנו הם המורים שלנו במקצוע הזה: אנחנו לומדים זה מזה ובתעודה אין זכר להצלחה או לכישלון שחווינו בתחום. אולי בשל כך אנחנו זוכרים כל חיינו את השיעורים הללו. הרבה אחרי שנשכח איך קראו למורה שלנו בכיתה א', נזכור את כל מהלך חינוכנו החברתי, מכיתה א' ואילך.

ולא שהמורים תמיד נשכחים. גם הם מעורבים באחד השיעורים הגדולים של חיינו.

אנחנו לומדים איזו השפעה יכולה להיות להערכה של אדם אחד כלפינו. אנחנו לומדים עד כמה בני אדם זקוקים לסבלנות מסביבתם. אנחנו לומדים שלימודים יכולים להיות חוויה ויכולים להיות עינוי. אנחנו לומדים לקבל ביקורת. לומדים מהי, באמת, ביקורת בונה, ועד כמה ביקורת אחרת יכולה לפגוע ולקלקל. לפעמים אנחנו לומדים לפחד מצעקות, ואם מזדמנים לנו מורה או מורה שאוהבים לאמן את מיתרי הגרון, סלידה מהרמת קול יכולה להישאר בנו עד סוף חיינו. את השיעור הזה אנחנו יכולים ללמוד גם בדרך חיובית - ללמוד שאפשר להשיג משמעת, ציות וסדר בקול רך וטונים שלווים. וגם הזיכרון הזה ילווה אותנו.

הטיולים השנתיים והמסיבות מכינים אותנו לאופן שבו החיים צריכים להתנהל: עבודה ומאמץ שמידי פעם חייבים להירגע מהם וליהנות. בית הספר לא צריך להכין אותנו להיות וורקולהולים. אבל לפעמים ניפול לבית חרושת לציונים שרוצה לשמר את מעמד המוצרים שלו בשוק, ואז נלמד שתחרות והישגיות הם לאו דווקא הדברים החשובים ביותר, שיעור שקשה מאד לשכוח.

לפעמים נלמד שאף אחת מהפסגות לא נועדה עבורנו, אבל שיש נופים לא פחות יפים מראשי ההרים

אבל על תחרות תמיד נלמד, גם בבתי הספר הטובים ביותר. בבית אבא ואימא אולי מספרים לנו שאנחנו הכוכב של העולם, אבל בית הספר פוקח את עינינו למציאות. תמיד יש מישהו טוב מאיתנו – לפחות בחלק מהתחומים. אף פעם לא נוכל לכבוש את הפסגה בכל דבר. לפחות כמה מהפסגות נצטרך להותיר למטפסי הרים אחרים. ולפעמים נלמד שאף אחת מהפסגות לא נועדה עבורנו, ואם יש לנו מזל נעזוב את בית הספר בהבנה שיש נופים לא פחות יפים מראשי ההרים, ויש שם המון מקום לכולם.

כל כך הרבה שיעורים אנחנו לומדים בבית הספר, בלי שהם כלולים במערכת השיעורים עצמה. התורנויות מלמדות אותנו על חלוקת עבודה הוגנת. על כך שכל אחד צריך לתרום את חלקו בלי התחמקות. אנחנו לומדים על היררכיה ודמוקרטיה. אנחנו לומדים על חשיבותו של כל בורג במכונה להצלחת הכלל: זוכרים את היום שהשרת היה חולה? אנחנו לומדים שבחיים אנחנו לא תמיד יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. לו זה היה כך, כולנו היינו הולכים לבית הספר האידיאלי והמושלם ביותר, ולומדים בו רק את השיעורים הנכונים.

אולי בגלל זה אנחנו נזכרים בבית הספר דקה לפני שהילדים מכתפים את התיק ויוצאים אל היום הראשון של שנת הלימודים החדשה. גם אם אנו לא בטוחים מה הם הולכים לשנן בטבע או היסטוריה, אנחנו מקווים שאת השיעורים שילוו אותם כל חייהם, הם ילמדו בצורה הטובה ביותר. אנחנו יודעים שבית הספר הוא טריטוריה נפרדת, בה אין לנו כמעט השפעה. ושם, דווקא שם, הילדים שלנו ילמדו את שיעורי החיים החשובים ביותר.

ובתחומים החשובים האלו, לא תמיד יהיה לנו קל לעקוב אחרי הציונים.

המשנה באבות סיכמה את זה במשפט אחד: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם שנאמר: מכל מלמדי השכלתי". אנחנו לומדים מכל אדם ומכל מצב. 

 

1/9/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) , 15/2/2009 03:37

מאוד יפה

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub