לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האם השואה עדיין נחשבת?

האם השואה עדיין נחשבת?

לעם ששוכח את עברו, אין עתיד.

מאת

אבן בוחן חשובה לבחינת משמעות השואה, היא העובדה, שהשואה עדיין חשובה בעיני אויבי העם היהודי עד כדי כך, שהם רוצים למחוק את זכרה לחלוטין.

הם חסרי סבלנות: למה העם היהודי מתעקש לזכור את השואה? למה לא לשכוח אותה ולהמשיך הלאה? אותו מנגנון שהתעלם מרציחתם של שישה מיליונים מתנגד כיום לזכירתם. תשכחו מזה, הם אומרים ותמשיכו הלאה. איזה טוב יוצא מזה שזוכרים את השואה?

קיימות מספר סיבות לניסיונות הללו, למחוק את זכר השואה ולהכחישה:

  • זכרה מעניק עוצמה רוחנית לעם היהודי;

  • הוא מחזק את זכות קיומה של מדינת ישראל;

  • הוא יוצר אהדה כלפי העם היהודי;

  • הוא מוסיף הילה של גבורה לעם היהודי, שהצליח לשרוד את הטרגדיה ולא רק לשרוד, אלא גם לפרוח;

  • זכרה מחייב את המכחישים, לעמוד מול הפוטנציאל האפל, הטמון באנושות וטמון בהם עצמם;

  • ואולי הסיבה הראשונה במעלה היא, שברגע שהשואה תישכח, תישכח גם שותפותם לפשע, או לפחות הסכמתם שבשתיקה והם ישתחררו מנטל זה.

טבע האדם 'רע' מיסודו

אך השואה חשובה, בשל הלקחים החשובים שתקופה חשוכה זו מלמדת אותנו.

בין הלקחים האלה קיימת העובדה, שרוע ושנאת-חינם, הנם חלק מהמציאות הקיימת בעולמנו. לבני-אדם יש יכולת עצומה לרוע ואם זו נותרת ללא כל פיקוח, היא עלולה להרוס את העולם. התפיסה שטבע האדם טוב מיסודו, אינה רק ילדותית ונאיבית, אלא גם מסוכנת ולא נכונה.

התורה עצמה מגלה לנו, ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', 21). האדם אינו נולד טוב, אלא עליו להפוך לכזה. אם באמצעות בניית אופיו, ריסון האינסטינקטים הבסיסיים שלו ובאמצעות הכרה בכוחות זהים לשלו ובאלה שמעליו.

השואה מראה לנו לְמה יכולים בני אדם להפוך, כשהם משחררים את החייתיות שבתוכם.

היא מלמדת אותנו, שעלינו להיות ערניים לקיומו של רוע, הן בזולת והן בנו-עצמנו. ברגע שאנו מודעים לכך, אנו יכולים לעקור אותו מן השורש. מטרתן של מצוות התורה, היא לסייע לאיכויות שבתוכנו, להתגבר על החיה שבקרבנו.

אנו למדים מטרגדיה זו, ששתיקה בפני הרוע, כמוה כשיתוף פעולה אתו, עידודו וחיזוקו.

יתר על כן, אנו למדים מטרגדיה זו, ששתיקה בפני הרוע, כמוה כשיתוף פעולה אתו, עידודו וחיזוקו. ההיסטוריה מלמדת אותנו, שהרוע מנצח כשאנשים טובים דוממים. אך כשאנשים טובים קמים כנגד הרוע, הוא נופל והטוב שורר בעולם.

בהתייחסותו הסלחנית לגרמניה של שנות השלושים, בהתעלמותו ממדיניות האפליה והשנאה שלה ובסופו של דבר, גם מרצח היהודים, עודד העולם המכונה "חופשי" את הנאצים להמשיך בדרכיהם המושחתות. התוצאה לא הסתכמה ברציחתם הברוטאלית של שישה מיליוני יהודים בלבד, אלא גם בהרס חייהם של מיליוני אחרים ובסבל אנושי שלא נודע כמוהו. טעינו כשלא האמנו לדברי הנאצים. הם הצהירו על כך במלים מפורשות קודם לכן. העולם לא היה צריך להיות מופתע כל כך.

לעולם אין להטיל ספק בכוונותיהם של רודנים. כיום, כשאנו שומעים את הדיבורים על החרבתה של מדינת ישראל והשלכת תושביה לים, יהיה זה טיפשי מצדנו להתעלם מכך.

השואה מלמדת אותנו, שהרוע, השנאה והאנטישמיות לא נובעים תמיד מבורות, אלא שגם חברה משכילה, מתורבתת ומתוחכמת עלולה ליפול למלכודת זו. גרמניה היתה המדינה המובילה בתחומי המדע, האמנות, החינוך, הספרות, הפילוסופיה והמוזיקה, אך עליונות זו לא מנעה מאנשיה להיות אכזריים וחייתיים. השומרים באושוויץ האזינו לצלילי קונצרטים של 'באך' כשקורבנותיהם הומתו בתאי הגזים.

יהודים על הכוונת

השואה מדגישה עובדה מעניינת: כל אימת שאנו מוצאים רוע גדול בעולם, הוא תמיד מכוון כנגד יהודים. לכל הרודנים בעולם מטרה משותפת: להשמיד את היהודים. סטאלין והיטלר במאה הקודמת הם רק הדוגמאות האחרונות בשורה ארוכה של אנטי-יהודיוּת מסוכנת. איכשהו, אויבי החופש, השלום, האהבה, הטוב והמוסר, הם תמיד אויבי היהודים

יש לשפוט עם לא לפי ידידיו, אלא לפי אויביו.

מדוע משליכים הרודנים תמיד את זעמם על היהודים? משום שביהדות יש תחושה של קדושה ושל אלוקות, המעמידה בספק את הצידוק לקיומם של רודנים. שנאת היהודים היא תמיד שנאת המוסר והאתיקה, שנאה כלפי כל מה שה' ניסה, באמצעות התורה, להביא לעולם.

יש לשפוט עם לא לפי ידידיו, אלא לפי אויביו. למרות הכאב, יהודים נושאים בגאווה ובאומץ את אותות האיבה שרוחש להם העולם. איבה זו רק מראה, שיהודים מייצגים רמת ערכים שונה לחלוטין ומאתגרים קשות את קיומו של הרוע בעולם.

לזכור ולא לשכוח

לכן השואה חשובה כל כך. זכירתה אינה רק בגדר כיבוד הנספים שנפלו למען העם היהודי, היא גם מדגישה, למרות החורבן, שאנו עדיין עם פורח ופעיל. הדבר מחשל אותנו, מעצים את אמונתנו בהבטחת ה', ההבטחה לנצחיותו של העם היהודי.

לזיכרון יש חלק חשוב בחיים, הוא הדבק שבונה את זהותו של אדם. לזיכרון יש גם חלק חשוב בחיי עם, שכן לעם ששוכח את עברו אין עתיד.

הדבר נכון במיוחד לגבי היהודים, שבמהלך רוב שנות ההיסטוריה לא היתה להם מדינה, לא דגל, לא צבא ולא הגנה. מה שכן היה להם, זו התורה, ה' וזיכרון לאומי.

מכיוון שאנו עם שזוכר, מעולם לא שכחנו את מקורותינו. "אם אשכחך ירושלים, תדבק לשוני לחכי" אומר דוד המלך (תהילים קל"ז, 5). מעולם לא שכחנו את ירושלים, מעולם לא שכחנו את ההיסטוריה שלנו. אילו היינו שוכחים, היינו מפסיקים להיות עם זה מכבר... בכל מקום בו נדדנו בגלות, תפילותינו תמיד כוונו לירושלים ואפילו ברגעי השמחה הגדולים ביותר, בחתונותינו, אנו שוברים כוס כדי לזכור, שכל עוד בית המקדש לא נבנה, לא תהיה שמחתנו שלמה.

הזיכרון הלאומי היהודי, הוא זה שמסביר חלקית את הישרדותם המופלאה של היהודים, כנגד כל הסיכויים.

אפילו כיום, כשאנו ניגשים לשרידי בית המקדש העתיק, אנו חשים כאבלים. יש לנו ימי צום מיוחדים, שמזכירים לנו את השלבים השונים בחורבן ירושלים, לא משום שאנו שואפים לשקוע בעצבות, אלא משום שאנו יודעים מה קורה לעם ששוכח את עברו.

הזיכרון הלאומי היהודי, הוא זה שמסביר חלקית את הישרדותם המופלאה של היהודים, כנגד כל הסיכויים. העובדה שזיכרון הוא חלק בלתי נפרד מקיומו של העם היהודי חוזרת ומודגשת פעמים רבות בתנ"ך. המונח "זיכרון" מופיע 20 פעם בחמשת חומשי התורה, ובתנ"ך כולו יש למעלה מ-300 וריאציות של המלה "זכור".

כל כך חשוב לנו, לא לשכוח את הרע, עד שמכל המצוות הקשורות בזיכרון, אחת החשובות ביותר, היא זו המורה לנו לזכור את עמלק.

מדוע חשוב כל כך, שלא לשכוח את עמלק? משום שעמלק מייצג את הרוע, את הכוח השואף להרוס כל מקום ביקום, בו ניכרת השפעת ה', כולל נושאי מסריו, בני העם היהודי. אנו מצווים שלא לשכוח זאת ולהילחם כנגד עמלק בכל דור ודור (שמות י"ז, 14-16, דברים כ"ה, 17-25). רוח עמלק עדיין חיה, ורוחו זו היא ששרתה על מבצעי השואה.

השואה מזכירה לנו, כי מטרת התורה, להעלות את האדם מטבעו החייתי ולהפוך אותו לבן אנוש. היא מזכירה לנו, שרק באמצעות עבודה מוסרית והתחברות לה', ניתן לפתור את בעיית הרוע בעולם.

כשאנו שוכחים זאת, אנו בסכנה...

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 74 תגובות ב-73 דיונים

(73) רומם אלדובי, 28/11/2013 16:11

יני חנוכה ניסיו וצרותיו לא הפסיקו

חמישה אחים כוהנים ואביהם הכריזו מרד נגד אימפריה עולמית. זה הצליח בכמה שנים., כבולם זוכרים ימי חנוכה וחוגגים אותם. אולם כאשר זה מגיע לזכירת דבר זה למעשה, בחיי אומתנו, רק יצחק שמיר לא וויתר. בני ישראל שזוכרים את זה,הם המליחים בעשיה. אומתנו לא מצתיית באמרי רהב, תקסים של שלום, המביאים מיד לרצח, פגיעה,הפחדה. אנוע ם ה',אנו מפתח ה' לעולם,מי שמשקיע בתורה,עם וארץ שלישראל,משקיע באדמה עם יסוד שאין כמוהו.ר.

(72) נורית, 10/4/2013 16:26

כיצד אפשר לשכוח כאשר דור שני חי בתוכנו ?

(71) חיים קדוש, 3/3/2005 14:34

לזכור ולא לשכוח!

לפי דעתי האישית קיים מאין חוק לא מוגדר של הלזכור ואף להנציח כי בדיעבד אם נזכור ונשכח לאחר תקופת זמן מסויימת אנו עלולים לאבד את שורשינו ואת עברנו ואף לחזור למקרים לא נעימים שקרו בעברנו..
ואי לכך אנו מנציחים אין אנו רוצים להיתקל במקרים כשל השואה שוב בעתידנו אשר יבוא עלינו לטובה בע"ה. ואין אנו רוצים שישכחו את אבותינו שבזכותם ובזכות אומץ וגבורת ליבם אנו כאן שוכנים בארצנו ארץ הקודש ארץ ישראל הם שהתנגדו לנאצים הם שנלחמו בכוחות עצם וללא כלי הגנה בסיסיים נלחמו בנאצים על מנת להחזיר את כבודם זהותם וכיוצא בזאת אשר נלקחו מהם ללא רשות ואף בלי הכנה מראש..
המסר שאני מנסה להעביר לכם כאן הוא באמת אולי אני מדבר במילים גבוהות וזה נשמע מצחיק.. אבל זה בשביל הסבבה אני רוצה שכל אחד יקח על עצמו וינציח לעד ולעולמים דבר אחד שנגע לליבו וגם אם לא וכך בעזרתך ובעזרת אותו אדם לא נשכח לעולם את העוול אשר נגרם לבני עמנו! תודה על הזמן!

(70) חיים אחתיך, 3/3/2005 14:27

לזכור ולא לשכוח!

(69) אן, 29/1/2005 03:43

אהבתי את זווית הראיה הזאת.
עמלק הוא הרוע והרוע תמיד קיים, ואם נשכח את זה לא נשרוד.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub