לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כוחו של שם טוב!

כוחו של שם טוב!

שמך הוא המפתח לנשמתך.

מאת

לא רק לבני אדם, גם לסופות טרופיות יש שם, והשמות חוזרים על עצמם מידי שש שנים בערך. אבל השם "סנדי" לא יחזור עוד. מדובר בקביעה פדרלית, רשמית ומחייבת: אף סופה טרופית לא תיקרא יותר בשם "סנדי", לאחר שהסופה האחרונה שנקראה בשם זה גרמה לנזק איום ול-72 הרוגים בחוף המזרחי של ארה"ב. הנזק הקטסטרופלי שגרמה הסופה, גרם למקבלי ההחלטות לגנוז את השם הזה, כדי שלא לקחת סיכון שמא גם ה"סנדי" הבאה תביא איתה אסון דומה.

נשמע כמו אמונה תפלה?

שאלה חשובה יותר שבה עלינו לדון, היא: מה בכלל התפקיד של שם? האם שמות נועדו רק לשם כינוי, או שמא יש להם גם משמעות עמוקה ותכלית רוחנית כלשהי? האם השמות שלנו באמת משפיעים באיזה אופן על חיינו? התשובה, מנקודת המבט היהודית, עשויה להפתיע אתכם.

שמות הם לא רק כינויים שמסייעים לנו להבדיל בין אדם אחד למשנהו, אלא הם תמצית ההגדרה שלנו. השמות שניתנים לנו בלידתנו אינם מקריים, אלא נבואיים במידה מסוימת. במדרש כתוב שההורים מקבלים מעין נצנוץ רוחני נבואי, שגורם להם לבחור בשם הנכון והמתאים לתינוק או לתינוקת שלהם.

השמות מביעים את המהות שלנו, והם המפתחות לנשמותינו.

האותיות המרכזיות של המלה: "נשמה", הן: "שם" – השם הוא המפתח לנשמה.

שמותיהם של ילדינו הם תוצאה משותפת של מעשינו ושל הרצון האלוקי

שמותיהם של ילדינו הם תוצאה משותפת של המעשים שלנו ושל הרצון האלוקי. לכן, ערכה המספרי של המלה 'שם', זהה לערכה של המלה 'ספר' – 340. זה לא מקרי: שמות הם ספרים שמספרים סיפור. בכל שם טמון סיפור, סיפור על הפוטנציאל הרוחני שלנו, ועל משימת חיינו.

כאשר מבינים שהשם הוא תמצית סיפור חיינו, אפשר להבין את המדרש המרתק שאומר, שלאחר שנשלים את שנותינו על פני האדמה, הגוף יחזור אל האדמה והנשמה תגיע לשמים, ושם, אחת השאלות החזקות ביותר שנישאל בשלב הראשון תהיה: 'מה שמך' – והאם חיית לפיו?

מי היה הראשון בעולם שקרא למישהו או למשהו בשם? התורה מגלה לנו שזה היה הקב"ה בעצמו. אם נתבונן בדבר, נוכל לשים לב לכך שבורא העולם לא נזקק לשמות כדי שיהיה לו נוח להבדיל בין דבר לדבר, אלא השתמש בהם כדי לברוא אותם.

כשהתורה אומרת: "ויברא אלוקים", היא לא טוענת שהוא עסק בעבודת יצירה, אלא שהוא דיבר – ועצם המלים שמתארות את האובייקט נוצרו והתגשמו. אלוקים אמר, "יהי אור, ויהי אור". אלוקים פשוט נתן לו שם, והאותיות עצמן יצרו את המבנים האטומיים.

השמות אינם סתם דרך נוחה להבדיל בין חפצים, אלא הם האחראיים על ההבדלים בין כל דבר ודבר המצוי בתבל.

השמות קדמו לקיומם של הדברים, שלאחר מכן התחילו להיות מזוהים בשמם זה. שמות אינם התולדות, אלא האבות של כל דבר ביקום. כל דבר הוא באמת השם בו הוא נקרא; או במלים אחרות, הוא מה שהוא, משום שכך הוא נקרא.

לכן:

  • כשאברהם אבינו גילה את בוראו והחל לפרסם את הקב"ה בעולמו, שמו היה צריך להשתנות: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית י"ז ה'). שינוי הזהות דורש גם שינוי של השם המזהה.

  • כשיעקב, ששמו נובע מהשורש "עקב" – שם שכל כך התאים לאדם לגישתו לקשיי החיים, גילה שהוא צריך להילחם, המלאך מודיע לו: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (בראשית ל"ב כ"ט). שינוי טראומטי בצורת החיים מביא עמו תיאור אישי חדש.

  • המדרש מספר שבזכות שלושה דברים הקב"ה החליט לגאול את בני ישראל ממצרים, ולהבטיח את המשך קיומם כעם. אמנם בני ישראל לא היו מושלמים בדברים רבים, אולם מעל לחטאיהם עמדה העובדה שהם "לא שינו את שמם, לבושם ולשונם". ראש וראשון לכל עמדה העובדה שהם נשארו נאמנים ל"אני האמיתי" שלהם, בכך ששמרו אמונים לשמות שניתנו להם.

  • כשאדם חולה במחלה מסוכנת, ההלכה מציעה פתרון עוצמתי: שינוי שמו של החולה, כדי לשנות את הגזרה. הוספת השם רפאל או חיים, היא דוגמא מוכרת במיוחד.

  • אנחנו נוהגים לקרוא לילדינו על שמם של אנשים שאנחנו מעריכים מאוד או שאנחנו רוצים להנציח. לקשר בין תינוק למישהו מהעבר, זה לחבר בין שתי נשמות לקשר בלתי נפרד של חיים.

אכן, התנ"ך מציין ש"כשמו - כן הוא" (שמואל א' כ"ה כ"ה). חכמי התלמוד מביאים דוגמאות רבות שמעידות על קשר בין שמותיהן של דמויות בתנ"ך למעשיהן. זה מאד מחייב אותנו כהורים, לבחור שם לא רק על פי שיקולים חברתיים אופנתיים אלא לבדוק ולבחון איזה שם יתן לילד או לילדה כלים רוחניים שיועילו להם בחיים בצורה הטובה ביותר.

תמיד נותיר אחרינו את שמותינו כצוואה אחרונה

האם זה אומר שנגזר עלינו לחיות חיים שנתחמו על ידי משהו מחוץ לתחום שליטתנו? האם נגזר עלינו לשחק את התפקידים שכבר ניתנו לנו על ידי הורינו כשהיינו תינוקות? האם הבחירה החופשית שלנו מוגבלת בשל שמותינו? מובן שלא. היהדות מדגישה את עיקרון חופש הבחירה. ובכל זאת, השמות שלנו מעידים על הפוטנציאל שלנו, וחוזים את העתיד האפשרי.

לא השמות מאלצים אותנו להיות מי שאנחנו, אלא מה שאנחנו משדר את עצמו באופן נבואי מיוחד לאלה שעוסקים במשימה הקדושה של בחירת שמותינו. זהו מסר מבורא העולם שהועבר לנותני השם שלנו, על מנת לעזור לנו להגדיר את תפקידנו בעולם.

אז למרות שאנחנו ממש לא דומים להוריקן סנדי, אנחנו צריכים להבין שתמיד נותיר אחרינו את שמותינו כמורשת אחרונה. השמות שלנו ימשיכו להתקיים אחרינו, וכמו שאומר הפסוק: "טוב שם משמן טוב".

אז בואו נשתדל לעשות כל מה שבכוחנו כדי שיזכרו אותם לטובה.

התמונה באדיבות האמנית אורית מרטין.

6/7/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) רינה, 8/7/2014 16:17

תגובה

מענין היתי רוצה לדעת מה המשמעות של השם אלישמע

(2) יהודה שפירא, 7/7/2014 14:16

לרב בנימין בלך

שלום אני מנשר, האם שמות היישובים יש להם קשר לנשמה באיזו שהיא צורה, אולי כמו שיש לאדם לאדם או לבורא? תודה על המאמר המעניין יהודה

(1) יר, 7/7/2014 10:40

Rinacone@gmail.com

היתי שמחה לדעת מה המשמעות השם אלישמע

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub